ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק רביעי

פרק רביעי – שבועת העדות

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה א

מתני’: שבועת העדות נוהגת באנשים, ולא בנשים. ברחוקים, ולא בקרובים. בכשרים, ולא בפסולים. ואינה נוהגת ^ד_אאלא בראויין להעיד. בפני בית דין, ושלא בפני בית דין ^ד_במפי עצמו. ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו בבית דין דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, אינן חייבין עד שיכפרו בו ובבית דין. ^ד_גוחייבין על זדון שבועה. ועל שגגתה ועל זדון העדות. ^ד_דואין חייבין על שגגתה. ומה הוא חייב על זדונה? קרבן ^ד_העולה ויורד:

גמ’: כתיב (ויקרא אחרי מות טז ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. נאמר שעירי, מיעוט שעירים שנים. אם כן למה אמר שני? שיהו שוין. גבי טהרת מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים. נאמר כבשים, מיעוט כבשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין. גבי צפרי מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד ד)וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים חיות. נאמר צפרים. מיעוט צפרים שתים. אם כן למה נאמר שתי? ^ד_ושיהו שוות. גבי חצוצרות שעשה משה כתיב (במדבר בהעלתך י ב) עשה לך שתי חצוצרת כסף. נאמר חצוצרות, מיעוט חצוצרות שתים. אם כן למה נאמר שתי? שיהו שוות. התיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °, והא כתיב (דברים שפטים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'. מעתה גם כאן נדרוש, נאמר אנשים, מיעוט אנשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין _{ישראל עם ישראל וגר עם גר}? והא כתיב (דברים כי תצא כד יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר, יתום דן עם מי שאינו יתום, אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה, אם כך מה תלמוד לומר שני? מופנה להקיש לגזירה שוה. נאמר כאן שני האנשים אשר להם הריב. ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן _{אלדד ומידד}, ^ד_זאנשים ולא נשים ^ד_חולא קטנים. אף שני שנאמר כאן, אנשים ולא נשים ולא קטנים. _{ואם אינו ענין לבעלי דינים תניהו ענין לעדים}. הרי למדנו שאין האשה מעידה, מעתה ^ד_טאין האשה דנה, שכל שפסול לעדות אינו דן. רבי יוסה בי רבי בון רבי יוסה בי רבי בון ° ורבי חונה רב הונא ° אמרו בשם רב יוסף רב יוסף ° _{הפסול של נשים לעדות נלמד ממקום אחר}. נאמר כאן שני (דברים שפטים יז ו) על פי שנים עדים, ונאמר להלן שני דכתיב (במדבר בהעלתך יא כו) וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים, אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אם כן למה נאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב? ^ד_ישלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד שותק ואחד מדבר, אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך. שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד, מעמיד לזה ומושיב לזה. משום °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמרו, אומר לו לבוש כשם שהוא לובש, או הלבישו כשם שאתה לבוש. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. ואי זה האסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו וכו'. אמר רבי אבא רבי אבא ° בשם רב הונא רב הונא °, ^ד_יאצריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה ° בשם רבי אבהו רבי אבהו °, אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן. כתיב (דברים כי תצא כד טז) לא יומתו אבות על בנים. והלא כבר נאמר (דברים כי תצא כד טז) איש בחטאו יומת. מה תלמוד לומר לא יומתו אבות על בנים? לא יומתו אבות בעדות בנים, ובנים לא יומתו בעדות אבות. מכאן שלא יהו העדים קרובין של נידונין, ומניין ^ד_יבשלא יהו העדים קרובין זה לזה ? הגע עצמך שהוזם אחד מהם, הרי לא נהרג עד שיוזם חבירו. נמצא שכשמוזם השני על דבריו, מוציאים את הראשון להורג. ומניין ^ד_יגשלא יהו העדים קרובין של דיינין? הגע עצמך שהוזמו. לא על פיהם הם נהרגים? שהרי הדיינים הם הפוסקים, ועל פיהם הורגים את קרוביהם. ^ד_ידומניין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה? אמרה תורה הרוג על פי עדים דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר. ואמרה תורה הרוג על פי דיינין שנאמר אחרי רבים להטות. מה עדים אין קרובין זה לזה, אף דיינין אין קרובין זה לזה. אין לי אלא אבות ובנים, שאר קרובין מניין? אמר רבי זעירא רבי זעירא °, _{האות ו של} ובנים, לרבות שאר קרובין. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדורש כך. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כתיב (במדבר מסעי לה כד כה) ושפטו העדה והצילו העדה. _{שתהה עדה מצילה ועדה אחרת שאינה חלק ממנה ניצולת}. שלא יהא העדה לא קרובי מכה, ולא קרובי מוכה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. כתיב ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם. אם אתה אומר כן _{שדיין יכול להיות קרוב}, נמצאת אומר, בית דין הם עצמם חלק מגואלי הדם. מיכן שלא יהו הדיינין קרובי הנידונין. ומניין שלא יהו העדים קרובי הנידונין? אמרה תורה הרוג על פי עדים. ואמרה תורה הרוג על פי דיינין. מה הדיינין אינן קרובי הנידונין. אף העדים לא יהו קרובי הנידונין. ומניין _{שאם באו שני קבוצות עדים}, שלא יהו קבוצות העדים קרובין זה לזה? הגע עצמך שקבוצת עדים אחת הוזמו על ידי הקבוצה השניה, לא מפיהן הן נהרגין? תנן התם, שבועת העדות נוהגת בכשירים ולא בפסולים. שנאמר (ויקרא ויקרא ה א) אם לא יגיד ונשא עונו. את שמגיד וחבירו משלם ממון, חייב קרבן אם נשבע שאינו יודע עדות. ^ד_טויצא פסול, שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון. בפני בית דין, להוציא עד אחד שאפילו נשבע בבית דין שאינו יודע עדות, פטור מקרבן, לפי שאין בעדותו לחייב ממון אלא שבוע. אמרו לו הרי את מקובל עלינו כשנים, יכול יהא חייב? תלמוד לומר, והוא עד או ראה או ידע. את שהוא כשר להעיד עדות תורה לחייב ממון. יצא עד אחד שאין כשר להעיד עדות תורה. ^ד_טזשלא בפני בית דין. דכתיב, אם לא יגיד ונשא עונו. את שמגיד וחבירו משלם ממון. יצא חוץ לבית דין, שאפילו מגיד, אין חבירו משלם ממון.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] ומניין לשני עדים? דכתיב והוא עד. הרי כאן שנים. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר כל מקום שכתוב בתורה עד סתם הרי הוא בכלל שני עדים עד שיודיעך הכתוב שהוא עד אחד. אשכח תני, °רבי ישמעאל רבי ישמעאל _{אומר אינו חייב בשבועת העדות} עד שיהיו שני עדים. עד אחד _{שאמרנו שאינו חייב משום שבועת העדות} מהו לחייב עליו משום שבועת ביטוי _{שהרי נשבע לשקר}? אי אפשר לומר כך שהרי אחר ראוי לצרפו ולחייבו משום שבועת עדות, ואת מחייבו משום שבועת ביטוי? קרוב _{שאינו חייב משום שבועת העדות} מהו לחייבו עליו משום שבועת ביטוי _{שהרי נשבע לשקר}? ייבא כהדא דאמר רבי אבא בר שמואל רבי אבא בר שמואל °. _{אין חייבים על שבועת ביטוי אלא בשבוע שישנה בלשעבר ובלהבא היינו שיכול להשבע שקרתה או שלא תקרה}. שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא, שלא נתן. מאחר שאין בידו לבא שהרי אינו יכול להשבע שפלוני יתן _{שאינו יכול לחייב אדם אחר לתת}, אין בידו לשעבר. גם כאן בשבועת העדות שנשבע שלא ראה עדות, הרי לא שייך להשבע שיראה עדות, ממילא לא שייך בזה שבועת ביטוי, או כהדא. אמר לו לשומר חינם ^ד_יז היכן שורי? אמר לו איני יודע מה אתה סח. והאמת הוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. משביעך אני ואמר אמן, פטור שכן שבועתו לא באה לפוטרו מתשלום. שהרי גם אם היה מודה היה נפטר, ששומר חינם חייב רק בפשיעה. רב רב (אמורא)° אמר פטור משבועת פיקדון, ^ד_יחוחייב בשבועת בטוי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °. מאחר שמצוה על שומר חינם להפיסו לבעל הבית שהרי הוא תובע אותו, אין חייב משום שבועת ביטוי. וכי על דעתיה דרב רב (אמורא)° אינו מצוה להפיסו? מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. גם כאן בשבועת העדות לרבי יוחנן רבי יוחנן ° כשנשבע שלא ראה עדות, הרי הוא תובע אותו שיבא להעיד והוא צריך לפייסו, לכן אף אם נשבע לשקר אינו חייב משום שבועת ביטוי. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ונשא עונו, אין הכוונה שצריך לשלם, אלא הכוונה שצריך להביא קרבן. אם כך מנין ליה שאינו חייב אלא אם כפר בבית דין? שהרי אי אפשר לדרוש כמו קדם שרק אם מחייבו ממון בעדותו חייב על שבועתו, שהרי הפסוק לא מדבר על חיוב ממון. נאמר בזקן ממרא, והגידו לך את דבר המשפט. ונאמר כאן אם לא יגיד ונשא עונו. ילפין הגדה הגדה. מה הגדה שנאמר להלן, בבית דין. אף כאן בבית דין. כהדא דתני, אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה אומר ^ד_יטאפילו בזה אחר זה. רבי ירמיה רבי ירמיה ° ורבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק ° אמרו בשם רב רב (אמורא)° מודין חכמים ל°רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה, בעידי בכורה ובעידי חזקה. בעידי הבכורה שאם עד אחד מעיד שבפניו אמר האב בבקר שזה הבכור, ועד שני מעיד שבפניו אמר האב בין הערבים שזה הבכור, מצטרפים. וכן בעידי החזקה שאם עד אחד אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בבקר, ועד אחר אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בין הערבים, מצטרפים. אמר רבא רבא ° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה °. אף בעידי סימנין כן. פשיטא אם זה ^ד_כאמר ראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו, מצטרפים. שהרי שניהם מעידים שהוא גדול. זה אומר ראיתי שערה אחת בגבו. וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסו, לאו כלום הוא. שהרי זה חצי עדות וחצי סימן. וכל שכן אם זה מעיד שראה שערה אחת בגבו, וזה מעיד שראה שערה אחת בגבו, דלאו כלום הוא. דאפשר ששניהם מעידים על אותה שערה יחידית. שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו מהו ? רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון °, ורבי הושעיה בריה דרבי שמי רבי הושעיה בריה דרבי שמי ° . חד אמר פסול. וחד אמר כשר. מאן דאמר פסול, כמעיד על חצי סימן שהרי אלו שמעידים שראו אחת בגבו, מעידים גם שבדקו בכריסו ולא מצאו, ואלו שמעידים שראו אחת בכריסו מעידים גם שבדקו בגבו ולא מצאו והרי זו עדות מוכחשת. ומאן דאמר כשר, אני אומר שמא נשרו. אחד אומר שתי שערות בגבו ואחד אומר שתי שערות בכריסו. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אומר, דברי הכל פסול, דאף למכשיר הכא פסול, דעדיף חצי דבר ועדות שלמה שכל שנים מעידים על שערה אחת, מדבר שלם וחצי עדות שכל אחד מעיד על שני שערות. רבי אבא רבי אבא ° אמר, דברי הכל כשר, דאף הפוסל יכשיר כאן שהרי יש כאן סימן שלם. וחצי עדות על סימן שלם שכל אחד מעיד על שני שערות, עדיף על עדות שלמה בחצי סימן שכל שנים מעידים על שערה אחת. רבי יודן רבי יודן ° אמר, אף זה במחלוקת. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° אמר, אף זה במחלוקת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° לרבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. והא רבי יודן רבי יודן ° סבר כוותי? אמר ליה, על רבי אבא רבי אבא ° רביה אנא פליג _{אני חולק}. לא כל שכן עילויה? אמר רבי מנא רבי מנא °. יאות אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° שדברי הכל פסול. אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים, וקרא עילויה ערער. ובאו שני עדים לקיימו. זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים, שמא כלום הוא? ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. °רבי חנניה רבי חנניה יליף _למד לה משני חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חיננא רבי חיננא ° שמע לה משני חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית ^ד_כאשמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים.

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_כבשבועת העדות כיצד? אמר לעדים בואו והעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. או שאמרו לו, אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם. ואמרו אמן, חייבין. השביע עליהם ^ד_כגחמשה פעמים חוץ לבית דין. ובאו לבית דין והודו, פטורין. כפרו, ^ד_כדחייבין על כל אחת ואחת. השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין, וכפרו, ^ד_כהאינן חייבין אלא אחת. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. מה הטעם? ^ד_כומפני שאינן יכולין לחזור ולהודות:

גמ’: תנן, בפני בית דין, ושלא בפני בית דין מפי עצמו. ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בו בבית דין דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, אינן חייבין עד שיכפרו בו ובבית דין. בעדות כתיב מפי אחרים וכתיב בבית דין דכתיב (ויקרא ויקרא ה א) ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה _{משמע מפי אחרים} והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו. בבית דין מקום שאם לא יגיד הוא מתחייב. שבועת הפיקדון כתיב מפי עצמו ואפילו חוץ לבית דין דכתיב (ויקרא ויקרא ה כא כב) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’ וכחש בעמיתו בפיקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר. מה להלן בשבועת הפיקדון חייב אף בנשבע מפי עצמו. אף כאן בשבועת עדות חייב אף בנשבע מפי עצמו. מה כאן בשבועת העדות במושבע מפי אחרים. אף להלן בשבועת הפיקדון חייב אף במושבע מפי אחרים. °רבי מאיר רבי מאיר דרש גזירה שוה ממקום שבאת _{בדון מינה ומינה, היינו שלומדים מההלכה המלמדת את כל האמור בה}. מה מפי עצמו שנאמר להלן בשבועת הפיקדון, חוץ לבית דין. אף מפי עצמו שנאמר כאן בשבועת העדות _{ונלמד משבועת הפיקדון} חוץ לבית דין. ורבנן דרשי גזירה שוה האמורה בה _{דון מנה ואוקי באתרא} מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין, אף מפי עצמו שנאמר כאן _{שנלמד משבועת הפיקדון} בבית דין. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעי. קרוב מפי עצמו בשבועת העדות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ד_א מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה א', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

2 ד_ב מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ב', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

3 ד_ג מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה י"ב:

4 ד_ד מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה י"ג:

5 ד_ה מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה י"ב:

6 ד_ו מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה ח':

7 ד_ז מיי' פ"ט מהל' עדות הלכה א',מיי' פ"ט מהל' עדות הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף א':

8 ד_ח מיי' פ"ט מהל' עדות הלכה א',מיי' פ"ט מהל' עדות הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף א':

9 ד_ט טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ד':

10 ד_י מיי' פכ"א מהל' סנהדרין הלכה ג',מיי' פכ"א מהל' סנהדרין הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף א':

11 ד_יא מיי' פכ"א מהל' סנהדרין הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף א',טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף ה',טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף כ"ו:

12 ד_יב טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף י"ז:

13 ד_יג טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ג סעיף י"ז:

14 ד_יד טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ט':

15 ד_טו טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף א':

16 ד_טז מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ב':

[ע"ב]

17 ד_יז מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ה':

18 ד_יח מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה ב',מיי' פ"ז מהל' שבועות הלכה ג',מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ה',מיי' פ"ח מהל' שבועות הלכה ו':

19 ד_יט מיי' פ"ד מהל' עדות הלכה ב',מיי' פ"ד מהל' עדות הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף ו', סמ"ג עשין קט :

20 ד_כ מיי' פ"ד מהל' עדות הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ל' סעיף י"ג, סמ"ג עשין קט :

21 ד_כא מיי' פט"ו מהל' טוען הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין צה :

22 ד_כב מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה י"ב, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

23 ד_כג מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ב',מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ט"ז, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

24 ד_כד מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ב',מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ט"ז, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

25 ד_כה מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה י"ח:

26 ד_כו מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה י"ח:

-----------------------------------דף כ

ירושלמי מאיר שבועות כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] מהו שיהא חייב? נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו נשבע מפיו בשבועת העדות אלא משבועת הפקדון. מה להלן קרובין חייבין, אף כאן כן. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. רחוקין שכאן _{בשבועת העדות שרק הם כשרים} למידין מקרובין שלהלן שהם כשרים בשבועת הפיקדון. אבל קרובים שפסולים בשבועת העדות אינם לומדים מקרובים שכשרים בשבועת הפיקדון. רבי יודן קפודקייא רבי יודן קפודקייא ° בעי. ל°רבי מאיר רבי מאיר דסובר דון מינה ומינה, השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בבית דין האם חייב על כל אחת ואחת ? _{שאף שבשבועת העדות מפי אחרים אינו חייב אלא אחת. בשבועה מפי עצמו כיוון שנלמדה משבועת הפיקדון ושם חייב על כל אחת ואחת אולי אף בשבועת העדות יהיה חייב על כל אחת ואחת}? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. ולא מתני' היא דתנן, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מה טעם? מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות. אף כאן הואיל ואינם יכולין לחזור ולהודות חייבין רק אחת. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעי השביע עליו חמשה פעמים מפיו _{חוץ לבית דין} וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים מהו? _{לרבנן שסוברים ששבועת עצמו בשבועת העדות אינה אלא בבית דין. האם כשנשבע גם בבית דין מצטרפים אלו שנשבע שלא בבית דין וחייב גם עליהם. כמו שאם היה נשבע מחוץ לבית דין על פי אחרים ואחר כך נשבע על פי בית דין שמצטרפים}. מאחר ד°רבי מאיר רבי מאיר עבד מפיו בחוץ כנשבע בבית דין מהו שיקבעם לקרבן אם הודה מחוץ לבית דין? ולחייבם בראשונה בלא תביעה. ייבא כהדא דתנן, היה מחזר אחר עדים, אמרו לו מפני מה אתה בא אחרינו? שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. יכול יהו חייבין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה א) ושמעה קול אלה _{שמשביע אותם שיבואו להעיד}. את ששמע קול, חייב. יצאו אילו שאין שומעין קול. _{מכאן שאין חייב עד שיתבענו להעיד וישבע} זה חומר בשבועת הפיקדון משבועת העדות, אמר לו מה אתה בא אחראי? שבוע שאין לך בידי הרי זה משלם קרן וחמש ואשם בשני סלעים מה שאין כן בשבועת העדות. _{גבי שבועת הפיקדון למדנו. וכחש כלל, בפקדון פרט, או מכל חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון}. שבועת העדות מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב? או כיוון שנלמד משבועת הפיקדון יהיה פטור מפיו בקנסות מהו שיהא חייב ? _{האם כיוון שנלמד משבועת הפיקדון ואין משביעין על קנסות בשבועת הפיקדון יהיה פטור}. מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד? האם _{דינו שכשבועת הפיקדון וחייב אשם בכסף שקלים. שהרי נשבע מפי עצמו נלמד משבועת הפיקדון. או שדינו כמושבע מפי אחרים שבפרשת שבועת העדות, שדינו בעולה ויורד}. תנינן לעיל. וחייבין על זדון שבועה. ועל שגגתה ועל זדון העדות. ואין חייבין על שגגתה. ומה הוא חייב על זדונה? קרבן עולה ויורד. תנן, וחייבין על זדון שבועה. ועל שגגתה ועל זדון העדות. ואין חייבין על שגגתה. רבי אבא רבי אבא ° ורב יהודה רב יהודה ° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. בשוגג בקרבן במזיד בקרבן. אבל אמר סבור הייתי שאין זו שבועה מותר. תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא ° כל מקום שנאמר בתורה חטא סתם, את תופש הזדון כשגגה. עד שיודיעך הכתוב שהיא שגגה. _{וגבי שבועת העדות כתיב נפש כי תחטא, ולא נאמר בשגגה}.

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_כזכפרו שניהם כאחת, שניהן חייבין. בזה אחר זה, הראשון חייב _{אבל השני פטור שאין שני עדים}. ^ד_כחכפר אחד והודה אחד, הכופר חייב. היו שתי כיתי עדים. כפרה הראשונה ואחר כך ^ד_כטכפרה השנייה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] שתיהן חייבות. מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:

גמ’: _{נתבקשו להעיד, ולא רצו להעיד} הפרישו קרבנן שאמרו הרי אנו הולכין לכפור בבית דין ונתחייב קרבן. אינו קדוש. הדא היא דתני רבי חייה רבי חייא רבה °, קרבנו לה' על נזרו. שיקדים נזרו לקרבנו, ולא שיקדים קרבנו לנזרו. נשבעו חוץ לבית דין, הפרישו קרבנן שאמרו הרי אנו הולכין לכפור בבית דין. מה את עביד ליה? כמי שקדם חטאו לקרבנו שהרי כבר נשבעו לשקר. או מאחר שאין חייבין אלא בבית דין, כמי שקדם קרבנם לחטאם? תנן, בזה אחר זה, הראשון חייב. כפר אחד והודה אחד, הכופר חייב. _{פשיטא דהא כבר תנן הראשון חייב}. כיני מתניתא כפר אחד והודה, ואחר שהודה כפר השני, הכופר חייב. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. מתניתא ^ד_לוהוא שיחזור בו שני בתוך כדי דיבורו הראשון. ולכן אמרה המשנה הכופר חייב שהראשון יכול לחזור בו, ואם יחזור בו ראשון מקבלין אותו ונעשה שני ראשון והוא יהיה חייב. היו עשרה עדים בכת אחת וכולם כפרו זה אחר זה. אית תניי תני, הראשון חייב וכולן פטורין. אית תניי תני, האחרון פטור וכולן חייבין. מאן דאמר ראשון חייב וכולן פטורין, כמאן דאמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. דכשהראשון כפר, בטלה כל העדות ואין כפירת שאר העדים כלום. מאן דאמר אחרון פטור וכולן חייבין, כמאן דאמר תתקיים עדות בשאר. לכן כולם חייבים חוץ מהאחרון שעדותו לא מועילה כי הוא יחיד ואין מוציאים ממון על פיו. דתנן, נמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° מתניתין אמרה כן שבכת אחת אם הראשון כפר כולם נפסלים עמו, דתנן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

27 ד_כז מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה י"ג:

28 ד_כח מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה י"ד:

29 ד_כט מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ט"ו:

[ע"ב]

30 ד_ל מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה י"ד:

-----------------------------------דף כא

ירושלמי מאיר שבועות כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] היו שתי כיתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה שתיהן חייבות. לא אמר אלא שתים. הא אחת, עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_לאמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני, שיש לי ביד פלוני. פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה. ^ד_לבשבועה שאין אנו יודעין לך עדות. אינן חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, שיש לך ביד פלוני פיקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה, חייבין על כל אחת ואחת. ^ד_לגמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני, שיש לי ביד פלוני. חטים, ושעורים, וכוסמין. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. אינן חייבין אלא אחת. ^ד_לדשבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני. חטים, ושעורים, וכוסמין, חייבין על כל אחת ואחת:

גמ’: ומניין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. נאמר כאן בשבועת העדות אויים. דכתיב (ויקרא ויקרא ה א) והוא עד או ראה או שמע. ונאמר אויים בפקדון דכתיב (ויקרא ויקרא ה כא) או בתשומת יד או גזל או עשק. מה אויים האמורים בפקדון, אינו מדבר אלא בתביעת ממון. אף אויים האמורין כאן בשבועת העדות, אינו מדבר ^ד_להאלא בתביעת ממון. אויי רוצח יוכיחו שאינן מדברין בתביעת ממון דכתיב, או באיבה הכהו או השליך עליו. דנין אויין שיש עמהן שבועה. מאויין שיש עמהן שבועה. ואל יוכיחו אויי רוצח, שאין עמהן שבועה. אויי סוטה יוכיחו דכתיב או עבר עליו רוח קנאה או איש אשר תעבור עליו וכו'. שיש עמהן שבועה, ואינו מדבר בתביעת ממון. דנין אויין שיש עמהן שבועה, ואין עמהן כהן. מאויין כמות אילו. ואל יוכיחו אויי סוטה, שיש עמהן אף כהן. אויי ביטוי שפתים יוכיחו. דכתיב להרע או להטיב. שאינן מדברין בתביעות ממון. דנין אויין שעשה בהן זדון כשגגה, מאויין כמותן. שגם בשבועת הפיקדון וגם בשבועת העדות חייב קרבן על המזיד כשוגג, שהרי לא נאמר בהם ונעלם. וכן מדתני חזקיה חזקיה בן רבי חייא ° כל מקום שנאמר בתורה חטא סתם, את תופש הזדון כשגגה. עד שיודיעך הכתוב שהיא שגגה. וגבי שבועת העדות כתיב נפש כי תחטא, ולא נאמר בשגגה. ואל יוכיחו אויי ביטוי שפתים, שלא עשה בהן זדון כשגגה. _{המשך השאלה} ומניין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר כתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. דבר ממון חייב ושאינו ממון פטור. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה פקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_לומשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני, שיש לי ביד פלוני. נזק, וחצי נזק _{צרורות שהוא ממון}, תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמשה, שאנס איש פלוני או פיתה את בתי או שהכני בני _{ולא עשה חבורה}, ושחבל בי חבירי, ושהדליק גדישי ביום הכיפורים. הרי אלו חייבין:

גמ’: תני °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. מה תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ה א) והוא עד או ראה או ידע וגו'. לא אמרתי דין כופר בשבועת עדות שחייב קרבן, אלא בעדות שאיפשר להתקיים בידיעה ושלא בראייה. או בראייה ושלא בידיעה. בידיעה שלא בראייה בממון היך עבידא? תן לי מאתים זוז שיש לי בידך. אין לך בידי. ולא הודיתה לי בפני פלוני ופלוני? יאמרו ואני נותן. זו היא ידיעה שאין עמה ראייה. דהא כי אתון העדים ואמרין, אין דאודי ליה אבל אם דגזליה, לית אנן ידעין אם דאוזפיה _{הלוה לו} לית אנן ידעין. בראייה בלא ידיעה בממון, היך עבידא? תן לי מאתים זוז שיש לי בידך. אין לך בידי. ולא מניתי לך במושב פלוני ופלוני? יאמרו ואני נותן. זו היא ראייה שאין עמה ידיעה. דכי אתון עדים ואמרין, אין מנה לו. אבל אין השיב לו מה דגזליה קדם, לית אנן ידעין. ואין מישאל ליה, לית אנן ידעין. תן לי קנס בתי שהוא בידך. והוא אומר, לא נתחייבתי קנס מימי. והעידים מעידין שנתחייב קנס ולית אנן ידעין, אין קנס ברתיה, אין קנס משום איתא אוחרי _{אשה אחרת}, חייב דהוחזק כפרן. אנסתה ופיתיתה את בתי. והוא אומר, לא אנסתי ולא פיתיתי אשה מימיי. ועדים מעידין שאנס אשה ולית אנן ידעין אין ברתיה הוה, אין איתא אוחרי _{אשה אחרת} ^ד_לזהרגת שורי, קיצצתה נטיעתי. והוא אומר, איני יודע, חייב. אתה אמרת לי להרוג ולקוץ, הולכין אחר רוב נטיעות. מה הוא הולכין אחר רוב נטיעות? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. אין הוה תוריה נגחן. אנן סהדי שאכן אמר לו להרוג את שורו. אם היו נטיעותיו בטילות אנן סהדי שאמר לו לקצוץ את נטיעותיו כי גורמות לו להפסד. אמר רבי יודן רבי יודן °

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] אין אומר בממון, מאחר דהוא יכיל מימר ליה, אתה אמרת לי להרוג ולקוץ ויהיה פטור. אף על גב דאמר לא הרגתי ולא קצצתי נאמין לו אף שיש עדים שהרג שורו וקצץ נטיעותיו. שאין אומרים מיגו כזה, _{כי זה מיגו דהעזה}

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_לחמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני. שאני כהן, שאני לוי, שאיני בן גרושה, ושאיני בן חלוצה, ושאיש פלוני כהן, שאיש פלוני לוי, שאינו בן גרושה, שאינו בן חלוצה, ^ד_לטשאנס איש פלוני ופיתה את בתו, ושחבל בי בני _{ועשה חבורה}, ושהדליק גדישי בשבת, הרי אילו פטורין:

גמ’: בשבועת העדות כתיב (ויקרא ויקרא ה א) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה וכ”ו. גבי פיקדון כתיב (ויקרא ויקרא ה כא) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’ וכיחש באמיתו בפיקדון וכ”ו. גזרה שוה מה נפש כי תחטא שנאמר להלן בפיקדון, תביעת ממון ויש לו. אף נפש כי תחטא שנאמר כאן, תביעת ממון ויש לו. תנן _{במשנה הקדמת}, או שהכני בני, ושחבל בי חבירי, ושהדליק גדישי ביום הכיפורים. הרי אלו חייבין. לית הדא פליגא על ריש לקיש ריש לקיש ° דאמר, אין ממון אצל מכות והרי בכיפור לוקה ומשלם? פתר לה כ°רבי מאיר רבי מאיר דאמר, לוקה ומשלם. תנן _{במשנה הבאה}, משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני, שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז, ולא נתן. הרי אילו פטורין. מכל מקום הא לא הפסידוהו ממון. אמאי כיון דהלה הוה בעי מיתן ליה, ולא יהב ליה, כמי שהפסידו ממון ויהיה חייב _{התשובה מופיעה במשנה הבאה}

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_ממשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני, שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז, ולא נתן. הרי אילו פטורין. שאין חייבין, אלא על שבועת ממון כפקדון ^ד_מאמשביע אני עליכם שכשתדעון לי עדות, שתבואו ותעידוני, הרי אילו פטורין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

31 ד_לא מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ט"ו:

32 ד_לב מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ט"ו:

33 ד_לג מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ט"ז:

34 ד_לד מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ט"ז:

35 ד_לה מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ג':

36 ד_לו מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ה':

37 ד_לז מיי' פ"ז מהל' חובל ומזיק הלכה י"ג,מיי' פ"ז מהל' חובל ומזיק הלכה י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ב, סמ"ג עשין ע :

[ע"ב]

38 ד_לח מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ג':

39 ד_לט מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ד':

40 ד_מ מיי' פ"י מהל' שבועות הלכה ב':

41 ד_מא מיי' פ"ט מהל' שבועות הלכה ח':

-----------------------------------דף כב

ירושלמי מאיר שבועות כב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] מפני ^ד_מבשקדמה שבועה לעדות. ^ד_מגעמד בבית הכנסת ואמר, משביע אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוני, הרי אילו פטורין:

גמ’: תנן משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני, שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז, ולא נתן. הרי אילו פטורין. מכל מקום הא לא הפסידוהו ממון. דכיון דהלה הוה בעי מיתן ליה, ולא יהב ליה, כמי שהפסידו ממון ? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי ° ורבי אבהו רבי אבהו ° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו, ^ד_מדחוזר. _{ואין בזה משום מחוסרי אמנה}. נמצא שלא בהכרח הפסידוהו כלום. רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי ° בעא קומי רבי אבהו רבי אבהו °. והא הן שאמר שיתן, לא בצדק הוא. והתורה אמרה שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק? אמרי, בשעה שאמר הין של צדק הוה, שבאמת התכוון לתת. תנן, עמד בבית הכנסת ואמר, משביע אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוני, הרי אילו פטורין. למה פטורים ? משום שאינו יודע בהן, או משום שאין מתכוין להן? _{שהרי אמר לכלם ביחד} מה נפק מביניהון? משכן שנים שנים. אין תימר משום שאינו מתכוון להם, אם משכן שנים שנים מתכוון להם. ואם ההלכה שפטורים הוי לית טעמא דא אלא משום שאין יודע להן _{שהם יודעים לו עדות}:

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ח

מתני’: אמר לשנים, משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני, אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני. והם שיודעים לו עדות עד מפי עד. או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, הרי אילו ^ד_מהפטורין:

גמ’: תנן, עמד בבית הכנסת ואמר, משביע אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות שתבואו ותעידוני, הרי אילו פטורין. למה פטורים? משום שאינו יודע בהן, או משום שאין מתכוין להן? רבי מנא רבי מנא ° שמע ליה מהמשנה דבתריה, דתנן, או שהיה אחד מהן קרוב או פסול הרי אילו פטורין. הא לא היה אחד מהן קרוב או פסול, חייבין. וכי יודע הוא בהון? הרי אם הוא היה יודע בהם לא היה פונה לקרוב או הפסול. הוי לית טעמא אלא משום שאין מתכוין להן. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° שמע לה מהמשנה דקדמיתא דתנן, משביע אני עליכם, שכשתדעון לי עדות, שתבואו ותעידוני, הרי אילו פטורין מפני שקדמה שבועה לעדות. הא לא קדמה שבועה לעדות חייבין. וכי יודע הוא בהון? הוי לית טעמא אלא משום שאין מתכוין להן

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה ט

מתני’: שילח ביד עבדו. או שאמר להם הנתבע, משביע אני עליכם אם יודעין אתם לו עדות, שתבואו ותעידוהו. הרי אילו פטורין, ^ד_מועד שישמעו מפי התובע:

גמ’: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. מה תלמוד לומר אם לא יגיד ונשא עונו. אם לו _{היינו לתובע} לא יגיד. ונשא עוונו מכאן שאינו חייב עד שישבע לתובע. פשיטא, שהרי כבר אמרה המשנה, עד שישמעו מפי התובע. ומה חידש רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° ? מתניתין צריכה למה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. ומה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° צריכה למתניתין. דאילו תנינן ולא תנא רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. הוינן אמרין, שמעו מפי התובע

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] ולא נשבעו אלא לנתבע, חייבין. הוי צורכה למה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. אילו תני רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת ° ולא תנינן. הוינן אמרין שמעו מפי הנתבע ונשבעו לתובע, חייבין. הוי צורכה למתניתין, וצריכה למה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °, שאינו חייב עד שישמעו מפי התובע וישבעו לתובע.

ירושלמי שבועות, פרק ד, הלכה י

מתני’: ^ד_מזמשביע אני עליכם, מצוה אני עליכם, אוסרכם אני, הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ, הרי אילו פטורין. באל"ף דל"ת, ביו"ד ה"א, בשדי, בצבאות, בחנון ורחום, בארך אפים ורב חסד, ובכל הכינויים, הרי זה חייב. המקלל בכולן, חייב דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים ^ד_מחפוטרין. המקלל אביו ואמו בכולן, חייב דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים ^ד_מטפוטרין. המקלל עצמו וחבירו בכולן, ^ד_נעובר בלא תעשה. יככה אלהים, כן יככה אלהים. זו היא אלה הכתובה בתורה. אל יככה, יברכך, וייטיב לך, °רבי מאיר רבי מאיר מחייב, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ^ד_נאפוטר:

גמ’: אמר התובע לעדים, משביע אני עליכם סתם חייב. אסרכם אני בשבועה, כובלכם אני בשבועה, חייבין. תנן, משביע אני עליכם, מצוה אני עליכם, אוסרכם אני, הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ, הרי אילו פטורין. באל”ף דל”ת, ביו”ד ה”א, בשדי, בצבאות, בחנון ורחום, בארך אפים ורב חסד, ובכל הכינויים, הרי זה חייב. המקלל בכולן, חייב דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים פוטרין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן ° בשם רבי ינאי רבי ינאי °. ואית דאמרין, אמר רבי אבהו רבי אבהו ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} °רבי מאיר רבי מאיר מחייב, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר. °רבי מאיר רבי מאיר כדעתיה, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה. דתנינן תמן, המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. ואם ^ד_נבקיללם בכינוי, °רבי מאיר רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים. תנן, המקלל עצמו וחבירו בכולן, עובר בלאו. דכתיב הישמר לך ושמור את נפשך מאד. מהו ללקות? חברייא אמרו, אין לוקה. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. למה אתם פוטרים משום שהוא לא תעשה ^ד_נגשאין בו מעשה? והרי ^ד_נדהממיר והנשבע לשקר לאו שאין בו מעשה הוא וחייב? תנן, אל יככה, יברכך, וייטיב לך, °רבי מאיר רבי מאיר מחייב, ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר. תנן התם, לא קרבן לא אוכל לך °רבי מאיר רבי מאיר אוסר. אמר רבי יסא רבי אסי ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. °רבי מאיר רבי מאיר כדעתיה. דאמר, ממשמע לאו, אתה שומע הין. דתנן הכא אל יככה אם תבא ותעידוני. הא אם לא תבוא ותעידוני יככה. תנן, יככה אלהים, כן יככה אלהים. זו היא אלה הכתובה בתורה. אין לי אלא אלה שיש עמה שבועה. כדאשכחן גבי סוטה דכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. אולי גם בשבועת העדות אינו חייב עד שהתובע ישביע אותו וגם יאמר לו, אם לא תשבע תבוא עליך אלה. מניין לחייב על שבועה שאין עמה אלה, כמו שבועה שיש עימה אלה ? תלמוד לומר ושמעה קול אלה, שיכל לכתוב ושמעה אלה, ולמה כתב קול? ללמד שאפילו שמעה קול שבועה בלא אלה חייב. לעשות שאין עמה אלה, כשיש עמה אלה. הא אלה בלא שבועה לא. אמר רבי יסי רבי יסי ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °