ביאור:בבלי הוריות דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת הוריות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הוא דלא, הא צעורי צערינהו; ואילו צעירה דקרייה 'בן עמי' [1] - אמר ליה: (דברים ב יט) [וקרבת מול בני עמון] אל תצורם ואל תתגר בם [כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה] –כלל, אפילו צעורי לא [2].
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה; שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה - זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות [3].
תנו רבנן: (ויקרא ד כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם]; מעם הארץ - [4] פרט למשיח [5]; מעם הארץ - פרט לנשיא.
[6] והלא כבר יצאו: משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר [7]!?
שיכול [8]: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר; [אולי] על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה [9]? - תלמוד לומר: מעם הארץ - פרט למשיח [10], מעם הארץ -פרט לנשיא.
תינח משיח, אלא נשיא - [11] בשגגת מעשה הוא דמייתי [12]?
אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, ואחר כך נודע לו: סלקא דעתך אמינא [13] נייתי כשבה או שעירה [14] - קא משמע לן [15].
הניחא לרבי שמעון, דאזל בתר ידיעה; אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה [16] - מאי איכא למימר [17]?
אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, והשלימו, ואחר כך נודע לו: סלקא דעתך אמינא נצטרף [18] ונייתי כשבה או שעירה - קא משמע לן [19].
בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק? היכי דמי? - כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, ועבר [20] והשלימו; התם הוא דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט [21] ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא - דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה – מצטרף? או דלמא לא שנא? מאי?
תפשוט ליה מהא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: 'אכל חלב, והפריש קרבן, והמיר, וחזר בו: הואיל ונדחה ידחה'.
הכי? השתא: מומר לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא!
בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה, ונודע לו על ספקו [22] – מהו [23]?
אליבא דרבנן, דאזלי בתר חטאה - לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי; אלא כי תבעי לך - אליבא דרבי שמעון: מדאשתני לודאי אשתני לספק [24]? או דלמא [25]: כי אשתני לודאי: דאשתני קרבן דידיה [26], אבל הכא [27] - דלא אשתני קרבן דידיה [28] - אימא לייתי אשם תלוי [29]?
תיקו.
תנו רבנן: (ויקרא ד כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] מעם הארץ [30] - פרט למומר [31];
רבי שמעון בר יוסי אומר משום רבי שמעון: (ויקרא ד כב) [אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו] אשר לא תעשינה בשגגה ואשם: השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו; לא שב בידיעתו - אינו מביא קרבן על שגגתו.
מאי בינייהו?
אמר רב המנונא: מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו: מר סבר: כיון דמומר לאכול חלב - לדם נמי מומר הוי; ומר סבר: לדם מיהא שב בידיעתו הוא.
והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם?
אלא הכא באוכל נבלה לתאבון [32] ונתחלף לו בשומן ואכלו [33] קמיפלגי [34]: מר [35] סבר: כיון דלתאבון אכיל במזיד - מומר הוא [36], ומר [37] סבר: כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא - לאו מומר הוא [38].
תנו רבנן: 'אכל חלב [39] - זהו 'מומר'; ואיזהו 'מומר'? - אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך [40].
רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים.
אמר מר: אכל חלב - זהו 'מומר'; [41] ואיזהו 'מומר'? - אכל נבילות כו' - מאי קאמר?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: אכל חלב לתאבון - הרי זה מומר; להכעיס [42] - הרי זה צדוקי [43]; ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי? הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך;
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים [44].'
מאי בינייהו [45]?
איכא בינייהו כלאים דרבנן: מר סבר מדאורייתא הוי מומר [46], דרבנן לא הוי מומר, ומר [47] סבר: כלאים - כיון דמפרסם אסוריה - אפילו בדרבנן הוי מומר [48].
פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: [49] לתאבון מומר, להכעיס [50] צדוקי, וחד אמר להכעיס נמי מומר, אלא איזהו צדוקי? - כל העובד עבודת כוכבים.
מיתיבי: 'אכל פרעוש אחד או יתוש אחד - הרי זה מומר' - והא הכא [51] דלהכעיס הוא [52], וקא קרי ליה 'מומר' [53]?
[54] התם - דאמר "אטעום טעם דאיסורא" [55].
ואיזהו נשיא? - זה מלך [שנאמר (ויקרא ד כב) אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו [אשר לא תעשינה בשגגה ואשם]: שאין על גביו אלא ה' אלהיו]:
תנו רבנן: 'נשיא' - יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? - תלמוד לומר: (ויקרא ד כב) מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר (דברים יז יט) [והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו] למען ילמד ליראה את ה' אלהיו [לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם]:
מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו [56] - אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו.
בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני - מהו בשעיר [57]?
אמר ליה: הרי צרתך בבבל [58].
איתיביה: 'מלכי ישראל ומלכי בית דוד: אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם'!?
אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו.
רב ספרא מתני הכי: בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר?
אמר ליה: התם 'שבט' [59], הכא 'מחוקק' [60], ותניא (בראשית מט י) [לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים] לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; ומחוקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים.
משנה:
ואיזהו 'המשיח' [61]? - המשוח בשמן המשחה, לא המרובה בבגדים [62].
אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות [63];
ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה [64];
זה וזה [65] שוים בעבודת יום הכפורים [66], ומצווים על הבתולה, ואסורים על האלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם, ולא פורעים ולא פורמים, ומחזירין הרוצח.
גמרא:
תנו רבנן: שמן המשחה שעשה משה במדבר [67] - היו שולקים בו את העיקרים [68] - דברי רבי יהודה;
רבי יוסי אומר: והלא לסוך את העקרים אינו סופק [69]! אלא שורין את העקרים במים [70], ומציף עליו שמן [71], וקולט את הריח, וקפחו [72];
אמר לו רבי יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר (שמות ל לא) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם.
תניא אידך: (ויקרא ח י) ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו [ויקדש אתם]; רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר - כמה נסים נעשו בו: מתחלה ועד סוף, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין; ראה כמה יורה בולעת, וכמה עקרים בולעים, וכמה האור שורף - ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים;
ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה [73], ואין מושחים מלך בן מלך; ואם תאמר: מפני מה משחו את שלמה? - מפני מחלוקתו של אדוניה [74]; ואת יואש - מפני עתליה; ואת יהואחז - מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים;
ואותו שמן קיים לעתיד לבוא,
שנאמר: (שמות ל לא) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם: 'זה' בגימטריא שנים עשר לוגין הוו'.
אמר מר ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה – מנלן?
דכתיב (ויקרא ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו [יעשה אתה חק עולם לה' כליל תקטר]; נימא קרא 'והכהן מתחתיו מבניו', מאי 'המשיח' - קא משמע לן דמבניו דכהן גדול, אי הוי משיח - הוי כהן גדול, ואי לא - לא הוי כהן גדול.
אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך – מנלן?
אמר רב אחא בר יעקב: דכתיב (דברים יז כ) [לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול] למען יאריך ימים על ממלכתו [הוא ובניו בקרב ישראל] [75] - ירושה היא לכם;
ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה? ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה [76]?
אמר רב פפא: אמר קרא: הוא ובניו בקרב ישראל: [77] בזמן ששלום בישראל - קרינא ביה הוא ובניו, ואפילו בלא משיחה.
תנא: אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם.
ותיפוק ליה משום דראשון הוא [78]?
חסורי מחסרא והכי קתני: 'מלכי בית דוד משוחין, מלכי ישראל אין משוחין; מנלן? אמר רבא: אמר קרא: (שמואל א טז יב) [וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר ה’] קום משחהו כי זה הוא - זה [79] טעון משיחה, ואין אחר [80] טעון משיחה.
אמר מר 'אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם' - ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן [81]?
כדאמר רב פפא: באפרסמא דכיא [82] - הכי נמי באפרסמא דכיא.
ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים - ומי קשיש מיניה? והכתיב (דברי הימים א ג טו) ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלוּם, ואמר רבי יוחנן: הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז'!?
לעולם יהויקים קשיש, ומאי 'בכור' [83] - בכור למלכות [84].
ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי? והא כתיב (דברי הימים ב כא ג) [ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה] ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור!?
יהורם - ממלא מקום אבותיו הוה [85], יהויקים לאו ממלא מקום אבותיו הוה.
אמר מר הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז - והא חד חד קא חשיב, דכתיב (דברי הימים א ג טו) 'השלישי' 'הרביעי'?
מאי 'שלישי'? - שלישי לבנים, ומאי 'רביעי'? - רביעי למלכות: דמעיקרא מלך יהואחז, ולבסוף יהויקים, ולבסוף יכניה, ולבסוף צדקיהו.
תנו רבנן: הוא שלום הוא צדקיהו; ולמה נקרא שמו 'שלוּם'? - שהיה משולם במעשיו [86].
איכא דאמרי: 'שלוּם' - ששלמה מלכות בית דוד בימיו; ומה שמו? - מתניה שמו, שנאמר (מלכים ב כד יז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו; אמר ליה [87]: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, שנאמר (מלכים ב כד י) [ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר] ויבאהו בבלה [עם כלי חמדת בית ה' וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה וירושלם], וכתיב (דברי הימים ב לו יג) וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו באלהים [ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה' אלקי ישראל].
הערות
עריכה- ^ בלשון נקיה הוא, דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה
- ^ ומדלא כתיבא בהו 'מלחמה' - שמע מינה דאפילו צערא לא ליעבד להם; ולא עוד אפילו בכירה, דקריתיה 'אב' - הכתוב פירסמה, דכתיב (בראשית יט,) ותשכב את אביה (בראשית יט לג), ובצעירה כתיב ותשכב עמו (בראשית יט לג)
- ^ בישראל: עובד, ישי, דוד, שלמה; ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה, דהוה ליה מנעמה העמונית
- ^ ולא כל עם ההארץ
- ^ דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד
- ^ למה לי מעם הארץ למעוטי הני?
- ^ והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר, ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר
- ^ כלומר: אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר
- ^ כהדיוט
- ^ דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל; והיינו דקאמרן בפרק ד(לעיל דף ז:) 'יצא משיח שאין חטאו בשגגה' - דהיינו בשגגת מעשה
- ^ הא
- ^ ומאי קא ממעט דקאמר 'מעם הארץ פרט לנשיא'
- ^ הואיל וחטא כשהוא הדיוט
- ^ כהדיוט
- ^ מעם הארץ פרט לנשיא: דאינו מביא כשבה או שעירה
- ^ ומייתי ודאי כשבה או שעירה, כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות
- ^ דממאי קא ממעט לנשיא, דקתני פרט לנשיא
- ^ חצי זית בתרא לחצי זית קמא
- ^ 'מעם הארץ - פרט לנשיא' - דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה, וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר; דהא לא מצטרפי כלל; והוא הדין דמצי למימר 'סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר'; אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה
- ^ מנשיאותו
- ^ דקא סבור דשומן הוא
- ^ שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל
- ^ מי מייתי אשם תלוי או לא
- ^ דקאמר רבי שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל, ובההיא ליכא אשם תלוי, אם נודע להם משנתמנו – פטורים, לפי שנשתנה גופם: דהשתא נתמנו! ומדאישתנו לקרבן ודאי - אישתנו נמי לקרבן ספק, ופטור, ואין מביאין אשם תלוי
- ^ היינו טעמא דרבי שמעון
- ^ דפטר משום דאישתני קרבן דידיה: דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה, והשתא - כי נתמנה - משיח מביא פר, ונשיא מביא שעיר
- ^ כי נודע לו על ספק: דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל
- ^ דעל ספק חטאת קבוע, בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא - מביא אשם תלוי
- ^ מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי
- ^ מֵעם הארץ מביא קרבן, ולא כל עם הארץ
- ^ שאין מקבלין מידו
- ^ דכי אין לו בשר דהיתרא - אוכל חלב ונבלה
- ^ דסבור דשומן הוא
- ^ ולכשנודע לו דחלב הוא - רוצה להקריב קרבן
- ^ תנא קמא
- ^ ואין מקבלין מידו
- ^ ורבי שמעון בר יוסי
- ^ כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא - 'שב מידיעתו' קרינא ביה, ולא מומר הוא, ומקבלין מידו
- ^ שחוטה
- ^ הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם - ודאי להכעיס הוא עושה, וסתמו רע הוא
- ^ והדר תני
- ^ דאית ליה היתרא ואכיל איסורא
- ^ ושחיטתו לעבודת כוכבים
- ^ הרי זה מומר
- ^ בין תנא קמא לרבי יוסי בר רבי יהודה? כיון דאמר תנא קמא אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים? אידי ואידי דאורייתא אסור
- ^ תנא קמא סבר כלאים דאורייתא - דומיא דחלב - הוי מומר, דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו
- ^ ורבי יוסי
- ^ אף הלובש נמי כלאים דרבנן - הוי מומר; דהיינו: או שוע או טווי או נוז; דהכי מפרשי רבנן 'שעטנז': שוע טווי ונוז, כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:), ורבנן גזור בחד מנייהו; 'שוע': שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד; 'טווי': שנטוה כאחת, ותכף בו שתי תכיפות; 'נוז': שארוג אפילו חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר - דכולהו אסור מדרבנן
- ^ האוכל חלב ונבילה
- ^ דאית ליה היתרא ואפילו הכי אכיל איסורא
- ^ ודאי
- ^ דלאו מידי דבר מיכל הוא
- ^ ואינו צדוקי, וקשיא למאן דאמר 'להכעיס - צדוקי הוא'
- ^ לעולם אימא לך להכעיס – 'צדוקי' הוא, והכא - היינו טעמא דהוי 'מומר' ולא הוי 'צדוקי':
- ^ משום דקאמר "בעינא למיטעם טעמא דאיסורא": שתאב לטעום דבר אסור, ולא להכעיס קא עביד
- ^ דבמלך קא משתעי קרא, דכתיב 'שום תשים עליך מלך' (דברים יז טו)
- ^ כלומר: נשיאות דידי - מי הוי נשיאות מעליא: דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר? או לא
- ^ ראש גולה שבבבל, דהוי על גבך, ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו
- ^ דהיינו מקל, כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג יג)
- ^ חכם
- ^ שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה
- ^ שבבית שני, שלא היה להם שמן המשחה
- ^ שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר, לא משלו ולא משל צבור; אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד
- ^ ואין בין כהן המשמש - והיינו ראשון שחזר לעבודתו, ולאחר שחזר - הוי פר של יוה"כ שלו ועשירית האיפה שלו
- ^ בין כהן המשמש, דהיינו ראשון שחזר לעבודתו, ובין כהן שעבר, דהיינו שֵׁנִי שמינו תחתיו, דלאחר שחזר הראשון - מעבירין השני
- ^ דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ איזה שירצה
- ^ כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל לא)
- ^ אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה, דכתיב (שמות ל כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו'
- ^ לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין, כדמפרש לקמן, והעקרים היו מרובים, ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים, כל שכן בשליקה
- ^ ברישא, שהיו מתמלאים מן המים, ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך
- ^ לאחר שהוציאם מן המים, כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים
- ^ ומוציא השמן לאלתר; 'וקפחו' - כמו 'קפחתי את הרועה' (יומא דף פג:)
- ^ ואי לא משוח בשמן לא הוי כהן גדול
- ^ דהיכא דאיכא מחלוקת - בעי משיחה
- ^ משמע: ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו
- ^ אפילו בלא משיחה
- ^ ירושה היא
- ^ ממשפחתו, דאינו מלך בן מלך
- ^ דמלכות בית דוד
- ^ שאינו ממלכי בית דוד
- ^ דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו
- ^ דלא הוי משמן המשחה
- ^ דקרי ליה הבכור יוחנן
- ^ שמלך ראשון
- ^ דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה, ואחר כך החמיץ
- ^ דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים
- ^ נבוכד נצר