ביאור:מלכים א יב
קיצור דרך: a09a12
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים א יב
| היוהרה של רחבעם, מאת הנס הולביין הבן, 1530 |
א
וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם, כִּי שְׁכֶם לשכם (כי היא היתה יותר מרכזית מאשר ירושלים, או מסיבה אחרת כלשהי) בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ.
ב
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כאשר שמע על המלכת רחבעם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר כי הוא בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם.
ג
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ, (ויבאו) וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר:
ד
"אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ, וְנַעַבְדֶךָּ".
ה
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי", וַיֵּלְכוּ הָעָם.
ו
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר: "אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים מתיעצים זה עם זה, (כדי ליעץ לי) לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר".
ז
(וידבר) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: "אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה, וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם תענה לחפצם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים - וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים".
ח
וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ, וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, אֲשֶׁר הָעֹמְדִים שמינה אותם לעמוד לְפָנָיו.
ט
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: 'הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ'?".
י
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר: "כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: 'אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ' - כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם: 'קָטָנִּי אצבעי הקטנה עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי.
יא
וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים בהלקאה בקוצים המכאיבים כעקרבים' ".
יב
(ויבו) וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: 'שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'.
יג
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה באופן קשה, נחרץ, וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.
יד
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר: "אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים".
טו
וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם, כִּי הָיְתָה סִבָּה גילגול דברים (ה' גרם לכך שהוא יענה להם כך, כדי שהם ימרדו בו) מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר "הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה" - לעיל יא, לא יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.
טז
וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: "מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי. לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל! עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ לך והשגח על הבית שלך (על שבט יהודה, על בית המקדש) דָּוִד רחבעם בן שלמה בן דוד". וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו.
יז
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל ולעומתם, יתר העם (השבטים יהודה, בנימין ושמעון) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם.
{פ}
יח
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס האחראי על גביית המס (שלח אותו כדי להראות שהוא לא מפחד מהם), וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת. וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת עלה במאמצים (לעשות זאת כמה שיותר מהר) בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלָ͏ִם.
יט
וַיִּפְשְׁעוּ מרדו יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
{ס}
כ
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב חזר לעירו יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה חבורת זקני העדה, המנהיגים, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי אף שבט חוץ מ- שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ וכן שבט בינימין, שתפל ליהודה.
כא
(ויבאו) וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלַ͏ִם, וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה, לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה.
{פ}
כב
וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר:
כג
"אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר:
כד
כֹּה אָמַר יְהוָה: לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה". וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה.
{ס}
| אתר הפולחן הישראלי בתל דן, המתוארך לתקופת אחאב |
כה
וַיִּבֶן חומה וביצורים (וכנראה גם ארמון) יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ. וַיֵּצֵא מִשָּׁם אולי בגלל שקשה להגן עליה מפני אויבים, או בעקבות יעקב, אבי האומה ("וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" - בראשית לב לב), וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל פנואל - שבנחלת גד, בעבר הירדן המזרחי.
כו
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, "עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד.
כז
אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלַ͏ִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה".
כח
וַיִּוָּעַץ התייעץ עם מקורביו (כיצד אפשר יהיה למנוע מהעם לעלות לירושלים) הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם - הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"!
כט
וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל, וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
ל
וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת מקור לחטא לכל ישראל, וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד בתהלוכה בא הובא אחד העגלים לדן עַד דָּן הנמצאת בקצה הצפוני של הממלכה.
לא
וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת מבנה פולחני, שבחצרו שני מזבחות, וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם מכל קצוות העם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי.
לב
וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בדומה לחג הסוכות בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי חשון (דחה בחודש כדי שגם מי שעלה לירושלים בסוכות, יוכל להשתתף גם בחג זה) בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה עם כל המצוות בהן חוגגים את סוכות בירושלים וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ עשה את עצמו לכהן. כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.
לג
וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא (מלבד) מִלִּבּוֹ, וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם" (פסוק כח) - יוסף בן מתתיהו שם בפיו של ירבעם נאום הקושר את מעשהו למעשה אהרון בחטא העגל (קדמוניות היהודים, ספר שמיני, 227): "משום זה לא נראה בעיני להמריץ אתכם ללכת דרך כה רחוקה לירושלים, עיר אויבינו, להתפלל בה; הלא המקדש הוא מעשה ידי בני־אדם ועשיתי גם אנכי שתי עגלות זהב לשם אלהים והקדשתי אותן, אחת בעיר בית־אל ואחת בדן... לבל יהיה לכם צורך בשבט לוי ובבני אהרן, כי אם האיש מכם הרוצה להיות כהן יקריב לאלהים בן בקר ואיל, מה שגם אהרן, הכהן הראשון, עשה". הרב שי פירון מעיר שכנראה שזו הסיבה שירבעם קרא לבניו אביה ונדב המזכירים את נדב ואביהו, בניו של אהרון.
- לפרק יש מקבילה בדברי הימים ב, פרק י, ותחילת פרק יא
