ביאור:מ"ג בראשית יד כג
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ עריכה
אם מחוט ועד שרוך נעל. אעכב לעצמי מן השבי:
אם מחוט ועד שרוך נעל. כל "אם" שבמקרא כשלא יבוא אחריו פעל תנאי יהיה במקום מלת "שלא". אמר אם כן: "הרמתי ידי" שלא "מחוט ועד שרוך נעל" אוכל לתן לך, שאין בידי כלום, ושלא "אקח מכל אשר לך". וכן: "אם יראו את הארץ" (במדבר יד, כג) שלא יראו; "אם אתם תבאו" (שם שם, ל) שלא תבואו; "חי ה', אם יומת" (שמואל א יט, ו) שלא יומת; "חי ה' אשר עמדתי לפניו, אם אקח" (מלכים ב ה, טז) שלא אקח, וזולתם רבים.
[מובא בפירושו לבמדבר פרק י"ד פסוק כ"ג] אם יראו את הארץ. שלא יראו את הארץ, כלשון כל "אם" שאין אחריו תנאי כפול, כמו "אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך" (בראשית יד, כג), "חי ה' אם יומת" (שמואל א יט, ו) ודומיהם.
[מובא בפירושו לפסוק כ"ב] וטעם הרימותי ידי אל ה'. לשון שבועה, מרים אני ידי לאל עליון, וכן בי נשבעתי (להלן כב טז) נשבע אני, לשון רש"י. וכן מצאתי בספרי (ואתחנן לג) מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות. באברהם הוא אומר הרימותי ידי אל ה', והנה הוא כלשון וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז): ואונקלוס אמר ארימית ידי בצלו קדם ה'. יאמר, התפללתי אל ה' וכפי פרושות השמים אם אקח מכל אשר לך. כלומר כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם אקח: והנכון בעיני כי אמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש וחרם לפניו אם אקח מכל אשר לך, כי ההקדשות יקראו כן "תרומת יד", כלשון כל מרים תרומת כסף ונחשת (שמות לה כד), וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה' (שם כב). ואמר כן בעבור שנתן ממנו מעשר, כי כל אשר יקח מכל אשר לו יהיה תרומה לה' לא יהנה ממנו דבר. ובבראשית רבה (מג ט) עשאן תרומה, כמה דאת אמר (במדבר יח כו) והרמותם ממנו תרומת ה':
[מובא בפירושו לפסוק כ"ב] ויאמר אברם אל מלך וגו'. טעם הרמת ידו היא כדי שיתאמת אצל מלך סדום שאין דעתו עוד לחזור בו בדבר הזה לא כולו ולא מקצתו, ואומרו אם מחוט וגו' ואם אקח, שלא היל"ל אלא אם אקח מחוט וגו', נתכוון לומר על זה הדרך הרימותי וגו' אם מחוט וגו' פי' הרי הוא עלי כתרומה אם לקחתי מחוט ועד וגו' מהרכוש האמור בענין, ועוד הוסיף שלא יקח לעתיד מכל וכו' והוא אומרו ואם אקח וגו': עוד יכוין לומר על זה הדרך הרימותי ידי פירוש נתתי תרומה שאני חייב מהכל אם מחוט ועד וגו' מה שאני חייב כפי הדין, ושלא תאמר שאני להוט אחר הממון ותובע מה שאינו שלי ואם אקח מכל וגו', אבל לא מפני הותרנות אהיה גוזל לגבוה מה שאני חייב לתת לו שהוא תרומת מעשר:
אם מחוט ועד שרוך נעל. הראה בזה אברהם כח נדיבתו שלא רצה ליהנות משלל המלכים, ואפילו הדברים שאין להם דמים, ונשבע בזה ואמר הרימותי ידי', והוא לשון שבועה, כלשון: נשאתי את ידי, ואמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש הכל לפניו ואם אחק מכל אשר לך' ומפני זה אמר הרימותי ידי' ולא אמר נשאתי, לפי שההקדש נקרא תרומת יד כענין שכתוב: תרומת כסף ונחשת.
ואם אקח מכל אשר לך. וא"ת לתת לי שכר מבית גנזיך לא אקח:
אם מחוט. שממנו תופרין כל בגד: שרוך. העור הקושר הנעל:
אם מחוט ועד שרוך נעל. הראה בזה אברהם כח נדיבתו שלא רצה ליהנות משלל המלכים, ואפילו הדברים שאין להם דמים (...)והגאון רבי סעדיה כתב אם מחוט ועד שרוך נעל הזכיר הכתוב הצומח והחי והדומם שהם הקנינים כולם שהם ברשות המדבר. אם מחוט זה הצומח וכולל התבואה והפירות, ועד שרוך נעל' זה החי וכולל הבהמות והעופות, ואם אקח' זה הדומם, וכולל הכסף והזהב ואבנים טובות ומרגליות, ולכך הוסיף ואמר ואם אקח מכל אשר לך וגו'. ובמדרש: אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר לו הקב"ה לאברהם: אתה אמרת אם מחוט', חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית שנקרא חוט, שנאמר: ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן: חוטא דתכלתא, ואטהר את בניך במזבח שהיה מוקף בחוט הסקרא. אתה אמרת ועד שרוך נעל', חייך שאני נותן לבניך מצות רצועה של תפילין ומצות אכילת הפסח, שכתוב בו: ונעליכם, ומצות יבמה שכתוב בה: וחלצה נעלו, וכן בלשון נעל' אני עתיד ליפרע מעשו, שנאמר: על אדום אשליך נעלי וכן בלשון נעל' אני משבח את בניך, שנאמר (שה"ש ז) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב:
[מובא בפירושו לבראשית פרק ט' פסוק כ"ג] ויקח שם ויפת את השמלה. פירש"י משם זכה לטלית של ציצית, והקשה הרא"ם ממה שארז"ל (סוטה יז) שבזכות אם מחוט ועד שרוך נעל זכו לחוט של תכלת ונראה שלא קשה מידי כי בזכות כסוי שמלה זה זכו לשמלה ובזכות חוט זכו לחוט. כי אין האדם יכול לקיים מצות ציצית עד שיתן לו הקב"ה תחלה שמלה כדאיתא במדרש תנחומא והילקוט הביאו סוף ספר איוב על פסוק מי הקדימני ואשלם (מא ג) מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית זהו פשוטו. ועל צד הרמז נ"ל לפי שידוע שמצות ציצית מצילין את האדם מן הזנות כדאיתא במנחות (מד) בההוא ששכר הזונה בעד ארבע מאות זוז ולסוף ניצול מן העבירה ע"י הציצית והניצול מן הזנות ניצול גם מן העניות כי רועה זונות יאבד הון וכאמרז"ל (סוטה ד) כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא. ואם כן הציצית מצילין מן שני דברים מן חטא הזנות ומן העניות, וזכו ישראל לשני דברים אלו בזכות שני דברים, כי בזכות ויקח שם ויפת את השמלה לכסות ערות אביהם זכו לציצית המצילין מן העריות. ובזכות אם מחוט ועד שרוך נעל שלא חמד ממון אחרים זכה לשכר שני הנמשך מחוט של ציצית והוא ההצלה מן העניות, כי איזהו עשיר השמח בחלקו. ובפ' שלח לך (טו לח) יתבאר בע"ה פעם לארז"ל (מנחות מג) תכלת דומה לים וים דומה לרקיע כו' ע"ד המדרש שמסיק בילקוט פרשת האזינו הסתכלו בשמים שמא שינו מדתם כו' וכן הסתכלו בהים שאינו יוצא מגדר המדה כו' ועל ידי מראה התכלת יזכור הרקיע והים, ומהם יראה וכן יעשה שלא לצאת מן הגדר המדה אפילו כמלא חוט וזכו לזה בזכות אם מחוט וגו', שלא יצא אברהם מן גדר ההסתפקות אפילו כמלא חוט וזה רמז נכון:
וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: עריכה
ולא תאמר וגו'. שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנאמר ואברכך וגו':
ולא תאמר אני וגו'. וקשה איך יוצדק לומר שהוא העשיר וכו' והלא האדון ה' צבאות הוא מגן צריו: אכן לפי מה שפירשנו בדברי מלך סדום כי חושב שהנכסים אליו נוגעים אלא שמתרצה לתת לו הרכוש כאומרו והרכוש קח לך, לזה אמר שזה עושה לצד דעתו, שהוא חושב שהנכסים שלו, שלא ימלא פיו לומר אני העשרתי את אברם הרימותי וגו' אם וגו'. ובזה, לא תאמר אתה וגו' ולעולם כפי הדין נכסי הם אשר נתן לי אלהים ולזה נתתי מעשר מכל, וכמו שהוכחנו בפי' פסוק (כא) תן לי הנפש וגו'. ובזה ידויק אומרו ולא תאמר שהיה לו לומר ולא אתעשר משלך והבן:
[מובא בפירושו לבראשית פרק י"ב פסוק ט'] הלוך ונסוע הנגבה. אולי רצה להתחכם באלהיות, כי הרוצה שיחכים ידרים. (ב"ב כה) אבל על העושר לא בקש, שהרי אמר אם אקח מחוט ועד שרוך נעל. ואותן מתנות שקיבל ע"י שרה היה מוכרח לקבלם כדי שלא יהרגוהו, שהרי כולם נתנו לו דרך חנופה אולי יתפתה ליתן לו את אחותו לאשה, ואילו לא היה מקבל היו חושבים שאין רצונו ליתנה להם והיו הורגים אותו, ומ"מ לא רצה ליהנות מן אותן מתנות ונתנם לבני הפלגשים, שנאמר (בראשית כה ו) ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות. היינו אותן מתנות שכבר קבל מן המצריים נתנם לבני הפלגשים דהיינו בני קטורה והיא הגר המצרית כפירש"י, כי מן המצריים לקח המתנות והחזירם למתנתם ונתנם לבני הגר המצרית.