פתיחת התפריט הראשי

ילקוט שמעוני על בראשית יד


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בימי אמרפל. כתיב: "חרב פתחו רשעים... חרבם תבא בלבם". מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שהיו אחיו חורשים במישור, והוא היה חורש בהר, ונשברה רגל פרתו, ונשברה לטובתו. ברח והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קזוזות אדמה עד שהיה בפיו ריח רע. הלכו ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי: ריח פיו של רבי אליעזר קשה. א"ל: כשם שהבאשת ריח פיך על התורה, כך ריח תלמודך יהא הולך מסוף העולם ועד סופו. לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו שהיה יושב ודורש וכל גדולי המדינה יושבין לפניו, ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה. חרב פתחו רשעים דרכו קשתם, זה אמרפל וחבריו. להפיל עני ואביון, זה לוט. לטבוח ישרי דרך, זה אברהם. חרבם תבא בלבם, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם". א"ל: לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, הרי לך כולן נתונין במתנה. אמר: הרי הן עלי חרם, ואיני אלא שוה בם לאחי.

"גם זו רעה חולה כל עמת שבא כן ילך", כמא דאתא בחליטין, כך הוא אזיל בחליטין. כשם שפתח בארבע מלכיות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות. את כדרלעמר ותדעל ואמרפל ואריוך, כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות, בבל מדי יון ואדום. למה כל אלה חברו אל עמק השדים? כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם.

דבר זה עלה בידנו מן הגולה: כל מקום שנאמר "ויהי בימי", צרה וכו' (כדכתוב בריש מגילת אסתר). שלש שמות נקראו לו: כוש, נמרוד, אמרפל. כוש, שהיה כושי ודאי. נמרוד, שהעמיד מרד בעולם. אמרפל, שהיה אמירתו אפלה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר לו לירד לכבשן האש.

ותדעל מלך גוים. אתר הוא תמן ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם ותדעל שמו.

דבר אחר: ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זה בבל. ואריוך מלך אלסר, זה יון. כדרלעומר מלך עילם, זה מדי. ותדעל מלך גוים, זו מלכות הרביעית, שמכתבת טירוניאה מכל האומות. אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו – צפה לרגליו של משיח. תדע לך, שכן מצינו בימי אברהם, על ידי שנתגרו מלכיות אלו באלו באת גדולה לאברהם:

רב ושמואל. חד אמר: נמרוד שמו; ולמה נקרא שמו אמרפל? שהפיל אברהם אבינו לתוך כבשן האש. וחד אמר: אמרפל שמו; ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד כל העולם כלו עליו במלכותו:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עשו מלחמה את ברע מלך סדום. רבי מאיר היה דורש שמות: ברע, בן רע. ברשע, בן רשע. שנאב, שהיה שואב ממון. ושמאבר, שהיה פורח ומביא ממון. ומלך בלע היא צוער, שנתבלעו דיוריה.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל אלה חברו אל עמק השדים. שלש שמות נקראו לו: עמק השדים; עמק שוה; עמק סוכות. עמק השדים, שהיה מגדל סדנים. דבר אחר: שהוא עשוי שדים, שהוא מניק את בניו כשדים. עמק שוה, ששם הושוו כל האומות, וקצצו לו ארזים ועשו לו בימה והושיבוהו למעלה, והיו מקלסין אותו ואמרו: "שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו". אמרו לו: מלך אתה עלינו, נשיא אתה עלינו, אלהים אתה עלינו! אמר להם: אל יחסר העולם מלכו, אל יחסר העולם אלוהו. עמק סוכות, שהיה מסוכך באילנות, גפן ותאנה ורמון, אגוז ושקד, תפוח ופרסק.

הוא ים המלח. לא היה שם ים, אלא צנורות‏[1] היאור נתבקעו ונעשו ים; הדא הוא דכתיב: "בצורות יאורים בקע".

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר. רבי יוסי אומר: י"ב וי"ג, הרי כ"ה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כלהון י"ג שנה היו. ומה מקיים רבן שמעון בן גמליאל ובארבע עשרה שנה? בארבע עשרה שנה למרדן.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר. בעל קורה טוען בעוביה. ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, בעשתרות דקרניא. ואת הזוזים בהם, ית זיותנא דבהון. ואת האימים בשוה קריתים, תרתין אינון. ואת החורי, זו מטרפולין שבררו אותה ויצאה לה לחירות בדור הפלגה. עד איל פארן, עד מישרא דפארן.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש. לא באו להזדווג אלא בתוך גלגל עינו של עולם, בקשו לסמותה וכו' (בב"ר פמ"ב).

ויכו את כל שדה העמלקי. עדיין לא עמד עמלק, אלא מגיד מראשית אחרית. וגם את האמורי היושב בחצצן תמר, בעין גדי דתמרייא.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ארבעה מלכים את החמשה, ויכלו להם.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועמק השדים בארות בארות חמר, בירין בירין מסקן חמרא.

וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה. רבי יהודה אומר: ויפלו שמה, אלו האוכלוסים; והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. ר' נחמיה אומר: ויפלו שמה, אלו המלכים; והנשארים הרה נסו, האוכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, על דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא! בשעה שירד אבינו אברהם לכבשן האש וניצול, יש מאומות העולם שהיו מאמינים, ויש מהם שלא היו מאמינים. כיון שירד מלך סדום לחמר וניצול, התחילו מאמינים לשעבר.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת כל אכלם, אלו הכותבות.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברהם. כך עשו ללוט: נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם. כל כך למה? והוא יושב בסדום; לקיים מה שנאמר: "הולך את חכמים יחכם" וגו'.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבוא הפליט. הוא עוג הוא פליט, ולמה נקרא שמו עוג? שבא ומצא אברהם עוסק במצות עוגות. והוא לא נתכוון לשם שמים; אמר: אברהם זה קנאי הוא, עכשיו אני אומר לו שנשבה בן אחיו, והוא יוצא למלחמה ונהרג ואני נוטל את שרי אשתו. אמר ליה הקב"ה: שכר פסיעותיך אתה נוטל, שאתה מאריך ימים. ועל שחשבת להרוג את הצדיק, חייך שאתה רואה אלף אלפים מבניו ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידם, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו":

מכדי סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר: סיחון ועוג בני [אחיה בר שמחזאי] הוו, מאי שנא דמסיחון לא מסתפי ומעוג קא מסתפי? אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו; אמר: שמא תעמוד לו זכות אברהם אבינו, דכתיב: ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר ר' יוחנן: זה עוג, שפלט מדור המבול. ויש אומרים: פליט זה מיכאל (כתוב לעיל ברמז ס"ח):

ויגד לאברם העברי. ר' יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. ור' נחמיה אומר, שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי, שבא מעבר הנהר, ושהוא משיח בלשון עברי. והוא שוכן באלוני ממרא. ר' יהודה אומר: במישרא דממרא. ר' נחמיה אומר: בפלטין דממרא. על דעתיה דר' יהודה, אתרא הוא דשמיה ממרא. ועל דעתיה דר' נחמיה, גברא הוא דשמיה ממרא, ולמה נקרא שמו ממרא? שהמרה פנים באברהם. בשעה שאמר ליה הקב"ה למול, הלך ונמלך בג' אוהביו, אמר ליה ענר: כבר בן מאה שנה את, ואת הולך ומצטער עצמך? אמר ליה אשכול: מה את הולך ומסרס (נ"א ומסיים) עצמך בין שונאיך? אמר ליה ממרא: ולא עמד לך אלהיך בכבשן האש, ברעבון ובמלכים, והדבר הזה שהוא אומר לך למול אין את שומע? אמר ליה הקב"ה: אתה נתת לו עצה, חייך איני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך, הדא הוא דכתיב: "וירא אליו ה' באלוני ממרא":

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישמע אברם כי נשבה אחיו. "משמועה רעה לא יירא", זה אברהם, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". נכון לבו בטוח בה', "ומצאת את לבבו נאמן לפניך". סמוך לבו לא יירא, "אל תירא אברם אנכי מגן לך". עד אשר יראה בצריו, "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם".

כי נשבה אחיו. וכי אחיו היה? אלא קלסתר פניו היה דומה לו.

וירק את חניכיו. ר' יהודה אומר: הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו: חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולין לעמוד בהם? ר' נחמיה אומר: אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר: אצא ואפול על קדוש שמו של הקב"ה. ר' אבא בר זבדא אמר: בכלי זיין הוריקן, כמה דאת אמר: "והרק חנית וסגור לקראת רודפי". ריש לקיש אמר: באבנים טובות ומרגליות הוריקן, כמה דאת אמר: "ואברותיה בירקרק חרוץ". ר' לוי אומר: בפרשת שוטרים הוריקן, כמה דאת אמר: "מי האיש הירא ורך הלבב".

חניכיו ילידי ביתו. בעלי חניכתו, שמם אברהם כשמו. שמונה עשר ושלש מאות. ריש לקיש בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה; מנין אליעזר הכי הוי.

וירדוף עד דן. שם עבודה זרה היא, מכה לפניה, וירדוף עד דן; מכה לאחריה, "מדן נשמע נחרת סוסיו".

וירדוף עד דן. אמר ר' יוחנן: כיון שהגיע אותו צדיק לדן – תשש כחו, ראה שעתידין בניו לעבוד עבודה זרה. ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר: "מדן נשמע" וגו':

רבי יהודה ור' נחמיה; חד מנהון אמר: אברהם היה משליך עליהם עפר, והוא נעשה חרבות; קש, והוא נעשה חצים. א"ל חבריה: 'יתן עפר' אין כתיב כאן אלא "כעפר"; הן היו משליכין חרבות על אברהם ונעשות עפר, חצים ונעשו קש, הדא הוא דכתיב: "ירדפם יעבור שלום". פסיעותיו של אברהם אבינו ג' מילין. ר' יהודה בר ר' סימון אמר: מיל, שנאמר: "אורח ברגליו לא יבא". ר' נחמיה בשם ר' אבהו: לא נתאבקו רגליהם, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחלק עליהם לילה, הלילה נחלק מאליו. רבנן אמרין: יוצרו חלקו; אמר הקב"ה: אברהם פעל עמי בחצי הלילה, אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה; ואימתי? במצרים, שנאמר: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור". אית דאמר בלישנא אחרינא, אמר הקב"ה: אברהם יצא בחצות הלילה, אף אני יוצא כחצות, "כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים".

ויכם וירדפם. וכי יש לך אדם רודף הרוגים? רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו, שנאמר: "כי אתה אשר הכית רדפו"; הדא הוא דכתיב: "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו" וגו'. חי עולמים היה מאיר לו מכל מקום שהיה הולך. אמר ר' ברכיה: מזל צדק היה מאיר לו, צדקה היתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה אותי:

אמר רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר: "והלילה אמר הורה גבר". ר' יצחק נפחא אמר, שנעשה לו מעשה לילה, שנאמר: "מן שמים נלחמו" וגו'. אמר ר' שמעון בן אלעזר: טבא דנפחא מדבר נפחא.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישב את כל הרכוש וגם את לוט בן אחיו ורכושו השיב. אמר ר' יודן: אנשים ונשים החזירו וטף לא החזירו, עמדו ונתגיירו. הדא הוא דכתיב: "והבאתי רעי גוים", אלו אנשי סדום, דכתיב: "ואנשי סדום רעים".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצא מלך סדום לקראתו. התחיל לכשכש בזנבו, אמר ליה: מה אתה ירדת לכבשן האש ונצלת, אף אני ירדתי לחמר ונצלתי. אל עמק שוה, ששם הושוו כל האומות וקצצו ארזים והושיבוהו עליהם וכו' (לעיל רמז ע"ב):

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. "ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם". בת צור, זה אברהם; בן שהצר למלכים, בן שהצרו מלכים לו. "במנחה פניך יחלו", ומלכי צדק מלך שלם. מלכי צדק, מצדיק את יושביו. מלכי צדק, "אדוני צדק", נקראת ירושלים צדק: "צדק ילין בה". מלך שלם, שנולד מהול. הוציא לחם ויין, הלכות כהונה גדולה מסר לו. לחם, זה לחם הפנים; ויין, אלו הנסכים. רבנן אמרי: תורה גילה לו, שנאמר: "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".

והוא כהן לאל עליון. ר' אבא בר כהנא אמר: כל יין שכתוב בתורה עושה רושם, חוץ מזה. ר' לוי אמר: אף לא יצאנו מידו, שמשם קרא עליו "ועבדום וענו אותם".

ומלכי צדק מלך שלם, שנולד מהול וכו' (כדכתוב לעיל בפסוק "ויברא אלהים את האדם בצלמו" (בראשית א, כז), ברמז מ"ז):

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר: והוא כהן לאל עליון. כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאו מאברהם, שנאמר: ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו'. א"ל אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: "נאם ה' לאדוני" וגו' "על דברתי מלכי צדק". והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן:

ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. שלשה קניינין הן: תורה קניין אחד, דכתיב: "ה' קנני ראשית דרכו". שמים וארץ קניין אחד, דכתיב: קונה שמים וארץ. ישראל קניין אחד, "עד יעבור עם זו קנית". ואית דאמרי, ה' קניינין: תורה ושמים וארץ וישראל, אברהם ובית המקדש; דכתיב: "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו":

קונה שמים וארץ. מאי קנאן? כאינש דאמר: פלן עינוהי יאי, שעריה יאי. אברהם היה מקבל את העוברים והשבים, ומשהיו אוכלין ושותין הוא אמר להון: בריכו, ואמרין ליה: מה נימר? אמר להון: ברוך אל עולם שאכלנו משלו. אמר ליה הקב"ה: אני לא היה שמי ניכר בבריותי, והכרת אותי לבריותי; מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, הדא הוא דכתיב: ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך, שהפך מגנון שלך על צריך. כמה מנגינאות עשיתי כדי להביאם תחת ידיך. אוהבים היו זה לזה, משלחין כתבים זה לזה, משלחים דורונות זה לזה, והמרדתי אלו באלו כדי שיבואו ויפלו תחת ידיך.

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתן לו מעשר מכל. ר' יהודה בר ר' סימון אמר: מכח אותה ברכה אכלו שלש יתדות גדולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב. באברהם כתיב: "וה' ברך את אברהם בכל", בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביצחק כתיב: "ואוכל מכל", בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביעקב כתיב: "כי חנני אלהים וכי יש לי כל", בזכות ויתן לו מעשר מכל.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

תן לי הנפש והרכוש קח לך. מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנה? מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר, מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה, שאמר: "במה אדע כי אירשנה". ר' יוחנן אמר, מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך. שמואל אמר, שהוריקן, כדלעיל:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרימותי ידי אל ה'. זה שאמר הכתוב: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות. אברהם הפריש תרומה גדולה, הרימותי ידי אל ה', ואין הרמה אלא תרומה כמה דאת אמר: "והרמותם ממנו תרומת ה'". יצחק הפריש מעשר שני, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא וגו' מאה שערים", והלא אין הברכה שורה לא על המדוד ולא על השקול ולא על המנוי; למה מדדן? בשביל לעשרן, הדא הוא דכתיב "ויברכהו ה'". יעקב הפריש מעשר ראשון, הדא הוא דכתיב: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".

כותי אחד שאל את ר' מאיר, אמר ליה: לית אתון אמרין דיעקב אבוכון קושטא? אמר ליה: אין, דכתיב: "תתן אמת ליעקב". אמר ליה וכו', הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים. לא היה לו להפריש עוד לשנים? אמר ליה: את אמרת דאינון תריסר, ואנא אמר דאינון ארבסר, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אמר ליה: יהא טבות, לית את מסייע לי? אוספת קמח! אמר ליה: לית את מודה לי שהן ארבע אמהות? אמר ליה צא מהן ארבע בכורות של ארבע אמהות, שאין הבכור מתעשר; למה? הוא קדש ואין קדש מוציא קדש. א"ל: טבוי לאומתך דאת בגווה:

רבי יהודה אומר: הרמותי ידי, עשאן תרומה, כמה דאת אמר: "והרמותם ממנו תרומת ה'". רבי נחמיה אומר, עשאן שבועה, כמה דאת אמר: "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם". ורבנן אמרי, עשאן שירה, כמה דאת אמר: "אלהי אבי וארוממנהו":

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

אם מחוט ועד שרוך נעל. א"ל הקב"ה: אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, כמה דאת אמר: "על ציצית הכנף פתיל תכלת", ומתרגמינן "חוטא דתכלתא". אתה אמרת נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה, כמה דאת אמר: "וחלצה נעלו". דבר אחר: אם מחוט, זה המשכן, שהיה מצויר בתכלת וארגמן ותולעת שני ובשש וכו'. ועד שרוך נעל, זה חוט הסיקרא, דתני וכו' תוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ועד שרוך נעל, אלו פעמי רגלים, כמה דאת אמר: "מה יפו פעמיך בנעלים":

דרש רבא: בשכר שאמר אברהם: אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצוות: חוט של תכלת ורצועה של תפילין. בשלמא רצועה של תפילין דכתיב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וכתיב: "כמראה אבן ספיר דמות כסא". אתה אמרת: אם מחוט, בו אני משבח בניך: "כחוט השני שפתותיך". אתה אמרת: עד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע משונאיהם: "על אדום אשליך נעלי":

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמר רבא: קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו, שנאמר: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו':

הדא הוא דכתיב: "ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד" וגו', "ויאמר דוד לא תעשו כן אחי את אשר נתן ה' לנו וישמור אותנו וגו' ומי ישמע לכם לדבר הזה וגו' ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק" וגו', "והלאה" אין כתיב כאן אלא "ומעלה", ממי למד? מאברהם זקנו שאמר: בלעדי רק אשר אכלו הנערים:


הערות

  1. ^ נ"א: צורות