שולחן ערוך אבן העזר טו ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · טו · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד (ויש אומרים דאשת אבי אם אביו אסורה לו) (תרומת הדשן סימן רט"ו):
מפרשים
(ו) אשת אבי אמו אסורה: משום גזירת אשת אביו תרוייהו אבא רבה קרי להו הלכך חדא הוא רש"י לכן אף על גב דאשת אבי אבי אמו מותרת ולא גזרינן אטו אשת אבי אבי אביו מ"מ קורבה כזו אבא רבה הוי כאלו חדא הוא:
(ז) וי"א דאשת אבי אם אביו וכו': אף על גב אשת אבי אבי אמו מותרת מ"מ כאן אסורה הואיל לדידיה היא קורב' מצד האב ושכיח לגביה גזרינן מה שהוא אצל אביו קורבה דאמו עיין לקמן:
אשת אבי אמו דגזרינן משום אשת אבי אביו וחדא גזירה היא דתרווייהו קרי להו אבא רבא אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו מותרת דבשם זה אין כאן איסור דאורייתא וא"ל שנגזור גם בזה משום אשת אבי אבי אביו ותהיה ג"כ אסורה לעולם משום דהתם שכיחי פי' רש"י למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש קורב' יותר מאמו ולא אתי לאחלופי וכאן אין רעות' דקריאת אבא רבא דזה לא שייך אלא בדור הג':
וי"א דאשת אבי אם כו' זה דעת ת"ה סי' רט"ו וכדי לברר הדבר נעתיק הסוגיא עם השייך לה ויהיה כלל בידינו בכל דינים אלו. איתא בפ"ב דיבמות דף כ"א ת"ר אלו הן שניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו אמר רב ד' שניות יש להן הפסק פירש"י שלמעלה מהן ולמטה מהן מותר אבל האחרות כגון אם אמו הוה עד סוף כל הדורות בשניות נקט רב בידיה תלת אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן הא וכלתו. וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו דגם בזה יש הפסק ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייך בדורות הללו אישות (דאורייתא) ופירש"י בסמוך אבל אם אמו דשייכ' בדורותי' ערוה דאורייתא כגון אמו ואשת (אבי) אביו יש בדורותי' אשת אביו דאורייתא אם אביו נמי אף ע"ג דלא שייכא דורה ערוה דאורייתא אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו דמחלפ' באם אם אמו ופרכינן ורב מ"ט לא חשיב ליה להך דזעירי שיש לו הפסק דהיינו אשת אבי ואמו ומשני מחלפ' ליה אשת אבי אביו דאי אמרת שיש הפסק באשת אבי אמו אתי למימר באשת אבי אביו (יש הפסק) ושם איכא לאותן דורות אישות דאורייתא פי' אשת אב וזעירי אומר דהתם שכיח דאזיל למשפחת אב אדם רגיל לילך ויודע שם קורבה יותר מאמו הלכך לא מחלפי והרי"ף מביא ירושלמי נא בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו ופי' הפוסקים דהנך דבר קפרא יש להם הפסק וכיון דרש"י פי' דאם אביו אין לו הפסק ואסור אף באם אבי אביו ה"ה אף באם אבי אבי אביו דהא נקטינן ליה בהנהו דאין הפסק ממילא פליג על ב"ק דס"ל רק אם אבי אביו ותו לא וזעירי ס"ל ג"כ כרב באשת (אחי) אמו וגם ההיא דבר קפרא צ"ל דלא פליגי ובאמת קשיין אהדדי ההלכות וע"כ צ"ל דהוא ס"ל כמ"ש הרמב"ם והטור בסי' זה דהיינו דהא דאמרי' דאם האב אין לה הפסק לא לענין האב קא' דהיינו אפי' אם אבי האב דזה אינו אלא לענין האם עצמה דאותה האם של האב גורר' האיסור שלה פי' לאם שלה דוה כמו אמו עצמה שהיא דאורייתא וגוררת איסור לאם אמה עד למעלה כן הוא באם אביה שכל האמהות שלה עד למעלה אסורה בשבילה שכולם שייכות שלה אבל אם אבי האב שהי' לא שייכ' באם שלו עצמה אלא באביו אינה בכלל האיסור כלל ומן הראוי להתירה וכן ממש באם אבי אמו ה"א דמותר קמ"ל ב"ק הנהו אם אבי אביו ואם אבי אמו הם עצמם אסורים אבל יש להם הפסק דאם אבי אביו מותרת לו וכן אם אבי אבי אמו מותרת והנה יש כאן שני חלקים באיסור דרבנן הזה דהיינו במה שאנו אוסרים