ביאור:בבלי הוריות דף ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת הוריות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
צבור מוצא מכלל יחיד [1] ומשיח מוצא מכלל יחיד [כהן משיח מביא פר]: מה צבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה!
או כלך לדרך זו: נשיא מוצא מכלל יחיד [2] ומשיח מוצא מכלל יחיד: מה נשיא מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר - אף משיח מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר?
נראה למי דומה: צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי [3], ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי; מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה?
או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי [4]; מה נשיא מביא בשגגת מעשה - אף משיח מביא בשגגת מעשה? תלמוד לומר: (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] הרי הוא משיח כצבור: מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה';
אימא 'מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו חייבין - אף משיח כשהורה ועשו אחריו בהוראתו יהא חייב'? תלמוד לומר [שם]: 'והקריב על חטאתו אשר חטא': על מה שחטא הוא מביא, ואין מביא על מה שחטאו אחרים.
אמר מר: 'משיח בפר ואין מביא אשם תלוי' - מנא ליה דאין מביא אשם תלוי?
דכתיב [5]: (ויקרא ה יח) [והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו]: מי שחטאתו ושגגתו שוה [6]; יצא משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה [7] דכתיב (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]: הרי הוא משיח כצבור!
'לאשמת העם' עד כאן לא קאמר ליה [8]!
אלא 'אשם' - כדי נסבה [9].
משנה:
הורה [10] בפני עצמו [11] ועשה בפני עצמו - מתכפר לו בפני עצמו [12];
הורה עם הצבור [13] ועשה עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור [14];
[15] שאין ב"ד חייבין [16] עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים [17] - עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת [18].
גמרא:
מנהני מילי?
דתנו רבנן: 'הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, יכול יביא פר לעצמו? - ודין הוא: נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד; מה נשיא חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור [19] - אף משיח: חטא בפני עצמו [20] - מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור;
לא! אם אמרת בנשיא, שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים, תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים? הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים - יכול יביא פר לעצמו? תלמוד לומר [21]: (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב] על חטאתו אשר חטא [פר בן בקר תמים לה’] [22]; הא כיצד: חטא בפני עצמו - מביא בפני עצמו; חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור.'
היכי דמי [23]? אילימא דהוא מופלא [24] והם אינן מופלאין - פשיטא דמתכפר לו בפני עצמו: הוראה דלהון ולא כלום, ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד [25] [26];; ואי דאינון מופלאין והוא לאו מופלא - [27] אמאי מתכפר לו בפני עצמו? הא הוראה דידיה ולא כלום היא [28]?
אמר רב פפא: כגון שהיו מופלין שניהן [29].
סבר אביי למימר: 'חטא בפני עצמו ועשה בפני עצמו' היכי דמי? דיתבי בשני מקומות [30], וקא מורו בתרי איסורי.
אמר ליה רבא: אטו שני מקומות גורמין? אלא אפילו יתבי בחד מקום, וכיון דקא מורו בתרי איסורי – 'חטא בפני עצמו' הוא.
פשיטא הוא בחלב והן בעבודת כוכבים - חטא בפני עצמו הוא: דהא חלוקין בטעמייהו [31] וחלוקין בקרבנות: דהוא בפר והן בפר ושעיר; דהא קא מייתו הני שעיר [32] והוא לא מייתי [33], וכל שכן הוא בעבודת כוכבים והן בחלב, דחלוקין בקרבנותיהן [לגמרי]: דהוא שעירה [34] ואינהו פר! אלא הוא בחלב המכסה את הקרב [35] והן בחלב שעל הדקין – מהו? מי אמרינן 'אף על גב דקרבנן שוה [36], כיון דמִתְרֵי קראי קאתו [37] - הא פליגין בטעמייהו [38]? או דלמא שם 'חלב' אחד הוא [39]? אם תמצא לומר 'שם חלב אחד הוא', הוא בחלב והן בדם [40] – מהו? מי אמרינן בטעמייהו הא פליגין, או דלמא כיון דשוין בקרבן, בתר קרבן אזלינן [41]?
תיקו.
שאין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו':
מנלן דעד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת?
כדאמרינן באידך פירקין [פ"א משנה ג]: (ויקרא ד יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו] ונעלם דבר [מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] – 'דבר', ולא כל הגוף.
[שאין ב"ד חייבין [42] עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת] וכן המשיח:
מנלן?
דכתיב: (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
ולא בעבודת כוכבים [עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת]:
מנלן?
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים [43] לדון בעצמה [44], יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה?
נאמר כאן [45] (במדבר טו כד) [והיה אם] מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן (ויקרא ד יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] : מה להלן בב"ד [46] - אף כאן נמי בבית דין, ומה להלן 'דבר', ולא כל הגוף' - אף כאן [בעבודה זרה] נמי: 'דבר', ולא כל הגוף.
משנה:
אין [47] חייבין [48] אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה [49]; וכן המשיח [50];
ולא בעבודת כוכבים: אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
גמרא:
מנלן?
דתנו רבנן: (ויקרא ד יג) [ואם כל עדת ישראל] ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] - יכול יהו חייבין על שגגת מעשה [בלי הוראת ב"ד]? - תלמוד לומר: 'ישגו ונעלם דבר': אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
וכן המשיח:
מנלן?
דכתיב: (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
ולא בעבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:
מנלן?
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה; יכול יהו חייבין על שגגת המעשה? - (במדבר טו כד) [והיה אם] מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן (ויקרא ד יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו]; מה להלן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף כאן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה' ואילו משיח בעבודת כוכבים לא קתני [51].
מתניתין מני?
רבי היא, דתניא: 'משיח בעבודת כוכבים: רבי אומר בשגגת מעשה [52], וחכמים אומרים: בהעלם דבר [53]; ושוין שבשעירה, ושוין שאין מביא אשם תלוי.'
ותסברא? 'בזדונו כרת ובשגגתו חטאת' [54] מי קתני [55]?
אלא תני הא [56], הוא הדין להא [57] - הכא נמי: תנא הא [58], והוא הדין להא [59].
מאי טעמא דרבי?
אמר קרא [60]: (במדבר טו כח) וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה [לפני ה' לכפר עליו ונסלח לו]: 'הנפש' - זה משיח; 'השוגגת' זה נשיא; 'בחטאה בשגגה': רבי סבר: [61] חטא זה בשגגה יהא [62], ורבנן סברי: מי שחטאתו בשגגה [63], יצא משיח שאין חטאתו בשגגה [64] אלא בהעלם דבר [65].
ושוין שבשעירה - כיחיד.
מנלן?
דאמר קרא: (במדבר טו כז) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]: אחד יחיד, ואחד נשיא, ואחד משיח - כולם בכלל 'נפש אחת' הן.
הערות
עריכה- ^ דיחיד מביא כשבה או שעירה, וצבור מביא פר
- ^ דבכלל 'אם נפש אחת' (ויקרא ד כז) הוא, ומוצא מכללו, דיחיד מביא כשבה או שעירה, ונשיא מביא שעיר
- ^ ואין מביאין אשם תלוי כלל, כדאמר לקמן: דכתיב ביה באשם תלוי [יקרא ה,יז] 'ואם נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם, וכתיב [פסוק יח] 'וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע': מי שחטאתו ושגגתו שוה חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר, יצא כהן משיח שחטא בהעלם דבר, וכל שכן צבור דיצא מאשם תלוי, משום ד'העלם דבר' בהדיא כתיב בהו, ואין חטאתו ושגגתו שוה, דבעינן העלם דבר עם שגגת מעשה; ועוד: דצבור אינו בכלל 'נפש'
- ^ נשיא ומשיח מביאין שעירה בעבודת כוכבים, דכתיב בפרשת 'שלח לך אנשים' בעבודת כוכבים (במדבר טו כז) 'ואם נפש' דאחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע; ומביא אשם ודאי - בין נשיא ובין משיח, דכתיב באשם גזילות ובאשם מעילות 'נפש' (ויקרא ה כא – אשם גזילות; אשם מעילות בפסוק טו), ומשיח ונשיא בכלל 'נפש
[אחת]’ הן, וצבור אין מביאין אשם ודאי, דאינן בכלל 'נפשאחת' (ויקרא ה יז); והא דתנן אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח הכי משמע: דב"ד - הוא דאינן חייבין כלל עד שיורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת: שאם הורו בשחייבין על זדונו כרת ושגגתו אשם פטורין לגמרי, ועוד: דבאשמות אין בהם דין שוגג, דעל זדון הוא מביא אשם, וכן המשיח אין מביא פר אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אבל במקום אשם ודאי - חייב אשם, לפי שהוא בכלל 'נפשאחת', דלהכי הושוה לצבור: דאין מביאין פר במקום אשם - ^ באשם תלוי
- ^ דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה, דהיינו יחיד
- ^ דאינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה
- ^ כלומר: מ'לאשמת העם' קאמר דנפקא ליה דאין חטאתו ושגגתו שוה, דמשיח כצבור; והא אכתי לא קמה ליה היקש ד'לאשמת העם': דעדיין לא הועמד לאשמת העם במקומו: דהא קאמר 'אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם' - יכולני ללמוד מן הדין דמשיח צריך העלם דבר עם שגגת מעשה כצבור, וקאמר 'נראה למי דומה: צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי': בענין זה הוא דומה משיח לצבור אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם', והכא קאמר דמ'לאשמת העם' נפקא ליה דמשיח אין חטאתו ושגגתו שוה: דאין מביאין אשם תלוי, והלא בלא 'אשמת העם' הוא דן ולמד
- ^ אלא עיקר הדין שהוא דן - כך הוא: צבור בפר, משיח בפר: מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר ושגגת מעשה
- ^ כהן משיח
- ^ כגון דמורו בתרי איסורי: בית דין בחלב והוא בעבודת כוכבים
- ^ דמביא פר בפני עצמו, דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו בית דין כלל - לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר, דמקרא מלא הוא! אלא כי איצטריך למיתני - כגון שהורו בשני איסורים
- ^ בית דין, כגון דהורו בחדא איסור: הוא בחלב והן בחלב
- ^ שהוא מתכפר בשל בית דין
- ^ ומפני מה מתכפר בשל בית דין עם הצבור כי הורה עם הצבור? - לפי שבדברים הרבה שוה משיח לבית דין:
- ^ קרבן
- ^ אין חייבין קרבן
- ^ והואיל והושוה משיח לבית דין - הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור - מתכפר עם הצבור; והא דקתני 'שאין ב"ד חייבין' ולא קתני 'שאין צבור חייבין' - סתמא כרבי מאיר, דאמר לעיל בפרק קמא: 'ב"ד מביאין על ידיהן פר, והן פטורין'
- ^ משום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה; והואיל וחטאתו בשגגת מעשה - הוא כיחיד דעלמא, הלכך: כי חטא על פי בית דין עם הצבור - דהוי 'העלם דבר עם שגגת מעשה' - מתכפר עם הצבור; ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביוה"כ; לפיכך מתכפר לו עם הצבור
- ^ הורה בפני עצמו
- ^ דכתיב בכהן משיח
- ^ דמשמע: דכי חטא בפני עצמו - הוא דיביא בפני עצמו, הא אם חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור
- ^ דכי הורה משיח בפני עצמו: דמורו בתרי איסורי - דמתכפר בפני עצמו
- ^ דהוא מופלא ב"ד
- ^ מצבור
- ^ דהא תנן לעיל בפרק קמא (דף ד':) או שלא היה שם מופלא של בית דין: דלא הויא הוראה: שאע"פ שאינו מסנהדרין, שאילו היה מסנהדרין - אפילו [אם] קטן שבכולם לא היה שם - לא הויא 'הוראה', כדאמרינן: 'מאי כל עדת? - דאי איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה, ואי לא - לא הויא הוראה, וכשגגת מעשה לחודיה דמי: דמייתי כל חד וחד כשבה או שעירה - הכא נמי: כי הוי הוא מופלא והן אינן מופלאין, כי הורה בפני עצמו, הואיל והוא לא היה שם עמהן - פשיטא דמתכפר בפני עצמו, דהוראה דידהו - לאו כלום היא
- ^ כי הורה בפני עצמו
- ^ דכיון דאינו מופלא - לא ידע מאי קא מורה, ולא הוה 'הוראה מעליא', וכשגגת מעשה לחודיה דמי, ואשכחן משיח בשגגת מעשה גרידתא - פטור לגמרי, כדאמרינן בסוף פירקא: שאין חטאתו שוה ליחידים
- ^ בשוין: דהוא מופלא והן מופלאים; הלכך איצטריך למיתני דכי חטא בפני עצמו - אף על גב דהוראה דידהו הוי הוראה מעליא - אפילו הכי מתכפר בפני עצמו, משום דקא מורו בשני איסורי; חטא עם הצבור - אף על גב דהוא מופלא: דהוראה דידיה הוי הוראה מעליא - אפילו הכי מתכפר עם הצבור, משום דקא מורו בחדא איסורא
- ^ משיח במקום אחד וב"ד במקום אחר
- ^ בפסוקים: דחלב ועבודת כוכבים - מתרי קראי נפקי
- ^ דב"ד מייתי שעיר אעבודת כוכבים
- ^ שעיר
- ^ לחודיה, דכתיב בעבודת כוכבים בפרשת 'שלח לך אנשים': 'ואם נפש': דאחד יחיד ואחד נשיא במשמע
- ^ דהוי 'דבר שאין הצדוקים מודין', דהא לא מפרש קרא מאי ניהו: דאפילו אמוראי פליגי בשחיטת חולין ב'אלו טריפות' (דף נ:) מאי ניהו כרס הפנימי; וכל שכן חלב שעל גבי הדקים שאין הצדוקים מודין, דהא לא כתיב בהדיא! אי נמי דהורו בחלב שעל הקרב בין בכזית לפחות מכזית: דכזית לא כתיב בהדיא, והוי 'דבר שאין הצדוקין מודין'
- ^ דהן בפר והוא בפר
- ^ כדאמרינן לעיל בפרק קמא (דף ג.)[??] 'ואת החלב': וי"ו יתירא להביא חלב שעל גבי הדקין
- ^ הא חלוקים בפסוקים, ומתכפר בפני עצמו
- ^ והורה עם הצבור הוא ומתכפר עם הצבור
- ^ כגון בדם המובלע באיברים, או בין כזית לפחות מכזית, והוי 'דבר שאין הצדוקין מודין'
- ^ דכיון דשוין בקרבן 'הורה עם הצבור' הוא, ומתכפר עם הצבור
- ^ קרבן
- ^ מכלל פר העלם דבר של צבור
- ^ בהבאת פר ושעיר
- ^ בעבודת כוכבים
- ^ דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו' (ויקרא ד יג), ואמרינן לעיל בפרק קמא (דף ה.): הוראה תלויה בבית דין, דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל' - דהיינו בית דין – ומעשה תלוי בקהל, דכתיב הקהל ועשו; ובעבודת כוכבים לא כתיב בית דין, דכתיב 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' (במדבר טו כד), ואי סלקא דעתא 'בית דין' - והא אין מעשה תלוי בבית דין אלא בקהל, דהכא כתיב 'מעיני העדה נעשתה', דהיינו מעשה; אלא: מה להלן בית דין דכתיב בפרשת ויקרא
- ^ בית דין
- ^ קרבן
- ^ וצבור - הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתו כל חד וחד כשבה או שעירה, דדיניהם כיחידים: דכיון דלא עשו על פי בית דין - מחלקי כולהו מהדדי, והוו יחידים, ויחידים חייבין בשגגת מעשה
- '^ אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום, כדאמר לקמן בפרק בתרא (דף יא.) מעם הארץ' [ןיקרא ד,כז] – פרט למשיח, דאינו מביא בשגגת מעשה כלל, והיינו דקאמר יצא משיח שאין חטאתו בשגגה, דהיינו בשגגת מעשה
- ^ דקתני ולא בעבודת כוכבים אין חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ולא קתני 'וכן המשיח'; ומדלא קתני 'וכן המשיח' - מכלל דמשיח בעבודת כוכבים חייב בשגגת מעשה לחודיה
- ^ לחודיה
- ^ כלומר: עם שגגת מעשה, כשאר מצות
- ^ דעבודת כוכבים, דקתני ולא בעבודת כוכבים, אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת
- ^ 'וכן המשיח'? והא קיימא לן דמשיח נמי בעבודת כוכבים אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת, כדאמרינן לקמן: נאמר כאן עליה כו' לאשמת העם הרי משיח כצבור ואפילו הכי לא קתני במתניתין 'וכן המשיח'
- ^ בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת כשאר מצות, וכן המשיח
- ^ והוא הדין בעבודת כוכבים: דמשיח כצבור: דאינו חייב בעבודת כוכבים אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת
- ^ דאין חייבין בשאר מצות אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה וכן המשיח
- ^ והוא הדין לעבודת כוכבים דמשיח כצבור: כי היכי דאין ב"ד חייבין על עבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, ודלא כרבי
- ^ בפרשת 'שלח לך'
- ^ 'חטאה בשגגה' הכי משמע:
- ^ כלומר: בשגגת מעשה לחודיה, ואפילו משיח
- ^ דהכי משמע 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת': דיביא שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות
- ^ בשאר מצות, כלומר: בשגגת מעשה
- ^ אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה: דעל שגגת מעשה לחודיה - פטור לגמרי