אלשיך על בראשית יד כ

(כ) ומדה כנגד מדה עשה עמך כי "ברוך אל עליון" שעם היותו עליון ברקיע שביעי, לא משם משפיע עליך, כי אם גם בא עדיך למטה לארץ להושיעך, וזהו "אשר מגן צריך בידך". והוא כי דרכו יתברך שיפקוד על צבא המרום, שממכון שבתו מכניע את השר תחלה ואחר כך ואת מלכי האדמה על האדמה, אך לא עשה כן להכניע את שרי המלכים במרום ואחר כך לומר לך השמד, כי אם גם את מלכי האדמה "מגן" ומסר למטה בידך, נמצא כי עם היותו רחוק, עוררת רחמים עד רקיע העליון, וגם הוא יתברך היה עמך גם בארץ מתחת:

או יאמר מעין האמור, והוא במה שכתבנו למעלה כי נמרוד המולך בדור הפלגה שבנו מגדל להשליט החצונים בעולם, ולסלק הקדושה עד נסתלקה שכינה עד רקיע שביעי, ובא אברהם על ידי הקריא שמו יתברך בכל העולם, חזר וקנה העולם בזכותו. וזהו "ברוך אברם לאל עליון" שנסתלק למעלה, ומה שיבורך הוא להיותו "קונה שמים וארץ" שהיו ביד החצונים וקנאם הוא. והוא כי עם היות אמרפל - הוא נמרוד - צר לאברהם כי הפילו לכבשן האש, לא כיוון אברם לינקם ממנו, רק לקנות שמים וארץ שהיו אבודים על ידו, שהיה גבור ציד צד את הבריות ומקרבן לעבודה זרה, כי עודנו מחזיק בטומאתו של דור הפלגה, כי מלכם היה:

"וברוך אל עליון" שלא מסרם ביד אברם על הנוגע אל כבוד עצמו שהיה ממשיך העולם לעבודה זרה ומאבד עולמו יתברך, רק על כבוד אברם שחש יותר על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו. וזהו "אשר" עם היותו עליון מסתלק עד רקיע שביעי על ידי נמרוד, ועם כל זה "אשר מגן צריך" להיותם צריך. כי נמרוד וסייעתו הפילוהו לכבשן האש ובאו עתה להרגו:

ולבל נאמר כי על שקבל מתנת מעשר ממנו ברכו, אמר כי הלא אדרבה אחר שברכו ויתן לו מעשר מכל:

או יחזור אומרו "קונה" אליו יתברך, ואומר "ברוך אברם" שבהיותו בארץ הקנה אל עליון שמים וארץ, שהיה העולם אבד בדורות שהיו מכעיסין ובאים. ושיעור הכתוב "ברוך אברם לאל עליון", שעל ידו היה "אל עליון קונה שמים וארץ" כי עשו קנין קיים, וכאשר אברם מארץ הקנה העולם לאל "עליון", גם "ברוך אל" שעם היותו "עליון", משם "מגן צריך בידיך" בארץ: