סדר עולם רבא פרק ד

<< · סדר עולם רבא · פרק ד · >>

המבול היה כל י"ב חדש, שנאמר (בראשית ז, יא): "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ וְגוֹ'" ודורו אינן חיין לעולם הבא ואינן נדונין, שנאמר (שם ו, ג) "לא ידון רוחי באדם לעולם", רבי יהושע אומר "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר [יוֹם] לַחֹדֶשׁ" זה אייר , שהוא שני לניסן שבו נברא העולם, ובו כימה שוקעת, ולפי ששינו את מעשיהן לפני המקום, שינה עליהן סדרי בראשית, רבי אליעזר אומר "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר [יוֹם] לַחֹדֶשׁ" זה מרחשון , שהוא שני לתשרי שבו נברא העולם, ובו כימה עולה, והיא היתה זמנה של רביעה, חכמים כדברי רבי אליעזר למבול וכדברי רבי יהושע לתקופות.

(יב): "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם וְגוֹ'" עד מתי ארבעים יום וארבעים לילה, עד כ"ז בכסלו . (כד): "ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום" עד מתי חמשים ומאת יום, עד אחד בסיון , והמים היו עומדין ודמומים והרשעים נדונים בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו, (בראשית ח, ג): "וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם וְגוֹ'", (ה): "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר וְגוֹ'" המים היו גבוהים מן הארץ חמש עשרה אמה, וכלו לששים יום , אמה לד' ימים, טפח ומחצה בכל יום. (ד): "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם", זה סיון , כשאתה מתחיל למנות משפסקו הגשמים מלירד, נמצאת נחה לששה עשר יום, הא כמה היתה גבוהה מן הארץ, ד' אמות, וכמה היתה משוקעת בתוך המים, י"א אמה.

(ו): "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" לקץ שהתחילו המים לחסור, בעשרה בתמוז , "וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה וְגוֹ'", (ז): "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וְגוֹ'", שהה שבעת ימים (ח): "וַיִּשְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה וְגוֹ'", (ט): "וְלֹא מָצְאָה וְגוֹ'", שהה עוד שבעת ימים (י): "וַיֹּסֶף שַׁלַּח [אֶת] הַיּוֹנָה וְגוֹ'", (יא): "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה וְגוֹ'", שהה עוד שבעת ימים (יב): "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד" הלכה וישבה לה על ראשי ההרים, (ה): "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" , זה אב , כשאתה מתחיל למנות משהתחילו הגשמים לירד, מאחד באב ועד אחד בתשרי נבלעו המים. (יג): "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן וְגוֹ'", מקצת החדש ככולו, למדנו שכיון שנכנס יום אחד בחדש, מונין אותו חדש שלם, וחדש אחד נכנס בשנה, מונין אותה שנה שלמה, שמקצת החדש ככולו ומקצת השנה ככולה. "חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ", המים היורדין מלמעלה נגבה אותן הרוח, והעולים מלמטה נבלעו במקומן, ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה, המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, שמימי המבול סימן קללה היו ואין בכלל קללה ברכה. (יד): "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ", זה מרחשון , "יָבְשָׁה הָאָרֶץ" ונעשית גריד, הרי י"ב חדש שלמים, וי"א יום היתרין מה טיבן, מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום, אמר רבי אלעזר והלא מתחלת ברייתו של עולם ימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום, שנבראו מלאין חמשה עשר, צא מהן ארבעה לפנים מיכן, הרי אחד עשר, אמרו לו וכיון שעברו עבור ראשון, הגיעה לבנה לחמה, אמר להן חוזרת היא ומשיבה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הרוצה לידע סימן ימי החמה שהן יתרין על ימות הלבנה אחד עשר יום, ישרוט שריטה בתקופת תמוז, ולשנה הבאה אין מגעת לשם עד אחד עשר יום, וכן אתה יודע שימות החמה יתרין על ימות הלבנה אחד עשר יום.