קטגוריה:בראשית כה לד
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קׇם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/יַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְ/עֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּ/נְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַ/יֹּ֣אכַל וַ/יֵּ֔שְׁתְּ וַ/יָּ֖קָם וַ/יֵּלַ֑ךְ וַ/יִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַ/בְּכֹרָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְיַעֲקֹב יְהַב לְעֵשָׂו לְחֵים וְתַבְשִׁיל דִּטְלוֹפְחִין וַאֲכַל וּשְׁתִי וְקָם וַאֲזַל וְשָׁט עֵשָׂו יָת בְּכֵירוּתָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְיַעֲקב נָתַן לְעֵשָו לֶחֶם וְתַבְשִׁיל דִטְלוֹפְחִי וְאָכַל וּשְׁתִי וְקָם וַאֲזַל וְשַׁט עֵשָו יַת בְּכֵירוּתָא וְחוֹלַק עַלְמָא דְאָתִי: |
ירושלמי (קטעים): | וְקָם וַאֲזַל וּבְזֵי עֵשָו יַת בְּכוֹרוֹתָא וְאִפַס חוּלְקֵיהּ בְּעַלְמָא דְאָתֵי וְכָפַר בִּתְחִיַית מֵתַיָא: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(לג - לד) "ויאמר השבעה לי." כי אין קנין חל על דבר שאין בו ממש ולכן רצה שישבע לו, וימכר י"מ שמכרו בכסף מלא, "ויעקב נתן לעשו" שמעתה הוטל על יעקב פרנסת הבית, וספר שעשו לא התחרט על מעשהו כלל, שגם אחר שאכל בזה את הבכורה, ומזה מבואר שלא מכר את הבכורה מפני שהיה רעב או תאב אל מאכל הזה, שא"כ היה מתחרט אחר שאכל ושתה ומלא רעבונו ותאותו, רק כי הבכורה היתה בזויה בעיניו ושמח על שלקחה יעקב ממנו:
כלי יקר (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. מה עדשה זו יש בה שמחה ויש בה אבלות, כך אבל, שמת אברהם; ושמחה, שנטל יעקב הבכורה.
ויאכל וישת. הכניס עמו כת של פריצים, אמר: ניכול מדידיה וניחוך עילויה; ורוח הקודש אומר: "ערוך השולחן", סדר פתורא. "צפה הצפית", סדר מנרתא; אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא. "קומו השרים", זה מיכאל וגבריאל. "משחו מגן", כתבו הבכורה ליעקב. תני בר קפרא: ולפי שהיו כמשחקים, הסכים הקב"ה עמהן; ומנין שהסכים? דכתיב: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל".
ויקם וילך. יצא הוא ובזיונו עמו. ויבז עשו את הבכורה, מה בזה עמה? תחית המתים בזה עמה, הדא הוא דכתיב: "בבוא רשע בא גם בוז", שבא הוא ובזיונו עמו. ועם קלון חרפה, שנתלוה עמו קלונו של רעב, ואין חרפה אלא רעב כמה דאת אמר: "ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כה לד.
ויבז עשו את הבכורה
בראשית כה לד: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה"
1. מקובל לפרש ויבז מהשורש "בזה" או "בוז", כלומר, עשו זלזל בבכורה, לא ייחס לה חשיבות.
2. ואפשר לפרש " ויבז " מהשורש "בזז", כמו (בראשית לד כז): "בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם"; עשו ניסה לבזוז, לגזול ולעשוק, את הבכורה שמכר ליעקב, כאשר אמר ליצחק אביו, בראשית כז לב: "אני בנך בכורך עשו". ( דוד אקסלרוד ).
ומצאתי פירוש דומה בקובץ משלי יב כמשל לחיי האבות / מטמונית למשפחות סופרים :
( ה ) מחשבות צדיקים משפט :( כה כט ) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד – יעקב חשב מחשבות כיצד לקנות את הבכורה עפ " י דין ומשפט .
תַּחְבֻּלוֹת רשעים מרמה : עשיו רצה את התמורה בעד הבכורה בלי לוותר על הבכורה .... לכן ביזה את הבכורה בפני יעקב , כדי להרדים את ערנותו בתחבולות מרמה , כאילו ויתר על הבכורה , אבל באמת תיכנן להרוג את אחיו ולזכות בבכורה מחדש .
עשיו אמר :( שם לב ) הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת , והתכוון : הנה אנכי הולך להמית .
( שם לד ) וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה – תכלית ביזוי הבכורה היתה " לשלוח יד " ביעקב , כמו שכתוב על המן :( אס ' ג ו ) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד ...
" "...אמר לו ועוד הבכורה שאתה סבור יש בה כלום תן לי קערה אחת מן העדשים האלו ואני נותנה לך ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים [וגו'] ויבז עשו את הבכורה (שם שם ל"ד) מה עשה אלא שמכרה לו התחיל מבקש להרגו וקבל לאביו הכי קרא שמו יעקב [וגו'] את בכורתי לקח (שם כ"ז ל"ו) הרגישה רבקה שהוא שוטנו ואמרה ליעקב ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך (שם שם מ"ג)." " (פסיקתא רבתי פרשה יב)
תגובות ישנות
"וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ - כלומר, עשו הלך מיעקב ולא אל יעקב. לכן התיעוד וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה מעיד כי עשו בז לבכורה. כדי לבזוז את "הבטחתו" צריך היה עשו ללכת אל יעקב. ואמנם, עשו בז לשבועתו כפי שבז הוא לכל ערכי החיים. היה זה חסרונו. לא בכדי נולד לעשו נכד חסר מוסר כמו עמלק" (רמי ניר, 24.11.2006).
מקורות
על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-17.
וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ
עשו בקש: " הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (בראשית כה ל).
כדי שההסכם יתקבל יעקב חייב היה לעשות בדיוק מוחלט מה שעשו בקש, כתנאי לקנית הבכורה:
עשו בקש "הַלְעִיטֵנִי"
- יעקב קיים את זה כאשר הוא "נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים", ושרת את עשו באוכלו עד שעשו גמר: "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ". רק ברגע זה יעקב גמר להשלים את "הַלְעִיטֵנִי".
- עשו דרש שיעקב ישרת אותו, כאילו שהוא הבכור והשליט, ולכן יעקב הסכים פעם אחת ואחרונה, ומעכשו הוא הבכור ואינו חייב לשרת את עשו יותר.
וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה
- "בָּז לְדָבָר, יֵחָבֶל לוֹ" (משלי יג יג) - כך עשו בז לבכורה, ובאמת הוא הפסיד אותה ובכה על אובדנה.
- "בּוֹזֵה דְרָכָיו יומת (יָמוּת)" (משלי יט טז) - אדם שלא חושב קדימה ומבזה את דרך אדוני - יפגע. לא תמיד הפגיעה היא מוות. לפעמים הפגיעה היא בכבוד שנמשכת לזכרון. וכך נפגע עשו: הוא הופרד מכנען, ילד את עמלק המקולל, ובסוף הוכרח להתיהד על ידי יוחנן הורקנוס והתערבב בתוכנו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כה לד"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.