ביאור:רות ד א

רות ד א: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז, וַיֹּאמֶר: סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי, וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ד א.


סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִיעריכה

וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁםעריכה

"וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר (אל השער של העיר) וַיֵּשֶׁב שָׁם". השער הוא, קודם-כל, המקום שדרכו נכנסים לעיר ויוצאים ממנה, אולם במקרא, לשער העיר יש תפקיד נוסף השער הוא גם המרכז של חיי הציבור. השופטים ישבו בשער (דברים טז יח). ייבום נעשה בשער (דברים כה ז). כל החדשות והפרסום נעשו בשער, השיירות שהגיעו מהעולם הגדול דרך השער הביאו חדשות ופרסום ממה שקורה בחוץ. עיין תורת תמימה אות ד' "השער שעלה לשם בועז היה מקום פרסום (דהיינו שער העיר) שאנשים רבים עוברים ושבים שם וכמו שכתוב בסמוך ויאמרו כּל העם אשׁר בּשער".

גם רות עברה בשער כל יום, בדרכה לשדה ללקט שיבולים, ובשובה מהשדה עם כאיפת שיבולים חבוטים. אנשי העיר ידעו שהיא מואביה, ולמרות שמשה הורה "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ, לְעוֹלָם" (דברים כג ז), בכל זאת בעל שדות בעיר עוזר לה.

בועז בא לשער, וכאחד מעשירי העיר, ובעל אדמות רבות של חיטה ושעורה בשני צידי העיר, חיטה בצד המערב, ושעורה בצד המזרחי, הוא מתישב כשופט. הוא לא מבקש רשות, הוא לא פונה לשופטים בבקשה לשמוע אותו. הוא בא כשליט ואדון, ומתישב.

וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַזעריכה

מי הוא הגואל:

  1. אב או אח בכור של בועז. כיוון שבועז התיחס בצורה משפילה לאלמוני פלוני הזה, ניתן להבין שאין לבועז אחים, ואביו "שַׂלְמוֹן" (ביאור:רות ד כא) נפטר.
  2. דודו של בועז, אח של אלימלך (ביאור:רות ב א) ושל שלמון. בועז התיחס בצורה משפילה לאלמוני, ולא קם לכבודו, והאיש הסכים ולא התלונן, סביר שזה לא היה דודו של בועז, כי בועז נראה כאדם שמכבד את החוק: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא יט לב).
  3. בן דוד מבוגר של בועז ולכן הוא קודם לגאולה. אם זה הגואל הראשון, אז אביו מת. כלומר שלושת האחים שלמון, אלימלך, והאב של הגואל נפטרו.

סביר שהגואל הוא בן-דודו של בועז, אבל כיוון שקיים ספק אם הוא דוד או בן-דוד - פשוט נקרא לא הגואל.

בועז הגיע מוקדם בבוקר, אחרי שרות שבה לביתה. הגואל יצא מביתו בכוונה לעבור ליד שער העיר, אם במטרה לצאת מהעיר או רק לשמוע חדשות. סביר שבועז ידע שהגואל יעבור, ולכן הוא חיכה לו בשער, ולא, אז בועז היה הולך לבית הגואל ומזמין אותו לשער, כי יש חדשות חשובות.

פְּלֹנִי אַלְמֹנִיעריכה

המילה "וְהִנֵּה", בתחילת המשפט, מעידה שהיתה כאן מעין פליאה, שהגואל פִּתְאוֹם הופיע, ללא התראה מוקדמת, במפתיע.
"פְּלֹנִי" - מהשורש פ-ל-א (ויקימילון) - אדם שהופיע באורח-פלא, במקרה בדיוק בזמן, בדומה לבטוי 'מדברים על ... והנה הוא מופיע'.
"אַלְמֹנִי" - מהשורש א-ל-ם (ויקימילון) - מאלם אלומות - אדם שמסתתר וזהותו סודית או בלתי ידועה, מתחבא בין האלומות, בדומה לביטוי 'מחט בערמת שחת'.

יש כאן רמז ועלבון לגואל שהוא הסתתר מנעמי, התחמק מאחריות לשחרר או לייבם אותה, מתביש להתפס כסרבן גאולה ולהקרא: "בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (דברים כה י).

העורך ידע את שמו של הגואל, אבל החליט להביא אותו בעילום שם: "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי". ייתכן שזה כדי לשמור על כבודו. העורך כבר נתן הרבה שמות למשתתפים בסיפור. לא סביר שאב יקרא לילדו: מחלון, כליון, או ערפה. סביר שאלו שמות בדויים. אבל הגואל היה אדם ידוע בבית לחם, והעורך השתדל להסתיר את מערבותו בסיפור.

סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִיעריכה

בועז מזמין את הגואל לשבת איתו. בועז לא הסביר מדוע הוא מזמין אותו, אבל הגואל כנראה כיבד את בועז שהיה "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א), ולא סרב ולא שאל שאלות, אלא חיכה בסבלנות. נכנותו של הגואל לציית לבועז מעידה על יחסי הכוחות ביניהם. סביר שהגואל היה חלש מבועז בעיר.

בועז לא נתן כבוד לגואל:

  1. הוא לא קידם אותו בברכה כפי שהוא עשה לקוצריו: "יְהוָה עִמָּכֶם" (ביאור:רות ב ד), או דבריו לרות: "בְּרוּכָה אַתְּ לַיהוָה בִּתִּי" (ביאור:רות ג י).
  2. הוא לא הזכיר את תוארו: 'הגואל'.
  3. הוא לא אמר: 'סורה נא' או 'שבה נא', אלא רק "סוּרָה שְׁבָה" בלי מילת בקשה.
  4. הוא הורה לו איפה לשבת "פֹּה".
  5. הוא לא הזכיר את שמו והשאיר אותו אלמוני.
  6. הוא הורה לגואל לשבת ולחכות עד שהוא יביא את עשרת זקני העיר.
  7. הוא לא שאל לשלום משפחת הגואל, או לעסקיו.

נראה שהגואל מחל על כבודו, ונשמע לבועז. ייתכן שכך בועז התנהג לכולם, ייתכן שהגואל חשב שזה כבוד לשבת בשער העיר והודה לבועז.

ייתכן שבועז כעס על הגואל שגרם למצב שנוצר:

  1. הגואל לא חקר אודות נעמי וצרותיה.
  2. הוא לא ידע שרות היא מואביה ושהיא למעשה יבמה ולא משרתת.
  3. הוא לא פנה לנעמי בהצעת עזרה ויבום.
  4. הוא לא ניסה למצוא לרות חתן מבין בניו.
  5. הוא לא בא לשוחח עם בועז איך לעזור לנעמי ורות ולשאול את בועז מה הוא מתכונן לעשות.
  6. הוא לא ראה שבועז עוזר לרות ולנעמי ומאפשר להן פרנסה בכבוד, כדי שרות לא תהפך לזונה.
  7. בועז הכין מלכודת לגואל, וגרם לו בושה שהוא מסרב ליבם ולגאול.

בקיצור הגואל הזה לא התנהג יפה, ולא ניסה לעזור אלא קיווה שהנחלה של אלימלך תיפול לידיו בלי שום מאמץ מצידו, או לפחות חצי מהנחלה לפי חלוקת רכוש של אח שמת ללא יורשים.

וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁבעריכה

הגואל הוא איש צייתן, ונשמע לפקודת של בועז. מתחילת הסיפור עד סופו, נראה שבועז נהג לתת פקודות, וחוץ מאשר לרות הוא פקד על כולם. רות נזפה בו פעם אחת ואמרה לו: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג) ומאז הוא נזהר לא לפקוד עליה. אבל על כל שאר האנשים הוא ממשיך לפקוד.

הגואל מתישב גם הוא בשער העיר. זה כבוד לגואל שגם הוא נחשב לשופט ומכובד בעיר.