ביאור:בבלי הוריות דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת הוריות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אף חטאת לא נאכלת;
כיוצא בו אמר רבי יוסי: (עזרא ח לה) הבאים מהשבי [בני] הגולה הקריבו [עלות] לאלהי ישראל פרים שנים עשר [כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר] הכל עולה [לה’]; 'הכל עולה' סלקא דעתך [1]? אפשר שחטאת עולה? אלא: הכל כְּעולה: מה עולה לא נאכלת - אף חטאת [2] לא נאכלת [3], דתניא: 'רבי יהודה אומר: על עבודת כוכבים הביאום'; ואמר רב יהודה אמר שמואל: על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו.
בשלמא לרבי יהודה, משכחת לה להני שנים עשר חטאות: כגון דחטאו שנים עשר שבטים, דמייתו שנים עשר שעירים; אי נמי דחטאו שבעה שבטים, ושארא אינך בגרירה;
ולרבי שמעון נמי משכחת לה: כגון דחטאו אחד עשר שבטים, דמייתו אחד עשר שעירים, ואידך דב"ד [4];
אלא לרבי מאיר, דאמר בית דין מביאין ולא צבור - שנים עשר היכי משכחת ליה?
כגון דחטאו והדר חטאו והדר חטאו עד תריסר זימני.
[5] והא מייתי להו הנהו דחטאו [6]?
אמר רב פפא: כי גמירי 'חטאת שמתו בעליה במיתה' - הני מילי ביחיד, אבל לא בצבור, לפי שאין מיתה בצבור [7].
מנא ליה לרב פפא הא? אילימא מדכתיב (תהלים מה יז) תחת אבותיך יהיו בניך [תשיתמו לשרים בכל הארץ] [8] - אי הכי אפילו ביחיד נמי [9]!?
אלא דוקיא דרב פפא משעיר דראש חדש [10], דאמר רחמנא מייתי מתרומת הלשכה [11] - והא [12] מייתי להו מישראל [13], והנך [14] דפיישי - היכי מייתו [15]? אלא שמע מינה: חטאת שמתו בעליה בצבור קרבה.
מי דמי שעיר ראש חודש? דלמא לא מייתו מצבור [16] - אבל הכא [17] - ודאי מייתו [18]!
אלא טעמא דרב פפא מהכא: דכתיב (דברים כא ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' [ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם]: ראויה כפרה זו [19] שתכפר על יוצאי מצרים, מדכתיב 'אשר פדית' [20]!
מי דמי? התם [21] כולהו איתינון [22]; מגו דמכפרה אחיים - מכפרה נמי אמתים [23], אלא הכא - מי הוו חיים [24]?
אין הכי נמי, דכתיב (עזרא ג יב) ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות [הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול]
ודלמא מועטין הוו [25], ולא רבים הוו [26]?
[27] הכתיב (עזרא ג יג) ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם [כי העם מריעים תרועה גדולה] והקול נשמע עד למרחוק [28].
והא מזידין הוו [29]?!
הוראת שעה היתה [30]; הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי - (עזרא ח לה) [הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עלות לאלקי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל] אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה [צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה’] - כנגד מי? אלא הוראת שעה היתה - הכא נמי הוראת שעה היתה.
תנו רבנן: 'מת אחד מן הצבור [31] – חייבין; אחד מבית דין – פטורין.'
מאן תנא?
אמר רב חסדא אמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר רב: רבי מאיר היא, דאמר בית דין מביאים ולא צבור, הלכך מת אחד מן הצבור – חייבין, דהא קאים כוליה בית דין; מת אחד מבית דין – פטורין, דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין [32], ומשום הכי פטורין.
מתקיף לה רב יוסף: ונוקמה כרבי שמעון, דאמר 'בית דין עם הצבור': מת אחד מן הצבור חייבין - דאין צבור מתים [33]; מת אחד מבית דין - פטורין כדאמרינן: דחטאת שותפין היא ?
אמר ליה אביי: שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר 'חטאת שותפין אינה מתה', דתניא: 'פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם - ימותו כולן, דברי רבי יהודה [34]; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו', לפי שאין חטאת צבור מתה [35]!
אמר ליה רב יוסף: כהנים קא אמרת? שאני כהנים דאיקרו 'קהל', דכתיב (ויקרא טז לג) [וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ו]על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר [36].
אלא מעתה [37] - נייתו פר בהוראה? וכי תימא הכי נמי - טפי להו שבטים [38]!
אלא אמר רב אחא ברבי יעקב: שבטו של לוי לא איקרו 'קהל', דכתיב (בראשית מח ד) [ויאמר אלי] הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם]: כל שיש לו אחוזה איקרי 'קהל', וכל שאין לו אחוזה [39] - לא איקרי 'קהל' [40]!
אם כן - חסרי להו י"ב שבטים?
אמר אביי: (בראשית מח ה) [ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם] אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי [41].
אמר רבא: והא כתיב [שם,פסוק ו] [ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו] על שם אחיהם יקראו בנחלתם - לנחלה הוקשו [42] ולא לדבר אחר [43]!?
ולא? והא חלוקין בדגלים?
כנחלתן כך חנייתן [44], כדי לחלק כבוד לדגלים.
והא חלוקים בנשיאים?
ההוא לחלוק כבוד לנשיאים, דתניא: 'שלמה עשה שבעה ימי חנוכה, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה? כדי לחלוק כבוד לנשיאים'.
מאי הוי עלה [45]?
תא שמע דתניא: 'רבי שמעון אומר: חמש חטאות מתות: ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, וחטאת שנתכפרו בעליה, וחטאת שעברה שנתה; ואי אתה יכול לומר 'ולד חטאת' בצבור, שאין צבור מפרישין נקבה [46]; ואי אתה יכול לומר 'תמורת חטאת' בצבור, שאין תמורה בצבור [47]; ואי אתה יכול לומר 'חטאת שמתו בעליה' בצבור, שאין צבור מתים; 'שנתכפרו בעליה' ו'שעברה שנתה' - לא שמענו [48]; יכול ימותו? אמרת: ילמוד סתום מן המפורש: מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה: ביחיד דברים אמורים, ולא בצבור - אף שנתכפרו בעליה ושעברה שנתה: ביחיד דברים אמורים, ולא בצבור.
וכי דנין אפשר משאי אפשר [49]?
רבי שמעון בחד מקום גמיר [50].
הדרן עלך הורו בית דין
מסכת הוריות פרק שני: הורה כהן משיח (הוריות ו ב)
מקורות במקרא
עריכהקרבן כהן משיח שחטא
ויקרא ד,ג:
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת
ויקרא ד,ד: והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני ה' וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה'
קרבן נשיא שחטא
ויקרא ד,כב: אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם
ויקרא ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים
ובעבודה זרה:
במדבר טו,כז: ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת
משנה:
עריכההורה כהן משיח לעצמו שוגג [כלומר: טועה בדין] ועשה שוגג - מביא פר; [51] שוגג ועשה מזיד, [52] מזיד ועשה שוגג – פטור [53]: שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור [54].
גמרא:
עריכהשוגג ועשה שוגג - מביא פר פשיטא [55] [דהא כתיב ויקרא ד,ג: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]!?
אמר אביי: הכא במאי עסקינן? כגון שהורה, ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעה שטעה - אמר "הריני עושה על דעת הוראתִי"; דמהו דתימא כיון דאילו מתידע ליה [56] שמא הדר ביה [57] - [58] כמזיד דמי, ולא לחייב [59]? - קא משמע לן [שזה נחשב שוגג].
מזיד ועשה שוגג כו':
מנא הני מילי?
דתנו רבנן [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחטאות פרק ב משנה א] (ויקרא ד ג) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור, שיכול [60]: והלא דין הוא:
הערות
עריכה- ^ והכתיב 'שעירי עזים לחטאת'
- ^ דהקריבו
- ^ לפי שהיו שעירין של צבור הנשרפין, לפי שהכניסו דמן לפני ולפנים, כדכתיב 'וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש' (ויקרא ו כג), כדתנן (זבחים פ"ד מ"ד, דף מז.) 'פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין' - דהיינו שעירי עבודת כוכבים דצבור
- ^ ואחד שהביאו בית דין - הרי י"ב
- ^ בין לר' יהודה בין לר' שמעון בין לרבי מאיר היכי קרבי הנהו חטאות?
- ^ בימי צדקיהו, דהוו חטאת שמתו בעליהן
- ^ דאע"ג דמתו צבור - לא אזלא למיתה חטאת דידהו
- ^ דמשמע: דבנים במקום אבות קיימי, וכאבות חיים דמו, והכא איכא בנים דדורו של צדקיהו
- ^ לימא 'חטאת שמתו בעליה דלא למיתה אזלא': דלהוי הבן במקום אב
- ^ דהוי חטאת
- ^ דכל קרבנות צבור מתרומת הלשכה הם באין
- ^ דלמא
- ^ לאחר שנתרמה תרומת הלשכה
- ^ ישראל
- ^ שעיר דראש חודש, דאתא מתרומת הלשכה? והא הוי 'חטאת שמתו בעליה'
- ^ דלמא מיתו מצבור דלמא לא מיתו: דספק הוי, ואהכי קרבה
- ^ דורו של צדקיהו
- ^ ודאי מתו
- ^ בעגלה ערופה
- ^ וכיון שתכפר על יוצאי מצרים, ויוצאי מצרים מתים נינהו - אלמא אין מיתה בצבור; והוא הדין לדורו של צדקיהו: דאף על גב דמתו - מתכפרין בהנהו חטאות
- ^ גבי עגלה ערופה
- ^ כולהו איתנהו בחיים, דעיקר כי אתיא עגלה ערופה - אהֲני דאיתנהו קא אתיא
- ^ דהיינו יוצאי מצרים
- ^ הני דורו של צדקיהו
- ^ דהאי דכתיב 'ורבים מהכהנים והלוים' - דלמא מעוטי דצבור דבית שני הוו
- ^ והוה ליה 'חטאת שמתו רוב בעליה', ולא קרבה, והכא כתיב דקרבה
- ^ הא לא מצית אמרת דמעוטי הוו. אלא ודאי רבים הוו:
- ^ ואותן דבוכים - מדור של בית הראשון היו; ומדאין מכירין קול השמחה - שמע מינה דרובא הוו אותן דבוכין, והוי כחטאת שרוב בעליה קיימין, ומשום הכי קרבה
- ^ דורו של צדקיה, ובני קטלא נינהו, ולא בני קרבן נינהו, והיכי מתכפרים בהנך חטאות
- ^ דאף על גב דהוו מזידין - הוו מתכפרים
- ^ כגון שהורו ב"ד ועשו צבור על פיהם, ולא הספיקו להביא עד שמת אחד מן הצבור
- ^ דהויא כמתו מקצת בעליה, ולא קרבה; הא דאיקרי להו 'שותפין' - לא משום דחטאת של שותפין דעלמא קרבה, דאין שנים מביאין קרבן! אלא האי דאיקרי להו 'שותפין' - משום דלא מצי קרי להו 'צבור', דהא לאו צבור נינהו - הלכך קרי להו 'שותפין'
- ^ דאין דין מיתה בצבור: דכי גמירי 'חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא' – ביחיד, ולא בצבור
- ^ דהכי סבירא ליה: דאפילו חטאת צבור מתה
- ^ והא הכא דפר של יום הכפורים - דהיינו פר של אהרן - הוי 'חטאת השותפין': דכהנים מתכפרים בו, וקאמר רבי שמעון 'ירעו': דלא הוי כחטאת שכפרו בעליה בעלמא, דלמיתה אזלא, משום דחטאת שותפות - לאו כחטאת יחיד דמיא, אלא כחטאת צבור דמיא; והוא הדין כי מת אחד מן השותפין: דלא כחטאת שמתו בעליה דמיא, אלא חטאת השותפין היא, ואינה מתה; והכא הוא דקאמר 'ירעו': משום דהא כפרו בעליה! אבל היכא דמת אחד מן השותפין - אימא לך דסבירא ליה לרבי שמעון דקרבה: דחטאת השותפין אינה מתה; הלכך לא מיתוקמא כרבי שמעון
- ^ דאתקש לקהל וכיון דאיקרו קהל משום הכי קאמר רבי שמעון דפר חטאת דידהו כחטאת שעיר דקהל דמי דאינה מתה אבל בחטאת השותפין לעולם אימא לך דס"ל לרבי שמעון דכי מת אחד מן השותפין דלא קרבה וכי מת אחד מן בית דין פטור ואכתי נוקמה כר"ש
- ^ דכהנים איקרו קהל
- ^ לר"ש הויין י"ג שבטים, ותנן רבי שמעון אומר י"ג פרים פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין דלא הוו אלא י"ב שבטים
- ^ וכהנים ולוים אין להם אחוזה
- ^ והוא הדין לכהנים דלא איקרו 'קהל', דכהנים הויין בכלל שבט לוי! ואכתי נוקמה כרבי שמעון
- ^ דבתרי שבטים חשיב להו, כראובן ושמעון
- ^ אפרים ומנשה לשאר שבטים: שיהיו נוטלים בנחלה כשאר שני שבטים
- ^ ולא לדברים אחרים הוקשו; אבל אין מביאין שני פרים; ואכתי חסרי להו מי"ב שבטים!? אלא שמעינן מינה דלוי איקרי 'קהל' וכהנים לא איקרי 'קהל', ושותפין נינהו, ולא מתוקמא כרבי שמעון, דקרא הכי משמע 'ומולדתך'
- ^ שיעקב אבינו חלק להם את הארץ, וציום היאך יחנו לדגליהם; וכן מצינו במדרש תנחומא: דיעקב אבינו תקן להם דגלים וחלק להם הארץ; וכן מצינו 'איש על דגלו באותות' (במדבר ב ב) באות אשר צוה להם אביהם, שלאותן רוחות שנחלקו לשאת מטתו - לאותן רוחות חנו לדגליהם, והיינו דאמרינן: כנחלתן כך חנייתן
- ^ אי הוה דוקא הא דאביי דאמר דשמעינן ליה לרבי שמעון דאמר דחטאת השותפין אינה מתה? או לאו דוקא
- ^ שאין אתה מוצא קרבן צבור שהיתה באה נקבה
- ^ דכתיב (ויקרא כז י) 'לא יחליפנו ולא ימיר', דלשון יחיד הוא, ולא צבור ושותפין; והכי מפרש בפרק קמא דמסכת תמורה (דף יג.)
- ^ אם מתים בצבור אי לא
- ^ הא ולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה - אי אפשר בצבור, וקא אמר מה מצינו
- ^ הא לא קשיא: דלא הוי דנין אפשר משאי אפשר, משום דרבי שמעון בחד מקום גמיר להו: דכי נצטוו ישראל על ארבע חטאות - בחד מקום גמיר להו הלכה למשה מסיני שיהיו נהוגות יחד: במקום אחד: או ביחיד או בצבור, וקא דייק רבי שמעון: אי ס"ד בצבור - הנך כולהו מי איתנהו יחד בצבור? אלא ש"מ דביחיד אמורה, ולא בצבור: דכי היכי שמתו בעליה, ולד חטאת, ותמורת חטאת - ליתנהו בצבור, הכי נמי שכיפרו בעליה ושעברה שנתה ליתנהו בצבור: דעל כרחין ילמוד סתום מן המפורש; והכי אמרינן במסכת תמורה, בפרק 'יש בקרבנות יחיד' (טז:): אמר רבי שמעון בן לקיש: ארבע נתנו להם דמתות, והחמישית ירעה, ויחד ניתנו: שיהיו נוהגות במקום אחד; ומספק העמידום על חמש: שיהיו חמשתן מתות; ואי ס"ד דארבע ניתנו להם בצבור, הנך כולהו ארבע מתות מי איתנהו בצבור? הא לא משכחת לה דאפשר בצבור אלא שנים ותו לא!? אלא על כרחך ילמוד סתום מן המפורש; וקא דייקא מהא מתניתא, דכי היכי דאמר רבי שמעון 'ה' חטאות מתות' - ביחיד ולא בצבור, דמההיא דוקיא דייק רבי שמעון דיחיד ולא בשותפין, דהיינו בית דין, משום דאי אתה יכול לומר 'ולד חטאת' בשותפין: שאין השותפין מביאין נקבה: דפר ושעיר - הוא דמביאין; ואי אתה יכול לומר 'תמורת חטאת' בשותפות, שאין תמורה בשותפין דעלמא, וכל שכן בבית דין! דה"נ תנן במסכת תמורה (דף יג.) 'אין השותפין עושין תמורה'; וילמוד סתום מן המפורש: מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת: ביחיד דברים אמורים ולא בשותפין - אף חטאת שמתו בעליה, ושכפרו בעליה, ושעברה שנתה - ביחיד ולא בשותפין; דחטאת שמת אחד מן השותפין – קרבה; הלכך הא דקתני 'מת אחד מבית דין – פטור' לא מתקומא אליבא דרבי שמעון
- ^ הורה
- ^ או שהורה
- ^ מקרבן
- ^ מה הוראת ב"ד לצבור - אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף הוראת כהן משיח לעצמו - אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמפרש בגמרא: 'לאשמת העם' (ויקרא ד ג) - הרי משיח כצבור, וכי הורו בית דין מזידין ועשו קהל שוגגין - לא הוי הוראה, והוי שגגת מעשה לחודיה, והוו יחידין, ומייתו כל חד וחד כשבה או שעירה, אבל כהן משיח - כי הורה מזיד ועשה שוגג - לא דיניה כיחיד ופטור לגמרי, דהכי אמרינן בפרק בתרא (דף יא.) ’’מעם הארץ' (ויקרא ד כז) - פרט למשיח, דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה
- ^ דכי הורה בשוגג ועשה שוגג דהוי שוגג מעליא, ומביא פר קרבן
- ^ מאיזה טעם הורה
- ^ שמא היה חוזר בו מאותו טעם, וכי שכח ההוא טעמא ואף על פי כן הוא עושה, ותולה בהוראתו ראשונה
- ^ אימא
- ^ קרבן
- ^ לגמור מדין קל וחומר שמשיח כצבור, ולא צריך למכתב 'לאשמת העם' אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם' - הייתי למד מן הדין