פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויזכור אלהים" - זה השם מדת הדין הוא ונהפכה למדת רחמים ע"י תפלת הצדיקים ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין שנאמר (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו' ויאמר ה' אמחה והוא שם מדת רחמים

"ויזכור אלהים את נח וגו'" - מה זכר להם לבהמות זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתיבה

"ויעבר אלהים רוח" - רוח תנחומין והנחה עברה לפניו

"על הארץ" - על עסקי הארץ

"וישכו" - כמו (אסתר ב) כשוך חמת המלך ל' הנחת חמה

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויסכרו מעינות" - כשנפתחו כתיב כל מעינות וכאן אין כתיב כל לפי שנשתיירו מהם אותן שיש בהם צורך לעולם כגון חמי טבריא וכיוצא בהם

"ויכלא" - וימנע כמו (תהלים מ) לא תכלא רחמיך (בראשית כג) לא יכלה ממך

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מקצה חמשים ומאת יום" - התחילו לחסור והוא אחד בסיון כיצד בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים הרי ג' מכסליו וכ"ט מטבת הרי ל"ב ושבט ואדר וניסן ואייר קי"ח הרי ק"נ

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בחדש השביעי" - סיון והוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים

"בשבעה עשר יום" - מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה שהרי כתיב בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה אב שהוא עשירי למרחשון לירידת גשמים והם היו גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום הרי אמה לד' ימים נמצא שבי"ו בסיון לא חסרו אלא ד' אמות ונחה התיבה ליום המחרת למדת שהיתה משוקעת י"א אמה במים שעל ראשי ההרים

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעשירי וגו' נראו ראשי ההרים" - זה אב שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם וא"ת הוא אלול ועשירי לכסליו שפסק הגשם כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה אי אפשר לומר כן על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון ואם אתה אומר שביעי לירידה אין זה סיון והעשירי א"א למנות אלא לירידה שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ שהרי מקץ ארבעים משנראו ראשי ההרים שלח את העורב וכ"א יום הוחיל בשליחות היונה הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה וא"ת באלול נראו נמצא שחרבו במרחשון והוא קורא אותו ראשון ואין זה אלא תשרי שהוא ראשון לבריאת עולם ולרבי יהושע הוא ניסן.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מקץ ארבעים יום" - משנראו ראשי ההרים

"את חלון התיבה אשר עשה" - לצהר (ב"ר) ולא זה פתח התיבה העשוי לביאה ויציאה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יצוא ושוב" - הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהי' חושדו על בת זוגו כמו ששנינו באגדת חלק (סנהדרין קח)

"עד יבשת המים" - פשוטו כמשמעו אבל מדרש אגדה מוכן היה העורב לשליחות אחרת (כשיבשו המים) בעצירת גשמים בימי אליהו שנאמר (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישלח את היונה" - לסוף ז' ימים שהרי כתיב ויחל עוד ז' ימים אחרים מכלל זה אתה למד שאף בראשונה הוחיל ז' ימים

"וישלח" - אין זה ל' שליחות אלא ל' שלוח שלחה ללכת לדרכה ובזו יראה אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויחל" - ל' המתנה וכן (איוב כט) לי שמעו ויחלו והרבה יש במקרא

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טרף בפיה" - אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים ל' זכר ופעמים ל' נקבה לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה כמו (שיר השירים ה) כיונים על אפיקי מים רוחצות (יחזקאל ז) כיוני הגאיות כולם הומות (הושע ז) כיונה פותה

"טרף" - חטף ומדרש אגדה ל' מזון ודרשו (עירובין יח) בפיה לשון מאמר אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וייחל" - הוא ל' ויחל אלא שזה ל' ויפעל וזה ל' ויתפעל ויחל וימתין וייחל ויתמתן

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בראשון" - לר"א הוא תשרי ולרבי יהושוע הוא ניסן (ר"ה יב)

"חרבו" - נעשה כמין טיט שקרמו פניה של מעלה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשבעה ועשרים" - וירידתן בחדש השני בי"ז אלו י"א ימים שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה היה

"יבשה" - נעשה גריד כהלכתה

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתה ואשתך וגו'" - איש ואשתו כאן התיר להם תשמיש המטה

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוצא" - הוצא כתיב היצא קרי היצא אמור להם שיצאו הוצא אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה

"ושרצו בארץ" - ולא בתיבה מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למשפחתיהם" - קבלו עליהם על מנת לידבק במינן

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל הבהמה הטהורה" - אמר לא צוה לי הקב"ה להכניס מאלו ז' ז' אלא כדי להקריב קרבן מהם (ב"ר פ' כ"ו ופ' ל"ד)

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מנעריו" - מנעריו כתיב משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע

"לא אסף ולא אסף" - כפל הדבר לשבועה הוא שכתוב אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא מצינו בה שבועה אלא זו שכפל דבריו והיא שבועה וכן דרשו חכמים במסכת שבועות (דף לז)

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו" - ו' עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע חצי כסליו וטבת וחצי שבט קור וכו' (בב"מ דף קג) (ס"א עוד כל ימי כלומר תמיד כמו עוד טומאתו בו)

"קור" - קשה מחורף

"חורף" - עת זרע שעורים וקטנית החריפין להתבשל מהר קור הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן (מהרש"ל קציר חצי ניסן ואייר וחצי סיון)

"קיץ" - הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז) והלחם והקיץ לאכול הנערים

"חום" - הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי שהעולם חם ביותר כמו ששנינו במסכת יומא שלהי קייטא קשי' מקייטא

"ויום ולילה לא ישבתו" - מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה (ב"ר פכ"ה ופ' לד)

"לא ישבתו" - לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן