שיר זה הוא רשות למתרגם את הנביאים לארמית בזמן קריאת ההפטרה, וחובר בתקופה בה נהגו שהמתורגמן היה קורא את תרגום הקריאה וההפטרה בבית הכנסת. נתחברו מספר רשויות כאלו, ומתוכן שרדו הרשות לקריאת התורה ("אקדמות") ולהפטרה ("יציב פתגם") לחג השבועות.

הפיוט "יציב פתגם" במחזור לחג השבועות (בעריכתו של בנימין זאב בן שמשון [וולף] היידנהיים).

יְצִיב פִּתְגָּם, לְאָת וּדְגָם, בְּרִבּוֹ רִבְבָן עִירִין,
עֲנֵי אָנָּא, בְּמִנְיָנָא, דְּפָסְלִין אַרְבְּעָה טוּרִין.
קֳדָמוֹהִי, לְגוֹ מוֹהִי, נְגִיד וּנְפִיק נְהַר דְּנוּרִין,
בְּטוּר תַּלְגָּא, נְהוֹר שְׁרַגָּא, וְזִיקִין דְּנוּר וּבָעוּרִין.

בְּרָא וּסְכָא, מַה בַּחֲשׁוֹכָא, וְעִמֵּהּ שַׁרְיַן נְהוֹרִין,
רְחִיקִין צְפָא, בְּלָא שִׁטְפָא, וְגַלְיַן לֵהּ דְּמִטַּמְּרִין.
בָּעִית מִנֵּיהּ, יָת הַרְמֹנֵהּ, וּבַתְרוֹהִי עֲדֵי גּוּבְרִין,
יָדְעֵי הִלְכְתָא, וּמַתְנִיתָא וְתוֹסֶפְתָּא, סִפְרָא וְסִפְרִין.

מֶלֶךְ חַיָּא, לְעָלְמַיָּא, יְמַגֵּן עָם לְהוֹן מְשַׁחֲרִין,
אֲמִיר עֲלֵיהוֹן, כְּחָלָא יְהוֹן, וְלָא יִתְמְנוּן הֵיךְ עַפְרִין.
יְחַוְּרוּן כְּעָן, לְהוֹן בִּקְעָן, יְטוּפוּן נַעֲוֺהִי חַמְרִין,
רְעוּתְהוֹן הַב, וְאַפֵּיהוֹן צְהַב, יְנַהֲרוּן כִּנְהַר צַפְרִין.

לִי הַב תְּקוֹף, וְעֵינָךְ זְקוֹף, חֲזֵי עָרָךְ דְּבָךְ כַּפְרִין,
וִיהוֹן כְּתִבְנָא, בְּגוֹ לִבְנָא, כְּאַבְנָא יִשְׁתְּקוּן חַפְרִין.
יְהוֹנָתָן, גְּבַר עִנְוְתָן, בְּכֵן לֵהּ נַמְטֵי אַפְרִין.

מקור

עריכה

נוסח האותיות והניקוד המופיע בטקסט המוקלד לפי מחזור היידנהיים, חוץ ממקומות אחדים שבהם יש טעות ברורה (התיקונים מתועדים בדף העריכה). במקומות נוספות שייתכן שהניקוד במחזור היידנהיים אינו מתאים, הצענו ניקוד חלופי בדף העריכה.

הוספנו סימני הפיסוק והבלטת האותיות בתחילת השורות (אין מקורם במחזור היידנהיים).