קטגוריה:בראשית לד ז
ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשׇׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וּ/בְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַ/שָּׂדֶה֙ כְּ/שָׁמְעָ֔/ם וַ/יִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽ/אֲנָשִׁ֔ים וַ/יִּ֥חַר לָ/הֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְ/יִשְׂרָאֵ֗ל לִ/שְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְ/כֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּבְנֵי יַעֲקֹב עָאלוּ מִן חַקְלָא כַּד שְׁמַעוּ וְאִתְנְסִיסוּ גּוּבְרַיָּא וּתְקֵיף לְהוֹן לַחְדָּא אֲרֵי קְלָנָא עֲבַד בְּיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁכַּב יָת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לָא כָשַׁר דְּיִתְעֲבֵיד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבְנוֹי דְיַעֲקב עָלוּ מִן חַקְלָא כְּדִי שָׁמְעַן וְאִתְנְסִיסוּ גוּבְרַיָא וּתְקֵיף לְהוֹם לַחֲדָא אֲרוּם קְלָנָא עָבַד שְׁכֶם בְּיִשְרָאֵל לְמִשְכּוֹב עִם בְּרַת יַעֲקב וְכֵן לָא הֲוָה כַּשְׁרָא לְאִתְעוֹבָדָא: |
רש"י (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(ז) "ובני יעקב שמעו" הדבר "ובאו מן השדה", ובאו באמצע הדבור, שדבר חמור עם יעקב ולא היה להם פנאי להתיעץ עם יעקב, "ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד", העצב הוא על דבר רע שקרה לו בבחינת עצמו, מבלי שיבקש נקמה משום אדם, והחרון הוא על מי שעשה נגדו עולה ויבקש נקמה, והמאמרים מקבילים." ויתעצבו כי נבלה עשה בישראל, ויחר להם "וגו' "וכן לא יעשה," כי היה במעשה זה שני ענינים. א] מה שטמא אותה מצד שהוא ערל, שאף אם היה שוכב עמה ברצונה שזה אינה נבלה אצל בני נח, היא נבלה אצל בני ישראל שא"א שתבעל לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לבני ישראל, וע"ז היה העצב על החרפה שקרה להם, ולא היה מצד זה חרון אף על שכם שהוא אינו יודע נמוסי בני ישראל שהערלה חרפה היא להם, וז"ש ויתעצבו האנשים כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב, שהוא נבלה בדין ישראל מצד שהיא בת יעקב שהערלה מאוסה היא בעיניהם. ב] זאת שנית גוף המעשה שלקחה בחזקה בגזל ובאונס, שזה לא יעשה גם בדין בני נח, ע"ז חרה להם מאד ורצו להנקם בשכם, כי כן לא יעשה אף בדין ב"נ. וכן פי' הרי"א:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ז.
וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד
כְּשָׁמְעָם
לא ברור מהמשפט מתי האחים שמעו:
- יעקב שלח שליח להודיע להם שדינה נאנסה על ידי שכם, ואז התעצבו, כעסו, וחזרו ליעקב. במקרה כזה השליח יודע מה קרה לדינה ויכול להפיץ שמועה רעה עליה.
- יעקב שלח שליח ובקש שהם יחזרו בלי לפרט. רק כאשר הם חזרו הם שמעו וכעסו.
הפתרון הראשון יתן לאחים יותר זמן לחשוב ביחד ולתכנן את צעדם. כאשר הם עם יעקב יהיה להם פחות פרטיות ופחות זמן לתכנן את תגובתם.
תגובת האחים
- "וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים" - צער ועצב. למה זה קרה להם. האם זאת אשמתם? מי אשם?
- " וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד" - כעס בלתי מוגדר. רצון לפגוע בכל מי שפגע בהם ובכבודם - " הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא).
- "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" - מסכמים שפגעו בהם אישית בצורה סובייקטיבית.
- "וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" - מסכמים שפגעו בהם בצורה אובייקטיבית בנוסף לפגיעה הסובייקטיבית (האות "וְ" בהתחלת הקטע), וכל אדם היה נפגע כמוהם, כי זו עבירה על החוק, ראה חוקי חמורבי מספר 14, 130.
- לפי חוקי חמורבי הנפגעים חייבים ללכת לשופט, והשופט יבדוק ויוציא לפועל את עונש המוות. אולם כאן אין מלך ואין שופט, כי המלך עצמו הוא הנאשם.
ברגע זה האחים התחילו לתכנן את תגובתם. לא ברור אם הם ידעו שחמור בא לבקש את ידה של דינה לבנו. ייתכן שהם חשבו איך להגיב במידה ושכם יבקש את ידה, ואם לא, אז איך להעניש את העיר בעורמה ובכוח החרב.
מה ששכם העיר עשתה ונתנה לשכם בן חמור לעשות דומה למה שסדום היתה עושה לאורחים, ואין ספק שהמלך ואנשי העיר, שלא גינו ולא הגנו על הילדה, חייבים בעונש. כמובן ששכם חשב שהוא נותן כבוד גדול לדינה להיות מלכתו האהובה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית לד ז"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.