ספורנו/בראשית/לד

געריכה

"ותדבק נפשו" על הפך באמנון לתמר אחר ששכב אותה: " בדינה בת יעקב" בשביל שהיתה בת יעקב הנכבד בעיני האומות כאמרו אח"כ כי חפץ בבת יעקב:


העריכה

"והחריש יעקב עד באם" החריש מלצאת לריב עד שיבאו בניו וידעו הדבר וישמרו עצמם מאנשי ריבם:


ועריכה

"ויצא חמור" כשראה שהחריש ודאג פן יחרוש עליו רעה:


זעריכה

"ויתעצבו האנשים ויחר" הנה העצבון היה על כי נבלה עשה בישראל שהיה בזיון אצל ישראל אע"פ שאצל הכנענים לא היה כן ובשביל שהיה בלתי מורגל אז לאנוס את בתולות גדולי הדור כאמרו וכן לא יעשה לפיכך חרה להם על שנעשתה כזאת נגדם:


יעריכה

"וסחרוה" עם היות הסחורה אז בלתי מותרת לגרים כאמרם בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב:


יבעריכה

"הרבו עלי מאד" כמשיב לכם אשם על מה שחטאתי לכם:


יגעריכה

"במרמה" שאלו שימולו בחשבם שלא יקבלו עליהם או שלא יוכלו לפתות אנשי עירם לזה: " וידברו אשר טמא" השיבו שמיני הנדיבות שאמרו שכם ואביו לעשות לא היו ראוים עתה אחרי שטמא כדרך אתנן זונה:


ידעריכה

"כי חרפה היא לנו" שיהיה נראה שאין איש הגון בין המולים להתחתן עמו:


יזעריכה

"ולקחנו את בתנו" אע"פ שהיא עתה בביתכם נקח אותה מעמכם: " והלכנו" עם כל עשרנו שלא תהנו בו:


יטעריכה

"והוא נכבד" ואעפ"כ לא אחר לעשות כי חפץ בבת יעקב:


כאעריכה

"שלמים הם אתנו" בשלום הם אתנו ואין בלבם לתבוע עלבונם:


כהעריכה

"ויהרגו כל זכר" שלא מלו אלא על תקוה להשיג מקניהם וקנינם כדברי חמור ושכם:


כועריכה

" ואת חמור ואת שכם בנו הרגו" שבקשום ומצאום:


כזעריכה

"העיר אשר טמאו" כי לולי היה כבר דבר כזה בלתי נמאס אצלם לא היה שכם עושה כן אמנם היה זה גמול מורגל אצלם שלקחו ראשי העיר בנות העם בלתי רשות לנשים או לפלגשים ע"ד ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו:


לעריכה

"להבאישני" שיאמרו ששקרנו באמונתנו אחר שנמולו:


לאעריכה

"הכזונה" שאין ראוי לתבוע עלבונה יעשה עם הארץ את אחותנו. שאינה זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה והנה כשיתבונן יושב הארץ כאלה אין ראוי שיתקומם: