קטגוריה:שמות ד ט
והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְהָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/הָיָ֡ה אִם־לֹ֣א יַאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִ/שְׁנֵ֨י הָ/אֹת֜וֹת הָ/אֵ֗לֶּה וְ/לֹ֤א יִשְׁמְעוּ/ן֙ לְ/קֹלֶ֔/ךָ וְ/לָקַחְתָּ֙ מִ/מֵּימֵ֣י הַ/יְאֹ֔ר וְ/שָׁפַכְתָּ֖ הַ/יַּבָּשָׁ֑ה וְ/הָי֤וּ הַ/מַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן־הַ/יְאֹ֔ר וְ/הָי֥וּ לְ/דָ֖ם בַּ/יַּבָּֽשֶׁת׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיהֵי אִם לָא יְהֵימְנוּן אַף לִתְרֵין אָתַיָּא הָאִלֵּין וְלָא יְקַבְּלוּן מִנָּךְ וְתִסַּב מִמַּיָּא דִּבְנַהְרָא וְתֵישׁוֹד לְיַבֶּשְׁתָּא וִיהוֹן מַיָּא דְּתִסַּב מִן נַהְרָא וִיהוֹן לִדְמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיהֵי אִין לָא יְהֵימְנוּן אוּף לִתְרֵין אָתַיָא הָאִילֵן וְלָא יְקַבְּלוּן מִינָךְ וְתִסַב מִן מוֹי דִבְנַהֲרָא וְתֵשׁוֹד לְיַבֶּשְׁתָּא וִיהוֹן מוֹי דְתִיסַב מִן נַהֲרָא וִיהוֹן לִדְמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא: |
רש"י
"והיו המים וגו'" - והיו והיו שני פעמים נראה בעיני אלו נא' והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואז כשירדו לארץ יהיו בהוייתן אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת
מפרשי רש"י
אמנם אני מתמיה מאוד על הגאונים כמו רש"י שהוצרך לפרש כזה, והרמב"ן גם כן שהוא אומר שכך הוא דרך הלשון, והביא ראיה לזה, שנראה שעיקר הקושיא אינו קשיא, כי מה שכתב שני פעמים "והיו" הוא מפני כי "והיו" בתרא הוא אינו דומה לקמא, כי האחרון הוא על עיקר הוויית המים לדם, דהיינו על שינוי המים ויהיו לדם, וכאילו כתיב 'נעשים לדם', ואין חלוק בין שכתוב "והיו לדם ביבשת" ובין שכתוב 'נעשים לדם ביבשה', ואילו כתיב 'והיו המים אשר תקח מן היאור נעשים לדם ביבשה' (ד) לא הוי קשה למה כתיב 'נעשים לדם', דבא להגיד לך עשיותן לדם. אבל "והיו" קמא אין פירושו על העשיה רק על שיהיו המים נעשים לדם. וכך פירוש הכתוב - "והיו המים" ומהו שיהיו המים "והיו לדם ביבשת", כלומר נעשים לדם ביבשת. והא דלא כתיב 'והיו המים אשר תקח מן היאור לדם', מפני שאין המים הם לדם רק על ידי הויה, לכך כתיב "והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת":
ונראה לי שבא לומר שהיה זה ענין חדש מה שלא היה בשני האותות הראשונות, שאותות הראשונות היה חוזר המטה כבראשונה (פסוק ד), וחזר היד להיות כבראשונה (פסוק ז), ואין זה הויה גמורה שלא חזר כבראשונה, ולפיכך באותות הראשונות נאמר "ויהי לנחש" (פסוק ג) בלבד, אבל כאן אמר "והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם", שהמים יהיו נעשים דם הויה גמורה, כי "והיו" בתרא מורה על זה כמו שאמרנו. וכן צריך לומר גם כן, דרש"י פירש בעצמו "והאמינו לקול האות האחרון" (פסוק ח) 'משתאמר להם בשבילכם לקיתי' (שם), ומה שהוצרך לפרש כך, לפי שקשה לו דמאי אולמא אות אחרון מן הראשון, ואם כן מאי ישיב באות השלישי מאי אולמא אות הג' מן הראשונים, אלא שהשלישי הוא יותר אות מפני שהיה הויה גמורה:
ועל דרך הפשט היה נראה גם כן כך, כי אלו ג' אותות - מה שהיה המטה לנחש, לא היה נחש טבעי כמו שאר נחש, דאם כן היה מטה אלקים (פסוק כ) נשתנה לבריאה אחרת, וכאשר חזר להיות מטה היה זה בריאה חדשה, ואין ראוי לומר שיהיה מטה אלקים נפסד ונשתנה לבריאה אחרת. ולפיכך כאשר היה המטה נחש, לא נקרא עליו שם נחש גמור כמו נחש טבעי. אבל היד כאשר היתה מצורעת היה זה טבעי כמו שאר צרעת, רק שלא היה נשאר כך, אבל היד חוזר לטבעו. ואילו המים - דם היו נשארים כך. ורש"י פירש הטעם "והאמינו לקול האות האחרון" 'משתאמר להם בשבילכם לקיתי', ויהיה לפי ענין זה האמנת האות השני יותר מן הראשון - והאמנת האות השלישי יותר מן הראשונים - אינם בענין אחד, אבל לפי הפירוש שנזכר למעלה הכל הוא בענין אחד:בד"ה אלו נאמר כו' ושמא י"ל כו' נ"ב ול'נ דבשלמא התם גבי והיה ערכך משמע שערך אחד יהיה לבן עשרים עד בן ס' שנה ואח"כ חזר וכתב כמה יהיה הערך וכאלו הם ב' דברים משא"כ הכא וא"כ והיה השנית אינו מן הלשון אלא למידרש כך. ויש מקשין למה ציוה המקום כך ונ"ל שאם היו המים דם הייתי סובר בדרך פעולה כשהסיר הדבר מחומרו ישתנה ע"י פעולה ושוב לא יחזור ליסודו הראשון ע"י הרכבה ע"כ עשה המקום להיפך בהסרתו מיסודו לא ישתנה וכששב ליסודו ישתנה וזו גבורת האל יתברך מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ולא האמינו כמ"ש (ו ט) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, ואז ולקחת ממימי היאר, בזה הראה להם המכה הראשונה שיביא על מצרים שיהפכו המים לדם שאז התחילו להאמין שנית, ואמר והיו המים והיו לדם שר"ל כשתוציאם מן היאור יהיו עדיין מים רק כשיגיעו ליבשה יהיו לדם, לבל יאמרו שמשה היה לו איזה צבע בידו שבו צבע המים להיות אדומים כדם, ורמז להם בזה שדם ילדיהם אשר השליכו המצריים להיאור נתראה דם ביבשה להעלות חימה ולנקום נקם. וכתב הרי"ע כי שלשה אותות אלה היו במדרגות שונות זו למעלה מזו, כי הדבר שיאמר עליו שהוא נסיי יהיה באחד מג' פנים, א] שיהיה נמנע אצל הטבע מכל צד כמו שיעשה מברזל אפרוח, ב] שיהיה נמנע זמן מה ואינו נמנע בהחלט, למשל שיתהוה מחטים אפרוח שברבות הימים תאכל העוף את החטים ומטפה הזרעיית יתהוה אפרוח, ג] שיהיה נס מורכב משני אלה יחד, כמו שיתהוה מביצת תרנגול חצי אפרוח וחצי צפרדע, שהוא אפשר בקצתו ונמנע בקצתו. והנה התהפך המטה נחש הוא ממין השני, כי המטה כשירקב ויהיה עפר יאכלנו הנחש ומזרעו יתהוה נחש, והוא נס רק מצד שנעשה בזולת זמן, הנס של צרעת היד הוא ממין הג' שהאדם יהיה בריא וידו תלקה בצרעת הוא כמו שיתהוה חצי אפרוח וחצי צפרדע, והתהפך המים הפשוטים לדם הוא נמנע כלל כמו
שיתהוה מברזל אפרוח והוא האות היותר מכריע:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ואולי ששיעור הדברים כך הוא: והיה אם עדיין תחוש עוד, ולא יספיק לך טעם זה, לומר שבו ודאי יאמינו.
עוד נראה כי נתכוון לומר לו להסיר גם ספק שאינו נראה, והוא: דלמא לא יחליטו ישראל האמונה בלבם, הגם שבפניהם לא יוכר העדר האמונה, לזה אמר: אם לא יאמינו וגו', וספק זה אינו יוכל להתברר למשה לומר עליו: מי איכא ספיקא קמי שמיא לומר אם לא - שהם דברים שבלב, ובא האדון להסיר ממנו ספק הכחשת האמונה בלב ישראל באמצעות שלש האותות:
והיו המים וגו'. מאור עיני ישראל - רש"י ז"ל, נראה בעיניו כי טעם אומרו והיו היו, הוא, לומר שלא יהיו לדם עד שיהיו ביבשת. ודברי קדוש חן.
ואני מוסיף בו טעם לשבח, כי הוא מטעם עצמו שציוה ה' כי אהרן הוא יכה במטהו ביאור, ואמרו ז"ל (שמו"ר פ"ט) כי משה אינו יכול להכות היאור לצד שהגין בעדו, וכאן ציוה ה' שיקח ממימי היאור ויהיו לדם, ונתחכם שלא תהיה המכה על ידי משה, לזה אמר: והיו בהוייתן, כל זמן שיהיו בידו אלא אחר שיהיו ביבשת יהיו דם ובזה אין לקותם בא ע"י משה:
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות ד ט"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.