פתיחת התפריט הראשי

בראשית יד כב: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם 'הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה, אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ -'"



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד כב.

הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָהעריכה

אברם אומר: "הֲרִימֹתִי יָדִי", בזמן עבר המצין את פעולתו בעבר עד ההווה. ייתכן שהכוונה היא שהוא הרים את ידיו בתחינה לשמים לפני שהצליח לענות למלך סדום או לפני שיצא למרדף אחרי המלכים.
לפחות מהבטחת אלוהים, אברם ידע שהוא לא ימות בקרב, שכן אין לו צאצא עדיין.

הֲרִימֹתִי יָדִי - שבועהעריכה

רש"י מפרש את "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל" כשבועה, כלומר אברם נשבע והצהיר: 'נשבעתי בשם אלוהים קונה שמים וארץ, אם ...'
בספר דניאל, שמתוארך לתקופתן של ממלכות פרס ויוון (דניאל יא ב), נאמר: "וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם, וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם" (דניאל יב ז).
אולם:

  • ישנם מקרים רבים, ביניהם: שבועת אברהם לאבימלך, שבועת עבד אברהם לאברם, שבועת יצחק לאבימלך, שבועת עשו ליעקב, וכיוצא בזה, אשר בהם ניתנה שבועה ללא הרמת יד, ואפילו להפך, ככתוב: "שִׂים נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כד ב).
  • אלוהים נשבע מספר רב של פעמים, והרי ברור שהוא לא הרים את ידו.
  • יוסף נשבע פעמיים ללא הרמת יד: "בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה" (ביאור:בראשית מב טו), "וְאִם לֹא, חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם" (ביאור:בראשית מב טז).
  • דוד המלך נשבע ללא הרמת יד: "וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל נָתָן, חַי יְהוָה, כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת" (שמואל ב יב ה).
  • יואב נשבע בפרוש: "כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה" (שמואל ב יט ח).
  • בכל השבועות שמופיעות בספר החוקים של משה לא מוזכרת הרמת יד כשבועה. גם בחוקי חמורבי לא נאמר ששבועות מלוות בהרמת יד.

בתולדות עמנו לא השתרש מנהג יהודי של שבועה בהרמת יד, במיוחד לאור העובדה שאלוהים נמצא בכל מקום.
כך שלא בטוח שהרמת יד בתקופת אברם מציינת שבועה, ושזהו הפירוש היחיד למקרה.

הֲרִימֹתִי יָדִי - בקשה, תחינהעריכה

תחינה ובקשת עזרה, ככתוב: "וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ [אל אלוהים בשמים] וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז יא).
כלומר, אברם אומר: 'בקשתי מאלוהים שיעזור לי במרדף אבל לא בשביל השלל שלך.' ולכן אברם ממשיך: 'אם אקח ממך ...'.

הֲרִימֹתִי יָדִי - עבודה חרוצה, עוצמהעריכה

  • "בְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים" (דברים ד לד) - כאן הפעולה מציינת עבודה חרוצה וטובה.
  • "וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" - כאן פרעה העניק ליוסף שלטון ללא גבולות, כך שאיש לא ילך או יעבד בכל ארץ מצרים ללא פקודתו.
  • בעניין ירבעם מופיע הקשר לא ברור:
"וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה; וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ" (מלכים א יא כו)
"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא" (מלכים א יא כז)
"הָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל; וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מלכים א יא כח)
  • מהפסוק הראשון משתמע שירבעם 'הרים יד במלך', כלומר מרד, ולכן "וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם; וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (מלכים א יא מ).
  • אפשרות אחרת להרמת יד היא מלאכת ידיים חרוצה. נראה שהיה נער בשם ירבעם בן לאישה אלמנה, עבד לשלמה. והנער היה איש חיל, ומעבודתו החרוצה, ומלאכת ידיים שלו, שלמה ראה אותו ומינה אותו לנציב של בית יוסף (אפרים ומנשה). והוא המשיך להרים יד ולעבוד קשה ובנה עבור שלמה את המילוא. שנים רבות אחר כך, כנראה נודע לשלמה שאחיה הנביא בירך את ירבעם במלכות, ולכן ביקש שלמה להורגו.

כלומר - אברם למעשה אמר: "עבדתי בשביל אדוני קנה שמים וארץ ולא בשביל השלל. אם אקח ממך ..."

הֲרִימֹתִי יָדִי - להכות, למרוד, מעשה רשעעריכה

איוב מציין: "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר" (איוב לח טו).

  • אברם עונה בשאלה למלך סדום: האם אני אמרוד באדוני? 'האם אני רשע שאקח ממך? לכן אברם ממשיך ואומר למלך סדום "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית יד כג).
  • בצורה זו הוא רמז שהוא לא מרים יד נגד אלוהים, אבל מלך סדום כן מרים ידו נגד אלוהים, ככתוב: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד" (ביאור:בראשית יג יג).
  • קיימת אפשרות איומה שדבריו של אברם: "וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ", לאמור אם אני וזרעי ניקח מכל אשר לך, חייבה את אדוני להשמיד את סדום כדי שלא יתקיים חשד, ולו הקלוש ביותר, שבני-ישראל לקחו, או יקחו בעתיד, דבר מאנשי סדום.

יש כאן שבועהעריכה

השבועה לבטח מתחילה במילים: "אִם... וְאִם אֶקַּח...” (ביאור:בראשית יד כג), אבל לא ברור שהאמירה "הֲרִימֹתִי יָדִי" מציינת שבועה.

  • יעקב נדר ונשבע: "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ" (ביאור:בראשית כח כ).
  • יפתח הגלעדי נדר ונשבע: "אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי..." (שופטים יא ל), ללא הרמת ידים.

אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץעריכה

"מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם... וְהואּ כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (ביאור:בראשית יד יח) בירך את אברם: "בָּרוךְּ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יד יט). שמו המפורש של אלוהים לא מופיע בדברי מלכי-צדק.

אברם לא תיקן את מלכי-צדק ולא דרש שמלכי צדק יברך אותו בשם אלוהיו שלו.

  1. אברם לא רצה להעליב את מלכי-צדק ולפגוע באלוהיו של מלכי-צדק.
  2. מה איכפת לאברם להיות מבורך בשם של אלוה.
  3. אברם ידע שאלוהים ברך אותו בנצחון, ודברי מלכי-צדק לא משנים דבר.

אולם כאשר אברם נשבע, הוא ציין את שם אלוהיו: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", וכך הוא ציין למלכי-צדק ולמלך סדום מי הוא האלוהים שהביא את הנצחון ולמי מגיע כבוד. כלומר אברם אומר: אלוהי הוא האל העליון, קונה שמים וארץ, וברצונו נעשה הכל. מלכי-צדק שותק ולא מגיב.