ילקוט שמעוני על בראשית לט א

[עריכה]

ויוסף הורד מצרימה. כתיב: "בחבלי אדם אמשכם", זה יוסף. וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור, בעבותות אהבה, שנאמר: "וישראל אהב את יוסף". "ואהיה להם כמרימי עול", שרוממתי צריו עליו; ואיזו? זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה? "על לחיהם", שהוציא דבר מלחיו, שנאמר: "ויבא יוסף את דבתם רעה". וסוף, "ואט אליו אוכיל", אני מטה עליו אכילות הרבה.

"ויוסף הוא השליט על הארץ", ויוסף הורד מצרימה. שליט בהון, כמה דאת אמר: "וירד מים עד ים". כבשן, כמה דאת אמר: "כי הוא רודה בכל עבר הנהר". נסח יתהון מאתרייהו, כמה דאת אמר: "וירדהו אל כפיו".

ויוסף הורד, הוריד אבינו יעקב. משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין, ולא היתה נמשכת; מה עשו? משכו בנה לפניה, והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל; אמר הקב"ה: בני בכורי הוא, ואני מוריד אותו בבזיון? הריני מושך בנו לפניו, והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים? דכתיב: "ויהי ה' את יוסף".

מצרימה. תני בשם רב נחמן: כל דבר שצריך למ"ד בתחילתה, הטיל לה ה"א בסופה; שעירה, סדומה, מצרימה, חרנה. התיבון, והכתיב: "ישובו רשעים לשאולה"? לאמבטי התחתונה שבשאול.

ויקנהו, הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן, וזה "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף". כל העבדים חשודין על הגזל, וזה "וילקט יוסף את כל הכסף". כל העבדים חשודין על הערוה, וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה, וזה האכיל את רבו תרומה, דא"ר יהושע בן קרחה: מבנות פוטיפר לקח אלעזר.

[פוטיפר] הוא פוטיפרע, [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לעבודה זרה, פוטיפרע שהיה פוער עצמו לעבודה זרה, וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרעה, שנסתרס בגופו, מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה, אמר: תברון ניביה; כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש, וסרסו הקב"ה. הדא הוא דכתיב: "כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו", חסידו כתיב, ואיזה? זה יוסף צדיקא. "לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת", מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו.

איש מצרי, גבר ערום; מה היתה ערמתו? בכל מקום גרמני מוכר כושי, וכאן כושי מוכר גרמני? אין זה עבד. אמר להם: הביאו לי ערב. ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב, כמה דאת אמר: "אנכי אערבנו מידי" וגו', וכתיב: מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין, ובר חורין עבד לתרוייהו:

ויוסף הורד מצרימה. אל תקרי הורד אלא "הוריד", שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן.

ויקנהו פוטיפר, שקנהו לעצמו, בא גבריאל וסרסו ופרעו. מעיקרא כתיב פוטיפר, ולבסוף כתיב פוטיפרע.