ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בכורים/פרק שני

פרק שני - התרומה והבכורים עריכה

ירושלמי ביכורים, פרק ב, הלכה א עריכה

מתני’: ב_א התרומה ב_ב והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והן ניכסי


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ו עמוד ב] כהן, ועולין באחד ומאה, ב_ג וטעונים רחיצת ידים ב_ד והערב שמש. הרי אלו בתרומה ובבכורים, מה שאין במעשר:

גמ’: תנן , התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה . כתיב (במדבר קרח יח ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. בשתי תרומות הכתוב מדבר . תרומה ובכורים. ובתרומה כתיב (ויקרא אמור כב ט) ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא, ומתו בו כי יחללוהו. מה תרומה במיתה אף ביכורים במיתה. ומנין שהבכורים נקראו תרומה? דכתיב (דברים ראה יב ו) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרתכים ואת תרומת ידכם. תרומת ידכם אלו הבכורים. דכתיב (דברים כי תבא כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך. מנין שהפסוק ולא ישאו עליו חטא מדבר בתרומה? אולי נאמר שבקדשים הכתוב מדבר? כבר כתיב כרת בקדשים. ויהא מיתה וכרת בקדשים? וכי יש מת בגיל חמישים בגלל הכרת וחוזר ומת בגיל שישים? כהדא דתני, המת לחמשים שנה, מת בהיכרת. לחמשים ושתים, זו היא מיתת שמואל הנביא. לששים, זו מיתה האמורה בתורה. לשבעים, זו מיתה של חיבה. לשמונים, זו מיתה של זקנה. מכאן ואילך, חיי צער. מה חמית מימר, מת לחמשים מת בהיכרת? מדכתיב (במדבר במדבר ד יח יט) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו. עשו להם דבר של תקנה, שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים. וכתיב (במדבר במדבר ד כ) ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. וכתיב (במדבר בהעלותך ח כה) ומבן חמשים שנה, ישוב מצבא העבודה. רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון° שמע לה מן הכא דכתיב (תהלים צ', י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה. צא מהן עשרים שנה שאין בית דין של מעלן עונשין וכורתין. נמצאת אומר, המת לחמשים שנה, מת בהיכרת לחמשים ושתים, זו מיתת שמואל הנביא. רבי אבא בריה דרבי פפי רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין רבי יהושע דסיכנין°, אמרו בשם לוי לוי בר סיסי° כתיב (משלי י"ד, כ"ג) בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור. חנה, על ידי שריבתה בתפילתה, קיצרה בימיו של שמואל. שאמרה (שמואל א כב) וישב שם עד עולם. והלא אין עולמו של לוי, אלא חמשים שנה. דכתיב, ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והא חיי דלון הרי שמאל חי חמשין ותרתי? אמר רבי יוסי ב"ר בון רבי יוסי ב"ר בון°, שתים שגמלתו. לששים זו מיתה האמורה בתורה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. מדכתיב (דברים דברים א לה) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו' הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה. ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת. נמצאת אומר, המת לששים שנה, זו מיתה האמורה בתורה. וכתיב (איוב ה', כ"ו) תבא בכלח אלי קבר. בכלח גימטריא ששים . לשבעים שנה, זו מיתה של חיבה דכתיב (תהלים צ', י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה. לשמונים, זו מיתה של זקנה. שנאמר, ואם בגבורות שמונים שנה. וכן ברזילי אמר לדוד (שמואל ב יט לו) בן שמונים שנה אנכי היום, האדע בין טוב לרע. עבר חמשים ועשה דבר שהוא בהיכרת יאכל וחדי  יאכל וישמח? עבר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה יאכל וחדי  יאכל וישמח? תני, °רבי חנינא בן אנטיגנוס רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר. זקן שאכל את החלב מי מודיענו שהוא בהיכרת? כהדא דתניא, או שחילל את השבת מת בהיכרת, זקן שחילל את השבת מי מודיענו שהוא בהיכרת? אלא כיני. המת ליום אחד, מיתה של זעם. לשנים, מיתה של בהלה. לשלשה, מת במגפה. תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול. מת באחד, בשנים, בשלשה, מת בהיכרת. לארבעה, לחמשה. מיתה הדופה. לששה, מיתת דרך הארץ. לשבעה, מיתה של חיבה. מכאן ואילך, מת בייסורים. מה חמית מימר מת לשלשה ימים מת במגפה? חילפיי בר בריה דרבי אבהו חילפיי בר בריה דרבי אבהו° אמר. שמעית קליה ד°רבי רבי יהודה הנשיא שדרש. כתיב (שמואל א כה לח) ויהי כעשרת הימים, ויגוף ה' את נבל וימת. תלה לו הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של שמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק, ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° . לעשרת ימים, אין כתיב כאן. אלא כעשרת הימים. תלה לו הקדוש ברוך הוא עשרה ימים, כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שמא יעשה תשובה

