קטגוריה:בראשית לד ח

◥

►

◄

וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

וַ/יְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣/ם לֵ/אמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗/י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁ/וֹ֙ בְּ/בִתְּ/כֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛/הּ ל֖/וֹ לְ/אִשָּֽׁה׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס:	וּמַלֵּיל חֲמוֹר עִמְּהוֹן לְמֵימַר שְׁכֶם בְּרִי אִתְרְעִיאַת נַפְשֵׁיהּ בִּבְרַתְּכוֹן הַבוּ כְעַן יָתַהּ לֵיהּ לְאִתּוּ׃
ירושלמי (יונתן):	וּמַלֵיל עִמְהוֹן חֲמוֹר לְמֵימָר שְׁכֶם בְּרִי רְעִיַית נַפְשֵׁיהּ בִּבְרַתֵּיכוֹן הָבוּ בְּבָעוּ יָתָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ:

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

חָשְׁקָה – חָפְצָה.

(ח) "וידבר חמור." חמור לא דבר רק הכללית כמושל ארץ שבידו חוקי המדינה לשנות אותם כחפצם, כי היה אז גדר בין המשפחות שלא יתחתנו רק אזרחים באזרחים לא אזרחים עם גרים, וכן הגרים לא היה להם החירות בארץ כמו התושבים, והוא רוצה לשנות החקים האלה לטובתם, זה היה דבר חמור, ומן הפרטית הנוגע לחיתון הלז הניח לשכם בנו שידבר, ואמר "שכם בני חשקה נפשו בבתכם", שהחשק הוא מובדל מן האהבה והחפץ, שהחשק אין לו עינים ואין לו טעם, שלפעמים יחשוק אדם גדול בבת פחותים ובכעורה ובבעלת מום, כאומר שהוא חשק בלי טעם, כי ימצא יפות וטובות יותר ממנה בבני עמו, "תנו נא אתה לו לאשה," ובזה תרויחו כי,

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

וידבר חמור וגו'. אומרו לאמר, אולי שנתכוין לומר שהוא מוכן לעשות משפט כתוב דין מאנס הבתולה לתת קנס צער בושת ופגם, גם הוא מוכן לקחתה לאשה אם ירצו אביה ואחיה, והוא אומרו תנו וגו':

או יאמר שנתכוין לפטור עצמו מהקנס כדתנן (כתובות מא א) האומר אנסתי פתיתי בתו של פלוני אינו משלם הקנס על פי עצמו ע"כ, לזה אמר לאמר שכם בני וגו' פי' כי שכם מודה מעצמו ואומר ששכב עם דינה ובזה פטור מחיוב הקצוב שהוא קנס בין במפתה בין באונס. ואין לפרש כי חמור הוא מעיד על שכם. כי בדין בני נח יתחייב הבן בעדות אביו (רמב"ם הל' מלכים פ"ט):

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

[עריכה]

שכם בני חשקה נפשו. אמר ר' שמעון בן לקיש: בשלשה לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה. בדביקה, שנאמר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם"; בחשיקה, שנאמר: "חשק ה' בכם"; בחפיצה, "כי תהיו אתם ארץ חפץ". ואנו למדים מפרשתו של אותו רשע. בדביקה, "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב"; בחשיקה, שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה, "כי חפץ בבת יעקב".

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ח.

שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם

בני חמור כבר עשו עסקה עם יעקב וקנו ממנו שדה, ככתוב: "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (ביאור:בראשית לג יט). כך שאין לחמור בעיה לדבר בענייני כספים ומשפחה עם יעקב ומשפחתו.

חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ

מה שהוא מצלצל רע בהצהרה זו: הן שכם כבר לקח אותה לביתו, טימא אותה וייתכן שגם עינה אותה. המילה 'חשק' מראה רצון מיני יותר מאשר אהבה. שכם עשה כרצונו - הוא חשק ולקח.

בְּבִתְּכֶם

חמור פונה ליעקב ולאחים, ברבים, "בְּבִתְּכֶם". דבר זה מעיד שהוא מכבד את בני יעקב ונותן להם זכות דיבור.

תְּנוּ נָא

מילת בקשה, בכבוד. הן שכם פקד על אביו "קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית לד ד), וחמור מרכך את המילים: "קַח לִי" ל"תְּנוּ נָא". חמור השמיט את תאורה של דינה כ-"הַיַּלְדָּה", כדי לא לעורר צרות, ייתכן שדינה לא מוכנה לנשואין בעייני אחיה. חמור ביקש שהאחים יתנו כאשר דינה לא בידם.

לא ברור למה חמור לא שאל האם דינה הובטחה לאדם אחר, וישר מבקש את ידה לבנו.
לא ברור למה חמור לא הביא מתנות למשפחה ולדינה כשם שעבד אברהם עשה "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית כד י).
לא ברור למה שכם ממשיך להחזיק את דינה אסירה בביתו, ולא החזיר אותה למשפחתה לפני שחמור אביו ביקש את ידה לבנו.