ויבינו במקרא/הפטרות

ויבינו במקרא להפטרות

רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים
נביאים ראשונים:	יהושע	שופטים	שמואל	מלכים
נביאים אחרונים:	ישעיהו (נחמות)	ירמיהו	יחזקאל	תרי עשר
תרי עשר: הושע | יואל | עמוס | עובדיה | יונה | מיכה | נחום | חבקוק | צפניה | חגי | זכריה | מלאכי
מפתח לפרשות | מפתח למועדים | מקורות
לחץ כאן לרשימה לפי סדר פרשות השבוע ומועדי השנה

מפתח לפרשות

סימנים: א=אשכנזים, ט=איטלקים, ס=ספרדים ועדות המזרח, ת=תימנים.

• הפטרות לספר בראשית: בראשית | נח | לך לך | וירא | חיי שרה | תולדֹת | ויצא | וישלח | וישלח (א*) | וישב | מקץ | ויגש | ויחי
• הפטרות לספר שמות: שמות (א) | שמות (טס) | שמות (ת) | וארא | בא (אס) | בא (טת) | בשלח | יתרו | משפטים | תרומה | תצוה | כי תשא | ויקהל (א) | ויקהל (טסת) | פקודי (א) | פקודי (טסת)
• הפטרות לספר ויקרא: ויקרא | צו | שמיני | תזריע | מצורע | אחרי מות (א) | אחרי מות (טסת) | קדושים (א) | קדושים (טסת) | אמור | בהר (אס) | בהר (טת) | בחוקותי (אס) | בחוקותי (טת)
• הפטרות לרוב ספר במדבר: במדבר | נשא | בהעלותך | שלח | קורח | חוקת | בלק | פינחס
• הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):
  • תלתא דפורענותא:^[1] [א] מטות (אסת) | מטות (ט) || [ב] מסעי (אס) | [ב] מסעי (ת) | מסעי (ט) || [ג] דברים, שבת "חזון" (אטס) | דברים (ת)
  • שבעה דנחמתא:^[1] [א] ואתחנן, שבת "נחמו" || [ב] עקב || [ג] ראה || [ד] שופטים (אסת) | שופטים (ט) || [ה] כי תצא (אסת) | כי תצא (ט) || [ו] כי תבוא (אסת) | כי תבוא (ט) || [ז] נצבים (אסת) | נצבים (ט) | נצבים-וילך (ט)
• הפטרות לסוף ספר דברים: וילך, שבת "שובה" | האזינו (אס) | האזינו (טת) | וזאת הברכה (שמחת תורה)

מפתח למועדים

סימנים: א=יום ראשון של החג, ב=יום שני החג בחו"ל (או השבת השנייה של חנוכה), ז=יום השביעי של החג, ח=שמיני של פסח בחו"ל, מ=מנחה, ש=שבת (בחול המועד) או שחרית (ביום הכיפורים).

• שבתות מיוחדות: שבת ראש חודש | שבת ערב ראש חודש | שקלים | זכור | פרה | החודש | שבת הגדול | שבת חנוכה (א) | שבת חנוכה (ב)
• מועדים: ראש השנה (א) | ראש השנה (ב) | יום הכיפורים (ש) | יום הכיפורים (מ) | סוכות (א) | סוכות (ב) | סוכות (ש) | שמיני עצרת | שמחת תורה | פסח (א) | פסח (ב) | פסח (ש) | פסח (ז) | פסח (ח) | שבועות (א) | שבועות (ב)
• תעניות: שחרית לתשעה באב | מנחה לתשעה באב (א) | מנחה לתשעה באב (טסת) | מנחה לתענית ציבור (אט)

ספר יהושע

הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת "וזאת הברכה" וסיומה של התורה): ממשה ליהושע.

• ספרדים ותימנים: "ויהי אחרי מות משה עבד ה'..." (יהושע א א) עד "...בכל אשר תלך" (א ט).
• אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עד "...רק חזק ואמץ" (א יח).
• תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים: "ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק בהפטרת ראשון של פסח.
• הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.

הפטרת "שלח לך": המרגלים של יהושע.

• כל העדות: "וישלח יהושע בן נון..." (יהושע ב א) עד "...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו" (ב כד).
• ההפטרה היא פרשה אחת.

הפטרת יום ראשון של פסח: מילה ופסח בכניסה לארץ.

• תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים: "ויאמר יהושע אל העם התקדשו..." (יהושע ג ה) עד "...וילכו לפני העם" (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע"פ מנהג הגר"א ובעוד קהילות.
• עיקר ההפטרה בכל העדות: "בעת ההיא אמר ה' ליהושע..." (ה ב) עד "אין יוצא ואין בא" (ו א).
• תוספת חתימה של פסוק אחד ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר"א וקהילת פרנקפורט): "ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).

הפטרת "כי תבוא" מעניין הפרשה לאיטלקים: הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.

• "אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל..." (יהושע ח ל) עד "...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר" (ט כז).
• ההפטרה היא שתי פרשות.
• להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה להלן בספר ישעיהו.

הפטרת "מטות" מעניין הפרשה לאיטלקים: נחלות שנים וחצי השבטים.

• "ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם..." (יהושע יג טו) עד "...כאשר דבר להם" (יג לג).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
• להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה להלן בספר ירמיהו.

הפטרת "מסעי" מעניין הפרשה לאיטלקים: ערי מקלט.

• "אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון..." (יהושע יט נא) עד "...את הערים האלה ואת מגרשיהן" (כא ג).
• ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.
• להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה להלן בספר ירמיהו.
• להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה להלן בספר ישעיהו.

הפטרת "נצבים" מעניין הפרשה לאיטלקים: צוואתו של יהושע.

• "ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה..." (יהושע כד א) עד "...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו" (כד יח).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.
• להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה להלן בספר ישעיהו.

ספר שופטים

הפטרת "בשלח": שירת דבורה.

• אשכנזים קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: "ודבורה אשה נביאה..." (שופטים ד ד) עד "...ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה לא).
• תימנים מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: "ויכנע אלהים..." (שופטים ד כג) עד "...ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה לא).
• ספרדים קוראים מתחילת השיר: "ותשר דבורה..." (ה א) עד "...ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה לא).
• איטלקים קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: "ודבורה אשה נביאה...", אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: "...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל" (ה ג).

הפטרת "חוקת": יפתח הגלעדי.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "ויפתח הגלעדי..." (שופטים יא א) עד "...מפני בני ישראל" (יא לג).
• תימנים ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): "ויפתח הגלעדי..." (יא א) עד "...ארבעת ימים בשנה" (יא מ).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.

הפטרת "נשא": לידת שמשון.

• אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים "ויהי איש אחד מצרעה..." (שופטים יג ב) עד "...בין צרעה ובין אשתאל" (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה"כ ארבע פרשות).
  • התימנים מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: "...ויברכהו ה'" (יג כד).

ספר שמואל

הפטרת יום ראשון של ראש השנה: פקידת חנה.

• כל העדות: "ויהי איש אחד מן הרמתים..." (שמ"א א א) עד "...וירם קרן משיחו" (ב י).
• ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.

הפטרת "שֹפטים" מעניין הפרשה לאיטלקים: בקשת מלך.

• "ויהי כאשר זקן שמואל..." (שמ"א ח א) עד "...לכו איש לעירו" (ח כב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
• להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה להלן בספר ישעיהו.

הפטרת "קורח": משמואל הנביא לשאול המלך.

• כל העדות: "ויאמר שמואל אל העם..." (שמ"א יא יד) עד "...לעשות אתכם לו לעם" (יב כב).
• ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומתסיימת באמצע פרשה.

הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים): מלחמת שאול בעמלק.

• תימנים: "ותהי המלחמה חזקה על פלשתים..." (שמ"א יד נב) עד "...לפני ה' בגלגל" (טו לג).
• ספרדים ואיטלקים: "ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח..." (טו א) עד "...גבעת שאול" (טו לד).
• אשכנזים: "כה אמר ה' צבאות: פקדתי..." (טו ב) עד "...גבעת שאול" (טו לד).

הפטרת "כי תצא" מעניין הפרשה לאיטלקים: חרוף גלית וביאת דוד.

• "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה..." (שמ"א יז א) עד "...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך" (יז לז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות "ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך" הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).
• להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה להלן בספר ישעיהו.

הפטרת שבת ערב ראש חודש ("מחר חודש"): דוד ויהונתן.

• כל העדות: "ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש..." (שמ"א כ יח) עד "...ובין זרעך עד עולם" (כ מב).
• יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש ("מחר חודש"): "ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך" (כ יח), "ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם" (כ מב).

הפטרת "שמיני": הכנסת הארון לעיר דוד.

• בכל העדות מתחילים: "ויסף עוד דוד..." (שמ"ב ו א).
  • ספרדים קוראים עד "...וילך כל העם איש לביתו" (ו יט).
  • תימנים ואיטלקים קוראים עד "...כי ה' עמך" (ז ג).
  • אשכנזים קוראים עד "...כן דבר נתן אל דוד" (ז יז).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות והפטרת "האזינו" לאשכנזים ולספרדים: שירת דוד.

• בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות: "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת..." (שמ"ב כב א) עד "...לדוד ולזרעו עד עולם" (כב נא).
• כשקורין פרשת "האזינו" בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת "וילך" ("שובה ישראל". ראה להלן בספר הושע).
• להפטרת "האזינו" כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.

ספר מלכים

הפטרת "חיי שרה": דוד ממליך את שלמה.

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "והמלך דוד זקן..." (מל"א א א) עד "...יחי אדני המלך דוד לעלם" (א לא).
• איטלקים ממשיכים לקרוא: "והמלך דוד זקן..." (א א) עד "...ואמרתם יחי המלך שלמה" (א לד).
• ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.

הפטרת "ויחי": צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.

• כל העדות: "ויקרבו ימי דוד..." (מל"א ב א) עד "...ותכֹן מלכותו מאד" (ב יב).
• ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.

הפטרת "מקץ": משפט שלמה.

• "ויקץ שלמה..." (מל"א ג טו) עד "...מלך על כל ישראל" (ד א).
• ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.

הפטרת "תרומה": שלמה בונה בית לה'.

• "וה' נתן חכמה לשלמה..." (מל"א ה כו) עד "...ולא אעזב את עמי ישראל" (ו יג).

הפטרת "ויקהל" לאיטלקים וספרדים ותימנים: מעשה העמודים.

• איטלקים וספרדים: "וישלח המלך..." (מל"א ז יג) עד "...אלפים בת יכיל" (ז כו).
• תימנים מסיימים "...ותתם מלאכת העמודים" (ז כב).

הפטרת "ויקהל" לאשכנזים והפטרת "פקודי" לאיטלקים וספרדים ותימנים והפטרת שבת שנייה של חנוכה: סיום מלאכת מקדש שלמה.

• "ויעש חירום..." (מל"א ז מ) עד "...להיכל זהב" (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
• הפטרה זו נקראת בשבת שניה של חנוכה (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).

הפטרת "פקודי" לאשכנזים ויום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ: הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.

• אשכנזים (הפטרת "פקודי") ותימנים (יום שני של סוכות): "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'..." (מל"א ז נא) עד "...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים" (ח כא).
• אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות): "ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל..." (ח ב) עד עד "...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים" (ח כא).
• איטלקים (יום שני של סוכות) מתחילים כמו התימנים "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'..." (ז נא) אבל מסיימים לקרוא "...ובידו מלא לאמר" (ח טו) או עד "...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל" (ח טז).
• הפטרת האשכנזים ל"פקודי" והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
• הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
• הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.

הפטרת "שמיני עצרת" לבני חוץ לארץ: ברכת שלמה את העם.

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת..." (מל"א ח נד) עד "...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו" (ח סו).
• איטלקים וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: "והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות" (ט א).
• הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.

הפטרת "כי תשא": אליהו בהר הכרמל.

• אשכנזים: "ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו..." (מל"א יח א) עד "...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים" (יח לט).
• תימנים מתחילים כמו האשכנזים: "ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו..." (יח א), וממשיכים לקרוא עד "...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה" (יח מה).
• ספרדים ואיטלקים מתחילים לקרוא "וישלח אחאב בכל בני ישראל..." (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: "...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים" (יח לט).
• קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.

הפטרת "פינחס": קנאת אליהו ומשיחת אלישע.

• כל העדות: "ויד ה' היתה אל אליהו..." (מל"א יח מו) עד "...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו" (יט כא).
• ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
• אם חלה שבת פרשת "פינחס" לאחר י"ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה ("מטות"): "דברי ירמיהו...". אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס ("ויד ה' היתה אל אליהו...") גם לאחר י"ז בתמוז.

הפטרת "וירא": נס השמן, אלישע והשונמית.

• ספרדים: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים..." (מל"ב ד א) עד "...ותאמר שלום" (ד כג).
  • קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
• אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים..." (ד א) עד "...ותשא את בנה ותצא" (ד לז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.

הפטרת "תזריע": צרעת נעמן.

• כל העדות: "ואיש בא מבעל שלִשה..." (מל"ב ד מב) עד "...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ" (ה יט).
• כאשר "תזריע" ו"מצורע" מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.

הפטרת "מצרע": ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.

• תימנים ואיטלקים: "ויאמר אלישע שמעו דבר ה'..." (מל"ב ז א) עד "...וירמסו אותו העם בשער וימות" (ז כ).
• אשכנזים וספרדים: "וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער..." (מל"ב ז ג) עד "...וירמסו אותו העם בשער וימות" (ז כ).
• תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים: "ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה" (יג כג).
• הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
• כאשר "תזריע" ו"מצורע" מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.

הפטרת שקלים: מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.

• ספרדים: "ויכרת יהוידע..." (מל"ב יא יז) עד "...לכהנים יהיו" (יב יז).
  • מנהג קהילות מהמגרב להתחיל "בן שבע שנים יהואש במלכו..." (יב א), כמו שאר העדות.
• אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים: "בן שבע שנים יהואש במלכו..." (יב א) ומסיימים כמו הספרדים "...לכהנים יהיו" (יב יז).
  • מנהג חב"ד לקרוא כמו הספרדים (מ"ויכרת יהוידע...").
• ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.

הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ: המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.

• תימנים:
  • חלק ראשון: "בן שמונה שנה יאשיהו במלכו..." (מל"ב כב א) עד "...כי באמונה הם עושים" (כב ז).
  • חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם..." (כג כא) עד "...ואחריו לא קם כמוהו" (כג כה).
• אשכנזים וספרדים:
  • חלק ראשון: "וישלח המלך..." (כג א) עד "...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם" (כג ט).^[2]
  • חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם..." (כג כא) עד "...ואחריו לא קם כמוהו" (כג כה).
• איטלקים: "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם..." (כג כא) עד "...וימליכו אותו תחת אביו" (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע השני לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
• הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.

ספר ישעיהו

הפטרת פורענות שנייה ("מסעי") לתימנים והפטרת פורענות שלישית ("דברים") לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים): פורענות ומאיסת העבודה.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת "חזון" לפני תשעה באב): "חזון ישעיהו בן אמוץ..." (ישעיהו א א) עד "...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (א כז).
  • גם תימנים "שאמיים" קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת "דברים" שלפני תשעה באב.
• תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת "מסעי") מסיימים לקרוא בסוף פרשה: "...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר" (א כ).
  • קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: "אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו" (א יט).
• הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.
• בפרשת "מסעי" תימנים "שאמיים" קוראים את הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל"מסעי" (להלן בספר ירמיהו).

הפטרת פורענות שלישית ("דברים") לתימנים: שחיתותה של ירושלים.

• "איכה היתה לזונה קריה נאמנה..." (ישעיהו א כא) עד "...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה" (א לא).
• בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
• ההפטרה היא שתי פרשות.
• תימנים "שאמיים" קוראים את הפטרה של שאר העדות ("חזון ישעיהו"), לעיל בספר ישעיהו.

הפטרת "יתרו": שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.

• ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים: "בשנת מות המלך עוזיהו..." (ישעיהו ו א) עד "...זרע קודש מצבתה" (ו יג). גם במנהג חב"ד, זו כל ההפטרה.
• אשכנזים ואיטלקים: ממשיכים לקרוא עד "את בן טבאל" (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
• תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים: "כי ילד יולד לנו..." עד "קנאת ה' צבאות תעשה זאת" (ישעיהו ט ה-ו).
• עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ: הנה אל ישועתי.

• בכל העדות: "עוד היום בנוב לעמוד..." (ישעיהו י לב) עד "...כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (יב ו).
• בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
• ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "בא" לאיטלקים ולתימנים: משא מצרים.

• רוב התימנים: "משא מצרים..." (ישעיהו יט א) עד "...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל" (יט כה).
• איטלקים וקצת קהילות מהתימנים מתחילים פסוק אחד לפני: "בעת ההיא יובל שי..." (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: "...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל" (יט כה).
• יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
  • בבלים קוראים כמו האיטלקים מ"בעת ההיא יובל שי...".
  • קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ"משא מצרים...".
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.
• להפטרת "בא" לאשכנזים ולספרדים ראו להלן בספר ירמיהו.

הפטרת "שמות" לאשכנזים: "הבאים ישרש יעקב".

• עיקר ההפטרה: "הבאים ישרש יעקב..." (ישעיהו כז ו) עד "...ונוקשו ונלכדו" (כח יג).
• תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג: "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם..." עד "ואת אלהי ישראל יעריצו" (כט כב-כג).
• עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת "הוי" מתחילה באמצע ההפטרה: "הוי עטרת גאות" (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
• הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.
• להפטרת "שמות" לספרדים ולאיטלקים ראו להלן בספר ירמיהו.
• להפטרת "שמות" לתימנים ראו להלן בספר יחזקאל.

נחמות ישעיהו

הפטרת נחמה ראשונה ("ואתחנן"): "נחמו נחמו עמי".

• איטלקים: "נחמו נחמו עמי..." (ישעיהו מ א) עד "...וחיתו אין די עולה" (מ טז).
• אשכנזים וספרדים ממשיכים לקרוא עד "...איש לא נעדר" (מ כו).
• תימנים ממשיכים לקרוא עד "...ומאלהי משפטי יעבור" (מ כז).
• תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים: "העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם" (מא יז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.

הפטרת "לך לך": "ואל מי תדמיוני ואשוה" או "למה תאמר יעקב".

• תימנים ואיטלקים: "ואל מי תדמיוני ואשוה..." (ישעיהו מ כה) עד "...אלהי ישראל לא אעזבם" (מא יז).
• אשכנזים וספרדים: "למה תאמר יעקב..." (מ כז) עד "...בקדוש ישראל תתהלל" (מא טז).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.

הפטרת "בראשית": "הן עבדי אתמָך בו" או "כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם".

• תימנים: "הן עבדי אתמָך בו..." (ישעיהו מב א) עד "...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים" (מב טז).
• איטלקים ממשיכים לקרוא עד "...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (מב כא).
• ספרדים מתחילים: "כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם..." (מב ה), וממשיכים לקרוא עד "...יגדיל תורה ויאדיר" (מב כא) כמו האיטלקים.
• אשכנזים מתחילים: "כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם..." (מב ה), וממשיכים לקרוא עד "...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה" (מג י).
  • מנהג חב"ד ופרנקפורט לקרוא רק עד "...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.

הפטרת "ויקרא": "עם זו יצרתי לי" (כפרה, טהרה, וגאולה).

• איטלקים ותימנים: "עם זו יצרתי לי..." (ישעיהו מג כא) עד "...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים" (מד ו).
• אשכנזים וספרדים ממשיכים לקרוא עד "...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר" (מד כג).
• קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. "תושבים" קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: "זכור אלה יעקב..." (מד כא) עד "...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר" (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
• ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת נחמה שנייה ("עקב"): "ותאמר ציון".

• כל העדות: "ותאמר ציון עזבני ה'..." (ישעיהו מט יד) עד "...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה" (נא ג).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת נחמה רביעית ("שופטים"): "אנכי אנכי הוא מנחמכם".

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "אנכי אנכי הוא מנחמכם..." (ישעיהו נא יב) עד "...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל" (נב יב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
• להפטרת "שופטים" לאיטלקים (מעניין הפרשה) ראו לעיל בספר שמואל.

הפטרת נחמה חמישית ("כי תצא"): "רני עקרה".

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "רני עקרה לא ילדה..." (ישעיהו נד א) עד "...אמר מרחמך ה'" (נד י).
• בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת "ראה" בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת "ראה".
• ההפטרה היא שתי פרשות.
• להפטרת "כי תצא" לאיטלקים (מעניין הפרשה) ראו לעיל בספר שמואל.

הפטרת "נח": "רני עקרה".

• ספרדים: "רני עקרה לא ילדה..." (ישעיהו נד א) עד "...אמר מרחמך ה'" (נד י).
  • מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא עד "...ולקדוש ישראל כי פארך" (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
• אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עד "...ולקדוש ישראל כי פארך" (נה ה).
  • מנהג חב"ד ופרנקפורט לקרוא רק עד "...אמר מרחמך ה'" (נד י) כמו הספרדים.
• תימנים קוראים עד "... חסדי דוד הנאמנים" (נה ג)
  • תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
• ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.

הפטרת נחמה שלישית ("ראה"): "עניה סֹערה".

• רוב העדות: "עניה סֹערה לא נֻחמה..." (ישעיהו נד יא) עד "...ולקדוש ישראל כי פארך" (נה ה).
• בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת "כי תצא" בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת "כי תצא".
• ההפטרה היא שתי פרשות.

הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים, והפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים, והפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים: "דרשו ה' בהמצאו".

• ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).
• אשכנזים ואילטקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים: "דרשו ה' בהמצאו..." (ישעיהו נה ו) עד "...עוד אקבץ עליו לנקבציו" (נו ח).
• איטלקים קוראים הפטרה זו גם בשבת "נצבים"-"וילך" כשהן מחוברות.
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.

הפטרת יום הכיפורים בשחרית: "ואמר סֹלו סֹלו".

• עיקר ההפטרה בכל העדות: "ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך..." (ישעיהו נז יד) עד "...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר" (נח יד).
• תוספת חתימה בת שני פסוקים לתימנים ולאיטלקים: "ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב..." (נט כ) עד "...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (נט כא).
• עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.

הפטרת נחמה ששית ("כי תבוא"): "קומי אורי".

• אשכנזים וספרדים ותימנים: "קומי אורי כי בא אורך..." (ישעיהו ס א) עד "...אני ה' בעתה אחישנה" (ס כב).
• ההפטרה היא פרשה אחת.
• להפטרת "כי תבוא" לאיטלקים (מעניין הפרשה) ראו לעיל בספר יהושע.

הפטרת נחמה שביעית ("נצבים"): "שוש אשיש" או "ונודע בגוים".

• אשכנזים וספרדים: "שוש אשיש בה'..." (ישעיהו סא י) עד "...וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
• תימנים מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: "ונודע בגוים זרעם..." (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: "...וינטלם וינשאם כל ימי עולם" (סג ט).
• סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.
• להפטרת "נצבים" לאיטלקים (מעניין הפרשה) ראו לעיל בספר יהושע.

הפטרת שבת ראש חודש: "השמים כסאי".

• עיקר ההפטרה: "כה אמר ה' השמים כסאי..." (ישעיהו סו א) עד סוף הספר: "...והיו דֵראון לכל בשר" (סו כד).
• חזרה: בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: "והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'" (ישעיהו סו כג). תימנים "דרדעים" אינם חוזרים על פסוק זה.
• בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו..." (ישעיהו סו ה).
• תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש: בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב"ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש ("מחר חודש"): "ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך" (שמואל א כ יח), "ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם" (שמואל א כ מב).

ספר ירמיהו

הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם להפטרת "שמות" לספרדים ולאיטלקים וגם להפטרת פורענות ראשונה ("מטות").

הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים: שליחותו של ירמיהו.

• איטלקים: "דברי ירמיהו בן חלקיהו..." (ירמיהו א א) עד "...כי אתך אני נאום ה' להצילך" (א יט).
• ספרדים: "דברי ירמיהו בן חלקיהו..." (א א) עד "כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'" (ב ג).
  • בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
  • בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
• קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.
  • להפטרת "שמות" לאשכנזים ראו לעיל בספר ישעיהו.
  • להפטרת "שמות" לתימנים ראו להלן בספר יחזקאל.

הפטרת פורענות ראשונה ("מטות"): שליחותו של ירמיהו.

• אשכנזים וספרדים "דברי ירמיהו בן חלקיהו..." (ירמיהו א א) עד "...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'" (ב ג).
  • תימנים מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד "...כי אתך אני, נאם ה' להצילך" (א יט).
• ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.
• להפטרת "מטות" לאיטלקים (מעניין הפרשה) ראו לעיל בספר יהושע.

הפטרת פורענות שנייה ("מסעי") לאשכנזים ולספרדים: בגידה ועונשה.

• אשכנזים וספרדים: "שמעו דבר ה' בית יעקב..." (ירמיהו ב ד) עד "...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה" (ב כח).
• תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד): "הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה" (ג ד).
• תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים): "אם תשוב ישראל..." עד "...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו" (ד א-ב).
  • חסידי חב"ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
  • תימנים "שאמיים" נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
• עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.
• להפטרת הפורענות שקוראים התימנים בפרשת "מסעי" ראו לעיל בספר ישעיהו.
• להפטרת "מסעי" לאיטלקים (מעניין הפרשה) ראו לעיל בספר יהושע.

הפטרת "צו": אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.

• תימנים ואיטלקים: "כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר..." (ירמיהו ז כא) עד "...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם" (ז כח).
• אשכנזים וספרדים ממשיכים לקרוא עד "...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות" (ח ג).
• תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים): כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו..." (ט כב) עד "...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'" (ט כג).
• תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים): "מאין כמוך ה'..." (י ו) עד "...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך" (י ז).
• חסידי חב"ד וקהילות ה"תושבים" קוראים כמו התימנים.
• עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.

הפטרת שחרית לתשעה באב: עונש החורבן.

• תוספת פחיחה לתימנים: "כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים..." (ירמיהו ו טז) עד "...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'" (ו יז).
• עיקר ההפטרה בכל העדות: "אסֹף אסיפם נאֻם־ה'..." (ירמיהו ח יג) עד "...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'" (ט כג).
• תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.

הפטרת "בהר" לתימנים ולאיטלקים, והפטרת "בחקתי" לאשכנזים ולספרדים: תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.

• "ה' עֻזי ומָעֻזי..." (ירמיהו טז יט) עד "...כי תהלתי אתה" (יז יד).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה.
• להפטרת "בהר" לאשכנזים ולספרדים ראו להלן בספר ירמיהו.
• להפטרת "בחקתי" לתימנים ולאיטלקים ראו להלן בספר יחזקאל.

הפטרת יום שני של ראש השנה: קיבוץ גלויות.

• כל העדות: "כה אמר ה' מצא חן במדבר..." (ירמיהו לא א) עד "...רחם ארחמנו נאֻם ה'" (לא יט).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "בהר" לאשכנזים ולספרדים: קנין שדה חנמאל.

• ספרדים ורוב האשכנזים: "ויאמר ירמיהו..." (ירמיהו לב ו) עד "...הממני יפלא כל דבר" (לב כז).
• חסידי חב"ד מסיימים כמה פסוקים קודם: "ויאמר ירמיהו..." (לב ו) עד "...ארץ זבת חלב ודבש" (לב כב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה.

הפטרת "משפטים": קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.

• עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים: "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית..." (ירמיהו לד ח) עד "...אתן שממה מאין יושב" (לד כב).
• איטלקים ממשיכים לקרוא עד "...ונשב בירושלים" (ירמיהו לה יא).
• תימנים ממשיכים לקרוא עד "...עמד לפני כל הימים" (ירמיהו לה יט).
• תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל): "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה..." עד "...כי אשיב את שבותם וריחמתים" (ירמיהו לג כה-כו).
• עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.

הפטרת "בא" לאשכנזים ולספרדים: מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.

• "הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים..." (ירמיהו מו יג) עד "...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" (מו כח).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.
• להפטרת "בא" לתימנים ולאיטלקים ראו לעיל בספר ישעיהו.

ספר יחזקאל

הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ): מעשה המרכבה.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "ויהי בשלשים שנה..." (יחזקאל א א) עד "...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר" (א כח).
• תימנים ממשיכים לקרוא עד "...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי" (ב ב).
• תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות: "ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו" (ג יב).
• ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
• בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.

הפטרת "שמות" לתימנים: תועבות ירושלים הבוגדת.

• "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה..." (יחזקאל טז א) עד "...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים" (טז יד).
• עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
• גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.
• להפטרת "שמות" לאשכנזים ראו לעיל בספר ישעיהו.
• להפטרת "שמות" לספרדים ולאיטלקים ראו לעיל בספר ירמיהו.

הפטרת "האזינו" לאיטלקים ותימנים: איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.

• איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים): "כה אמר... ולקחתי אני..." (יחזקאל יז כב) עד "...והשיבו וחיו" (יח לב).
• אם פרשת "האזינו" נקראת בשבת "שובה" (לפני יום הכיפורים), קוראים את ההפטרה לפרשת "וילך" ("שובה ישראל...").
• קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת "האזינו", ראו לעיל בספר שמואל.
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "קדושים" לספרדים ותימנים ואיטלקים: הלדרוש אותי אתם באים?

• איטלקים: "ויהי בשנה השביעית..." (יחזקאל כ א) עד "...לדעת כי אני ה' אלהיכם" (כ כ).
• תימנים: "ויהי בשנה השביעית..." (כ א) עד "...צבי היא לכל הארצות" (כ טו).
• תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
• ספרדים וחסידי חב"ד: "ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי..." (כ ב) עד "לדעת כי אני ה' אלהיכם" (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
• שתי ההתחלות בתחילת פרשה: "ויהי בשנה השביעית" (כ א) וכן בפסוק הבא "ויהי דבר ה'...". אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.

הפטרת "אחרי מות" לספרדים ותימנים ואיטלקים והפטרת "קדושים" לרוב האשכנזים: עונשה של עיר הדמים.

• "ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט..." (יחזקאל כב א) עד "...וידעת כי אני ה'" (כב טז).
• כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת "אחרי מות", קוראים האשכנזים את ההפטרה מעמוס בפרשת "קדושים" (עיין או"ח סימן תכח ובמשנה ברורה שם ס"ק כ"ה). ויש מהאשכנזים ה"פרושים" בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל"אחרי מות" וגם ל"קדושים").
• ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.
• להפטרת "אחרי מות" לאשכנזים ראו להלן בספר עמוס.

הפטרת "וארא": בית ישראל ישבו לבטח.

• איטלקים ותימנים: "ולא יהיה עוד לבית ישראל..." (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: "...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'" (כט כא).
• אשכנזים וספרדים מתחילים בפסוק הבא: "כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל..." (יחזקאל כח כה) עד "...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'" (כט כא).
• במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.

הפטרת "בחֻקֹתי" לאיטלקים ותימנים: משל הצאן והרועים.

• תימנים: "ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל..." (יחזקאל לד א) עד "...והצלתים מיד העבדים בהם" (לד כז).
• איטלקים מסיימים קודם: "ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל..." (לד א) עד "...ואני ארביצם נאם אדני אלהים" (לד טו).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח"כ (לפי המנהג הראשון).
• כאשר פרשות "בהר" ו"בחֻקֹתי" מחוברות, קוראים בהפטרת "בחֻקֹתי".
• להפטרת "בחֻקֹתי" לאשכנזים ולספרדים ראו לעיל בספר ירמיהו.

הפטרת פרשת "פרה": מים טהורים ולב חדש.

• ספרדים ותימנים: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם..." (יחזקאל לו טז) עד "...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי" (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם..." (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
• אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד "...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'" (לו לח). חסידי חב"ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: "...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי" (לו לו).

הפטרת שבת חול המועד של פסח: חזון העצמות היבשות.

• תימנים: "כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם..." (יחזקאל לו לז) עד "...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'" (לז יד).
• אשכנזים וספרדים ואיטלקים מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: "היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה..." (לז א), וקוראים עד סוף העניין: "...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'" (לז יד), כמו התימנים.
• הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.

הפטרת "ויגש": עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.

• כל העדות: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד..." (יחזקאל לז טו) עד "...בהיות מקדשי בתוכם לעולם" (לז כח).
• ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.

הפטרת שבת חול המועד של סוכות: מלחמת גוג.

• תימנים ואיטלקים: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג..." (יחזקאל לח א) עד "...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'" (לח כג).
• אשכנזים וספרדים: "והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל..." (לח יח) עד "...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ" (לט טז).
• ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.

הפטרת "תצוה": מהבית לחנוכת המזבח.

• בכל העדות: "אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית..." (יחזקאל מג י) עד "...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים" (מג כז).
• ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.

הפטרת "אמור": הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.

• בכל העדות: "והכהנים הלוים בני צדוק..." (יחזקאל מד טו) עד "...לא יאכלו הכהנים" (מד לא).

הפטרה לפרשת "החודש": פסחו וקרבנותיו של הנשיא.

• תימנים: "כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל..." (יחזקאל מה ט) עד "...ושמן הין לאיפה" (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: "...ובדרכו יצא" (מו ח).
• אשכנזים מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: "כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת" (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: "...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו" (מו יח). חסידי חב"ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
• ספרדים מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: "כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש..." (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: "...בבוקר בבוקר עולת תמיד" (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): "ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה".
• איטלקים מתחילים כמו הספרדים "כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש..." (מה יח) ומסיימים כמו התימנים "...ושמן הין לאיפה" (מו יא).

ספר תרי עשר

נבואת הושע

הפטרת "במדבר": אשת זנונים שבה אל ה'.

• בכל העדות: "והיה מספר בני ישראל..." (הושע ב א) עד "...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'" (ב כב).
• ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

הפטרת "ויצא": תוכחה לאפרים.

• ספרדים: "ועמי תלואים למשובתי..." (הושע יא ז) עד "...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי" (יב יב).
• איטלקים ותימנים וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד "...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר" (יב יד).
  • קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד "...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות" (יג ה).
  • קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ"ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה..." עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
• אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות: "ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה..." (יב יג) עד סוף הספר: "...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם" (יד י).
  • מנהג חב"ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
  • אשכנזים "פרושים" נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר יואל (ב כו-כז).
  • קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר מיכה (ז יח-כ).
  • יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים "...וריח לו כלבנון" (יד ז).
• כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.

הפטרת "וישלח" לקצת מקהילות האשכנזים:

• יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: "ועמי תלואים למשובתי..." (יא ז) עד "...על תלמי שדי" (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב"חיי אדם" הורה לקרוא עד "...ומושיע אין בלתי" (יג ד).
• שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.

הפטרת "וילך" (לשבת "שובה" לפני יום הכיפורים) והפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים: "שובה ישראל".

• עיקר ההפטרה בכל העדות: "שובה ישראל עד ה' אלהיך..." (הושע יד ב) עד סוף הספר: "...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם" (יד י).
• עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
• תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל: "תקעו שופר בציון..." (יואל ב טו) עד "...ולא יבֹשו עמי לעולם" (ב כז).
  • יש קהילות שמקדימים לקרוא מ"וה' נתן קולו לפני חילו..." (ב יא), ולאחר "...ולא יבֹשו עמי לעולם" (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
  • חסידי חב"ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
• תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה: "מי אל כמוך..." (מיכה ז יח) עד סוף הספר: "...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם" (ז כ). תימנים "דרדעים" אינם קוראים תוספת זו.

נבואת יואל

תוספת חתימה להפטרת "וילך" (לשבת "שובה" לפני יום הכיפורים) לאשכנזים: תפילה וקבלתה.

• "תקעו שופר בציון..." (יואל ב טו) עד: "...ולא יבֹשו עמי לעולם" (ב כז).
• יש קהילות שמקדימות לקרוא מ"וה' נתן קולו לפני חילו..." (ב יא), ולאחר שמסיימות ב"...ולא יבֹשו עמי לעולם" (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את התוספת מספר מיכה של הספרדים.
• חסידי חב"ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
• תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ"וה' נתן קולו לפני חילו..." מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.
• עיקר ההפטרה ("שובה ישראל...") נמצאת לעיל בספר הושע.
• תוספת החתימה להפטרה זו לספרדים ותימנים ואיטלקים נמצאת לעיל בספר מיכה.

נבואת עמוס

הפטרת "וישב": פשעי ישראל.

• "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל..." (עמוס ב ו) עד "...מי לא ינבא" (ג ח).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
• הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.

הפטרת "אחרי מות" לאשכנזים: נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).

• "הלא כבני כֻשיים אתם לי..." (עמוס ט ז) עד סוף הספר "...אמר ה' אלהיך" (ט טו).
• להפטרת "אחרי מות" לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.

נבואת עובדיה

הפטרת "וישלח": תוכחת אדום.

• "חזון עֹבדיה..." (עובדיה א א) עד "...והיתה לה' המלוכה" (א כא).
• זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת "וישלח" את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
• ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.

פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים: "ועלו מושִעים בהר ציון".

• איטלקים: "ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

נבואת יונה

הפטרת יום הכיפורים במנחה: ספר יונה.

• פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה: "ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
• עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה: "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר..." (יונה א א) עד "...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (ד יא).
• תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה: "מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע..." (ז יח) עד סוף הספר: "...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם" (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.

נבואת מיכה

הפטרת "בלק": תקומת ישראל ודרישת ה'.

• כל העדות: "והיה שארית יעקב..." (מיכה ה ו) עד "...והצנע לכת עם אלהיך" (ו ח).
• ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.

תוספת חתימה להפטרת "וילך" (לשבת "שובה" לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים ותוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים ותוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים: "מי אל כמוך".

• "מי אל כמוך..." (מיכה ז יח) עד סוף הספר: "...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם" (ז כ).
• תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.
• עיקר ההפטרה לפרשת וילך ("שובה ישראל...") נמצאת לעיל בספר הושע.
• תוספת החתימה להפטרה זו לאשכנזים נמצאת לעיל בספר יואל.

נבואת נחום

אין הפטרה מנבואת נחום.

נבואת חבקוק

הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ: תפילת חבקוק.

• אשכנזים ואיטלקים: "תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות..." (חבקוק ג א) עד סוף הספר: "...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי" (ג יט).
• ספרדים ותימנים מתחילים פסוק אחד לפני: "וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ..." (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
• האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט "יציב פתגם" בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם "ה' שמעתי שמעך יראתי" (ג ב).^[3]
• חסידי חב"ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק "וה' בהיכל קדשו..." כמו הספרדים והתימנים.
• הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.

נבואת צפניה

אין הפטרה מנבואת צפניה.

נבואת חגי

אין הפטרה מנבואת חגי.

נבואת זכריה

הפטרת "בהעלותך" ושבת ראשונה של חנוכה: מראה המנורה.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "רני ושמחי בת ציון..." (זכריה ב יד) עד "...תשֻאות חן חן לה" (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
• תימנים מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: "ויהי דבר ה'..." (ד ח) עד "...כי ה' צבאות שלחני אליכם" (ג ט). וספרדים "תושבים" קוראים גם את פסוק י' עד "...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ".
• בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש ("מחר חודש") או מהפטרת שבת ראש חודש ("השמים כסאי").

הפטרת יום ראשון של סוכות: הצלת ירושלים ומלכות ה'.

• אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "הנה יום בא לה'..." (זכריה יד א) עד סוף הספר: "...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא" (יד כא).
• תימנים מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: "והבאתי את השלִשית באש..." (יג ט) עד "...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא" (יד כא).
• ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.

נבואת מלאכי

הפטרת "תולדֹת": יעקב ועשו; בגידת הכהנים.

• אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים: "משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי..." (מלאכי א א) עד "...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא" (ב ז).
• תימנים ממשיכים לקרוא: עד "...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות" (ג ד).
• כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.

הפטרה לשבת הגדול: שכר ועונש ביום ה'.

• אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים..." (מלאכי ג ד) עד סוף הספר: "...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".
• חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (ג כג).
• תימנים קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים "שאמיים" אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
• גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חסידי חב"ד.
• ויש נוהגים ע"פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא "וערבה" רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.

הערות

1. "שלוש של הפורענות" ו"שבע של הנחמה": ההפטרות מי"ז בתמוז ועד לפני שבת "שובה" אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.
2. לדעת הגר"א (מעשה רב קצ"ב) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל "וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם..." (כג,יג), המדבר בגנותו של שלמה.
3. למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו כאן.

מקורות

• ערך "הפטרה" באנציקלופדיה התלמודית.
• ספר נביאים להפטרות "סימנים". פלדהיים, תשס"ה.
• "לוח ההפטרה והקריאות בתורה", נספח לתנ"ך עדי (ערך אהרן דותן).
• בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס"א.
• יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
• The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
• מנהגי הגר"א להפטרות המועדים ע"פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס"ו.

קיצור דרך: HAF