-----------------------------------דף ז עריכה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ביכורים דף ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ז עמוד א] ולא עשה. כהנא רב כהנא° שאל לרבי זעירא רבי זעירא°. זר שאכל תרומה מה דינו? אמר ליה ב_ה בעון מיתה דכתיב, ולא ישאו עליו חטא ולא ימותו כי יחללוהו אני ה’ מקדשם וכל זר לא יאכל קדש . מן בתר דצלי  אחר שסיים תפילתו אמר ליה. אינו במיתה , אני ה', הפסיק הענין. ב_ו כהן שאכל תרומה בטומאה במיתה, ואין זר שאכל תרומה במיתה . רבי חייא רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ב_ז זר שאכל תרומה, בעון מיתה. מתניתין מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן , אוכלי תרומה בזרות , טהור שאכל טהור. וטמא שאכל טמא. וטהור שאכל טמא. וטמא שאכל טהור, בעון מיתה. אוכלי תרומה בכהנים. טהור שאכל טהור, כמצותו. ב_ח טהור שאכל טמא, בעשה. ב_ט טמא שאכל טהור וטמא שאכל טמא, בלא תעשה. מה חמית מימר כהן טהור שאכל טמא בעשה? אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° דכתיב (ויקרא אמור כב ז) ואחר יאכל מן הקדשים. מן הקדשים ולא כל הקדשים . מן הטהורים ולא מן הטמאים. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא. מנין שכל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא? אמר רבי אבינא רבי אבינא° . ממשמע שנאמר (ויקרא שמיני יא ט) כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו. אין אנו יודעין, וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו? ולמה נאמר? אלא ב_י ליתן עשה ולא תעשה על הטמאים. בגין דכתיב, הא אילו לא הוה כתיב, עשה הוא. הוי אומר, כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא. רבי יסא רבי אסי° שמע לה לכהן טהור שאכל תרומה טמאה שהוא בעשה מן הכא דכתיב בבשר תאווה (דברים ראה יב כב) הטמא והטהור יחדו יאכלנו. כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת. אבל בתרומה, אין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת. שכיוון שהטמא מטמא את התרומה במגע, נמצא שהכהן הטהור יאכל תרומה טמאה. ואולי הפסוק הזה מדבר בקדשים? אמר רבי יוחנן בר מרי רבי יוחנן בר מרי°. אין בגין קדשים, כבר כתיב (ויקרא צו ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° שאמר שזר שאכל תרומה אינו במיתה, דתנן , התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה. פתר לה בכהנים שאכלו בטומאת הגוף. והא תנינן חומש, וכי יש חומש בכהנים? פתר לה לצדדין היא מתניתא. רישא בכהנים, שכהן שאכל תרומה בטמאה, במיתה. וסיפא בישראל. שישראל שאכל תרומה חייב חומש. מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, ואסורים לזרים. משמע שיש רק איסור אבל לא מיתה . והרי לפי רבי יוחנן רבי יוחנן° זר חייב מיתה. פתר לה בשאכל פחות מכשיעור: תנן, והן ניכסי כהן: אמר רבי אבא בר חייא רבי אבא בר חייא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב (במדבר קרח יח ח) לך נתתיו למשחה. למשחה לגדולה. למשחה לסיכה. למשחה להדלקה. יכול הייתי אומר יהיה מותר להדליק בין טמאים בין טהורים? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° כתיב גבי מעשר שני (דברים כי תבא כו יד) לא בערתי ממנו בטמא. ממנו אי אתה מבעיר בטומאה. אבל ב_יא אתה מבעיר את התרומה בטומאה. אבל תרומה טהורה אי אתה מבעיר. רבי זעירא רבי זעירא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מניין ב_יב למעשר שני עצמו שניטמא, שאין מדליקין בו? תלמוד לומר, לא בערתי ממנו בטמא. הרי פשוט שאין שורפין שמן מעשר שני שנטמא בעודו מעשר, שהרי ראוי לפדותו, ואת אמר הכין שהפסוק נצרך לאסור שרפת שמן מעשר שני שנטמא? לא אתיא דא, אלא בלקוח בכסף מעשר שנטמא. ואליבא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שסובר שהלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, אינו נפדה אלא נקבר. או שזה לא נאמר על מעשר שני אלא ב_יגבביכורין שנטמאו, וכדברי הכל:


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ז עמוד ב] תנן, וטעונים רחיצת ידים והערב שמש . הרי אלו בתרומה ובביכורים, מה שאין כן במעשר. תמן תנינן. ב_יד נוטלין לידים לחולין ולמעשר ב_טו ולתרומה, ב_טז ולקודש מטבילין. הכא את אמר אין המעשר טעון רחיצה, והכא את אמר המעשר טעון רחיצה? הן דתימר המעשר טעון רחיצה, רבנין. הן דתימר המעשר אין טעון רחיצה, °רבי מאיר רבי מאיר : דתנינן תמן. כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, מטמא את הקדש ופוסל את התרומה, ומותר בחולין ובמעשר דברי °רבי מאיר רבי מאיר , וחכמים אוסרין במעשר. משמע שלחכמים יש שלישי במעשר כמו בתרומה לכן כיוון שגזרו על הידים להיות שניות חייב ליטול ידיו למעשר ואם לא יטול ידיו הרי הוא מטמא את המעשר שני במגעו. ולא שמיע דאמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. מהו וחכמים אוסרין במעשר, לא שהמעשר נטמא במגעו, אלא שחכמים אסרו על אדם שלא נטל ידיו לאכול מעשר שני כאילו נפסל גופו מלאכל במעשר. מיי כדון איך נסביר את ההבדל בין שני המשניות? הן דתימר המעשר טעון רחיצה, ברוצה לאכל. הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה, ברוצה ליגע. אם זה משום גזרה, מה מקום לחלק . לא הוא רוצה לאכל הוא רוצה ליגע? אלא משום נטילת סרך תרומה. שכיוון שמעשר שני נאכל בטהרה, אם לא יטול ידיו יבואו כהנים לאכול תרומה בלי ליטול ידים. והתנינן נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה? וכי יש בחולין משום נטילת סרך? הרי חולין אין רגילות לאכול בטהרה . אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. וחולין שנעשו על גב הקודש, לא כחולין הן? תיפתר, אי כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. אי כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק. אי כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דתני גבי המכניס ידיו לבית המנוגע . °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר . הידים תחילה לחולין, ושניות לתרומה. אי כ°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק דתנינן תמן, וחולין שנעשו על גב הקודש, ב_יז הרי אלו כחולין. °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, הרי אלו כתרומה. לטמא שנים, ולפסול אחד: דכיוון שיש מציאות של טומאת ידים גם לחולין גזרו שייטול ידיו גם בחולין

ירושלמי ביכורים, פרק ב, הלכה ב עריכה

מתני’: יש במעשר ובביכורים, מה שאין כן בתרומה. ב_יח שהמעשר ב_יט והבכורים טעונין הבאת מקום, ב_כ וטעונין וידוי, ב_כ ואסורין לאונן. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. ב_כא וחייבים בביעור, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר. ב_כב ואוסרים בכל שהן מלאכל חוץ לירושלים ואינם בטלים במאה דהוי דבר שיש לו מתירין שהרי יכול לאוכלם בקדושה בירושלים, וגידולהן אסורים מלאכול חוץ לירושלים אף לזרים, ואף לבהמה, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. הרי אלו במעשר ובבכורים, מה שאין כן בתרומה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

5 ב_ה מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ו':

6 ב_ו מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה א':

7 ב_ז מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ו':

8 ב_ח מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה ג':

9 ב_ט מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה א':

10 ב_י מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ד':

11 ב_יא מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י"ד, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף י"ט:

12 ב_יב מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה ב':

13 ב_יג מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ט:


[ע"ב]

14 ב_יד מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' קנ"ח סעיף א', סמ"ג עשין כז:

15 ב_טו מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה ז', מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ח', מיי' פי"א מהל' מקוואות הלכה י"א:

16 ב_טז מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ז', מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ח', סמ"ג עשין רמד, סמ"ג עשין רמה, סמ"ג עשין רמו:

17 ב_יז מיי' פי"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה י"ב:

18 ב_יח מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה א':

19 ב_יט מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה א', מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ה':

20 ב_כ מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה א', מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י':

21 ב_כא מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה ה', מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה ו':

22 ב_כב מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה ז', מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה ח':

23 ב_כג מיי' פ"ו מהל' מעשר שני הלכה י"ד, מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ו:


-----------------------------------דף ח עריכה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ביכורים דף ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ח עמוד א]

גמ’: תנן, יש במעשר ובביכורים, מה שאין כן בתרומה. שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום . טעונין הבאת מקום דכתיב (דברים ראה יב ו) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם. תרומת ידכם אלו הבכורים. דכתיב (דברים כי תבא כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך. תנן, וחייבים בביעור . עד כדון מעשר דכתיב ביה ביערתי הקודש מן הבית . בכורים מניין? כיי דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כתיב ביערתי הקודש מן הבית . הקודש העליון ביכורים שמוזכרים למעלה בפרשה במשמע. תנן, וטעונין וידוי דכתיב (דברים כי תבא כו ה) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך. עד כדון מעשר. בכורים מניין? כיי דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הקודש הקודש העליון ביכורים שמוזכרים קודם בפרשה במשמע. ואסורין לאונן דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. עד כדון מעשר. בכורים מניין? כיי דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הקודש הקודש העליון ביכורים שמוזכרים קודם בפרשה במשמע. תנינן כל אילין מילייא, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פליג וסובר שהבכורים אינם אסורים לאונן, ואינם חייבים בביעור. אבל גבי וידוי לית °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פליג. והרי כל ההלכות נאמרו במעשר שני ונלמדו בהיקש לביכורים. ואם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לא סובר את ההקש למה לא חלק גם בוידוי? באמת גם בודוי האמור במעשר שני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חולק וסובר שאינו בביכורים. והוודוי שעליו °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לא חולק, זו קרית הפרשה הגדתי היום לה’. ועל זה לית °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פליג כיוון שזה לא נלמד ממעשר שני אלא כתוב במפורש בביכורים דכתיב, (דברים כי תבא כו ה) ועניתה ואמרתה. תנן, ואוסרים בכל שהן מלאכל בירושלים שחייב להעלותם ואינם בטלים במאה דהוי דבר שיש לו מתירין שהרי יכול לאוכלם בקדושה בירושלים אף לזרים, ואף לבהמה ולא אומרים שלגביהם זה דבר שאין לו מתירין, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. לא ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חולק רק בחלק האחרון ומתיר לזרים ולבהמה אם בטל ברוב. אלא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חולק על הכל, וכיני מתניתין . ואוסרין כל שהן ואינם בטלים במאה מלאכל בירושלים שחייב להעלותם, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. וגדוליהן אסורין מלאכל חוץ לירושלים , ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר בגידולים אף לזרים ואף לבהמה, ואף רבנין מודיי ליה שאף שהם סוברים שחייב להעלות את הגידולים לירושלים, בירושלים הגידולים אף של הביכורים יהיו מותרים לזרים ולבהמה . מה דהוא מותיב לון  ממה שהוא הקשה להם אין אתם מודין בגידולים שהן מותרים לזרים ולאכילת בהמה? וכי לגבי ביכורים יש מחיצה שבתוכה ביכורים מותרים לאכילת זרים? ובין גבי מעשר שני ובין גבי ביכורים, וכי יש מחיצה שבתוכה ביכורים או מעשר מותרים לאכילת בהמה? אז למה אתם אוסרים חוץ לירושלים . משמע שבתוך ירושלים הם מודים לו. ורבנין אמרין, ירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירים. כמה דתימר ב_כג דבר שיש לו מתירין אוסר בכל שהן. ב_כד ודכוותיה ירושלים היות ויכול להעלות את הגידולים לירושלים אוסר בכל שהן מחוץ לירושלים. מה פליגין °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ורבנין? בגידולין. אבל בעירובין, אוף °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודיי שאם נכנס לירושלים והתערבב יאכל בקדושה. ראיה לכך מן הדא דתני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי , באיזה מעשר אמרו שהוא אוסר בכל שהוא? במעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא שקלטוהו מחיצות ואין לו פדיון. מזה ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מבאר דין זה משמע שהוא מודה בו. ועוד מן הדא דתני בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי יש במעשר, שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו בכל שהוא, ואין מדליקין בו. משמע ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודה שעירוב אסור . ואמר אוף בגידולין כן? מה בין עירובין מה בין גידולין? עירובין בעינן הן. גידולין כבר בטלו. מה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודי לרבנין, בעירובי מעשר. אבל בעירובי בכורים, כגידולין הן. וכן היה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אין הביכורין אוסרין את עירוביהן וגידוליהן מלאכל בירושלים. מה בין מעשר מה בין ביכורין? מעשר אין לו עלייה שלא צריך להעלות מהתערובת שהרי אין כאן גזל השבט שהכל ממון בעלים. ואם נקל, יבא לערבב בידים. בכורים יש להן עלייה. שהרי חייב להעלות כשיעור הביכורים ולתת לכהן. וכיוון שלא ירוויח כלום אם יערבב בידים לא החמירו.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ח עמוד ב] הוי מה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודי לרבנין, בדבר שאין לו עלייה כמו מעשר. מודי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי באותה הסאה שהעלה מתוך מאה, שהיא טעונה מחיצה, וטעונה הבאה לירושלים כביכורים . ורבנין אמרין, כולהון טעונות מחיצה וטעונות הבאה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אזל לחד אתר. אמר, אנא בן עזאי דהכא. אתא חד סב שאל ליה. תנן, ב_כה גידולי תרומה תרומה. ב_כו גדולי גדולין חולין. ב_כז אבל טבל, ב_כח ומעשר שני, ומעשר ראשון, ב_כט וספיחי שביעית, ב_ל ותרומת חוץ לארץ, והמדומע, ב_לא והביכורין, גידוליהן חולין. תמן את אמר לרבנן גידוליהן מותרין. והכא אצלנו במשנה את אמר גידוליהן אסורין? אמר לו הן דאת אמר ב_לב גידוליהן מותרין, בדבר שזרעו כלה. והן דאת אמר גידוליהן אסורין, בדבר שאין זרעו כלה. אמר לו. והתנינן, איזהו דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף והשום והבצלים. והלוף והשום והבצלים חייבים בבכורים? אמר אזל בן עזאי דהכא. אתא שאל לרבי ינאי רבי ינאי°, אמר לו, מה שנאמר שגידוליהם אסורים למעשר הושבה ובדבר שאין זרעו כלה. אבל לא בביכורים. תנן התם, למעלה מהם נבילה ומי חטאת שיש בהם כדי הזיה, שהן מטמאים את האדם במשא לטמא בגדים, וחשוכי בגדים במגע שאינם מטמאים בגדים במגע. והתנן, הנוגע בצמר נבילה ובמי חטאת מטמא שנים ופוסל אחד? היינו שהנוגע בצמר נבילה או במי חטאת, מטמא בגדים כנושא לפי שאי אפשר לנוגע שלא יסיט. ואמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , מה שנאמר שבמגע לא מטמא בגדים, זה רק בנוגע בקרנה של נבילה. שאפשר לגעת בה בלי להסיט, אמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא כן אילפן רבי, חשוכי בגדים במגע שאינם מטמאים בגדים במגע? בלשון רבים משמע שזה הולך על השנים גם על נבלה וגם על מי חטאת. ואילו התירוץ שתרצתה מתאים רק לנבלה, לכן אי אפשר לקבל אותו. מחלפא שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°. תמן אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , לקרנה של נבילה הושבה. ואמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא כן אילפן רבי חשוכי בגדים שנים. משמע שרבי יוחנן רבי יוחנן° מדקדק בלשון המשנה בין יחיד לרבים. אם כך למה קיבל את תשובת רבי ינאי רבי ינאי° שמה שהמשנה חילקה נאמר רק לגבי מעשר ולא לגבי ביכורים? הרי אוף הכא נאמר וגדוליהן בלשון רבים. משמע שזה הולך אף על ביכורים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

24 ב_כד מיי' פט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ב סעיף א':

25 ב_כה מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ו:


[ע"ב]

26 ב_כו מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"א, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:

27 ב_כז מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"א, מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:

28 ב_כח מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו', סמ"ג עשין קלה:

29 ב_כט מיי' פ"ו מהל' מעשר שני הלכה ט"ו:

30 ב_ל מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':

31 ב_לא מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:

32 ב_לב מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ט"ו:

33 ב_לג מיי' פי"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:


-----------------------------------דף ט עריכה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ביכורים דף ט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ט עמוד א] אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . הן דתימר גידוליהן אסורין, רבנין. והן דתימר גידוליהן מותרים, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אמר ליה אי אפשר לומר שהמשנה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . דהא תנינן בהמשך המשנה, ב_לג גידולי הקדש ב_לד ומעשר שני חולין, ופודה אותן כזמן זרען. לאיזה דבר הוא פודה אותן? לא מפני קדושה שיש בהן? ואם כך אינם חולין גמורים , אוף הכא גידולי מעשר יטענו מחיצה, ואין זה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהרי לדעתו גידולי מעשר הם חולין גמורים . רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אימי רבי אמי° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. הן דתימר גידוליהן אסורין, איסור מחיצה. דכיוון שיש לו מתירין על ידי שיעלה לירושלים, לא התירו חכמים חוץ לירושלים . והן דתימר גדוליהן מותרים, היתר זרות. נמצא לשיטת חכמים, בכורים ומעשר שני שנכנסו לירושלים ויצאו, אין להם פדיון , וגידוליהם אסורים כמו תרומה. אבל אחר שהעלם לירושלים, מותרים לזרים ולבהמה: תנן , הרי אלו במעשר ובביכורים, מה שאין כן בתרומה. תמן תנינן כתיב (דברים כי תבא כו יג) וגם נתתיו, ב_לה זו תרומה ותרומת מעשר. תמן את אמר, תרומה טעונה וידוי. והכא את אמר, תרומה אינה טעונה וידוי? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° מה דתני תמן במשנה שלנו שמתוודה על המעשר והבכורים ולא על תרומה. כיוון שהתנא הזכיר ודוי רק כאשר אחד הנותן ואחד הנוטל טעונין וידוי. אבל בתרומה כיוון שאין בה דין ביעור על הכהן המקבל, רק על הישראל הנותן, לכן אמרה המשנה שתרומה אינה טעונה וידוי. רבי זעירא רבי זעירא° אמר. רבנין דתמן סברין, ורבנין דהכא אמרין. ב_לו מי שיש לו רק מעשר בפני עצמו, מתודה. ב_לז מי שיש לו רק תרומה בפני עצמו, אינו מתודה. אבל אם היה לו מעשר או ביכורים ותרומה. כיון שעל המעשר או בכורים בפני עצמם מתוודה, יתוודה גם על התרומה. והמשנה שלנו כתבה רק מה שמתוודה עליו לעצמו . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה כן שמתוודה על מעשר שני לבד. דתנן, הכהנים והלויים אינם מתוודים לפי שלא קבלו חלק בארץ ישראל ואינם יכולים לומר האדמה אשר נתת לי . °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, יש להן ערי מקלט. מה אנן קיימין במה היה הוה אמינא שהכהן צריך להתוודות? אם בתרומה ומעשר, שלו הן ואינו צריך לבער, וממילא אין וידוי . אלא כי אנן קיימין, במעשר שני. מכאן שעל מעשר שני לבד מתוודה . שכל המחלוקת היא לגבי כהן אבל ישראל לדעת כלם מתוודה. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° . שמעינן מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה. ב_לח ומי שיש לו ביכורים בפני עצמן, מתודה. וכי שמענן שמי שיש לו תרומה בפני עצמה אינו מתודה?:

ירושלמי ביכורים, פרק ב, הלכה ג עריכה

מתני’: יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים. ב_לט שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן עד שיעשר, ב_מ ויש להן שיעור, ב_מא ונוהגין בכל הפירות. ב_מב בפני הבית, ושלא בפני הבית. ובאריסין, ובחכירות, ובסיקריקין, ובגוזלן. הרי אלו בתרומה ומעשר, מה שאין בבכורים. יש בבכורים מה שאין כן בתרומה ומעשר. ב_מג שהבכורים נקנין במחובר לקרקע. ב_מד עושה אדם כל שדהו בכורים, ב_מה וחייב באחריותן, ב_מו וטעונין קרבן, ושיר, ותנופה, ולינה. תרומת המעשר שוה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים. ב_מז ניטלת מן הטהורה על הטמאה, ב_מח ושלא מן המוקף, כביכורים. ב_מט ואוסר את הגורן, ויש לה שיעור, כתרומה:

גמ’: ניחא התרומה אוסרת את הגורן שהפרשת תרומה גדולה קובעת למעשר. אבל מה שייך לאמר שהמעשר


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף ט עמוד ב] אוסר הגורן? הרי כבר נקבע על ידי שהפריש תרומה גדולה . תיפתר, שהקדימו בשיבלין. דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין, ב_נ פטור מתרומה גדולה: ניקנין במחובר לקרקע. דכתיב (במדבר קרח יח יג) בכורי כל אשר בארצם: עושה אדם כל שדהו ביכורים. דכתיב (יחזקאל מ"ד, ל') וראשית כל ביכורי כל: וחייבין באחריותן. דכתיב (שמות משפטים כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה’ אלקיך. עד שתביא: ב_נא וטעונין קרבן. נאמר כאן ושמחת בכל הטוב , ונאמר להלן וזבחת עליו שלמים ושמחת . מה שמחה שנאמר להלן, שלמים. אף כאן שלמים: ושיר. נאמר כאן טוב, ונאמר להלן (יחזקאל ל"ג, ל"ב) והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטיב נגן : ותנופה. דכתיב (דברים כי תבא כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו. לרבות הבכורים שטעונין תנופה כ°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב: ולינה. דכתיב (דברים ראה טז ז) ופנית בבוקר והלכת לאהליך. הא כל פינות שאת פונה, לא יהו אלא בבוקר. אמר רבי יונה רבי יונה°. הדא דאת אמר, ב_נב כשאין עמהן קרבן. אבל אם יש עמהן קרבן, בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן: תנן, אמר רבי יונה רבי יונה°. רבי מיישא רבי מיישא° וחד מן רבנין. חד מינהון אמר, מזה שאמרה המשנה ניטלת מן הטהורה על הטמאה , זאת אומרת שהפירות הטמאים ב_נג חייבין בביכורים. וחרנה אמר, מזה שאמרה המשנה אוסרין את הגורן, אתה למד שמעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור מתרומה גדולה:

ירושלמי ביכורים, פרק ב, הלכה ד עריכה

מתני’: ב_נד אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, ולירק בדרך אחד. שוה לאילן. בערלה, וברבעי, ובשביעית שהולכים בהם אחר חניטה. ולירק. ב_נה שבשעת לקיטתו עישורו, דברי °רבן גמליאל רבן גמליאל. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, שוה לאילן לכל דבר:

גמ’: תנן, אתרוג שוה לאילן, בערלה וברבעי ובשביעית. ולירק, שבשעת לקיטתו עישורו. אתרוג שחנט בשביעית ונלקט בשמינית כיצד יעשה? דאם לאילן למה לירק? שהרי אמרנו שווה לאילן בשביעית שהולכים אחר חנטה, והרי כיוון שנחנט בשביעית כבר נפטר ממעשרות. אבל אמרנו ששוה לירק שבשעת לקיטתו עישורו, וכיוון שהלקיטה בשמינית חייב במעשרות. אז כיצד יעשה? וכן אתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית כיצד יעשה. דאם לירק למה לאילן? שהרי אמרנו שאתרוג שווה לירק שהולכים אחר לקיטה. וכיוון שנלקט בשביעית צריך להיות פטור ממעשרות, אבל כיוון ששוה לאילן שהולכים אחר חנטה, וכבר חנט בשישית, צריך להיות חייב במעשרות. וכיצד יעשה? תמן אמרי. נכנס מששית לשביעית, הרי הוא לבעלין כאילן ואינו הפקר שהרי חנט בששית . ופטור

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

34 ב_לד מיי' פ"ה מהל' מעילה הלכה י"א:

35 ב_לה מיי' פ"ו מהל' מעשר שני הלכה ט"ו:

36 ב_לו מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה י"ד:

37 ב_לז מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה י"ד:

38 ב_לח מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה י"ד:

39 ב_לט מיי' פ"ג מהל' מעשר הלכה א':

40 ב_מ מיי' פ"א מהל' מעשר הלכה א', מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה א', מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה ב':

41 ב_מא מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה א', מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה א',מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ב':

42 ב_מב מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה א', מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה א':

43 ב_מג מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ט:

44 ב_מד מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ז, מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה כ':

45 ב_מה מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ז, מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה כ':

46 ב_מו מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב, מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ג, מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ד:

47 ב_מז מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ז', מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ט:

48 ב_מח מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה כ':

49 ב_מט מיי' פ"ג מהל' מעשר הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף פ"ג:


[ע"ב]

50 ב_נ מיי' פ"ג מהל' תרומות הלכה י"ג, טור יורה דעה סי' שלא:

51 ב_נא מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב:

52 ב_נב מיי' פ"ג מהל' ביכורים הלכה י"ב:

53 ב_נג מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ט:

54 ב_נד מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ה', מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:

55 ב_נה מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ה', מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:


-----------------------------------דף י עריכה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ביכורים דף י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף י עמוד א] ממעשרות, שלענין מעשרות הולכים אחר לקיטה כירק. וכיוון שנלקט בשביעית פטור . אמר לון רב המנונא רב המנונא°. לפי שיטתכם שלענין הפקר הולכים אחר חנטה, ולענין מעשרות אחר לקיטה . אמרין דבתרה, נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הבקר כאילן משום שחנט בשביעית , וחייב במעשרות כירק שהרי נלקט בשמינית. והרי כל הגידול שלו היה בשביעית והיה הבקר, ולמה חייב במעשרות? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק לעניין מעשרות. ובשביעית את מהלך בו כאילן גם לעניין מעשרות . היאך עבידא? חנט בחמישית ונלקט בששית, מעשר כששית כירק שהולכים אחר לקיטה. מששית לשביעית כששית, שאף למעשרות הולכים בתר חנטה כאילן. חנט בחמישית ונכנס לששית ולשביעית שנשאר באילן. לקטן בשישית ששית דאזלינן בתר לקיטה כירק . לקטן בשביעית חמישית דאזלינן בתר חנטה כאילן . נכנס חנט מששית ונקטף לשביעית או לשמינית. לקטן בשביעית שישית דאזלינן בתר חנטה כאילן . לקטן בשמינית שמינית דאזלינן בתר לקיטה כירק . רבותינו חזרו ונמנו. אתרוג בשעת לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אימי רבי אמי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . ב_נו הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט. רבי יוחנן רבי יוחנן° שאל לרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. האם ט"ו בשבט ראש השנה לאילן כסדרן של שנים, שתמיד יפול בט"ו בשבט . או כסדרן של תקופות, שהוא מ"ה ימים בתקופת טבת שנקבעת על פי החמה, ואם כך, יוצא שפעמים שראש השנה לאילנות יפול בטבת ופעמים בסוף כסלו. ואינו קבוע? אמר ליה כסדרן של שנים ואפילו שנה מעוברת. תנן התם. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי בית שמאי. °בית הלל בית הלל אומרים בחמשה עשר בו . מעשה ב°רבי עקיבה רבי עקיבא שלקט אתרוג באחד בשבט בשנה שניה שנכנסה לשלישית , ונהג עליו חומרי °בית שמאי בית שמאי וחומרי °בית הלל בית הלל. שעישר מעשר שני שמא הלכה כ°בית הלל בית הלל ועדיין זו שנה שניה לשמיטה. ומעשר עני שמא הלכה כ°בית שמאי בית שמאי וזו שנה שלישית לשמיטה. למה לי אתרוג אפילו שאר כל האילן? תני לא נהג כחומרי °בית שמאי בית שמאי וכחומרי °בית הלל בית הלל אלא כחומרי °רבן גמליאל רבן גמליאל וכחומרי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . שחולקים האם הולכים אחר חנטה או אחר לקיטה . ו°רבן גמליאל רבן גמליאל ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לא מן °בית הלל בית הלל אינון שסוברים שראש השנה לאילן בט"ו בשבט ולמה °רבי עקיבא רבי עקיבא עישר שני עישורים, הרי גם החנטה וגם הלקיטה היו קדם ט"ו בשבט? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . תיפתר בשחנט קודם לט"ו בשבט של שנייה, ולקט בשלישית . על דעתיה ד°רבן גמליאל רבן גמליאל עישורו עני. על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס עישורו שני. מה עשה לו? קרא שם למעשר שני. שב ופדיו, ונותנו לעני:

ירושלמי ביכורים, פרק ב, הלכה ה עריכה

מתני’: דם מהלכי שתים. שוה לדם בהמה, ב_נז להכשיר את הזרעים. ב_נח דם השרץ, אין חייבים עליו:

גמ’: רבי אבא רבי אבא° ורב הונא רב הונא° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. אם התרו בו על דם השרץ , לוקה. והתנינן, דם השרץ אין חייבין עליו? אמר רבי אבא רבי אבא° אין חייבין עליו כרת, אבל מלקות חייבים . והתני, כתיב כל דם לא תאכלו. יכול אף דם מהלכי שתים הכל בכלל? תלמוד לומר לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדים יש בהם טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה, יש בהם איסור ויש בהם היתר והם מין בשר, יצא דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה. יצא דם שרצים שאין בו טומאה חמורה, משמע שאין בהם גם מלקות . אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא°. מה שאמרנו שאינו לוקה על הדם הדא דתימר, כשהתרו בו משום דם. ב_נט אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה, משום שדמו כבשרו ועל זה אמר רב רב (אמורא)° אם התרו בו לוקה

ירושלמי ביכורים, פרק ב, הלכה ו עריכה

מתני’: כוי יש בו דרכים שוה לחיה. ויש בו דרכים שוה לבהמה. ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה. ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה. כיצד שוה לחיה? ב_ס דמו טעון כיסוי, כדם החיה. ב_סא ואין שוחטים אותו ביום טוב. ואם שחטו אין מכסים את דמו. ב_סב וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה. וטומאתו בספק. ב_סג ואין פודים בו פטר חמור. כיצד שוה לבהמה? ב_סד חלבו אסור כחלב הבהמה. ואין חייבים עליו כרת, ואינו נלקח בכסף מעשר לאכל בירושלים, ב_סה וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוטר. שהמוציא מחבירו עליו הראייה. כיצד אינו שוה לחיה ולבהמה? ב_סו אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה. הכותב חייתו ובהמתו לבנו, לא כתב לו את הכוי. ב_סז אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה, הרי זה נזיר. ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה. טעון שחיטה כזה וכזה. ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי, כזה וכזה:

גמ’: איזהו כוי שחלקו בו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס וחכמים ?