אפי' בגזירה לגזירה החלק הא' איסור אשת אב והשני באיסור אם והיינו לזעירי דמיירי באיסור דאשת אב ובזה הזכרים חמורים ואין איסור נקיבות אלא משום הזכרים וחלק השני באיסור אם וחלק ראשון דהוא לזעירי יש כאן איסור אשת אב שאשת אב עצמה היא דאורייתא וגזרו חכמים שאפילו באיסור אישות שמחמת אבי אביו דהיינו אשת אבי אביו אסור כמו אשת אב עצמה עד למעלה ובאשת אבי אמו גזרו ג"כ בשביל אשת אבי אביו ואע"ג דמשפחת אביו המיר ליה כדלעיל מ"מ כיון דאלו שניהם קרו להו אבא רבא ע"כ אתי למטעי אבל לענין למעלל אשת אבי אמו יש פלוגת' לרב אסור לזעירי מותר דל אתי למטעי למעלה של אשת אבי אביו להקל לשם כיון שחמיר טפי עליה וכאן אין שייך אבי רבה דזה לא שייך אלא לבאבי אביו או באבי אמו שקורין להם זה אבל בלמעלה מאלו אין שם זה וקי"ל כזעירי ובר קפר' נקט איסור אם ובזה נקיבות חמורים מזכרים כיון שיש אמו שהיא דאוריית' ובה פשיטא שאסור' מדרבנן אפי' בלמעלה כל האמהות של מעל' דומיה דאמה עצמה ואמרי' בגמרא דאם אמו ואם אביו שמם אמא רבת' וזה דוקא באם אביו אבל לא באם (אבי) אביו דשם לא גזרו איסור רק בה ולא בלמעלה מאותו אם וקשה למה הוצרכו בגמ' לומר הטעם משום אמא רבת' הא בלא"ה אמאי לא גזרי' אם אביו משום אם אמו דהא באיסור אשת אב שזכרנו היה ראוי לגזור באשת אבי אבי האם משום אשת אבי אבי אביו רק שלא גזרו מקל לחמור דמשפחת אב חמור ואם כן כאן באיסור אם דחמור טפי שפיר יש לגזור אם נתיר באם אביו כ"ש שיתיר באם אמו דקיל ליה ותו דגם באם אבי אביו נגזור שיהיה ממש כמו באם אם אמה ויהיה אסור ג"כ למעלה. ונראה דכאן באיסור אם דבר קפרא אין שייך למטעי מן האביו ואם אמו דודאי יש קורב' טפי באם אמו שהוא עצמה ובשרה של אמה ואם אם הוה ממש בכלל האם משא"כ באם האב עם האם עצמה שהיע עיקר האיסור ע"כ הוצרכו לומר טעם הגזירה בשביל שם אמה רבתא ולא אסרו אם אבי האם או האב מכח דמין לאם אם אמו אלא שנתנו חומר לאם אביה שיגיע האיסור עוד מעלה א' תו לא דהיינו באם אבי אבי אמה או אם אבי (אבי) אביו דבזה שרי וממילא באם אבי אביו שאין שם אמא רבתא לא גזרינן בשביל אם אם אמו אבל לעיל באיסור אשות דנקיט זעירי דאסרינן כל אשת אב אף ע"ג דאשת אם אינה עצמה ובשרה של אשת אב אלא דגזרינן כל האשת אב שלמעלה בשביל אשת אב שלמטה אם כן גם באשת אבי אמו ראוי לגזור בה משום אשת אבי אביו ע"כ הוצרכו לתרץ שם דמקל לחמור לא גזרינן כנלע"ד ליישב הסוגיא ועתה נבא להזכיר דברי ת"ח בענין אשת אבי אם אביו שכתב לאיסור והוא נכון דהא יש לזה הוכחה גמורה דהא קמן באיסור אישות דזעירי היה ראוי לגזור אפי' באשת אבי אבי אמו משום אבי אבי אביו לולי הך סברא דמקל לחמור לא גזרינן והיינו שם דהתחלת הקורבה בא מחמת אמו ואין הקורבה כ"כ כמו אם התחלתה מחמת אביו אע"ג דאח"כ בא הקורבה מאביו לאמו של אביו מ"מ לגבי הבן לא חשבינן אלא התחלת הקורבה שלשו וכיון שדעתו קרובה למספחת אביו יש לו קורבה גדולה לכל מה ששייך לאביו כי דרך מי שאוהב לא' אוהב גם להשייכות שלו וזה סברא נכונה ולזה נתכוון הת"ה שכתבו וז"ל ובנ"ד כיון דלגבי דידיה קירב' דאב הוא ואע"ג דלגבי האב קורבה דאם הוא מ"מ שכיחא טפי דאזלו נבייהו מלקורבה דהיה לאם דיי' עכ"ל וא"כ עיקר האיסור בזה מצד גזרה אטו אשת אבי אבי אביו ולמו"ח ז"ל שכ' שלהרמב"ם והטור מותר הדין של ת"ה דהיינו באשת אבי אם אביו כיון דאין כאן איסור אישות דלא אמרו שהאיסור הולך עד לבעלה אלא באם (אין) הפסיק אשה ביניהם ואין בזה שום היתר דודאי עיקר האיסור משום גזירה דאם אבי אבי אביו בלי שום הפסק כמו שזכרתי ועל רמ"א יש לתמוה כאן שכת' דין של ת"ה בשם י"א ובאמת הוא לד"ה והסוגיא ברור' כמו שזכרתי בס"ד: