שולחן ערוך יורה דעה סד א
שולחן ערוך יורה דעה · סד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
חלב שור וכבש ועז אסור. ושל שאר מינים מותר. וכוי חלבו אסור.
מפרשים
(א) חלב שור וכבש כו'. ושל שאר בהמות טהורות אסור:
(ב) ושל שאר מינים. כלו' של חיות או של בהמות טמאות אין בהם איסור חלב אלא איסור של בהמה טמאה. וכתב הב"ח דנ"מ שאלו היה בכלל חלב היה מותר לעשות בו סחורה מדכתיב יעשה לכל מלאכה אבל כיון שחלבם כבשרם דאסור משום בהמה טמאה אסור לעשות בהם סחורה עכ"ל ולפי מ"ש בסימן קי"ז ס"ק ד' דבחלב בהמה טמאה אסור לעשות סחורה משום דטמא הוא לא נ"מ מידי ודוק ונ"ל דנ"מ במי שהוא חשוד לדבר אחד שאינו חשוד לדברים אחרים כדלקמן סימן קי"ט ודוק:
ושל שאר מינים כו'. בטור כתוב דין בהמה טמאה ונפל דבשרם אסור ואין בהם איסור חלב ונ"מ לענין מלקות ולא היה לטור לכותבם כמ"ש ב"י ומו"ח ז"ל תירץ דנ"מ לענין שאסור לעשות סחורה בחלב בהמה טמאה ונפל שאלו היה בכלל חלב היה מותר לעשות בו סחורה דכתיב יעשה לכל מלאכה כו'. וקשה מזה לענין בהמה טמאה דאפילו יש בהם משום איסור חלב לא מועיל להקל אלא להחמיר דהוה איסור מוסיף כמו בחלב בהמה טהורה נבלה דהוה איסור מוסיף כמ"ש ב"י אלא שגזרת הכתוב הוא דמותר במלאכה דכתיב וחלב נבלה וגו' אבל בבהמה טמאה ודאי אין ללמוד מנבלה דנבלה היא מעין טהורה משא"כ בבהמה טמאה אבל נלע"ד נ"מ לענין מין במינו דקי"ל מין באינו מינו חמיר ממין במינו בסימן צ"ו ובב"י מביא שם בשם מ"כ דחלב ובשר הוי ב' מינים וא"כ אם נתערב חלב טמאה עם בשר כשר ה"א דהוא מין באינו מינו ע"כ קמ"ל דאין כאן שם חלב והוה מין במינו וגם ע"ז התירוץ יש להקשות דמ"מ יש עליו שם חלב אלא דאינו אוסר וא"כ ה"ל מין באינו מינו עם בשר ע"כ נראה דנ"מ לנודר הנאה מכל דבר שאסור משום חלב שנדע במה הוא אסור ודרך זה כלל לתרץ בדברי הטור בכמה מקומות כגון ר"ס ס"ו לענין דם בהמה טמאה ואבר מן החי ודרך זה איתא בתוס' פ' הספינה (בבא בתרא דף פ"ד) במה שאמרה האי שמשא היא אדומה נ"מ לנודר מן האדום ומ"ה ניחא דלא כתב הטור גבי גיד דאינו נוהג בטמאה כמ"ש במתני' דלדידן אין נ"מ מזה דבזה לא שייך נודר הנאה מגיד דלרמב"ם בלא נדר נמי אסור בהנאה גיד הנשה זה נ"ל נכון מאד:
(א) מינים: בטור כת' כגון חיות ובהמות טמאות. וכ' הט"ז דנ"מ לדידן אם אסור משום טמא או משום חלב לנודר הנאה מכל דבר שאסור משום חלב שנדע במה הוא אסור. והש"ך כתב דנ"מ במי שהוא חשוד לדבר א' שאינו חשוד לדברים אחרים כדלקמן סי' קי"ט ואם מותר לעשות סחורה מחלב בהמה טמאה ע"ל סי' קי"ז.
(א) שאר מינים. עיין באר היטב מ"ש ונ"מ כו' ועיין בנ"צ דנ"מ עוד:
(ב) אסור. משום מ"ע כמו גבי שחיטה לעיל סי' י"ג וע' בתשובת רדב"ז החדשות סי' ע"א שכתב דלדעה זו מסתברא דאין צריך לחטט אחריו דחטיטה לאו דאוריי' וכיון דעיקר איסורו הוא מפני מראית עין לא מחמרינן כולי האי ע"ש:
(ג) אלא באחוריים. עש"ך (ובבה"ט סק"ז) ועי' בנו"ב תניינא חלק יו"ד סימן ל"א שכתב על דבר הבשר שבין צלע י"א לי"ב בודאי יש שם חלב ופה המנקרים בשר אחוריים הם מנקרים זה ולא הקצב וידוע שיש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה לצד הבטן ואם אין בעיר שם מנקרים היודעים לנקר אחוריים יעשו הצלע רק אחד עשר צלעות עכ"ל ועיין בשו"ת בנו שיבת ציון סימן כ"ז שנשאל על מה שאין נוהגין כן וכתב להשואל אברר למעלתו כוונת אמ"ו ז"ל ובאמת ראוי לפרסם ע"ד המכשלה שראיתי בקהלות קטנות שעושים הצלע של צד פנים י"ב צלעות היינו י"א צלעות גדולות שיש בהם מוח ועוד צלע א' קטנה שאין בו מוח והטבחים מנקרים רק מעט מהקרום אשר לצד הכסלים כפי המבואר ברמ"א כאן ויצא להם טעות זה ממה שראו בתשובת מ"ב שכתב המנהג לעשות הצד של פנים י"ב צלעות ומה שנוהגים להניח צלע א' לצד אחוריים הוא חומרא בלי טעם ע"כ וסבר שהוא מונה י"א צלעות גדולות וא' מצלעות קטנות אבל הוא טעות כי המ"ב התחיל למנות מן תחלת צד הצואר והכניס במנינו גם ב' צלעות קטנות הנחתכים עם החזה כו' א"כ לפי לשון המורגל אצלנו כשכלו כל י"א צלעות גדולות שיש בהם מוח אז הבשר שאחריה שבינה לבין הצלע י"ב הקטנה יש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה וזהו כוונת אמ"ו ז"ל ואם עושים הצד פנים גדולה יותר מי"א צל"ג אז צריך אומן ובקי לנקר החלב וקרומים האלה ואין לסמוך על הקצב כמ"ש אמ"ו ז"ל שם ובמקום שאין בקי צריך להשגיח שלא יעשה יותר מי"א צל"ג וכל ג' צל"ק שאין בהם מוח יניח לצד אחוריים עכ"ל ע"ש:
[ועי' בתשובת ח"ס סימן ס"ח שכ' בזה דודאי הבשר הזה צריך קצת ניקור ומפשיטים השלי"ם העור דק מעליו שהוא קרוב לחלב הכסלים ומכ"ש בשר שסמוך לבטן שקרוב מאוד לחלב הפריסה וצריך השגחה להפשיט משם השלי"ם ההוא והקצבים הישראלים בקיאים ואומנים בזה וכן מנקרים איזה גידי דם בין צלע לצלע היורדים מחזה וגם בזה בקיאים אך במקומות שאוכלים חלק האחוריים וממונים מנקרים בקיאים ע"ז אז מניחים אפי' הצלע הי"ב לאחוריים ומוסרים אותו להמנקרים ואין להקצבים אלא י"ח צלעות בחלק הפנים ואין עליהם לנקר שום ניקור אבל במקומנו שאין אוכלים אחוריים מפני טורח הניקור א"כ הבשר הנ"ל שניקורו קל ואין בו טורח וגם אינו חמור כ"כ והקצבים מנקרים אותו ונאמנים עליו יאכלו ענוים וישבעו ותימה על הרב נו"ב דמייתי ראיה מק"ק פראג ששם מנקרים אחוריים. לק"ק פאקש ולא דמי להדדי עכ"ד ע"ש]. ועי' בתשובת שתי הלחם סימן ל"ט:
(ד) הצד הגס. עבה"ט ומ"ש לענין טחול שנצלה בלא ניקור עיין לעיל סי' מ"ג סק"ד מ"ש בזה:
(ה) רק הקרום. עיין במשנה למלך פרק י"ג משגגות הלכה ה' ובתשובת שב יעקב חי"ד סימן כ"ו ובתשו' כנסת יחזקאל סימן כ"ה ובתשו' ברית אברהם חלק יו"ד סימן כ"ח שהאריכו מאד בענין זה:
(ו) גם בכבש. עי' בתשו' עבודת הגרשוני סימן ס"ו שנשאל בהדרא דכנתא של כבש שנמלח בלי ניקור כלל באופן שאנו מצריכים לשער בששים אם צריך ששים נגד כל הקרום שעל הדקים והכנתא אי סגי אם יש ששים נגד החלב שעל ריש מעיא באמתא והשיב דזה פשוט דאין צריך לשער נגד הקרום שעל כל הדקים דהרי אין בו איסור כלל וכי בשביל שאנו נוהגים להסירו כי היכא דלא ליתו להניח גם כן על ראש הדקים נאסר בדיעבד. רק צריך לשער נגד החלב והקרום של ריש מעיא באמתא ואף שכ' הב"י דירא שמים יגרוד אורך אמה מכאן כו' זה ודאי דמכח ספק אם ריש מעים פירושו היכא שיוצא מהקיבה או סמוך לבית הרעי כתב כן ואם כן פשיטא שא"צ ס' אלא נגד אמה א' אמנם אם החלב הרבה באמה א' ובאמה א' מעט מצריכין ששים נגד האמה שהחלב בו מרובה ואמנם דוקא אם יש ס' בדקין עצמם נגד הקרום והחלב הנ"ל אבל אם אין שם ששים רק על ידי צירוף בשר אחר הנמלח עמו אמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד כל הדקים שהחלב דבוק בהם והדקים עצמם אסורים גם צריך ליטול הוורידין מן שומן הכנתא המסובכים כעכביש ע"ש עיין בתשובת ברית אברהם סוף סימן כ"ח מ"ש בזה. ועיין בספר חמודי דניאל הלכות מליחה סימן ו' שכתב דהדרא דכנתא שמלחו אותו ושכחו מעט חלב נראה שמצטרפים גם הפרש לבטל בששים כמו דמצטרפין עצמות בסימן צ"ט סעיף א' וקליפות ביצים בסימן פ"ו סעיף ה' וכ"ש פרש דיש בו לחלוחית ונבלע בו הטעם אפילו על ידי מליחה דהא אפילו בכלי יכול מליחה להבליע מיהו לפעמים נמצא שאין הפרש מלא וצריך למעך חללו עכ"ד עיין שם ולפי מ"ש לקמן סימן צ"ט סק"א בשם תשובת מהר"י הלוי דדוקא בבישול הוא דמצטרפין עצמות אבל במליחה באיסור שמן אין העצמות מצטרפים ע"ש אם כן לאו ראיה היא אלא דאפשר לחלק בין עצמות לפרש:
(ז) לנקר הבשר תוך ג"י. עיין בנחלת צבי לענין אם מהני לזה אם שרי אותו קצת כמו דמהני לקמן סימן ס"ט סעיף י"ג עיין שם:
(ח) מלמדים. ומה"ט פסק בתשו' עבודת הגרשוני סימן ט"ו בטבח שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר מג' ימים אחר השחיטה שאין צריך להעבירו רק מלמדין אותו כו' אם לא משום גדר ע"ש:
(ט) אחריו חלב. עי' בתשו' גבעת שאול סימן י"ב שנשאל עבור מנקר שנטל קבלה על סדר הניקור ומצאו אחריו חלב וקצת מן בשר הנ"ל שניקר נאכל והבשר שהיה בעין אף שהיה מלוח היו חתיכות שלמות ויש בכל חתיכה ס' נגד החלב שבו אך הבשר שכבר נתבשל נחתך לחתיכות קטנות ואפשר שלא היה ס' בכל חתיכה מה דינן של הכלים שנתבשלו בהם והשיב דהכלים שנתבשלו בהם בשר שניקר קודם אותה חתיכה שנמצא בה חלב בודאי מותרים דאמרינן השתא הוא דאיתרע כמ"ש הש"ך סימן א' סק"ח ובסימן קי"ט סק"ל אך הכלים שנתבשלו בהם חתיכות שניקר אותם אחר שניקר החתיכה שנמצא בה חלב אסורים אם יש לספק שאין בכל הקדירה אף עם המרק ושאר דברים ששים נגד החלב אבל אם זה ברור דבכל הקדירה יש ס' אלא שיש ספק שמא אין בחתיכה עצמה ס' יש להתיר משום דהוי ספק דרבנן ע"ש: