שולחן ערוך יורה דעה שלא יט
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שלא · יט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
תרומה גדולה בזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה שיעורה כל שהוא.
- הגה: ונותנה בזמן הזה לכל כהן שירצה; בין חבר בין עם הארץ. ואפילו אינו מיוחס רק שמוחזק בכהן. והוא שורפה. ויכול להניחה ולשרפה [עד] שיכול ליהנות ממנה בשעת שריפה. אבל זר אסור ליהנות ממנה בשעת שריפתה אם לא שכהן נהנה עמו. אבל שאר הנאות שאינו מכלה אותה מותרת אפילו לזרים (טור).
- כהן שאוכל אצל ישראל -- נותן בנר שמן של תרומה. ואע"פ שעומד הכהן והולך לו -- אין צריך לכבותו, עד שיכבה מעצמו (מרדכי פ' אלמנה לכ"ג). וכל זה מיירי בתרומה שהוכשרה דאז נטמאת ומותר לשרפה. אבל אם לא הוכשרה, שלא נטמאה, אסור לשרפה. וטוב להכשיר אותה קודם מירוח כדי שתקבל טומאה ויהא מותר לשרפה (טור).
ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה והוא נקרא "מעשר ראשון" ונותנו ללוי (וי"א אף לכהן) (טור). ועל זה נאמר בתורה (במדבר יח, כא) כי את מעשר בני ישראל וגו' ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל וגו'.
ואח"כ מפריש מהשאר אחד מעשרה והוא נקרא "מעשר שני" והוא לבעליו. ובסימן זה יתבארו משפטיו. ועליו נאמר (דברים יד, כב) "עשר תעשר". ועל הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מהשבוע ובשנייה וברביעית ובחמישית.
אבל בשלישית ובששית מהשבוע, אחר שמפרישין מעשר ראשון, מפרישין מהשאר מעשר אחד ונותנו לעניים והוא נקרא "מעשר עני". ואין בשתי שנים אלו מעשר שני אלא מעשר עני. ועליו נאמר (דברים יד, כח) "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' ובא הלוי וגו'".
שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל. ובחוצה לארץ שאין בה שמטת קרקע מפרישין בשנת השמטה -- בארץ מצרים ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני, ובארץ שנער מפרישין בה מעשר שני כמו ברוב השנים.
ושנת השמטה האמיתית היתה שנת השי"ג5313
- (וי"א אם עובד כוכבים מכר פירות בשביעית לישראל וגמר מלאכתו ביד ישראל חייבים בתרומה ומעשר ומפריש מעשר עני כדין עמון ומואב) (ב"י וכן כתב כפתור ופרח).
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ל) תרומה גדולה בזמן הזה כו'. לפי שתרומה גדולה מן התורה אין לה שיעור דראשית כתיב אפי' חטה אחת פוטרת את כל הכרי וחכמים נתנו בו שיעור עין יפה אחד ממ' ועין רעה א' מס' ובינונית א' מנ' ודוקא בתרומה שהיתה נאכלת לכהנים אבל לא בתרומה טמאה והלכך בזמן הזה שהיא טמאה ואינה עומדת אלא לשריפה נמי שיעורה בכל שהוא דאוקמוה אדאורייתא:
(לא) ויכול להניחה. להשהותה ולשרפה אימת שירצה ולא חיישינן שיבא לידי מכשול בה שהכהנים נזהרין בזה כיון שידוע לכל שאין עכשיו שום תרומה נאכלת:
(לב) נותן שמן של תרומה בנר. שנהנה הוא עם הכהן:
(לג) א"צ לכבותו. הואיל ובהיתר הודלק:
(לד) בתרומה שהוכשרה. לקבל טומאה שבאו עליה מים שאז עכשיו היא ודאי טמאה ומותר לשרפה:
(לה) קודם מירוח כו'. אבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור להכשירה לקבל טומאה שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה:
(לו) ונותנו ללוי כו'. כמו שנאמר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל וגו':
(לז) וי"א כו'. שקנסו הלוים בימי עזרא על שלא עלו:
(לח) מהשבוע. כלומר מהשמטה:
(לט) ועליו נאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' ובא הלוי וגו'. ויטול מעשר ראשון ואח"כ והגר והיתום והאלמנה דסתמן עניים ויטלו את המעשר שני של שנה זו שהוא לעניים ולא תאכלנו אותו בירושלים כדרך שנזקקת לאכול מעשר שני בשאר השנים אלא הם יאכלו ושבעו:
(מ) שנת השמטה. שהיא שנת השביעית:
(מא) ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני. לפי שהם סמוכים לא"י תקנו במקום מעשר שני מעשר עני כדי שיבאו שם עניי א"י ויסמכו עליהם ויתפרנסו ממנו:
(מב) ובארץ שנער. שהיא רחוקה מא"י ואין עניי א"י יכולים לבוא שם מפרישין מעשר שני כמו ברוב השנים:
(מג) שנת ה' אלפים שי"ג. וכן ימנה לעולם ז' שנים אחר ז' דקי"ל שנת חמשים עולה לכאן ולכאן:
ט"ז - טורי זהב
ויכול להניחה ולשרפה. ולא חיישינן שמא יבא ליהנות ממנה אפי' אם מניחה בכלי שאינו מאוס כיון שאין שום תרומה נאכלת כ"כ הטור פי' דבריו דבפ' כל שעה אמרי' דצריך להניח תרומה טמאה בכלי מאוס שלא יבא לידי תקלה שיאכלנה דיסבור שהיא טהורה ועכשיו שאין אוכלין אפילו טהורה אין חשש תקלה זו ואין לחוש לזר שיאכלנה שכל כהן מייחד מקום לתרומה בפני עצמה כנ"ל:
אבל אם לא הוכשרה כו'. בטור כתוב בלשון זה אינה ראויה לקבל טומאה והרי היא טהורה וא"א לאכלה שהרי הכל טמאים וטמא אסור לאכול תרומה טהורה וא"א לשרפה כיון שהיא טהורה אלא תקבר וטוב יותר להכשירה קודם מירוח שעדיין לא חל עליה חיוב תרומה כדי שתטמא וישרפנה מיד פן יבא לידי מכשול ליהנות ממנה עכ"ל. והקשה ב"י שהרי בסמוך כתב שאין חשש תקלה עכשיו כיון שאין תרומה נאכלת ויש מתרצים דבמקום שיש היתר בשריפה אין חשש שהרי לא יעכב הרבה בשריפה והוא שיבוש שהרי יכול להניחה כל זמן שירצה. וראיתי עוד הרבה דוחקים בתירוצים על קושיא זאת ונלע"ד ברור דתיבת מיד הוא ט"ס בדברי הטור וכוונתו היתה שאם לא יטמאנה ויצטרך לקברה יש לחוש שמתוך שהיא טהורה לא יניחנה בכלי שמחזיק שם תרומה טמאה שהיא מצוה לשרפה בשעה שירצה אלא יניחנה כך ושמא יטעה לאכלה ע"כ טוב יותר שיטמא אותה ויוכל לשרפה ממילא לא יבא לידי מכשול כי תיכף יניחנה בכלים טמאים המיוחדים לכך וכן משמע מדברי רמ"א שלא העתיק כאן תיבת מיד:
ונותנו ללוי. ואע"ג דקנס עזרא את הלוים בזה בשביל שלא עלו עמו היינו לבני דורו דוקא כן כתב ב"י לדעת רמב"ם:
באר היטב
(יג) שהוא: לפי שגם מן התורה אין לה שיעור ואפי' חטה א' פוטרת כל הכרי וחכמים נתנו שיעור עין יפה א' ממ' ועין רעה א' מס' ובינונית א' מנ' ודוקא בתרומה הנאכלת לכהנים אבל לא בתרומה טמאה העומדת לשריפה דאוקמוה אדאורייתא ושיעורה בכל שהוא.
(יד) להניחה: ואפי' הניחה בכלי שאינו מאוס דאין חשש תקלה עכשיו כיון שאין שום תרומה נאכלת לא חיישינן שמא יסבור שהיא טהורה. ט"ז.
(טו) בנר: שנהנה הוא עם הכהן.
(טז) שהוכשרה: לקבל טומאה שבאו עליה מים שעכשיו ודאי טמאה היא ומותר לשרפה.
(יז) קודם: אבל אחר מירוח שכבר נתחייב בתרומה אסור לגרום טומאה לתרומה טהורה.
(יח) לכהן: שקנסו הלוים בימי עזרא על שלא עלו.
(יט) וגו': והגר והיתום והאלמנה דסתמן עניים הם.
(כ) ומואב: לפי שהם סמוכים לא"י תקנו במקום מע"ש מעשר עני כדי שיבואו עניי א"י ויתפרנסו ממנו (ובארץ שנער שהיא רחוקה מא"י ואין עניי א"י יכולין לבא לשם מפרישין מע"ש כמו ברוב שנים).
(כא) השי"ג: וכן ימנה לעולם ז' שנים אחר ז' דקי"ל שנת חמשים עולה לכאן ולכאן. ש"ך.