ביאור:מ"ג בראשית יד כ
וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן עריכה
וברוך אל עליון. פעל זה שפעל להגביר אברהם על אויביו הוא ברכה לו יתברך, כי בו ישמח במעשיו באבוד רשעים ובעלוז צדיקים, כענין "שבחוהו כל האמים, כי גבר עלינו חסדו" (תהלים קיז, א ב).
וברוך אל עליון. רז"ל אמרו (נדרים לב:) שנענש על אשר איחר ברכת ה' והקדים ברכת אברהם וניטלה ממנו הכהונה. ואפשר שטעם שם הוא שלקח סדר המעשה כי אברהם הוא מעצמו הכיר בוראו והשתדל באמונתו יתברך ואליו יאות הברכה ואחר כך ברך לה' שנתרצה בו, וכן ראוי לעשות, וללמד הוא בא שאין הקב"ה מתרצה אלא במי שמתרצה בו קודם, והוא אומרו ברוך אברם לאל עליון שהוא הכשיר עצמו להיות עבד לאל עליון ולזה ברוך הוא אל עליון אשר מגן וגו', ודרך זה לא יוצדק אלא במבורך קודם. וכפי זה לא נענש שם אלא הוא מעצמו נתנה לאברהם וכמו שפירשתי בפסוק והוא כהן. או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו הגם שנתכוין לטובה, ומצינו שיעניש ה' על כיוצא בזה בכמה מקומות:
[מובא בפירושו לפסוק י"ט] ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו'. וברוך אל אליון. הקדים מלכי צדק ברכת אברהם לברכת אל עליון וחטא בזה, כי היה לו להקדים ברכת הש"י כענין שמצינו בדוד ע"ה: ברוך ה' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי, וברוך טעמך וברוכה את וגו'. והיה ענשו שנטלה ממנו כהונתו ונתנה לאברהם, הוא שאמר דוד במזמור: נאם ה' לאדני שב לימיני, שהוא מיוסד על אברהם שקראו דוד אדני' מפני שהיה זקנו. אמר: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, כלומר בסבת אותו הדבור שהיה שלא כהוגן שהקדים בשר ודם לברכת השם יתברך. ומה שדן יהודה לתמר בשרפה, שהיתה בתו של שם, לא היה יודע שנטל ממנו כהונתו. וכפי דעת המדרש קונה שמים וארץ, יחזור לאברהם, שכן אמרו במדרש משלי בפסוק: טוב פת חרבה ושלוה בה, זכה אברהם לקנות שמים וארץ, שנאמר:ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שזכו בניו לנחול את התורה שנתנה מן השמים. וארץ, שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ:
[מובא בפירושו לפסוק י"ט] ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון. ראשונה ברכו, ואחר כך אמר: הנה בלעדי ברכתי, אברם הוא "ברוך לאל עליון" כמו שאמר: "ואברכך" (לעיל יב, ב).
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] כד"א והוא כהן לאל עליון ואבד כהונתו על שהקדים ברכת אברהם לברכתו של הקב"ה הה"ד נשבע ה' ולא ינחם על דברתי מלכי צדק כלומר על דבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן הוא כהן ואין זרעו כהן כך מסיק בנדרים:
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] והוא כהן וגו'. פירוש הוא כהן אבל זרעו אינו כהן שנתנה כהונה לאברהם דכתיב (תהלים קי.) אתה כהן לעולם, ואומרו על דברתי מלכי צדק כי הוא ברך את אברהם שיהיה כהן לאל עליון וברצונו נתן הדבר לאברהם כאשר אבאר. (...) ורז"ל אמרו (נדרים לב:) כי בעון שהקדים ברכת אברהם לברכת קונו נטלה ממנו כהונה, ולדבריהם ז"ל אומרו והוא כהן תתפרש גם כן למעט משם והלאה שמעטו הכתוב על חטאתו האמור בענין, והגם שהקדים המיעוט לחטא מה בכך כי התורה נכתבה אחר כך:
אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ עריכה
אשר מגן. אשר הסגיר. וכן (הושע יא) אמגנך ישראל:
מגן. כמו נתן. וכן עטרת תפארת תמגנך והמ"ם שורש
וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: עריכה
ויתן לו. אברם: מעשר מכל. אשר לו לפי שהיה כהן:
ואברם הוציא המעשר לכבוד השם ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק:
ויתן לו מעשר מכל. אברהם לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל, אבל חלק הגבוה הפריש לתתו לכהן, ומלך סדום יצא לקראת אברהם אל עמק שוה לכבדו, והלך עמו עד שלם שהוציא מלכי צדק לחם ויין לעם אשר ברגליו, ולא בקש מלך סדום ממנו דבר, אבל כאשר ראה נדיבת לבו וצדקתו שנתן המעשר, אז בקש גם הוא הנפש בדרך צדקה, ואברהם בטח באלהיו שיתן לו עושר ונכסים וכבוד ולא רצה לקחת ממנו דבר, והשיב לו כל רכוש סדום שהוא שלו וכל רכוש עמורה להשיב אותו לבעליו, כי בכל בקש ממנו הנפש ובכל היתה טענתו, שלא יאמרו הם העשירו את אברם. ושאר המקומות הנזכרים לפי חרב הכו אותם, ולא לקחו מערי המלכים רק רכוש סדום ועמורה, כי בעבור שאבדו מלכיהם נשארו עזובות עריהם. ויתכן שיהיה זה מה שאמר "אם מחוט ועד שרוך" ישאר בידי מכל הרכוש הבא אלי מכולכם, "ואם אקח מכל אשר לך" ברכושך שנתת אתה לי: