ביאור:דברים כג ד

דברים כג ד: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָהעריכה

חטאם של עמון ומואבעריכה

משה מעניש קשות ביותר את אנשי מואב ועמון. הם מקבלים עונש כמו של ממזר (דברים כג ג).
לא שהם היו שכנים טובים. היו הרבה מלחמות בין בני ישראל למואב ועמון, אולם קיימת אפשרות שהפקודה הזאת הביאה להגברת השנאה.

משה מצא צורך להסביר מדוע יש להעניש את עמון ומואב בחומרה (דברים כג ה):

  1. "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" - לפי דברי משה לסיחון, ככתוב: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי; רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים, הַיֹּשְׁבִים בְּעָר" (דברים ב כט), ניתן להבין שמשה ביקש וקיבל אוכל ומים מאנשי מואב שבעיר ער. מעמון משה לא ביקש אוכל ומים.
  2. "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ" - ואין הוכחה שעמון השתתף בשכירת בלעם לקלל את בני ישראל. אם הינו צריכים להמנע מכל אדם שאבותיו הקדמונים רצו לקלל, או ממש קיללו את בני ישראל, לא היו נשארים לנו חברים בעולם לעולם.
  3. למרות שמשה לא הזכיר זאת, משה ידע שבני ישראל נהנים מבנות מואב, ככתוב: "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה א) ועבדו לבעל פעור. אלוהים העניש את בני ישראל, אבל זה לא אומר שהיה צריך לתעב אותם במיוחד כי בהמשך בני ישראל ממשיכים לעשות כן עם תושבי כנען.

לא נראה שההסבר הזה היה מדויק וששיכנע את בני ישראל לדורותם.

נראה שגם בועז לא כיבד את החוק הזה ונשא את רות (ביאור:רות ד יג), וגם שלמה לקח את נעמה העמונית והיא ילדה לו את יורש העצר, המלך רחבעם (מלכים א יד כא).

מדוע תעבו בני ישראל את עמון ומואבעריכה

יש לפחות שתי סיבות:

  1. מואב ועמון הם בניו של לוט (ביאור:בראשית יט לז). לוט יצא מכנען והשאיר אותה לאברם (ביאור:בראשית יג יא). אברהם קנה את חצי אדמת כנען שהוא הציע ללוט (ביאור:בראשית יג ט) כאשר הוא השיב ללוט את כל רכושו, ואמר בשבועה ללוט ולמלך סדום: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר: אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג). כדי לקיים את שבועתו של אברהם, זרעו חייב להמנע מבני לוט ולא לתת להם זכות לחזור ולדרוש חלק מכנען.
  2. מואב ועמון נולדו ללוט מבנותיו. זה איסור חמור בתורה לאב לשכב עם בנותיו, ככתוב: "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה, אֲנִי יְהוָה" (ויקרא יח ו). מעשה לוט הם תועבה (ויקרא יח כט). אמנם לוט ובנותיו עברו על החוק המקובל, אולם אלוהים הבטיח ללוט נחלה בעבר הירדן המזרחית כדי שהוא יעזוב את כנען לאברם, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה" (דברים ב ט), ובעזרת היבום של בנותיו לוט זכה לבנים כדי לקיים את ברכת אלוהים. דבר דומה עשה יהודה שיבם ושכב (בטעות) עם תמר כלתו. לכן אין לראות במעשה לוט, שבנותיו שיכרו אותו והביאו לו יבום, תועבה.

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָהעריכה

איסור חמור מאוד, אבל לא הקפידו עליו בחומרה, ולכן חז"ל מצאו לנכון להסביר שמדובר בעמוני ומואבי, אבל לא בעמונית ומואבית. נחמיה הקפיד על החוק ופקד על היהודים ששבו להקים את בית המקדש ביהודה: "אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים, עַד עוֹלָם" (נחמיה יג א), ועזרא הכהן הכריח אותם לגרש את הנשים הנוכריות (עזרא י יא).

גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָהעריכה

הפסוק אינו מתיר אחרי דור עשירי, כאילו שמישהו יספור. הכוונה היא שאפילו לאחר דור עשירי, גם אז אסור לצאצאי עמון ומואב לבוא בקהל אלוהים.

עַד עוֹלָםעריכה

החוק יהיה עד עולם. או לפחות עד שזהותם של מואב ועמון יכחדו בגויים.