ביאור:בבלי הוריות דף ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת הוריות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ושוין שאין [1] מביא אשם תלוי
מנלן?
דכתיב [2]: (ויקרא ה יח) [והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו]: [3] רבי סבר מי שכל חטאו בשגגה, יצא זה [4], שאין [כל] חטאו בשגגה [5] אלא בהעלם דבר [6].
מידי 'כל' כתיב?
אין! דאם כן - נכתוב 'על שגגתו' למה לי 'אשר שגג'? - הא קא משמע לן: דעד דאיכא כל חטאו בשגגה, יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודת כוכבים, ולא בשאר מצות [שאינו חייב] אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה.
ורבנן [7] מי שחטאו בשגגה, יצא משיח שאין חטאו בשגגה, לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה [8].
משנה:
אין בית דין חייבין [9] עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת [10], וכן המשיח [11]; ולא בעבודת כוכבים עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
- [לא באשם ודאי, אלא בחטאת; אך להלן בדף ח,א הגמרא לומדת אשם מחטאת.]
גמרא:
מנלן?
דתניא: רבי אומר: נאמר כאן (ויקרא ד יד) [ונודעה החטאת אשר חטאו] עליה [והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד] ונאמר להלן (ויקרא יח יח) [ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה] עליה [בחייה]; מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
אשכחן צבור, משיח מנלן?
(ויקרא ד ג: אם הכהן המשיח יחטא) לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
נשיא [12]יליף 'מצות' 'מצות': כתיב גבי נשיא (ויקרא ד כב) [אשר נשיא יחטא] ועשה אחת מכל מצות ה' [אלקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם], וכתיב בצבור (ויקרא ד יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל] ועשו אחת מכל מצות [ה' אשר לא תעשינה ואשמו]; מה צבור: דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף נשיא: דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת;
יחיד [13] - אמר קרא [14] (ויקרא ד כז) ואם נפש [אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] וילמד תחתון מעליון [15].
ולא בעבודת כוכבים עד שיורו [על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת]:
בעבודת כוכבים מנלן?
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה [16] - יכול יהו חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת [17]? – נאמר כאן (במדבר טו כד) [והיה אם] מעיני [העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן (ויקרא ד יג) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו]: מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
אשכחן צבור; יחיד, נשיא, משיח [בעבודת כוכבים] - מנלן?
אמר קרא (במדבר טו כז) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת] אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח - כולן בכלל 'נפש אחת' הן, וילמד תחתון מן העליון [18].
הניחא למאן דמפיק לה ל'עליה' לגזירה שוה, כדאמרן; אלא לרבנן דמפקי לה ל'עליה' לעריות וצרות [19], דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מנא להו?
נפקא להו מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה: (במדבר טו כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה [פסוק ל] והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] [20]; הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת [21] - אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
אשכחן יחיד נשיא ומשיח, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות [22]; צבור מנלן?
יליף עליון מתחתון [23].
ורבי - הא דרבי יהושע בן לוי, מאי עביד ליה?
מפיק ליה לכדתניא: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין רבים [24] ליחידים: רבים בסייף וממונן אבד; יחידים בסקילה וממונן פלט, יכול נחלוק בקרבנותיהם [25]? תלמוד לומר: (במדבר טו כט) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה [לכם לעשה בשגגה] [26].
מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא - דלא חלק הכתוב, הא חלק הוה אמינא נחלוק? מאי נייתי [27]? נייתי פר צבור? - בשאר מצות הוא דמייתו [28]! נייתי פר לעולה ושעיר לחטאת? - צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו! נייתי שעיר? - נשיא בשאר מצות הוא דמייתי! נייתי שעירה? - יחיד נמי היינו קרבנו [29]! איצטריך [30]; סלקא דעתא אמינא: צבור מייתי פר לעולה ושעיר לחטאת, הני [אנשי עיר הנדחת] נייתי איפכא: פר לחטאת ושעיר לעולה; אי נמי [משמעות 'תורה אחת' לשיטת רבנן, דמפקי לה ל'עליה' לעריות וצרות] צריך [31] ואין לו תקנה [32] - קא משמע לן [33].
דכולי עלמא מיהת כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי; מאי משמע?
אמר רבא, ואי תימא רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי: אמר קרא (במדבר טו כב) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה [אשר דבר ה' אל משה; [פסוק כג] את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם] - איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? - הוי אומר זו עבודת כוכבים [34].
דבי רבי תנא: אמר קרא (במדבר טו כב) [וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה] אשר דבר ה' אל משה, וכתיב (במדבר טו כג) אשר צוה ה' אליכם ביד משה [מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם] [35]; איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר זו עבודת כוכבים, דתנא רבי ישמעאל: (שמות כ ב) אנכי [ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים] ו'לא יהיה לך [אלהים אחרים על פני]’ - מפי הגבורה שמענום [36];
דבי רבי ישמעאל תנא:
(במדבר טו כג) [את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה] למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם [37]; איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה [38]? הוי אומר זו עבודת כוכבים.
והא אמר מר 'עשר מצות נצטוו ישראל במרה' [39]?
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [40].
משנה:
אין [41] חייבין [42] על עשה ועל לא תעשה שבמקדש [43]; ואין מביאין [44] אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש [45];
אבל חייבין [46] על עשה ועל לא תעשה שבנדה [47], ומביאים [48] אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה [49];
איזו היא 'מצות עשה שבנדה'?
פרוש מן הנדה [50];
ומצות לא תעשה?
אל תבא על הנדה [51].
גמרא:
מנא הני מילי דצבור לא מחייבי קרבן בעלמא [52] ויחיד אשם תלוי נמי לא [53]?
אמר רב יצחק בר אבדימי: נאמר [54] [55] [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה] ואשם [56] בחטאת, ובאשם תלוי ואשם (ויקרא ה יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו), ונאמר 'ואשמו' בצבור (ויקרא ד יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו); מה 'ואשם' ביחיד בחטאת קבועה [57] - אף 'ואשמו' [58] בצבור בחטאת קבועה [59]; ומה צבור בחטאת קבועה [60] - אף אשם תלוי נמי [61]: אין בא אלא על ספק חטאת קבועה [62].
אמרי: אי הכי - קרבן עולה ויורד נמי! הא כתיב (ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה] [63]!?
דנין ’[ו]אשם' מן ' [ו]אשמו' ואין דנין ’[ו]אשם' מן 'יאשם'.
ומאי נפקא מינה? והא תני דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]: (ויקרא יד לט) ושב הכהן [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד מד) ובא הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו היא ביאה [64]!? ועוד - נילף מן 'ואשם' מטומאת מקדש וקדשיו, דכתיב (ויקרא ה ב) [או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו] והוא טמא ואשם [65]!?
אמר רב פפא: דנין 'ואשם' ו'מצות ה’’ [66] מן 'ואשם' ו'מצות ה’’.
אמר ליה רב שימי בר אשי לרב פפא: ונילף 'ואשם' ונשיאת עון מן 'ואשם' ונשיאת עון [67]?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: דנין 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה' מ'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה' ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שלא נאמר בהם 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה'.
פר העלם
ויקרא ד,יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו
ויקרא ה,ד: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה:
אשם תלוי
ויקרא ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו
משנה:
אין חייבין על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו [68], והנשיא כיוצא בהם [69] - דברי רבי יוסי הגלילי [70];
רבי עקיבא אומר: הנשיא חייב בכולן [71], חוץ משמיעת הקול [72]: שהמלך לא דן ולא דנין אותו [לא מעיד ולא מעידין אותו] [73] [74].
גמרא:
אמר עולא: מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? - אמר קרא: (ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה] [75] - כל שמתחייב באחת - מתחייב בכולן [76], ושאין מתחייב באחת - אין מתחייב בכולן [77].
ואימא [78] מתחייב באחת מהן ואע"פ שאין מתחייב בכולן [79]?
אלא טעמא דרבי יוסי הגלילי מהכא, דתניא: 'היה רבי ירמיה אומר: נאמר [80]
הערות
עריכה- ^ משיח
- ^ באשם תלוי
- ^ ולרבי היכי מצי אמר 'יצא משיח' והא לרבי - חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא, דהא תניא לעיל 'משיח בעבודת כוכבים: רבי אומר בשגגת מעשה'? אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה:
- ^ משיח
- ^ דבעבודת כוכבים בלבד - הוא דחטאו בשגגה
- ^ אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה בלבד, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה
- ^ סברי:
- ^ ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי, וכל שכן צבור דאין חייבין אשם תלוי, דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא
- ^ קרבן [פר העלם דבר]
- ^ ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי – פטורין, דכתיב באשם ודאי* 'ואם נפש אחת', וב"ד אין הם בכלל 'נפש אחת'; ועוד: דבאשמות אין בהן דין העלם דבר, דחייבין אשם ודאי על המזיד כשוגג
- ^ אין מביא פר אלא על העלם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אבל במקום אשם ודאי - חייב להביא אשם ודאי, לפי שהוא בכלל 'נפש אחת'; ולהכי השוה לצבור: דאין מביא פר במקום אשם, אבל אשם יביא, כדתנן לקמן (ד' ט.): אשם ודאי הנשיא המשיח והיחיד חייבין וב"ד פטורין
- ^ נמי לא יביא שעיר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, כדתנן (שם): כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת - יחיד מביא כשבה או שעירה, ונשיא מביא שעיר, ד
- ^ נמי אינו מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת, דתנן: כל מצות שבתורה וכו'
- ^ ברשת ויקרא
- ^ יחיד מנשיא
- ^ דהכא כתיב 'וכי תשגו ולא תעשו' (במדבר טו כב) ולא כתיב הכא כרת
- ^ כגון מגפף ומנשק ומרבץ, כדאמרינן במסכת סנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (דף ס:) בלא תעשה, ואינו בכרת
- ^ יחיד, נשיא ומשיח - מצבור
- ^ כדאמרינן בפרק קמא דיבמות (דף ג:) 'ואשה אל אחותה [לא תקח לצרר לגלות ערותה] עליה [בחייה] (ויקרא יח יח) - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'יבמה יבא עליה וגו' (דברים כה ה)
- ^ בעבודת כוכבים משתעי קרא, דתניא בסיפרי : רבי שמעון אומר: בעבודת כוכבים הכתוב מדבר, שנאמר (במדבר טו לא): 'כי דבר ה' בזה' - שבזה על דיבור ראשון שנאמר בו 'אנכי ה' אלהיך' ו'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' (שמות כ ב-ג)
- ^ דהכא כתיב 'הכרת תכרת' (במדבר טו לא)
- ^ דכתיב [ןחקרא ד,כז] 'ואם נפש [אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם]’ וכתיב 'תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה' (במדבר טו כט-ל) דיחיד ונשיא ומשיח בכלל 'ואם נפש אחת'
- ^ דכתיב בפרשה למעלה (במדבר טו כב) 'וכי תשגו', דהיינו צבור, וילמד מתחתון: מ'ואם נפש': מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות, דגבי יחיד הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים - אף צבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות
- ^ במזיד: אנשי עיר הנדחת
- ^ דכי היכי דחלוק צבור מיחידים: דקרבן צבור בעבודת כוכבים לא דמי לשום קרבן יחיד - הכי נמי נחלוק בקרבנותיהם, דלהוי חלוק, דמרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת, דלא להוי דמי לעולם לשום קרבן, לא לצבור ולא ליחיד
- ^ דעיר הנדחת דשוגג - כיחידים דמו, ומייתי כל חד וחד שעירה כיחיד
- ^ אנשי עיר הנדחת רבים דבסייף
- ^ ולא הוי חלוק, וכל שכן דבעינן חלוק בין אנשי עיר הנדחת לצבור, דהא אין צבור נעשין עיר הנדחת כלל
- ^ ולא הוי חלוק
- ^ 'תורה אחת' (במדבר טו כט)
- ^ לחלוק בקרבן
- ^ לעיר הנדחת בשוגג, דאי אפשר לחלוק
- ^ 'תורה אחת' דמייתי כל חד שעירה כיחיד
- ^ שכל המודה בה - ככופר בכל התורה כולה
- ^ דמשמע: שצוה ע"י משה, וכתיב 'אשר דבר ה’’ דמשמע שהיא בדיבורו של הקב"ה! כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר עם משה
- ^ דהיינו ששמעו בדבורו של הקב"ה, וצוה ע"י משה; בכמה פרשיות שבתורה כגון 'לא תשתחוה לאל אחר' (שמות לד יד) - דלא שמענו אלא מפי משה
- ^ הכי משמע: 'את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה' - דזו עבודת כוכבים; ומנין שזו עבודת כוכבים? מדכתיב בהדיא: '
למן היום אשר צוה ה' והלאה' - שאר מצות והלאה, כלומר: מכאן ואילך לדורותיכם - ^ דכתיב בתחילת עשרת הדברות 'אנכי' ו'לא יהיה לך' (שמות כ ב-ג) - דהיינו עבודת כוכבים
- ^ דהיינו קודם מתן תורה; אלמא עבודת כוכבים לא נאמרה תחלה
- ^ כדברי רבי יהושע בן לוי או כדברי רבי
- ^ ב"ד
- ^ קרבן
- ^ דהיינו טומאת מקדש וקדשיו; עשה שבמקדש: 'וישלחו מן המחנה כל צרוע' (במדבר ה ב); לא תעשה: 'ולא יטמאו את מחניהם' (במדבר ה ג): שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה אלא קרבן חטאת עולה ויורד - הלכך פטור לגמרי, כדמפרש בגמרא; והאי דקתני אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש - לא קא מיירי בכהן משיח כלל, משום דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבי עקיבא: רבי עקיבא לא פטר ליה מִפָּר על טומאת מקדש וקדשיו, ורבי שמעון פטר ליה לגמרי, כדמפרש בגמרא בסוף פירקין
- ^ יחידין
- '^ דאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה, כדמפרש בגמרא; אבל בב"ד - לא איצטריך למיתנא אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש שהרי אין ב"ד מביאין אשם תלוי אפילו במקום ספק חטאת קבועה, כדאמרינן בריש פירקין: משוח בפר ואין מביא אשם תלוי דכתיב באשם תלוי 'וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג' (ויקרא ה יח): מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא משיח; ומנלן דאין חטאתו ושגגתו שוה? דכתיב 'לאשמת העם' (ויקרא ד ג): הרי משיח כצבור: דצבור צריכין העלם דבר עם שגגת מעשה, לפיכך אינו באשם תלוי; הלכך: כי איצטריך - אין מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד דעלמא
- ^ ב"ד
- ^ דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה
- ^ יחידים
- ^ משום דהוי ספק חטאת קבועה
- ^ בסמוך לוסתה, כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש, דכתיב 'והזרתם את בני ישראל' (ויקרא טו לא), כדמפרש בגמרא במסכת שבועות בפרק 'ידיעות הטומאה' (דף יח:)
- ^ דכתיב (ויקרא יח יט) 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב'
- ^ דצבור לא מחייבי שום קרבן בעולם אלא במקום חטאת קבועה
- ^ אין חייבין אלא על ספק חטאת קבועה
- ^ בחטאת קבועה דיחיד
- ^ בפרשת ויקרא [ד,כז]
- ^ וכתיב 'והביא
אתקרבנו' [ןיקרא ד,כח] דמביא כשבה או שעירה, דאינו בעולה ויורד - ^ האמור בפרשת ויקרא בחטאת יחיד הוי חטאת קבועה
- ^ האמור
- ^ אין מביאין שום קרבן אלא במקום חטאת קבועה; דאילו עשאו יחיד - הוי בעולה ויורד, ונאמר 'ואשם' באשם תלוי, דכתיב באשם תלוי 'ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם [ונשא עונו] [ויקרא ה,יז]’
- ^ כלומר: מה 'ואשמו' האמור בצבור חטאתו בקבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד
- ^ אף 'ואשם' האמור באשם תלוי
- ^ לאפוקי עשה ולא תעשה שבמקדש: דאין אשם תלוי בא עליו, משום דהוי חטאת עולה ויורד ולא הוי חטאת קבועה; ותרתי מפקינן מדרבי יצחק בר אבדימי: חדא -דצבור בחטאת קבועה: דאין ב"ד חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש; ואידך - דאין אשם תלוי בא עליו אלא על ספק חטאת קבועה: דאשם תלוי - אפילו דיחיד - אינו בא על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, שהרי אינו ספק חטאת קבועה
- ^ דכתיב (ויקרא ה א) ’[ו]נפש כי תחטא בשגגה ושמעה קול אלה' דהיינו שמיעת הקול, [וכתיב (ויקרא ה ב) 'או נפש אשר תגע וגו' דהיינו טומאת מקדש וקדשיו, וכתיב] (ויקרא ה ד) 'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' - דהיינו בטוי שפתים דכולהו בקרבן עולה ויורד, וכתיב (ויקרא ה ה) 'והיה כי יאשם לאחת מאלה' - מה 'כי יאשם' בעולה ויורד - אף 'ואשם' דכתיב באשם תלוי תהוי במקום עולה ויורד: דלהוי אשם תלוי בא, ואפילו על ספק חטאת שאינה קבועה
- ^ דהא דכתיב 'ושב הכהן' - לא תימא ושב הכהן מבית המנוגע לביתו, אלא הכי הוא: ושב הכהן מביתו לבית המנוגע, דהאי שיבה זו היא ביאה לבית המנוגע
- ^ דהיינו טומאת מקדש וקדשיו - דהוא בקרבן עולה ויורד, דחטאת שאינה קבועה הוא
- ^ דכתיב באשם תלוי 'ואשם' ו'מצות ה’’ (ויקרא ה יז) לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו, דלא כתב ואשם ומצות ה'
- ^ דכתיב באשם תלוי 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' (ויקרא ה יז), וכתיב בעולה ויורד (ויקרא ה א) 'אם לא יגיד ונשא עונו' (ויקרא ה ד) 'והוא ידע ואשם לאחת מאלה'; באשם תלוי כתיב 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה', ובפר [וב]העלם דבר של צבור כתיב (ויקרא ד יג) 'אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו', הלכך אמרינן: מה צבור חטאת בקבועה - אף אשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה
- ^ דכל הני הויין בקרבן עולה ויורד, כדאמרינן לעיל: דצבור אין מביאין חטאת אלא בקבועה
- ^ דאינו בקרבן עולה ויורד
- ^ טעמא דרבי יוסי הגלילי מפרש בגמרא
- ^ בקרבן עולה ויורד
- ^ שאין שמיעת קול חל עליו
- ^ כדתנן במסכת סנהדרין בפרק כהן גדול (דף יח.); ורבי עקיבא – במשיח לא פירש במתניתין ופירש בברייתא, כדאמרינן בברייתא: תניא: רבי עקיבא אומר: משוח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד, ומביא על כולן פר, כדאמרינן בסוף פירקין; דרבי עקיבא לא פטר ליה מפר
- '^ ובדין הוא דלא איבעי למיתנא: דהא תנא לעיל אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש ואמרינן: משום דבעי' צבור בחטאת קבועה, וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה ויורד, והוא הדין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים, דלא הוי חטאת קבועה, דבית דין פטור; והאי דקתני הכא אין ב"ד חייבין על שמיעת קול כו' - משום דבעי אפלוגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא
- ^ דאשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו קאי, וקסבר רבי יוסי הגלילי: כי יאשם לאחת - הכי משמע:
- ^ כל שיש באחת, כלומר: כל שמצווה בכל אחת ואחת - מתחייב קרבן בכולן
- ^ ונשיא, הואיל ואינו מתחייב באחת מהן, דהיינו בשמיעת קול - אין מתחייב בכולן: דפטור מכולן
- ^ 'כי יאשם לאחת' הכי משמע:
- ^ כי אפשר שיהא מתחייב אפילו באחת מהן, אע"פ שאין מתחייב בכולן הוי חייב? ונשיא נמי: אע"פ שאינו חייב בשמיעת קול - יהא חייב בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו
- ^ בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו