ביאור:מלכים א טז

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה מהדורות נוספות של מלכים א טז


הנביא יהוא מנבא לבעשא שהוא ומשפחתו יענשו על חטאיו

א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יֵהוּא בֶן חֲנָנִי עַל בַּעְשָׁא לֵאמֹר. ב "יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִן הֶעָפָר וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד מלך עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וַתַּחֲטִא אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיסֵנִי בְּחַטֹּאתָם. ג הִנְנִי מַבְעִיר מכלה אַחֲרֵי את צאצאי בַעְשָׁא וְאַחֲרֵי בֵיתוֹ משפחתו, וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית כמו שנאמר על בית ירבעם (לעיל יד, יא) יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. ד הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם". ה וְיֶתֶר דִּבְרֵי בַעְשָׁא וַאֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. ו וַיִּשְׁכַּב בַּעְשָׁא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּתִרְצָה, וַיִּמְלֹךְ אֵלָה בְנוֹ תַּחְתָּיו. ז וְגַם ועוד בְּיַד יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַנָּבִיא דְּבַר יְהוָה הָיָה אֶל בַּעְשָׁא וְאֶל בֵּיתוֹ, וְעַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו לִהְיוֹת כְּבֵית יָרָבְעָם, וְעַל אֲשֶׁר הִכָּה אֹתוֹ בעשא הרג את נדב בן ירבעם. {פ}

אלה בן בעשא מלך ישראל. זמרי רוצח אותו ואת משפחתו

ח בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ אֵלָה בֶן בַּעְשָׁא עַל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה שְׁנָתָיִם. ט וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ, זִמְרִי שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב ממונה על מחצית חיל המרכבות, וְהוּא אֵלָה בְתִרְצָה, שֹׁתֶה שִׁכּוֹר יין לשוכרה בֵּית אַרְצָא במקום הנקרא "בית ארצא" אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת בְּתִרְצָה יחד עם השר הממונה על הארמון בתירצה. י וַיָּבֹא זִמְרִי וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. יא וַיְהִי בְמָלְכוֹ, כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ, הִכָּה אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא, לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר, וְגֹאֲלָיו ולא השאיר לו קרובי משפחה וְרֵעֵהוּ ולא השאיר אף אחד מחבריו. יב וַיַּשְׁמֵד זִמְרִי אֵת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא, כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל בַּעְשָׁא בְּיַד יֵהוּא הַנָּבִיא. יג אֶל על (בגלל) כָּל חַטֹּאות בַּעְשָׁא וְחַטֹּאות אֵלָה בְנוֹ, אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם בדברי שוא, בעבודה זרה שאין בה תועלת. יד וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֵלָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}

זמרי מלך ישראל. אך אנשי צבא ישראל ממליכים את עמרי שר הצבא, תוקפים את זמרי והוא נשרף בארמונו

טו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זִמְרִי שִׁבְעַת יָמִים בְּתִרְצָה, וְהָעָם חֹנִים הקימו מחנה למלחמה (כפי הנראה, בהמשך למצור על גיבתון שהוזכר בפרק הקודם, בפסוק כז) עַל גִּבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים. טז וַיִּשְׁמַע הָעָם הַחֹנִים לֵאמֹר "קָשַׁר זִמְרִי וְגַם הִכָּה אֶת הַמֶּלֶךְ", וַיַּמְלִכוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת עָמְרִי שַׂר צָבָא שהיה מפקד הצבא של אֵלָה עַל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא בַּמַּחֲנֶה. יז וַיַּעֲלֶה עָמְרִי וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִגִּבְּתוֹן, וַיָּצֻרוּ עַל תִּרְצָה. יח וַיְהִי כִּרְאוֹת זִמְרִי כִּי נִלְכְּדָה הָעִיר וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׂרֹף עָלָיו עמרי על זמרי (או שזמרי הצית כדי להתאבד) אֶת בֵּית מֶלֶךְ בָּאֵשׁ, וַיָּמֹת. יט עַל (חטאתו) חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. כ וְיֶתֶר דִּבְרֵי זִמְרִי וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}

עמרי מלך ישראל. תבני בן גינת מולך על חצי מממלכת ישראל אך נאמני עמרי הורגים אותו. עמרי קונה את שומרון. חוטא

כא אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵצִי, חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַת לְהַמְלִיכוֹ וְהַחֲצִי אַחֲרֵי עָמְרִי. כב וַיֶּחֱזַק ניצח הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָמְרִי אֶת הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְנִי בֶן גִּינַת, וַיָּמָת ויהרגו את תִּבְנִי וַיִּמְלֹךְ מלך על כל ישראל עָמְרִי. {פ}
כג בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים. כד וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר שם של איש בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף, וַיִּבֶן אֶת הָהָר בנה ביצורים מסביבו וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן. כה וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. כו וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט (ובחטאתיו) וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם. כז וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כח וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן, וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו. {פ}

אחאב בן עמרי מלך ישראל. חוטא מאוד. אשתו איזבל. חיאל בונה מחדש את יריחו ונענש

כט וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. ל וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. לא וַיְהִי הֲנָקֵל היה נחשב לדבר קל בעיניו לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, וַיִּקַּח ולכן הפריז בחטאיו ולקח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים בני צידון, הפיניקים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. לב וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל, בֵּית הַבַּעַל בתוך המקדש שבנה לבעל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן. לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה, וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ כשהניח את יסודות החומה מת בנו הבכור אבירם (ובשגיב) וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כשהעמיד את דלתות העיר מת בנו הצעיר שגוב כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר ראה יהושע ו כו בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. {ס}


הערות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


  • "אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל" (פסוק לא) - כנראה שעבודת הבעל היתה כל כך טבועה במשפחתה, שאביה נקרא על שם האליל. הבעל במיתולוגיה הכנענית היה אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. בעקבות שמו, בימינו קוראים לחקלאות המתבססת על מי גשמים חקלאות בעל (בניגוד לחקלאות שלחין המבוססת על השקיית הגידולים החקלאיים על ידי שליחת המים לערוגותיהם).