" - מכאן אנו לומדים שהרגו בשם המפורש לשון רש"י ומדרש רבותינו הוא (שמו"ר א לה) ואני תמה אם כן מי הגיד לרשע כי משה הרגו אולי סמך ידו עליו ויקללהו בשם ה' וזהו ויך או מפני שנפל מת לפניו פחד משה שיעלילו עליו וקברו בחול וראה אותו עושה כן וידע שהוא הגורם או חשב שהרגו בחרב כי לא ראה רק הקבורה ועל דרך הפשט אומרים (המפרשים ראב"ע כאן והרד"ק בספר השרשים שרש אמר) כי "אתה אומר" פירושו חושב כי מצינו אמירה על מחשבת הלב אמרתי אני בלבי (
) אמרתי טוב ממנו הנפל (שם ו ג) ואין בכאן צורך לזה כי אמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו אם בעבור שאתה חפץ להרגני כאשר הרגת המצרי אתה מוכיח אותי ואומר למה תכה רעך
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ולכהן מדין שבע בנות" - לא יזכיר הכתוב שמו כי איננו ידוע רק מן הכנוי שהוא נכבד בכהונתו והוא יתרו כי אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו (להלן ד יח) ושם כתוב ויאמר יתרו למשה לך לשלום כמו אליה (
מלכים ב א ג) ואליהו (שם א יז א) ירמיה (
ירמיהו כז א) וירמיהו (שם א א) ואחרי שנתגייר נקרא חובב דכתיב מבני חובב חותן משה (
שופטים ד יא) כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל והוא בן רעואל דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני (
במדבר י כט) ומה שאמר בכאן (פסוק יח) ותבאנה אל רעואל אביהן הוא אבי אביהן כמו אלהי אבי אברהם (
בראשית לב י) נבוכדנצר אבוהי (
דניאל ה ב) וכן הידעתם את לבן בן נחור (
בראשית כט ה) וכן ומפיבושת בן שאול (
יט כה) ורבים כן והיה זה כי הכהן לא ימצא בבית כי היה נטרד בכיהונו בבית אלהיו ותבאנה אל הזקן ויתכן כי "ויואל משה לשבת את האיש" (להלן פסוק כ"א) הוא הכהן הנזכר למעלה כי הוא שנתן לו צפורה בתו
"
ותבאנה ותדלנה" - כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחלה ואחרי כן היו הנשים האלה משקות שלהן ואירע כי היום הזה קדמו הנשים ותבאנה ותדלנה כי היו חושבות להשקות צאנם בתחילה טרם בא הרועים והנה באו הרועים ויגרשום מן הרהטים להשקות הם תחלה כמנהגם בכל הימים ומשה חרה לו על החמס והצילן כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן וגם דלה דלה להם כי לא הספיקו הרהטים לכל צאנן וזה טעם מדוע מהרתן בא היום ואמרו איש מצרי הצילנו מיד הרועים שמגרשים אותנו בכל יום תמיד בבאנו לרהטים בתחלה
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות ב טז
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות ב טז
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות ב טז
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות ב טז
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות ב טז
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויהי בימים הרבים ההם" - לא יאמר "בימים ההם" ו"ביום ההוא" רק על הזמן העומד אשר יזכיר המאורע בו אבל לאחר העת יאמר "ויהי אחרי כן" והראוי בכאן שיאמר ויהי אחרי ימים רבים וימת מלך מצרים על כן אמרו רבותינו (שמו"ר א מא) כי לפי שהיו ימים של צער קורא אותם רבים וירמוז לזמן ההוה וכן אמרו (שם א לב) בפסוק שאמר למעלה ויהי בימים ההם ויגדל משה (פסוק יא) שהיה גדל שלא כדרך העולם כלומר בזמן אחד במהרה ומכל מקום בימים ההם מיום שמת מלך מצרים ויצעקו בני ישראל ותעל שועתם אל האלהים ימים מעטים היו אבל נפרש כי יאמר בימים ההם ימי הענוי והעבודה הקשה שהיו ימים רבים מאד כי ארך הגלות מאד והיה זה שצעקו ותעל שועתם וכן ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית (
מלכים א יח א) שהיו ימים רבים ואירע בהם זה ולפי דעתי כי טעם הכתוב הזה ירמוז על הימים שהיה משה בורח מפני פרעה כי באמת בנעוריו ברח שהכתוב אמר ויגדל משה ויצא אל אחיו שהיה זה מיד כאשר גדל ועמד על דעתו והגידו לו כי הוא יהודי ונכסף לראות סבלות אחיו ועמלם ולחצם וביום ההוא שיצא הכה את המצרי וביום השני הלשינו עליו וברח הנה היה כבן שתים עשרה שנה כאשר הזכירו רבותינו (שמו"ר א ה) ועל כל פנים לא הגיע לעשרים ובעמדו לפני פרעה היה בן שמנים אם כן עמד כמו ששים שנה בורח מלפני פרעה והקרוב כי בסוף הזמן בא למדין ונשא צפורה כי כשהיה לו הדבור הזה עדיין לא הוליד ממנה רק בנו הבכור גרשום אבל לא הזכיר הכתוב בבריחתו (לעיל פסוק טו) רק וישב בארץ מדין וישב על הבאר כי לא נתחדש בימים האחרים ענין שיצטרך הכתוב לספרו וכן הדבר כי הבורח מן המלכות לא יתעכב בעיר מושב וקרוב לו אבל יברח ממקום למקום אל ארץ מרחקים והנה עמד ימים רבים מתחבא ומתנכר מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר ובסוף הזמן בא למדין ונתעכב שם וזה טעם "וישב בארץ מדין" כי ראוי היה שיאמר "וילך אל ארץ מדין" אבל רמז שלא ישב בעיר עד בסוף שבא אל ארץ מדין ושם ישב ומפני שהזכיר הכתוב בריחתו מפני פרעה ושבתו במדין ובא להזכיר מיד שהושב למצרים במצותו של הקב"ה והיה נראה שהיו כל המעשים האלה הנזכרים נעשים מיד ותכופים זה לזה בשנה אחת בא הכתוב לרמוז לנו הענין כאשר היה ואמר ויהי בימים הרבים ההם שהיה משה בורח מפני פרעה ועומד במדין מהם ומת בימים ההם בסופם מלך מצרים והיה למשה גלוי השכינה בענין זה והושב למצרים וגאלם ועל כן לא אמר "ויהי אחרי ימים רבים" כי היה משמעו משבת משה במדין ולא היו הימים הרבים ההם רק לכל המסופר למעלה
"
וימת מלך מצרים ויאנחו" - נצטרע והיה שוחט תינוקות מישראל ורוחץ בדמם לשון רש"י והוא מדרש חכמים (בשמו"ר א מא) ועל דרך הפשט מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו וכאשר ראו שמת המלך האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו ויבחרו מות מחיים וזה טעם "נאקתם" כי נאקו נאקת חלל (עי' יחזקאל ל כד)
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וירא אלהים את בני ישראל" - פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי וידע אלהים העשוי להם בסתר ורש"י פירש וידע אלהים נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם ונכון הוא על דרך הפשט כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וירא אלהים וידע אלהים כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז) כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל כמו שמפורש על ידי יחזקאל (
יחזקאל כ ח) אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו ועל דרך האמת יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי התורה לומר כי עלה ענויים למאור פניו וקרב אותם אל הדעת כענין בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור (
חבקוק ג ב) ולכן יאריך הכתוב בזה אחרי שאמר כבר וישמע אלהים ויזכר אלהים ונתפרש הפסוק הזה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות עו) תבינהו משם
