פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך יורה דעה רמא

סעיף אעריכה

המקלל אביו או אמו, אפילו לאחר מיתתן – חייב סקילה אם הוא בעדים והתראה. אחד האיש ואחד האשה שקללו. במה דברים אמורים? שקללום בשם מהשמות המיוחדים. אבל קללם בכינוי – אינו חייב אלא בלאו, כמו המקלל אחד מישראל.

הגה: וכן המכה אביו או אמו בחייהם, בין איש בין אשה – חייבים חנק. ודווקא אם עשו בהם חבורה, אבל אם לא עשו חבורה – אינו אלא בלאו, כמו מי שמכה אחד מישראל (טור).

סעיף בעריכה

הכהו על אזנו וחרשו – חייב מיתה. שאי אפשר שיעשה חרש בלא חבורה, דטיפת דם יוצא מבפנים באוזן, ועל זה נתחרש.

סעיף געריכה

היה קוץ תחוב לאביו – לא יוציאנו, שמא יבוא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא – לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה.

הגה: במה דברים אמורים? בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער – הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות (גם זה בטור ורמב"ם פרק חמישי מהלכות ממרים).

סעיף דעריכה

היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה, אפילו נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג – אסור לו להכותם ולקללם. ואם הכה אותם או קללם – פטור. ואם עשו תשובה – הרי זה חייב ונהרג עליהם, אף על פי שיוצאין ליהרג.

סעיף העריכה

עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה, והיה הבן שליח לדיינים – לא יכה אותם. וכן אם נתחייבו נידוי – לא יהא שליח לנדותם. ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין, אף על פי שראויים לכך ולא עשו תשובה.

סעיף ועריכה

כל המבזה אביו ואמו, אפילו בדברים, אפילו ברמיזה – הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר (דברים כז, טז): "ארור מקלה אביו ואמו". ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות, ולענוש כפי מה שראוי.

הגה: מי שנתחייב שבועה לבנו בבית דין – אינו משביע בשבועה שיש בה אלה, שהרי זה בא לקלל אביו. אלא משביעו שבועה שאין בה אלה (טור בשם הרמב"ם).

סעיף זעריכה

שתוקי (פירוש: שתוק לקרוא את אביו, כמו שאמרו בפרק "עשרה יוחסין": איזהו שתוקי? כל שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו) חייב על הכאת וקללת אמו, ואינו חייב על אביו אף על פי שנבדקה אמו ואמרה: "בן פלוני הוא" – אינו נענש על פיה.

סעיף חעריכה

בנו מהשפחה או מהכותית – אינו חייב לא על אביו ולא על אמו. וכן מי שהיתה הורתו שלא בקדושה, אף על פי שלידתו בקדושה.

סעיף טעריכה

גר – אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו. ולא יבזהו, שלא יאמרו: "באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה." אבל עבד שנשתחרר – אין לו יחוס, והרי הוא כמי שאינו אביו לכל דבר.