הפטרת יום ראשון של סוכות: הצלת ירושלים ומלכות ה'.
- אשכנזים וספרדים ואיטלקים: "הנה יום בא לה'..." (זכריה יד א) עד סוף הספר: "...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא" (יד כא).
- תימנים מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: "והבאתי את השלִשית באש..." (יג ט) עד "...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא" (יד כא).
- ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.
יום טוב שני של גלויות: שני של סוכות
עריכה
קריאת התורה ביום טוב שני של גלויות
עריכה
קריאת התורה ליום טוב שני של גלויות זהה ליום הראשון כשאינו חל בשבת (וגם לקריאת התורה ביום השני של פסח בחוץ לארץ, חוץ מהמפטיר). אבל יש הפטרה מיוחדת ליום השני.
הפטרה ליום טוב שני של גלויות
עריכה
הפטרת "פקודי" לאשכנזים ויום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ: הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.
- אשכנזים (הפטרת "פקודי") ותימנים (יום שני של סוכות): "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'..." (מל"א ז נא) עד "...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים" (ח כא).
- אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות): "ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל..." (ח ב) עד עד "...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים" (ח כא).
- איטלקים (יום שני של סוכות) מתחילים כמו התימנים "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'..." (ז נא) אבל מסיימים לקרוא "...ובידו מלא לאמר" (ח טו) או עד "...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל" (ח טז).
- הפטרת האשכנזים ל"פקודי" והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
- הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
- הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.
בארץ ישראל קוראים לכל ארבעת הקרואים את "קרבן היום".
הקריאה לכל ארבעת הקרואים בארץ ישראל (ביום השני של סוכות, שהוא היום הראשון של חול המועד).
הקריאה לכל ארבעת הקרואים בארץ ישראל (ביום השלישי של סוכות, שהוא היום השני של חול המועד).
הקריאה לכל ארבעת הקרואים בארץ ישראל (ביום הרביעי של סוכות, שהוא היום השלישי של חול המועד).
הקריאה לכל ארבעת הקרואים בארץ ישראל (ביום החמישי של סוכות, שהוא היום הרביעי של חול המועד).
הקריאה לכל ארבעת הקרואים בארץ ישראל (ביום השישי של סוכות, שהוא היום החמישי של חול המועד).
הקריאה לכל ארבעת הקרואים בארץ ישראל (ביום השביעי של סוכות, "הושענא רבה", שהוא היום השישי של חול המועד).
סדר הקריאה לחול המועד בחוץ לארץ
עריכה
בחוץ לארץ קוראים קרבן אחד לכל אחד משלושת הקרואים הראשונים, ולקורא הרביעי קוראים את "ספיקא דיומא".
יום שלישי של סוכות (א' דחול המועד בחוץ לארץ)
עריכה
- כהן – "וביום השני"
- לוי – "וביום השלישי"
- ישראל – "וביום הרביעי"
- רביעי – "וביום השני... וביום השלישי" (ספיקא דיומא)
יום רביעי של סוכות (ב' דחול המועד בחוץ לארץ)
עריכה
- כהן – "וביום השלישי"
- לוי – "וביום הרביעי"
- ישראל – "וביום החמישי"
- רביעי – "וביום השלישי... וביום הרביעי" (ספיקא דיומא)
יום חמישי של סוכות (ג' דחול המועד בחוץ לארץ)
עריכה
- כהן – "וביום הרביעי"
- לוי – "וביום החמישי"
- ישראל – "וביום הששי"
- רביעי – "וביום הרביעי... וביום החמישי" (ספיקא דיומא)
יום שישי של סוכות (ד' דחול המועד בחוץ לארץ)
עריכה
- כהן – "וביום החמישי"
- לוי – "וביום הששי"
- ישראל – "וביום השביעי"
- רביעי – "וביום החמישי... וביום הששי" (ספיקא דיומא)
יום שביעי של סוכות (ה' דחול המועד בחוץ לארץ, "הושענא רבה")
עריכה
- כהן – "וביום החמישי"
- לוי – "וביום הששי"
- ישראל – "וביום השביעי"
- רביעי – "וביום הששי... וביום השביעי" (ספיקא דיומא)
שבת חול המועד סוכות
עריכה
- מגילת קהלת: בקהילות אשכנז נהגו לקרוא מגילה זו בציבור, לפני קריאת התורה, בשבת חול המועד סוכות.
- קריאת התורה לשבת חול המועד סוכות זהה לשבת חול המועד פסח (חוץ מהמפטיר).
לפי הקריאות לעיל.
הפטרת שבת חול המועד של סוכות: מלחמת גוג.
- תימנים ואיטלקים: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג..." (יחזקאל לח א) עד "...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'" (לח כג).
- אשכנזים וספרדים: "והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל..." (לח יח) עד "...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ" (לט טז).
- ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.
שמיני עצרת ושמחת תורה בארץ ישראל
עריכה
חלוקת הקריאה לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח:
- חובת היום: חמישה קוראים מ"וְזֹאת הַבְּרָכָה" עד "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים".
- עולים נוספים: נוהגים להעלות הרבה עולים נוספים לכבוד היום בשמחת תורה, וכן להעלות את כל הילדים הנמצאים בבית הכנסת. את כולם מעלים אחרי העולה החמישי קודם "חתן מעֹנה". קוראים וחוזרים מתחילת פרשת "וְזֹאת הַבְּרָכָה", לפחות שלושה פסוקים לכל אחד. ויש נוהגים לחזור רק על שלושת הפסוקים מ"וּלְאָשֵׁר אָמַר" עד "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים" (=חמישי) לכל העולים הנוספים.
- חֲתַן מְעֹנָה: נוהגים להוסיף "חֲתַן מְעֹנָה" לפני חתן תורה וחתן בראשית. הוא קורא שלושה פסוקים מ"מְעֹנָה" עד "עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ".
- חֲתַן תּוֹרָה: חתן תורה חוזר וקורא מ"וזאת הברכה" עד הסוף. חתן תורה אינו אומר קדיש אחרי הקריאה, ומברכים אותו רק לאחר קריאת "בראשית", כדי לקרוא "בראשית" תיכף ומיד אחרי סוף התורה.
- חֲתַן בְּרֵאשִׁית: חתן בראשית קורא בספר התורה השני מ"בראשית ברא" עד "אשר ברא אלהים לעשות."
- מפטיר: המפטיר קורא בספר התורה השלישי. קריאה זו ("ביום השמיני...") זהה לקריאה של שמיני עצרת בחוץ לארץ.
חלוקת הקריאה לפי מנהג האשכנזים:
- ליל שמחת תורה: בליל שמחת תורה נוהגים להעלות שלושה אנשים לקרוא בתורה מתחילת פרשת "וְזֹאת הַבְּרָכָה" (קוראים כמו במנחה בשבת ושני וחמישי), והעולים מברכים על קריאתם (שו"ע או"ח תרס"ט סעיף א' ומ"ב שם סקט"ו).
- חובת היום: בשחרית קוראים חמישה מ"וְזֹאת הַבְּרָכָה" עד "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים". בשבת (בארץ ישראל) קוראים עוד שלושה פסוקים מ"מְעֹנָה" עד "עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" ל"ששי", ואחר כך חוזר "חתן תורה" לקרוא מ"מְעֹנָה" עד הסוף. ויש נוהגים שבשבת מחלקים גם את העלייה הראשונה: כהן קורא עד "יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" ולוי קורא מ"תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה" עד "וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה", ואז יוצא שהעולה השביעי הוא הקורא מ"מְעֹנָה" עד "עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ".[1]
- עולים נוספים: חוזרים וקוראים מ"וְזֹאת הַבְּרָכָה" עד "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים" לחמישה עולים כל פעם, כדי להעלות כל אחד ואחד הנוכח בבית הכנסת. בסוף נוהגים להעלות את כל הילדים הנמצאים בבית הכנסת ביחד ומכסים אותם בטליתות כחופה ("כל הנערים").
- חֲתַן תּוֹרָה: חתן תורה קורא מ"מְעֹנָה" עד הסוף.
- חֲתַן בְּרֵאשִׁית: חתן בראשית קורא בספר התורה השני מ"בראשית ברא" עד "אשר ברא אלהים לעשות."
- טעמי המקרא: בשמחת תורה יש נוהגים לקרוא במנגינת הטעמים המיוחדת של הימים הנוראים, ואף לברך על הקריאה במנגינה זו.
- מפטיר: המפטיר קורא בספר התורה השלישי. קריאה זו ("ביום השמיני...") זהה לקריאה של שמיני עצרת בחוץ לארץ.
"וזאת הברכה..." עד "ועזר מצריו תהיה"
בשבת ראשון (לאשכנזים)
עריכה
"וזאת הברכה..." עד "ישא מדברותיך"
בשבת שני (לאשכנזים)
עריכה
"תורה צוה־לנו משה..." עד "ועזר מצריו תהיה"
שני (בשבת שלישי לאשכנזים)
עריכה
"וללוי אמר..."
שלישי (בשבת רביעי לאשכנזים)
עריכה
"וליוסף אמר..."
רביעי (בשבת חמישי לאשכנזים)
עריכה
אשכנזים: "ולזבולון אמר..." עד "ומשפטיו עם ישראל".
ספרדים: "ולזבולון אמר..." עד "ים ודרום ירשה".
חמישי (בשבת שישי לאשכנזים)
עריכה
אשכנזים: "ולדן אמר..." עד "ובגאותו שחקים".
ספרדים: "ולאשר אמר..." עד "ובגאותו שחקים".
חֲתַן מְעֹנָה לספרדים (בשבת שביעי לאשכנזים)
עריכה
"מעֹנה אלהי קדם..." עד "ואתה על־במותימו תדרך"
אשכנזים: "מעֹנה אלהי קדם..." עד "לעיני כל־ישראל".
ספרדים: "וזאת הברכה..." עד "לעיני כל־ישראל".
בספר השני: "בראשית ברא אלהים..." עד "אשר ברא אלהים לעשות".
בשמחת תורה נהוג בהרבה קהילות אשכנזיות לקרוא "ויהי ערב ויהי בוקר..." בטעמים של הימים הנוראים.
בספר השלישי: "ביום השמיני..." (זהה לשמיני עצרת ולשמחת תורה)
הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת "וזאת הברכה" וסיומה של התורה): ממשה ליהושע.
- ספרדים ותימנים: "ויהי אחרי מות משה עבד ה'..." (יהושע א א) עד "...בכל אשר תלך" (א ט).
- אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עד "...רק חזק ואמץ" (א יח).
- תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים: "ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק בהפטרת ראשון של פסח.
- הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.
מגילת קהלת: אם חל שמיני עצרת בשבת, קוראים בקהילות אשכנז את מגילת קהלת לפני קריאת התורה.
"עשר תעשר..." עד "בכל־מעשה ידך אשר תעשה" (דברים יד,כב-כט).
"מקץ שבע־שנים..." עד "וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה" (דברים טו,א-יח).
ראשון לספרדים (בשבת שלישי)
עריכה
"כל־הבכור..." עד "על־הארץ תשפכנו כמים" (דברים טו,יט-כג).
ראשון לאשכנזים (שלא בשבת)
עריכה
"עשר תעשר..." עד "על־הארץ תשפכנו כמים" (דברים יד,כב-טו,כג).
הסבר: לפי מנהג פולין, בשמיני עצרת מתחילים ב"עשר תעשר" גם אם הוא חל ביום חול, ועולה אחד קורא את הכל עד "על־הארץ תשפכנו כמים".
שמור את־חודש האביב...
"ולא־יראה לך שאר..."
"שבעה שבעת תספר־לך..."
"חג הסכת תעשה לך..."
בספר השני: "ביום השמיני..." (זהה לשמיני עצרת ולשמחת תורה)
הפטרת "שמיני עצרת" לבני חוץ לארץ: ברכת שלמה את העם.
- אשכנזים וספרדים ותימנים: "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת..." (מל"א ח נד) עד "...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו" (ח סו).
- איטלקים וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: "והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות" (ט א).
- הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.
שמחת תורה ביום טוב שני של גלויות
עריכה
בחוץ לארץ חוגגים את שמחת תורה ביום טוב שני של גלויות. קריאת התורה וההפטרה זהות לשמיני עצרת ושמחת תורה בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ שמחת תורה אינה חלה בשבת לעולם. להסבר מפורט על מנהגי הקריאה ראו לעיל.
"וזאת הברכה..." עד "ועזר מצריו תהיה"
"וללוי אמר..."
"וליוסף אמר..."
אשכנזים: "ולזבולון אמר..." עד "ומשפטיו עם ישראל".
ספרדים: "ולזבולון אמר..." עד "ים ודרום ירשה".
אשכנזים: "ולדן אמר..." עד "ובגאותו שחקים".
ספרדים: "ולאשר אמר..." עד "ובגאותו שחקים".
חֲתַן מְעֹנָה לספרדים
עריכה
"מעֹנה אלהי קדם..." עד "ואתה על־במותימו תדרך"
אשכנזים: "מעֹנה אלהי קדם..." עד "לעיני כל־ישראל".
ספרדים: "וזאת הברכה..." עד "לעיני כל־ישראל".
בספר השני: "בראשית ברא אלהים..." עד "אשר ברא אלהים לעשות".
בספר השלישי: "ביום השמיני..." (זהה לשמיני עצרת ולשמחת תורה)
הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת "וזאת הברכה" וסיומה של התורה): ממשה ליהושע.
- ספרדים ותימנים: "ויהי אחרי מות משה עבד ה'..." (יהושע א א) עד "...בכל אשר תלך" (א ט).
- אשכנזים ואיטלקים ממשיכים לקרוא עד "...רק חזק ואמץ" (א יח).
- תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים: "ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ" (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק בהפטרת ראשון של פסח.
- הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.
- ^ לפי שיטת הגר"א (מעשה רב סימן רל"א) ביום חול עולים חמישה בלבד לקרוא בשני ספרי תורה לחובת היום: שלושה עולים לפני חתן תורה (לכאורה עד "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים"), חתן תורה הוא העולה הרביעי, וחתן בראשית הוא העולה החמישי (ולאחריו המפטיר קורא בספר התורה השלישי). וכשחל בשבת (בארץ ישראל) עולים סה"כ שבעה ומפטיר. ואם רוצים להוסיף חוזרים וקוראים כמנהג העולם.
