שולחן ערוך אבן העזר טו יג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · טו · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
בת אשתו ובת בתה ובת בנה אסורות לו מן התורה. ודווקא בת אשתו, אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה (ואפילו בחייה אם כנס לא יוציא) (נ"י ריש פ' נושאין על האנוסה):
מפרשים
בית שמואל
(יב) בת אנוסתו: ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתה נ"י וכמ"ש בסעיף ל':
ט"ז - טורי זהב
לאחר מיתתה אבל בחייה אסורה שמא לאחר שישא בת יזנה והרי היא ערוה עליו:
בת בת בתו כו' אין להם הפסק גם אלו בעי' בגמרא ולא איפשט' וכן הוא (סעיף) ט"ו וע"כ פליגי הרמב"ם עם שאר פוסקים איך הלכה וכמו שזכרתי סעיף י"ב וקשה להרמב"ם דפוסל לקול' שיש הפסק מאי שנא מלמעלה באמו ואם אמו ואשת אביו דאין הפסק לכ"ע ולמטה בבתה ובת בתה נימא דיש הפסק ולכאורה י"ל דיש קורב' טפי בלמעלה מבלמטה וכה"ג כתבת בח"מ סי' ל"ב לענין עדות שיש חילוק בין בעל אם אמו לאבי חמיו דבתרווייהו הוה ראשון בשני בחד בעל ואפ"ה כבר בבעל אם אמו ובאבי חמיו פסול משום שיש קורב' טפי בלמעלה וא"א לומר כן דהא אם התיר כאן שיש' אותה שאחר ההפסק למטה מ"מ יהיה לגבי אשה הניסת למעלה ובדרישה כתב לתרץ זה דלעולם בתר האיש הנושא אזלינן שהוא עאושה מעש דלקוחין אבל להאשה לא הזהירה התורה בפי' שלא תקחנו ואפשר שהיא אינה עושה איסור כלל עכ"ל במחיל' מכבודו הגדול שכ' כאן דברים שלא ניתנה ח"ו לחלק בין האשה ובין האיש שהרי היא שניש' בחייבי לאוין או כריתות הוה כל העונש עליה כמו עליו ומקר' מלא כתיב אצל העריות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם דהיינו האיש ואש כדרשינן בב"ק אע"פ שאין האשה עוששה מעשה הכתוב קראו מעשה ובכל העריות כתיב האיסור לשון זכר שלא ישכב עמה ובודאי גם היא בכלל ובודאי תלמי' טועה כתב זה ותלאו באילן גדול וקושי' מעיקרא ליתא דודאי אין חילוק בין מעלה למטה וראיה עוד מסעיף ט"ו מאם אם אשתו דגם שם להרמב"ם יש הפסק ושם הוה למעלה ותו דגבי אשת בן בנו דסעיף י"ט אין לה הפסק אע"ג שה"ה למטה אלא ודאי דאין חילוק אלא בזה דיש לנו לומר במקום שלא עשאתה תורה הרחק' גדולה כמו אמו ואשת בנו שלא אסרה התורה בהו רק חד דרא הצריכו חכמים הרחקה הרבה ע"כ אמרו שאין לה הפסק לאותו הרחקה משא"כ בבתו ובבת אשתו שהתורה עשאתו הרחקה גדולה דהיינו שני דורות וכן באם אשתו שיש ב' דורות הרחק' חמותו ואם חמותו באלו אפשר שלא הצריכו חכמים להוסיף הרחק' רבה אלא סגי בתו' חד דרא ואח"כ יהיה הפסק זה נ"ל סברת האיבעי' בגמרא דמספק' ליה אי נימא שיש הפסק ובאלו פסק הרמב"ם כן להלכה ג"כ וזה נ"ל נכון בס"ד:
באר היטב
(ב) אבל בת אנוסתו: ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתו ב"ש.