אור חדש/פרק ג/פסוק ו

פרק ג/פסוק ו עריכה

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי (אסתר ג, ו) וגו' במדרש בזוי בן בזוי להלן כתיב (בראשית כה, לד) ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב (אסתר ג, ו) ויבז בעיניו ע"כ, נראה כי הוקשה אל המדרש לא שייך לשון ויבז רק הל"ל ולא שלח יד במרדכי כי קטן הוא בעיניו אלא מפני שכך הוא רשעתו שהוא מבזה את הכל ולכך אמר ויבז למה מבזה הכל מפני שהוא בזוי בעצמו ולכך מבזה את הכל ומפני כך אמר בזוי בן בזוי כלומר שהוא מבוזה ומרוחק מהכל כמ"ש עובדיה אל עשיו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד (עובדיה, ב) כלומר שאתה מרוחק מן כל הנמצאים ומסולק אתה מהם ומפני כך היה הוא מבזה את אחר כאשר הוא בזוי בעצמו ולכך כתיב כאן ויבז כי לשון ויבז משמע שהוא לשון מרוחק ומבוזה לגמרי בעיניו ומאחר שהוא מבוזה אין דבר זה רק מפני שהוא מרוחק ונבדל מן הבריות וכאשר הוא נבדל מן הבריות א"כ בודאי הוא בזוי שכל אשר מרוחק מן הבריות הוא בעצמו מרוחק ומאוס אליהם ודבר זה נראה (ספר אור חדש עמוד קלא) בתחילת בריאתו שיצא עשיו כאדרת שער ובודאי דבר זה מגונא ומאוס ולפיכך עשיו אף שיש לו הממשלה הגדולה מאוד מ"מ הוא בעצמו מבוזה ומגונה והוא נבדל מן הבריאה ולכך ג"כ הוא מבזה את אחר ולכך כתיב לשון ויבז שמורה על הריחוק הגדול וזה בעצמו מורה שהוא מרוחק ובמדרש (בראשית כז, א) ויקרא את עשו בנו הגדול אמר הקב"ה אם בעיניך הוא גדול בעיני הוא קטון דכתיב (עובדיה, ב) קטן נתתיך בגוים בזוי אתה וגו' ומדרש הזה ר"ל כי עשיו וזרעו נמצא בהם הגאוה ביותר מכל ואינם שפל רוח ולפיכך אמר הקב"ה אם בעיניך אתה גדול כאשר תראה בו גודל הממשלה בעיני הוא ביזוי כאשר אין שייך לו המציאות כלל כי הש"י אשר מאתו נמצא בעולם שהוא המציאם אמר ליצחק אף אם בעיניך גדול בעיני הוא קטון כי הש"י מאתו מציאת עולם הזה ואין ראוי לעשיו המציאות כלל ולכך הוא קטון בעיני הש"י ומטעם הזה עשו הוא מרחק ומבזה את הצדיקים שהם עיקר במציאת העולם.


ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי (אסתר ג, ו) ולמה הוצרך למכתב עם מרדכי ובגמרא ויבז לשלוח יד במרדכי לבדו (שם) אמר רבא בתחלה במרדכי ואח"כ בעם מרדכי מאן נינהו רבנן ולבסוף להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים, וביאר זה כי מה לו להמן עם ישראל שהיה רוצה לאבד כלל ישראל רק כי התחלה המן במרדכי כי המן בפרט הוא מתנגד למרדכי ומרדכי להמן וכאשר התחיל במרדכי מפני כי כל הת"ח יש להם קשור ביחד ולכך מצד הזה כאלו כל החכמים הם מתנגדים לו ורצה לשלוט עליהם וכאשר ביקש לאבד כל החכמים היה מבקש ג"כ לאבד כל ישראל כי הת"ח יש להם קישור עם ישראל באשר אי אפשר לישראל בלא ת"ח ולכך היה רוצה להרוג את הכל ואם לא היה זה שיש קשר וחיבור ישראל עם מרדכי אע"ג שהיה להמן כח גדול ביותר מ"מ כיון שאין ישראל מתנגדים אליו לא היה שולט בהם המן ועוד כי המן הוא יחיד ואין כח ביחיד להתנגד לרבים כי מחולקים הם הרבים מן היחיד ואינו דומה למלך שהוא נחשב כמו הכלל אבל המן הוא יחיד בלבד ואין כחו כ"כ להתנגד אל הכלל לכך אמרו כי עיקר התנגדות המן היה למרדכי וכאשר התחיל במרדכי היה נמשך התנגדותו אל החכמים ואח"כ אל כלל ישראל כי הת"ח יש להם שייכות אל מרדכי שהוא העיקר ואח"כ כל ישראל אל החכמים שבהם ולכך היה המן מתנגד אל מרדכי בלבד.


כורעים ומשתחוים (אסתר ג, ב) וגומר מה שאמר כורעים ומשתחוים כפל לשון ועוד דלא הוי ליה לכתוב רק משתחוים דהשתחויה הוא פשוט ידים ורגלים ואלו כריעה אינה רק על ברכיים ויש לפרש כי כריעה הוא תחלה ואח"כ מוסיף השתחויה על הכריעה וזה מורה על הכנעה יתירה כאשר מוסיף הכנעה על הכנעה ומשתחוה עד הארץ ולכך כתיב (שם) כורעים ומשתחוים ועוד אם היה נופל על פניו מבלתי שהיה כורע תחלה לא היה נראה שהשתחויה שהוא פשוט ידים ורגלים כנגד מי שהרי הוא שטוח על פניו אבל הכריעה הוא נגד מי שכורע אליו וזה כי הכריעה נגד מי שהוא כורע וכאשר אח"כ נופל ומשתחוה שהוא פשוט ידים ורגלים הוא נראה שהוא ג"כ נגדו אבל ההשתחויה בלבד אינו נראה כלל ולכך צריך כריעה קודם ואח"כ נופל על פניו לכך אין לכתוב השתחויה בלבד כי כן עושה הכריעה תחלה ואח"כ משתחוה.

כי כן צוה לו פירוש בשבילו ולא כתב כי כן צוה המלך כי היה משמע כי כן צוה המלך שיכרעו לפניו ועשה זה להשפיל את עמו שיכרעו לפני המן כדי שלא ימרדו במלך אחשורוש וכאשר ישפיל אותם לכרוע לפני המן יהיו שפלים ולא יבקשו למרוד במלך ולכן אמר כי כן צוה לו היינו בשביל המן לכבודו ולא להשפיל עמו ובזה יתורץ הקושיא במה שאמר הכתוב (אסתר ג, ו) ויבז המן לשלוח יד במרדכי ומה שייך לומר ויבז בעיני המן לשלוח יד במרדכי כי מאחר שהיה עובר מצות המלך שצוה כך הרי הוא חייב מיתה אבל מפני (ספר אור חדש עמוד קלב) שאמר כן צוה המלך דהיינו בשביל המן ואם המן אין מבקש עלבונו יש לו כח על זה ולכך לא היה מרדכי חייב מיתה בשביל שעבר מצות המלך ועל זה אמר ויבז בעיני המן לשלוח יד.