אבן עזרא על בראשית ח
<< · אבן עזרא על בראשית · ח · >>
פסוק א (כל הפסוק)
ויזכור אלהים את נח — גם בניו והנשים בכלל נח, שהוא העיקר:
ואת כל החיה — כלל לחית השדה ולעוף השמים ולכל שורץ על הארץ. וטעם ויזכור, השבועה שנשבע לנח:
ויעבר אלהים רוח — העבירו תמיד:
וישכו המים — וינוחו ולא גברו, וכן: "וחמת המלך שככה" (אסתר ז י). ודגשות הכ"ף, לחסרון העי"ן, ושניהם מהבניין הקל:פסוק ב (כל הפסוק)
ויסכרו — כמו "ויסגרו", ואין הכ"ף מתחלפת בגימ"ל, רק הם שתי מלות והטעם אחד, כי לא יתחלפו חוץ מאותיות יהו"א, וסמ"ך בשי"ן:
ויכלא הגשם — נכלא בתוך האוצר:פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
ומלת ויחל עוד — על דעתי מ'תחילה', כי אילו היה מגזרת 'תוחלת' היה 'וייחל', כמו "וייקץ" (בראשית ט כד), או 'ויחל' כמו "וישב יעקב" (בראשית לז א). ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק:
ויוסף שלח את היונה מן התיבה — בארבעה ועשרים בשבט:פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
וייחל — מבנין נפעל. ובא מלעיל, כמו "וילחם" (שמות יז ח), "ויצמד" (במדבר כה ג). ויש מזה הבנין שהוא מלרע, כמו "ויפקד מקום דוד" (שמואל א כ כה). ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם, כיו"ד "או ירה יירה" (שמות יט יג).
ובאחד באדר שלח את היונה, ולא יספה כמשפטה לשוב אליו עוד, לעולם, וכן "עוד טומאתו בו" (במדבר יט יג), "עוד כל ימי הארץ" (בראשית ח כב):פסוק יג (כל הפסוק)
חרבו המים — לכן לא תוכל הרגל לדרוך על הארץ שהיא רכה, כי פניה חרבו לבדם, ואחר כך יבשה הארץ.
והאומרים על שנת הלבנה נשען, בעבור עשרה ימים שהם נוספים בעבור שנת החמה, צריכים להיות שנתם שלמה. ועוד, מי מלל להם ששנה עמד נח בתיבה? רק עמד שנת החמה ועוד עשרה ימים:פסוק יז (כל הפסוק)
היצא — כמו השלם, וכן "הישר לפני דרכך" (תהלים ה ט):
ושרצו — יולידו:פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
וירח — על משקל "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י יד). ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון, כמשפט לשון הקודש. וחלילה חלילה להיות השם מריח ולא אוכל, כי כן כתוב: "אשר חלב זבחימו יאכלו" (דברים לב לח). רק הטעם, שקיבל העולה וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב:
הניחח — מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א "ונאפופיה" (הושע ב ד). והטעם, שהניח הריח מהזעף, או שיניח כח עליון:
אל לבו — כמו "עם לבו". ואחרי כן גלה סודו לנח, כי נביא היה:
וטעם לא אוסיף עוד לקלל — כאשר קללה על ידי אדם, כי כן כתוב, "ארורה האדמה" (בראשית ג יז):
יֵצר - היא התולדה אשר נוצרה לו:
ולא אוסיף עוד — על המבול. ומלת עוד, לעולם, או פעם שנית, וכן "ויבך על צואריו עוד" (בראשית מו כט):פסוק כב (כל הפסוק)
"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ וגו'" - לאות כי יש לה קץ קצוב. ומה נכבד דרש סביב שמנה עשרה אלף. רק לא ידענו אחד מני אלף:
"זֶרַע וְקָצִיר" - חלק השנה לשנים ואחר כן לארבעה: "קֹר" כנגד ה"חֹם", ו"קַיִץ" כנגד ה"חֹרֶף", והם כנגד ארבע תקופות בשנה וכולם "יוֹם וְלַיְלָה" יחלקו, כי מה שחסר מזה נוסף בזה ואחר כן ישוב העודף ויחסר ויוסיף על החסר, עד היותם בשוה.
<< · אבן עזרא על בראשית · ח · >>