פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יג ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית יג ח: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ."



מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָעריכה

(אילן סנדובסקי)
"ויְַהִי רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, ובֵּין, רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" (ביאור:בראשית יג ז). לא כתוב על מה הם רבו; אולי על מים, אולי על אוכל למקנה ואולי על צל העצים. בכל מקרה היחסים בין הרועים הורעו.

יש חשיבות משפטית מי בא ראשון להתלונן. הראשון נעשה התובע, מציג את טענותיו ראשון, ולמרות שהחובה להוכיח את דבריו מוטלת עליו, קיימת הנחה שהוא הצודק, כי החוטאים והפושעים לא באים לבית משפט להתלונן, ככתוב: "צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות." (בבא קמא מו א)

מריבה בין אברם ללוטעריכה

מדברי אברם אנו רואים שהריב הוא לא רק בין הרועים, אלא בין אברם ולוט ככתוב "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי ובֵּינֶיךָ". אם-כן, עניין הרועים הוא משני לריב שביניהם "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" (ביאור:בראשית יג ו), והמילים "לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" מופיעות פעמיים במשפט כדי להדגיש זאת.

גורם הבעיהעריכה

רכושם הרב של אברם ולוט אינו יכול להיות הסיבה לריב שלהם, שכן הם עצמם לא הלכו בשדות ורבו, ואילו הם אכן היו מעוניינים לפתור את בעיית הרועים, הרי שבקלות הם היו יכולים להפריד את הרועים לאזורים שונים או לקבוע חוקים ברורים וסדרי עדיפויות. לאמור, מקום ישיבתם של בעלי הרכוש אינו קשור לריב בשדות. מכאן שקיימת בעיה אישית בין לוט ואברם. לוט לא היה איש מריבות, הרי הוא גר מספר שנים בסדום, שאנשיה היו רשעים, ובכל זאת הוא לא רב איתם עד הופעת המלאכים.

מה היתה הבעיה?עריכה

לאברם לא היו ילדים ביוצאו מחרן ואשתו היתה מבוגרת ועקרה. ייתכן שאברם לקח את בן אחיו לוט כיורשו לעתיד. עם הזמן אברם ראה שללוט יש רק בנות, ושהן לא גדלו לחינוך טוב. או-אז אברם הבין שלוט לא יהיה יורשו, ואם אלוהים יביא לו יורש כהבטחתו "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יב ב), אזי בנותיו של לוט רק יפריעו לחינוך בנו. כאשר אברם הגדיר את לוט בתור אח ולא בן, "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנו"ּ, הוא למעשה נישלו ממעמד של יורשו.
לוט לא ניסה להיות יורש רוחני לאברם:

  1. לוט לא ביקש מאברם ללמדו את דברי אדוני.
  2. לוט לא התאמץ להביא בן זכר שיהיה היורש שלו ושל אברם.
  3. לוט לא התייעץ עם אברם לגבי נישואיו.
  4. לוט לא צירף את רכושו לרכוש אברם מחשש שהוא יצטרך לעזוב בעתיד.
  5. אלוהים לא דיבר איתו (המלאכים דיברו עם לוט רק אחרי הפירוד מאברם).

הפתרוןעריכה

נקודה חשובה היא שאברם פתח בשיחה. כלומר, הוא חשב על העניין זמן-מה עד שהחליט לדבר.

  1. אברם היה יכול להחליט על חוקים ברורים ולמנות ממונים על שמירת הסדר.
  2. אברם היה יכול לשתוק ולחכות שלוט יתלונן או יעזוב מרצונו.
  3. אברם היה יכול להשתלט על רכושו של לוט, שלמעשה כאילו היה רכושו שלו עצמו, וזאת מכיוון שלוט הלך איתו ונהנה מהגנתו.
  4. אברם בחר בפירוד וגירוש באומרו בהתחלת הצהרתו "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (ביאור:בראשית יג ט). לאמור, הוא פקד על לוט "לך ממני, אני לא רוצה בחברתך או רכושך". אברם אומר "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנו"ּ, ויש בזה יותר איום מאשר מילות פיוס. כלומר, אם לא היינו אחים כבר הייתי תוקף אותך.
  5. אולם קיימת גם אפשרות שאברם התכוון שהם יחלוקו את אדמת המרעה שלהם, "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (ביאור:בראשית יג ט), כך שלוט ייקח צד אחד לקביעות ואברם ייקח את הצד האחר, והרועים לא יבואו במגע.

אולם כאשר אברם הציג את הריב בתור עניין אישי, ללוט לא נותרה ברירה אלא לעזוב את נחלת אברם ולצאת לרכוש חלקה במקום אחר לגמרי, מחוץ לארץ כנען, מקום שאליו אברם בטוח לא יבוא לגור בגלל רשעת האנשים שם. ואכן אברם נותר לשבת "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית יג יח), באזור שבין "מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל" (ביאור:בראשית יג ג), ולא עבר למקום אחר. מכאן שאברם נעשה בעל חוב ללוט בעבור החלקה שלו בכנען, וייתכן שזו הסיבה שאברם לא לקח מרכושו של לוט "אִם מִחוטּ וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" (ביאור:בראשית יד כג) כאשר הוא הציל את רכושם של מלך סדום ואנשיו מידי ארבעת המלכים.

תגובת לוטעריכה

לוט מבין את אברם ויודע שאין אפשרות להתווכח – העניין סוכם ונחתם. כל שהוא עושה זה "ויִַּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, ויַַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" (ביאור:בראשית יג י) "ויִַּבְחַר ... ויִַּסַּע ... ויִַּפָּרְדו"ּ (ביאור:בראשית יג יא), לאמור, לוט בחר לנסוע לסדום מבלי להוציא מילה. כתוב "ויִַּפָּרְדו,ּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו" (ביאור:בראשית יג יא). הכתוב אינו מספר שהתקיימה מסיבת פרידה עם חיבוקים ובכי. עם זאת, הפעולה "ויִַּסַּע" קודמת לפעולה "ויִַּפָּרְדו"ּ, ולכן ניתן להסיק שלא היה טקס פרידה בכלל. הם פשוט נפרדו איש מאחיו ללא פרידה רשמית.

גם לאחר שאברם מציל את לוט "וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו ורְּכֻשׁוֹ הֵשִׁיב" (ביאור:בראשית יד טז), לוט לא אומר מילה לאברם ולא בא לגור עם אברם, אלא חוזר לסדום. כאשר מלך סדום נותן את הצעתו הנדיבה לאברם ואומר "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (ביאור:בראשית יד כא), כלומר גם רכושו של לוט, אנו מאוד מופתעים מתגובתו החריפה של אברם. כשאברם אמר "וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" הוא רומז לרשעתם של אנשי סדום, אך ייתכן שהוא פונה ללוט ובעצם אומר: הצעתי לך להחזיק רכוש בכנען אבל מרצון עזבת, לכן אני לא בעל חוב לך, אבל אם לדעתך לקחתי את חלקתך ללא תשלום, אז הנה אני משלם לך מהשלל שלי, ואיני חב לך דבר יותר.