ביאור:בראשית ח ה

בראשית ח ה: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ה.


בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִיםעריכה

וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹרעריכה

"בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" (ביאור:בראשית ז יא) התחיל המבול, "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" (ביאור:בראשית ח ד) אלוהים הפסיק את הגשם והרוח, והתיבה נחה על פני המים. מאז והלאה פני המים הלכו וירדו בתוך הקלדרה. המים חילחלו דרך קירות ותחתית הקלדרה, יצאו מצידי ההר הענקי וזרמו לים.

עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִיעריכה

הכתוב מספר לנו שהמים הלכו וירדו "עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי".
"עַד" - מילה שמסמנת גבול או קצה, סוף (מילוג).

נראה כאילו שהעורך מודיע לנו שהמים ירדו עד החודש העשירי, ומאז הם לא ירדו יותר. נאמר שהמים ירדו עד החודש העשירי, אולם היום לא נאמר, לכן אפשרי שהמים ירדו עד סוף החודש העשירי, וכך המים המשיכו לרדת במשך שלושים יום נוספים מאז שבראשון לחודש העשירי נראו ראשי ההרים. ייתכן שאחרי החודש העשירי המים לא ירדו במהירות, אולם הקרקע נשארה ביצה מלאת מים, ולכן נח לא היה יכול לצאת מהתיבה.

בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִיםעריכה

כתוב: "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה, גָּבְרוּ הַמָּיִם; וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים" (ביאור:בראשית ז כ), ומכאן ניתן להבין שכאשר פני המים ירדו ב15 אמה (כ 5 מטר) קצות ההרים הזדקרו ובקעו מן המים, ואפשר היה לראות אותם. לפי רש"י המים ירדו בקצב של ד' אמות ליום, כך שדי מהר קצות ההרים נראו ולא היה צריך לחכות כחודשים עד שהם יראו.

רָאשֵׁי הֶהָרִיםעריכה

מקובל ש'ראש ההר' זאת הנקודה המקומית הגבוהה ביותר בהר, הפיסגה. אם זה היה הפרוש כאן אז מדובר שאבן אחת, האבן הגבוה ביותר, בצבצה מהמים ורק היא נראתה. אולם כאן מדובר בהרים (ברבים) ולא בהר יחיד או פיסגה ראשית של כל קבוצת ההרים. לכן היו לפחות מספר סלעים שנראו מעל פני המים, חלקם גבוהים וחלקם נמוכים יותר.

כאשר מדובר על 'ראש האדם', לא מתכוונים רק לקצה העליון, לכיפה, אלא הראש הוא כל החלק הגוף שמעל הצואר, כולל הפנים. כאשר מסתכלים על הצוקים המקיפים את הכלדרה רואים את התופעות הבאות:

  • הר געש נוצר מלבה שהתרוממה ונשפכה מפנים כדור הארץ החוצה. בהרבה מקרים ההר נראה כחרוט.
  • הלבה נזלה בצנורות והגזים בחמים יצרו בועות בתוך האבן.
  • כאשר הלבה מתקררת נשארת אבן מלאת חורים שאינה חזקה, ורשת מנהרות של תעלות זרימה. במקרים רבים קצה חרוט ההר קורס כלפי מטה, ונוצרת שרשרת הרים סביב השקע העגול, שנקרא כלדרה.
  • שרשרת ההרים סביב לקלדרה נראת כצוק אנכי, מצוק.
  • גובה ההרים סביב הקלדרה הם כמה מאות מטר (ב'אגם המכתש' שבאורגון, קירות הקלדרה הם בערך 500-200 מטר מעל פני המים, שעומקם כ600 מטר.)
  • בגלל זעזועים ורעידות וולקניות עקב תנועת גזים ולבה בתוך הר הגעש, גשמים ורוחות, סלעים נשמטים מהקיר האנכי ומצטברים בתחתית המצוק ויוצרים מדרון של שברי סלעים לכל היקף הכלדרה, מהמצוק כלפי מרכז הכלדרה.

סביר ש"רָאשֵׁי הֶהָרִים" מתכוון לכל האזור האנכי של ההר, הפנים, מעל התחלת המדרון.
קיימת אפשרות שהקלדרה הזאת היתה צעירה ולא היה הרבה בלאי על מצוקי קירות הקלדרה, והמדרון היה נמוך, וכך 'ראשי ההרים' היה רוב הגובה, ונשאר למטה רק שליש או רבע מההר, וזאת כדי להסביר מדוע עברו רק מספר ימים בחודש העשירי עד שהמים הפסיקו לרדת במהירות לאחר החודש העשירי, ואחרי זמן קצר של ארבעים יום התיבה הגיעה לתחתית הקלדרה, נחה מאוזנת על הקרקע, ונח פתח את חלון התיבה.

נִרְאוּעריכה

העורך מספר לנו שראשי ההרים "נִרְאוּ". לא נאמר למי.
רק "מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (ביאור:בראשית ח ו), וראה את הסביבה. לכן בראשון לחודש העשירי זה לא היה נח שראה את ראשי ההרים, וגם לא שאר האנשים בתיבה. שאר האנשים נספו במבול, לכן היחידים שראו היו - אלוהים ומלאכיו.

כך, שאם אלוהים לא כתב את זה, אז העורך למעשה לא יודע מה בדיוק נראה בזמן ההוא, למרות שסביר שחלק גדול מההרים סביב הקלדרה כבר בלטו מהמים.