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי  הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  

^[דף י עמוד ב] אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס עז שעלה על גבי צבי, וצבי שעלה על גבי עיזה, זהו כוי. וכיוון דספק אם חוששים לזרע האב הרי הוא ספק חיה ספק בהמה . ורבנין אמרין, מין הוא מעיקרו. ולא יכלו חכמים לעמוד עליו אם הוא מין בהמה או מין חיה. פדה פטר חמור בכוי, חוזר ופודה בשה ונותן לכהן איזה שירצה . לפיכך אם מת אחד מהן פטור, דהמוציא מחבירו עליו הראיה: תנן, חלבו אסור כחלב הבהמה ואין חייבים עליו כרת. מתניתין דלא כ°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע דתני, °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר, ב_סח כוי חייבים על חלבו אשם תלוי. מה שאמר °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע שכוי חייבים על חלבו אשם תלוי דלא כרב רב (אמורא)°. דרב רב (אמורא)° אמר, כל שאי אפשר לעמוד על ודאו, אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. וחלב כוי שאי אפשר לעמוד על טיבו, לפי רב רב (אמורא)° אינו חייב אשם תלוי. ואיך רב רב (אמורא)° חולק על °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע? פתר לה, חלוקין חכמים על דברי °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע, ורב רב (אמורא)° כחכמים שסוברים שחלב כוי פטור מאשם תלוי והלכה כמותם. תנן, ואינו נלקח בכסף מעשר לאכל בירושלים. לא רק אחרי שתקנו שאין לוקחים בשר בכסף מעשר אלא בהמה לשלמים, וכוי אינו ראוי לשלמים. אלא אפילו קדם התקנה בשעה שהיו לוקחים אפילו בהמה וחיה לבשר תאוה, כוי אינו נלקח בכסף מעשר ליאכל בירושלים. שמא כוי חיה וחלבה מותר באכילה, ואסרנוהו מספק, נמצאנו מפסידים את המעשר שני. תנן , וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה, ו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוטר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דהוא אמר, עכשיו הוא נסתפק לו שלדעת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כוי זה עז שעלה על גבי צבי, וצבי שעלה על גבי עיזה. וספק לנו אם חוששים לזרע האב, דהוא אמר פטור, שאומרים לכהן הבא ראיה שהוא בהמה . ורבנין דאינון אמרין מין הוא מעיקרו, אינון אמרין חייב. כיון שהתורה רבתה את הכוי שנאמר "אם שה", לרבות את הכוי . ורק אם הכוי מין בפני עצמו שייך לומר שהתורה ריבתה גם אותו. אבל אם הספק הוא לדינא, היינו אם חוששים לזרע האב אם לא, לא שייך לומר ריבתה תורה, כיון שכלפי שמיא אין ספק. תנן, הכותב חייתו ובהמתו לבנו, לא כתב לו את הכוי. מתניתין דלא כ°רבי רבי יהודה הנשיא דתני. הקדיש חייתו ובהמתו, לא הקדיש את הכוי. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר הקדיש את הכוי. תנן התם, ראה כוי עובר ב_סט אמר הריני נזיר שזה חיה, הרי הוא נזיר. שזה בהמה, הרי הוא נזיר. שאין זה חיה, הרי הוא נזיר. שאין זה בהמה, הרי הוא נזיר. שזה חיה ובהמה, הרי הוא נזיר. שאין זה לא חיה ולא בהמה, הרי הוא נזיר. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בעי קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. למה לא תנינן, הרובע והנרבע מהכוי חייב כמו שניהם? אמר ליה, תניתה בסופה, ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

56 ב_נו מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ה', מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:

57 ב_נז מיי' פ"י מהל' טומאת אוכלין הלכה ג':

58 ב_נח מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה א', סמ"ג לאוין קלז :

59 ב_נט מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה י':

60 ב_ס מיי' פי"ד מהל' שחיטה הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' כ"ח סעיף ג', סמ"ג עשין סד:

61 ב_סא מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ח סעיף י"ח, סמ"ג לאוין עה }}:

62 ב_סב מיי' פ"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ו':

63 ב_סג מיי' פי"ב מהל' ביכורים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"א סעיף ב', סמ"ג עשין קמה, סמ"ג עשין קמו:

64 ב_סד מיי' פ"א מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ס"ד סעיף א', סמ"ג לאוין קלח :

65 ב_סה מיי' פ"ט מהל' ביכורים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף י"ז, סמ"ג עשין קמב:

66 ב_סו מיי' פ"ט מהל' כלאים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ח', סמ"ג לאוין רפא }}:

67 ב_סז מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י':


[ע"ב]

68 ב_סח מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה ב':

69 ב_סט מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י':


הדרן עלך פרק התרומה והבכורים

טקסט הכותרת עריכה