ביאור:בראשית ח ט

בראשית ח ט: "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח ט.

וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ

כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ

העורך מספר לנו שהיו מים על כל הארץ. במידה ואנו מסכימים שהמבול היה בקלדרה עמוקה ושטוחה בראש הר געש גדול, אז התמונה היא אפשרית:

המבול היה בקלדרה שתחתיתה שטוחה כעמק רחב.
הקלדרה התמלאה במים, ועכשו היא מוצפת מים שהולכים ויורדים.
הקלדרה מוקפת צוקי הרים גבוהים וצחיחים, ובתחתיתם בהקף הקלדרה יש מדרון שעשוי משברי סלעים שנפלו מהצוקים, וצמחים לא גדלים עליהם.
המים מגיעים עד הצוקים והמדרון.
התיבה צפה במרכז הקלדרה רחוק מהצוקים וסכנת פגיעה בסלעים. התיבה תנחת במרכז הכלדרה בעדינות בלי ליפול, להשבר או להתגלגל על צוקים.
יש מקום ליונה לנוח על הצוקים הרחוקים, אולם אין שם אוכל, והיונה העדיפה לא לעוף כל כך רחוק.

במידה והתיבה ירדה על צוקים גבוהים בהר, אז תוך זמן קצר ההרים יצאו מהמים, ויש מקום ליונה לנוח בין פסגות ההרים, ויש שם עצים וצמחים, ואז הצהרת העורך "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, ... כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" לא יכולה להיות אמת.

וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה

היונה עפה סביב. היא חפשה מקום לנוח. היא יכלה לרדת על התיבה, אולם העורב הפחיד אותה בקריאותיו וייתכן שהוא ניסה להתקרב אליה.
יונים אוכלים מהקרקע, זרעונים ותולעים. ניתן להבין שהעצים היו מכוסים במים, וליונה לא היה מקום לנוח או לאכול. לא היתה לה ברירה אלא לשוב לתוך התיבה לפני שהיא תמות מרעב. בנוסף היה היתה חייבת לברוח ולהתרחק מהעורב.

היונה שבה אחרי זמן מה אולם הרבה לפני הערב. ניתן להסיק זאת כי כאשר נח שלח אותה בפעם השניה, העורך הדגיש: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (ביאור:בראשית ח יא).

וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ

נאמר שנח פתח חלון בתיבה. ניתן להבין שלחלון היתה דלת קטנה, אחרת אין מה לפתוח, וכך נח שלט מתי לאפשר ליונה לשוב לתיבה.
נח שלח את ידו לקבל אותה, וכך הוא חסם את הפתח וכפה עליה לבוא לידיו. היה חשוב לו להחזיק אותה, הן היא יכולה להכנס לבד ולעוף כרצונה לקן שלה.
היונה רגילה לבני אדם ולא חששה לחייה, אולם לנח היה חשוב להחזיק אותה בידיו כי כך הוא הרגיש אם היא מילאה את הזפק בזרעונים. במידה והיא ריקה ורעבה כשם שיצאה, נח הבין שאין קרקע ליונה לרדת, והוא הבין שהמים לא "הֲקַלּוּ ... מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית ח ח).