רש"י על הש"ס/גיטין/פרק ט





דקא מדלג ותני חד חד - שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד בכל דילוג ודילוג שמנה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים:

שמע מינה האי קרוב חתים - בין בתחילה קודם לכשרים בין באמצעו בין בסופו:

מדלא קבע ליה מקום - לקרחה במתני':

ושמע מינה - מדלא קבע מקום שמע מינה דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו:

מכל תלתא - סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן מקיימינן ליה לגיטא ואפילו הן מפוזרין כגון אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין:

דאי ס"ד בעינן רצופין - אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר כדאמרינן לעיל:

ליקבע ליה מקום - להשלמת קרובים:

או בתחילה - קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו:

או באמצע - כל ג' וג' חתומין יכשיר קרוב אחד כגון כשר וקרוב וכשר וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר וכן לעולם:

או בסוף - כל ג' וג' יקבע מקומו:

ולכשר ביה - קרובים טובא וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר דהא לא משכחת שני קרובין בכל ג' רצופין שבו שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק ב' כשרים ביניהם אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום שמע מינה לא בעינן רצופין הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין:

כי אתו לקמיה דר' אמי - גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה:

א"ל כו' - כבן ננס: כן הוא עיקרה של סוגיא זו ולא שמעתיה כן אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן:

פרק תשיעי - המגרש


מתני' המגרש - ואמר לה. בשעת מסירה:

גמ' על מנת הוא - על מנת שלא תנשאי לפלוני:

אבל בעל מנת מודו - רבנן דבגט לא שייר שהתירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא:

אלא של עובדי כוכבים - דכתיב אחוזתכם:



הכא שייר בגיטא - כיון דאתני בהדה שלא לינשא לזה נמצא שלא התירה גט זה לכל אדם:

אלא מאישה - דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה ומדפוסל לכהונה אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה מותרת לאחרים:

איסור כהונה שאני - שריבה בהן הכתוב מצות יתירות:

בקדושין היאך - התקדשי לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלוני מהו:

דכתיבי קראי - כדאמרן לאיש אחר גרושה מאישה:

ויצאה והיתה - אקיש הויה ליציאה וכיון דבגירושין הוי גט הכא נמי הוו קידושין ונאסרה לכל חוץ מאותו האיש:

בעינן כריתות וליכא - דהא אגידא ביה לגביה דההוא גברא:

הדר פשטה בין לר"א כו' - לר"א הוו קידושין לרבנן לא הוו קידושין: :

אם תמצי לומר איתא לדרבי אבא - אליבא דר"א דהוו קידושין אפילו הכי בא ראובן וקדשה לגבי כולי עלמא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי אחיהם:

ואין אני קורא בה אשת שני מתים - לאוסרה ללוי מפני זיקת שני יבמין דתנן ביבמות (דף לא:) שלשה אחין ומת אחד מהם ועשה השני מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין כגון זו שעדיין לא יצתה מזיקת יבומי המת הראשון דאין יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני והכא אשמועינן אביי אפילו איתא לדרבי אבא שקידושין כאלו הוו קידושין לגבי עלמא ונמצאו שניהם קידושין אין אני קורא בה אשת שני מתים מאי טעמא קדושי דראובן אהנו אבל קדושי שמעון לא מהני מידי דכיון דאמר חוץ מראובן לא אסרה על שום אדם המותר שהרי אסורה ועומדת היא על הכל חוץ מראובן:

ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה - בהאי עניינא דרבי אבא כגון בא ראובן כו':



מאי דאסר שרא - דהאי לראובן ושמעון דהדר אמר לה קודם מסירה אף לראובן ושמעון קאמר ואינו שיור:

או דלמא - האי לראובן ושמעון דהדר קאמר חזרה היא שחזר והפך תנאו לומר לראובן ושמעון אני מתירה לבדה ותאסרי על הכל:

בעי רב אשי אף לשמעון מהו - אמר לה חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר אף לשמעון מהו אם תימצי לומר היכא דחזר ואמר לשמעון ולא אמר אף דוקא לשמעון קאמר הכא מאי כיון דאמר אף ודאי התירה לשניהם דהאי אף אראובן קאי ואע"ג דלא הזכיר שמו:

או דלמא - לשמעון ולא לראובן והאי אף אכולי עלמא קאי:

נענה - הרים קולו כל עניה הכתובה בתורה הרמת קול היא:

הרי שהלכה זו - אחר גירושיה:

וניסת לאחיו - של אותו האיש שנאסרה עליו בגירושין:

עוקר דבר - מצות יבום שאסורה להתייבם לו:

שאין זה כריתות - האמורה בתורה שלא אמרה תורה כריתות העוקר דבר מן התורה:

הכורת בינו לבינה - והרי אכתי אגידא ביה ליאסר על אותו האיש:

לא נמצא גט בטל למפרע - שהרי אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני:

ובניה - מן האמצעי ממזרין:

שאין זה כריתות - לא אמרה תורה כריתות המביא את ישראל לידי פסול:

לא נמצאת אלמנה - אצל כהן זה דהא לגביה לא איגרשה:

גרושה אצל כל אדם - ועל ידי צד גירושין שבה אסרה הכתוב עליו כדאמרן לעיל גרושה מאישה לבדו אסורה לכהונה:

וק"ו - והרי דברים ק"ו שאתה למד הימנו שלפני מיתת המגרש תהא אסורה לכל מפני צד אישות שבה:

ומה - איסור גרושה שהוא קל דליתא אלא בלאו בעלמא מצינו שאסורה על כהן זה שהיא אלמנה אצלו מפני צד גירושין שבה:

אשת איש שהיא חמורה - אינו דין שתאסר אצל מי שהתירו אצלו מפני צד אישות שבה:

אין משיבין את הארי לאחר מיתה - אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה:

אית להו פירכא - כדמפרש ואזל לקמיה בתר סייעתא דברייתא:

איהו עקר - כלומר וכי הוא עוקרו ממש הרי נעקר מאליו בגרמתו של זה עוקר משמע העושה איסור בידים ויבומין הללו אינן מוטלין עליו ליבמה שיהא הוא עוקרן:

בת אחיו לא ישא - שלא יוכל האב ליבם את בתו:

היינו פירכא - דאמר רבא לכולהו אית להו פירכא:

ובמאי - מוקי ר"ט פלוגתא דר"א ורבנן:

אי בחוץ מישרא שרי לה רבי אליעזר - להתייבם לו מאחר שניסת לאחר ונתקה מאישות הראשון לגמרי:

אלא בעל מנת - מוקי לה דכיון דתנאה הוא ולא איתקיים נמצא גט בטל למפרע וקיימא באיסור אשת איש:

תרומה וקדשים - אסורין לישראל ומותרין לכהנים:

עריות - בתו ואחותו:

באישות קאמרינן - נאסרה ע"י קידושין:

אשת איש - מותרת לבעלה ואסורה לכל אדם:

היינו פירכא - דקאמר רבא לעיל:

הרי הותרה אצלו בזנות - דהא על מנת שלא תנשאי הוא דקאמר לה וקרינא בה מותרת לכל:

אלא בחוץ - מוקי רבי יוסי הגלילי לפלוגתא דר"א הילכך פריך ליה הא שאסרה עליו לגמרי דלגביה לא איגרשה:



הרי גרושה אצלו בזנות - גרסינן הרי לא אסרה עליו אלא לינשא אבל לזנות גרושה היא אצלו מיד הלכך אם ימות בעלה הראשון נמי שם גירושין עליה אצל זה עולמית ומעתה אין כאן ק"ו דאיכא למפרך דמה אם נאסרה עליו משום צד גירושין שבה שהרי אף אצלו היה עליה צד גירושין תאמר שתאסר על כל אדם בשביל צד אישות שיש בה אצל זה לבדו שאין עליה שום צד אישות אצל שאר כל אדם:

אלא בחוץ - סבירא ליה לרבי עקיבא מילתיה דר' אליעזר:

ופרכינן - לר"ע דפריך הני תרי פרכי חדא אחוץ וחדא אעל מנת אי סבירא ליה פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בחוץ נותיב הך פירכא בתרייתא דחוץ:

ואי בעל מנת - מוקי לה נותביה פירכא קמייתא ותו לא:

איכא דאית ליה בחוץ - פליגי ואיכא דאית ליה בעל מנת פליגי:

האי פירכא - הרי שהיה זה כהן כו':

ולמאן דאית ליה ע"מ האי פירכא - הרי שהלכה כו':

ומאי פירכא - איכא למיפרך אפירכיה דרבי עקיבא בתרייתא דקאמר רבא לעיל ולכולהו אית להו פירכא:

אי נימא איסור כהונה שאני - הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות:

הא ר' אליעזר - דאמר מותרת לכל אדם חוץ ממנו:

מאיסור כהונה יליף לה - מגרושה מאישה לבדה שפסול לכהונה מהתם ילפא לעיל דמדפסיל לכהונה הוי גיטא ואע"ג דשייר ויליף מינה קולא ולא אמרינן איסור כהונה שאני כ"ש דמצי למיפרך אליביה נילף מאיסור כהונה לחומרא ונימא כי היכי דצד גירושיה פוסלה לכהונה אם ימות יהא צד אישותה פוסלה לכל אדם:

רבא - דאמר לעיל כולהו אית להו פירכא:

כר' ינאי משום זקן אחד מתני לה - דאמר לעיל טעם דר' אליעזר מוהיתה לאיש אחר ולא יליף מאיסורי כהונה הילכך פרכינן לר"ע איסור כהונה שאני ולא תיקשי לרבי אליעזר:

והא איהו נמי מיפרך פרכיה - לר' אליעזר לקמן בברייתא:

מקיש קודמי הויה שניה - צד פנוי שבה בין גירושין לנשואין:

לקודמי הויה ראשונה - לצד פנוי שהיה בה קודם קידושין של ראשון דהא איתקוש דכתיב לעיל מיניה כי יקח איש וגו' היינו קידושי ראשון והיתה לאיש אחר היינו קידושי שני:

שזה אוסר וזה מתיר - נישואי בעלה הראשון אסרוה על זה ונישואי שני יתירוה לו:

בחרטה - שפותח פתח לנודר בדברים הבאים לו ע"י נדר זה שאילו ידע מתחילה שכן עתיד להיות לא היה נודר נמצא שמתחילתו אינו נדר:

והרי הפרת הבעל - שהוא בלא חרטה:

על דעת בעלה - על מנת שאם ירצה ואם לאו לא יהא נדר:

ורבנן - כל הנך רבנן דלעיל דלא ילפי מהכא פירכייהו:

אין זה כריתות - שאין מפרידן אלא המות דעד יום מותה קשורה בו:

ה"ז כריתות - מיד והיא תקיים התנאי:

היום אי את אשתי - נתן לה גט ואמר לה היום לבדו יהו גירושין ולמחר לא יהו גירושין דשייר בגיטא מהו:

תיבעי לר' אליעזר - דמכשיר בשיור:

תיבעי לרבנן - דפסלי בשיור:

כיון דפסקה - מיניה היום לגמרי אצל כל אדם:

פסקה - לכל אדם לעולם ושוב אינה אשתו עד שיחזור ויקדשנה הלכך אין תנאי זה כלום:



מאי קאמר - האי לא תינשא דקאמר למאן קאמר לאותו פלוני או לכל אדם:

לא תינשא לו - כדמפרש שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה ואין לך לעז גדול מזה:

ואם ניסת לאחר לא תצא - שלא להחזיק תנאי זה:

ומשום הך גזירה לא מפקינן לה - בתמיה והא לא איתקיים התנאי ובטל הגט: ה"ג אלא אמר רב נחמן הכי קאמר הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תינשא לו משום גזירה שמא יאמרו נשיהן נותנין במתנה ואם ניסת לו לא תצא שאין כאן איסור אלא חשש לעז בעלמא:

הא לאחר תינשא - והוי גיטא הואיל ולא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני אלא ע"מ שתנשאי לפלוני סוף סוף הא בעיא לקיומי תנאה:

וכי תימא אפשר דמיגרשה - מן השני היום ולמחר תינשא לאותו פלוני לקיים תנאה:

ולהא דפליגת עליה דרב יהודה קמדמית לה - דלא חיישת דלמא לא מיקיים:

שמא יישן למחר - ונמצא שעבר על נדרו:

ורב נחמן אמר יישן היום - ולמחר יתקיים תנאו ולא יישן:

דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא - ינקוב בשרו תמיד בקוץ:

בדידה קיימא לאגרושי - בתמיה:

מפליגה - דוחה אותה לצערה בדברי הבאי:

מתני' נמי דיקא - בב"מ בהשוכר את הפועלים (דף צד.):

אפשר דאכלה ולקיא - ולבן תימא גופיה תנאו קיים:

כלל לאתויי בשר חזיר - קתני כלל אמר ר' יהודה בן תימא:

כזה גט - דקאמר ר' יהודה בן תימא:

למעוטי בשר חזיר - דה"ק כזה גט דאי אפשר לקיימו כלל הלכך תנאו בטל אבל לעבור על דברי תורה אפשר לקיימו באיסור ותלקה על שעברה:

שתבעלי - גרסינן גבי פלוני וגבי אביו ואביך גרסינן שלא תבעלי:

שתבעלי - בין בזנות בין בנשואין:

אין חוששין שמא נבעלה להם - כלומר מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להן ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם:

ואילו גבי אבא ואביך שתבעלי לא קתני - דניהוי תנאה אלמא לא הוי תנאה:

לאביי ניחא כו' - [משום דלדידיה לר' יהודה בן תימא אפילו לא יתקיים הרי זה גט אלא לרבא קשיא דהא אמר] אפילו רבי יהודה בן תימא מודה בה:

אמר לך רבא - לא דמיא לבשר חזיר דאילו בשר חזיר בידה לקיימו באיסור ושתבעלי לפלוני נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא ואם אינו רוצה לבועלה באיסור ישאנה ויבעול בהיתר אלא אבא ואביך בדידה קיימא:

לרבא כלל - דקתני רבי יהודה בן תימא:

לאתויי אבא ואביך - דהוי נמי א"א לקיימו:

כזה למעוטי בשר חזיר - דאפשר לקיימו הוא:



ולאביי כזה למעוטי פלוני - דאינו גט עד שתיבעל לו דבידה להשחידו בממון וישאנה בהיתר:

ותיפוק ליה כו' - נהי נמי דאפשר לה לקיימו באיסור מיהו תנאי היכי הוי הא הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וקיימא לן תנאו בטל:

דודאי קא עקר - שהרי מסר לה קידושין והרי היא אשתו להתחייב בכולן וכי אתני ע"מ שלא יתחייב הוה ליה עוקר:

מאן תנא - דצריך ליטלו הימנה ולא סגי באמירה בעלמא שיחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם:

ר"ש בן אלעזר היא - בפרק הזורק אמר לה כנסי שטר חוב זה כו':

אפילו תימא רבי - דפליג התם עליה דר"ש בן אלעזר:

דילכון אמר - רב כהנא שהיה משלכם מבבל שעלה לא"י ללמוד תורה מרבי יוחנן כדאמרינן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) ושאל ממנו הרבה דברים ועליו קא"ר יוחנן בכל דוכתי דילכון אמר:

שאני הכא - משום הכי צריך לחזור וליטלו דקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהניא אמירה שהרי כבר זכתה בו על מנת תנאי ראשון אבל ההוא דהזורק לא זכתה בו לכלום:

כתבו בתוכו תנן - דוקא כתבו בתוכו הוא דלית ליה תקנתא אבל לא כתבו בתוכו אפילו אמר לעדים ע"מ כן אינו נפסל בכך ובלבד שיאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם:

הני מילי - דבעינן כתבו בתוכו ולא מיפסל במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן היכא דאמר לאחר כתיבת התורף ע"מ שלא תנשאי לפלוני דכיון דנכתב עיקר הגט קודם הזכרת תנאי לא מיפסל במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן אי לא כתבי ליה בתוכו בהדיא:

אפילו על פה - שהרי עיקר הגט ע"מ כן נכתב:

קמ"ל - רב ספרא בתוכו דוקא קאמר:

שתוקי שתקיה - נזפו בו שלא יזכיר שום תנאי:

פוסלין בגט - אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי:

חוץ שפוסל בעל פה - דהוי שיור בגט:

מחלוקת - דע"מ דרבי ורבנן בשכתבו לפני התורף:



ואוקימנא בחוץ - בריש פירקין ושמעינן מינה דאילו בעל מנת אפילו כתבו בתוכו כשר:

אימא דברי הכל כשר כו' - ר' זירא לטעמיה דאוקי פלוגתא בלפני התורף הלכך ד"ה פסול לא משכחת לה:

ולימא - ליה רבי זירא לתנא תני ה"ז פסול ולא תיתני דברי הכל ונימא רבי היא:

תנא ד"ה אתנייה - ע"כ דברי הכל אתנייה רביה לתנא דאי אתנייה הרי זה לא הוה מיחלף ליה בדברי הכל אפילו שכח גירסא שלו אבל כשר בפסול מיחלף ליה אם שכח שמועתו להכי אמר ליה תני דברי הכל כשר דמסתברא דהכי אגמריה רביה:

מתני' אלא לאבא ולאביך כו' - לאו שיורא הוא דבלאו איסור אישות נמי לא תפסי להו בה קידושין:

אלמנה לכהן גדול - כיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יח:) ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה אשתכח דשייר בגיטא:

ולכל מי שיש לה עליו קדושין - אם היתה פנויה ואפילו בעבירה דאיסור לאו:

פסול - דהוי שיור:

גמ' כללא דרישא - ולכל מי שאין לה עליו קדושין:

נתיני - מן הגבעונין שהיו משבעה אומות ואיכא לאו דלא תתחתן בם:

מצרי ואדומי - בתוך שלשה דורות שהם באיסור עשה:

חוץ מקידושי קטן - חוץ מפלוני וקטן הוא:

קטנה מתגרשת - אם קיבלה גיטה לאחר מיתת אביה:

בקידושי אביה - כלומר ואפילו קידשה אביה לאיש הזה דהוו להו קדושין גמורין:

והא בעינן ויצאה והיתה - דלא מיגרשה אא"כ ראויה לקדש את עצמה לאיש אחר:

אלא אתיא לכלל הויה - לאחר זמן וקא חשיב ליה מעכשיו דלא דק קרא למימר דתיהוי השתא בת הויה לענין שיורא נמי הוי שיור:

הנולדים - עתידין להולד:

או דלמא עתידין דמתילדי - ומיתסרא עליהן מפני (אשתו) של זה הלכך הוי שיור:

עבד ועובד כוכבים נמי - הא מצית למימר בהו עתידי דמיגיירי ואפ"ה לא הוי שיור:

השתא מיהת לא חזיא ליה - כל זמן שאחותה קיימת ולא הוי שיור:

חוץ מזנותיך - שלא תבעלי בזנות:

או דלמא שייר בביאה - בעלמא וצד אישות קרינן בה:

אבא ואביך בני נישואין נינהו - דתיסק אדעתיה דבעי לאתנויי בהדה הא לא תפסי בה קדושין:

אלא לאו בזנות - ואבא ואביך הוא דלא הוי שיור דבלאו הכי נמי אסירא להו:

ודלמא בנישואין - קתני מתני' ואף על גב דלאו אורחא הוא הלכך לאחר הוי שיור אבל בזנות אימא לא הוי שיור:

משכבי אשה כתיב - הקיש שני משכבי' לכל דבר:

ואישה יפרנו - וכיון דשייר הפרת נדרים לגביה אישה קרינא ביה:

מתרומתיך - שאם תנשאי לכהן לא יאכילך בתרומה:

קנין כספו - הוא יאכל בו כתיב והאי כיון דלאו בר הכי הוא לא הויא קנין כספו ואשתכח דשייר בקדושין אצל כהנים:

חוץ מירושתך - שאם תמותי אני יורשך:

ממשפחתו וירש אותה - מכאן שהבעל יורש את אשתו וכיון דאיהו ירית לה אשתו היא:

חוץ מקידושיך בשטר - שאם יקדשוך בשטר לא יהיו קידושין כלומר ששייר אחד מדרכי קדושין ולא שייר את כולם:

ואיתקש הוויות להדדי - והיכא דשייר חדא מינייהו לא קרינא ביה ויצאה:

מתני' גופו של גט - עיקר כתב הגט כך יכתבו בו:



ודן די יהוי ליכי מינאי כו' - וזה הספר אשר יהיה ליך מאתי:

ספר תירוכין ואגרת שבוקין - שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה:

גמ' אמר לה לאשתו - לכתוב בגיטה הרי את בת חורין ולא כתב בו הרי את מותרת לכל אדם:

לא אמר כלום - דלא שייך בגירושין לשון חירות דבת חורין היא קודם לכן:

אמר לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום - דלגבי מלאכה לא אפקה מיניה וכיון דשפחה היא ושם שפחה עלה לא משתרי' נמי לבן חורין:

יצא לחירות - אע"פ שקנסוהו לפדותו עד עשרה בדמיו לא ישתעבד לו עוד:

וצריך גט שחרור - להתירו בבת ישראל:

שלא כתב עליו אונו - שטר כשמכרו לעובד כוכבים:

לכשתברח ממנו - מן העובד כוכבים אם תוכל להמלט מן העובד כוכבים אלמא אין לי עסק בך לשון חירות הוא:

ידים שאין מוכיחות - בית אחיזה לדבר לאחוז בו ולומר הוכיח שעל ידי ספר זה גירשה אפ"ה הוי בית יד ואמרינן מדכתב גט ויהיב גלי דעתיה דבהאי גיטא גירשה:

בדיבורא - דאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם:

ראיה בעלמא הוא - להיות בידה לעדות בכל אשר תלך להראות שהיא פנויה:

לא לכתוב ודין - דמשמע דין הוא שאגרשך אבל אם אינו דין עלי שאגרשך לא תתגרשי:

ולא לכתוב איגרת - שיבוקין ביו"ד דמשמע איגרת לשון גג:

ולא לכתוב לימהך להתנסבא לכל מאן דיתיצביין - דמשמע לי מהך לי תהי מספר הזה ואילך:

אלא למהך - בלא יו"ד:

ולא לכתוב למחך - צריך שיבדיל רגלו של ה"י שיהיה אויר בין רגלו לגגו דלא ליתחזי כחי"ת:

דמשמע למחך - לצחק כלומר מצחק אני ביך כי חוכא:

זהו טופס הגט - פטרית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דהוית אינתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי די תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל מאן דיתיצבייין ואינש לא ימחי בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן די יהוי ליכי מינאי גט פטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל:

די תיהוייין - רשאה לישדי ביה תלתא יודי"ן רצופין דניקרי די תיהוייין דאי לא שדיא ביה אלא תרין יודי"ן מיתקרי די דהויין נשין דעלמא וכן די תיצבייין דכי כתב תלתא יודי"ן משמע שתהא רשאה להנשא לכל מי שתרצה:

ולורכיה לוי"ו דתירוכין - יאריך וי"ו שבספר תירוכין ווי"ו שבאגרת שבוקין דאי לא מאריך ליה מיחזי כיו"ד משמע ספר תריכין גרושות דעלמא ושביקין אגרת נשים עזובות דעלמא ולא שלה הוא:

ולורכיה לוי"ו דוכדו - פטרית יתיכי וי"ו האחרונה מאריך שלא יראה כיו"ד דאי לא מאריך ליה משמע וכדי כלומר בולא כלום באין ספר כמו כדי נסבה (ר"ה דף ה.) וכמו ואמרי לה כדי שם חכם (ב"מ דף ב):

ולא לכתוב לאיתנסבא - באלף אלא להתנסבא בה"א שמא ירחיק לא מן יתנסבא ומשמע לא יתנסבא לא תנשא:

מי בעינן - כלומר הלכה כר"י או כרבנן:

כולהו מי קאמר - כל שאר דברים הנכתבים בגט כגון די תיהויין וכו' מי הזכירם רבא בתקנה זו:

אלא - אע"ג דלא אזכרינהו רבא בעינן דלכתבינהו:

הכא נמי - ודן בעינן ומיהו רבא לא הוצרך לתקן אלא אלו כדמפרש ואזיל:

מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר - אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה לכך תקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילין בו ואע"ג דקיימא לן כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פסול אמשפחות ישראל:



לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר הרי את אשתי - מהו ופשט ליה כיון דפסקה פסקה אפ"ה תקן דלא לעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט:

מוצדק לעבדו - דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה:

ופטיר ועטיר מן חרורי - ופרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו (יומא דף נג.):

ועטיר - כמו עיטרא שטר חלוקה רק הבמות לא סרו (מלכים ב יב) מתרגם לא עטרא:

ומן ערורי מלכא ומלכתא - ומערעור המלך והמלכה שלא חטא להיות מוכתב למלכות ליהרג שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמר בב"מ בהשוכר:

ורשום דאיניש - רושם סימן שעושין על העבדים כדאמרי' במסכת שבת (דף נח.):

לא אית עילוי' - מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה:

ומנוקה מכל מום - כמו לסטים מזויין דמקחו בטל:

ומן שחין דנפיק עד טצהר - וכל שחין שיצא בפניו עד שתי שנים דמאיס למיקם קמיה:

עד טצהר - בל' פרסי שתי שנים והאי דקא אמרי' סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל וזה עכשיו אין לו שחין ודרך שחין ישן שהולך לו חוזר עד שתי שנים לפיכך עד ב' שנים מתנה עמו שאם יצא בו אותו שחין עד שתי שנים שיהא מקחו בטל לפי שכבר היה בו המום הזה ולא ראהו:

גינברא - כמשמעו זנגבי"ל:

ומרתכא - פסולת סיגי כסף שיוצא ממנו במקום שמתיכין אותו בשעת חפירתו מן ההרים וקורין לו קוגילו"ן (מִרתָּך (תחמוצת העופרת)) :

וכבריתא - גפרית:

ושייף ליה בגדפא דאווזא - וסך אותו בנוצה של אווז:

מתני' ואם ניסת הולד כשר - האי תנא לאו כרבי מאיר סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי דלרבי מאיר הוולד ממזר ולמאן דמוקי לה בגמ' כרבי מאיר איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולאו כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי דהא פליג רבי אלעזר בסיפא אלא כיון דכתב ידו הוא וכתב ונתן קרינא ביה ואע"ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא ומיהו רבנן פסלינהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תינשא ואם ניסת הוולד כשר ודוקא כתב ידו אבל כתב סופר ואין שם עד הוולד ממזר:

זמן - תקנתא דרבנן משום בת אחותו כדאמרינן בפ"ק (לעיל דף יז:) הלכך הולד כשר:

אלא עד אחד - פליגי בה בגמרא איכא למ"ד אכתב ידו קאי אפילו הכי אשמועינן דלכתחלה לא ורישא אשמועינן דאפי' אין בו עד אם ניסת הוולד כשר ואיכא למאן דאמר אכתב סופר קאי ואפי' הכי הוולד כשר דסופר הוה ליה במקום עד שני:

ר' אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים - ואינו כתב ידו:

אלא שנתנו לה בפני עדים כשר - לינשא לכתחילה:

תיקון העולם - שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גירשתיה:

גמ' ותו ליכא - גיטין פסולין לכתחילה והולד כשר:

והאיכא גט ישן - דאמרינן לעיל בגמ' אם ניסת לא תצא:

הכא תצא - רב ולוי פליגי בה לקמן בשמעתין:

התם - אמרינן בגמ' אם נתגרשה תנשא לכתחלה בפרק הזורק (לעיל עט:):

הניחא לרבי מאיר - דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר:

אלא לרבנן - אי מתני' דהכא דרבנן היא ניתני נמי הכא גט קרח:

התם תצא - אפילו לרבנן:

שלום מלכות - דאמרינן בהזורק (שם עט:) כתב לשם מלכות כו':

מניינא דרישא - שלשה גיטין פסולין:

מניינא דסיפא - הרי אלו ג' גיטין פסולין משמע מיעוטא הני ותו לא:

הני דאמרן - ואשמעינן דמתני' ר"מ היא דאמר התם הולד ממזר:

למעוטי הא דתניא - דהכא הולד ממזר כר' מאיר ואשמועינן מתני' דברייתא מתרצתא היא דאפילו כה"ג משוי ליה ר"מ ממזר:

אי נימא ארישא - דליכא שום עד:

אלא אמצעיתא - שפסול משום זמן מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר הרי יש עליו עדים:



ודוקא כתב ידו ועד - הוא דאמרינן הולד כשר וכי תימא הא מרישא שמעינן לה דאפילו בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפא הוה אמינא היכא דאיכא עד אחד עם כתב ידו תינשא לכתחלה:

דהא תנן - לקמן בפירקין:

כתב סופר ועד כשר - כלומר כתב סופר וחתם עד אחד כשר:

ורב - אמר לך מי דמי התם כשר לכתחילה משמע דהתם חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ לה רבי ירמיה לקמן:

ושמואל - לית ליה דרבי ירמיה אלא כתב סופר ולא חתם והיינו טעם דכשר לכתחילה בספרא דמובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל:

וכן א"ר יוחנן - כרב דאמר כתב ידו שנינו אבל כתב סופר הולד ממזר:

הרי יש עליו עדים - ר' אלעזר סבר דאמצעיתא קאי:

זימנין אמר רב - בהני שלשה גיטין דמתני' אם ניסת תצא:

יש לה בנים - קודם שנודע לנו שבגט הזה ניסת:

לא תצא - שלא להוציא לעז ממזרות על בניה:

וכולן - חמש עשרה עריות שאמרו שפוטרות צרותיהן מן החליצה אם היו בהן לבעליהן המת קידושי ספק או שגרשן לפני מותו גירושי ספק נמצאת צרתה ספק שהיא צרת ערוה ופטורה ספק שאינה צרת ערוה וזקוקה ליבם:

הרי אלו - הצרות:

חולצות - שמא זקוקה היא:

ולא מתייבמות - שמא אינה זקוקה ונמצא נושא אשת אח שלא במקום מצוה:

זהו ספק גירושין - דכיון דמדאורייתא כשר זקוקה צרתה ליבם:

ואי אמרת לא תצא - אם ניסת בגט זה:

אתי למימר - גט זה מעליא וצרתה לאו צרת ערוה היא ואתי ליבומה:

ומשנינן תתיבם ואין בכך כלום - כלומר אי אתי ליבומה לא איכפת לן כולי האי דנגזור הא אטו הא דכיון דכשר מדאורייתא חששא דרבנן בעלמא היא ולאו צרת ערוה היא:

לעולם לא תצא - ואפי' אין לה בנים:

וקרצית שבעמיר כו' - ועוד שמועה זו אמר אביכם דקרצית הנמצאת בעמרים אינה פוסלת במי חטאת אם שתת מהן:

מפני שמוצצת - ואינה מחזרת ממים שבפיה לחזור ולטפטף בתוך הכלי דתנן התם שתתה מהן בהמה חיה ועוף פסולין מפני שמקיאים מפיהם לתוכן וכבר בטלו בפיהן מתורת מי חטאת:

דידבתא - זבוב גדול כמין חגב:

דביני כיפי - הנמצא בין העמרים:

עד כמה - הויא קטנה ופסלה:

עד כזית - ומכזית ומעלה הויא גדולה ולא פסלה:

והלכה כר' אלעזר בגיטין - דעדי מסירה כרתי ואפילו פסולא דרבנן ליכא אבל לא בשטרות דכתיב בהן וכתוב בספר וחתום בירמיה (לב) בספר המקנה:

אפי' בשטרות - דהתם עצה טובה קמ"ל מפני תיקון העולם:

והא קתני - מתניתין:

גובה מנכסים משועבדים - אם שטר הוא או גט זה גובה כתובה מנכסים משועבדים דתנן בכתובות (דף פט.) הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה:

תרתי אמר - בגיטין ושטרות:

ריח הגט - ליפסל בכהונה להחמיר וכל שכן להתיר:

ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה - הנך דמפרש ואזיל רב חמא בר גוריא:

משום רבינו - רב:

חברינו - רב חסדא:

מתני' שני גיטין שוין - בשמותיהן:

הרי השני בטל - דלא ידעינן דמאן ניהו:

טופס לכל אחד ואחד - בגמ' מפרש לה:

את שהעדים נקרים עמו - היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון:

גמ' מאן תנא - דקתני דאיכא תקנתא בנותן שניהם לזו ושניהם לזו:

דלא כר' אלעזר - אלא כר' מאיר הלכך כל אחת מהן מתגרשת בשלה שהרי בא לידה ועדיו חתומים בו ור' מאיר כיון דלא בעי עדי מסירה שפיר דמי דהא כל גיטין נמי משחתמו העדים אינן יודעין למי ינתן:

הא לא ידעי - עדי מסירה בהי מינייהו מיגרשא ואין זו נתינה לשמה מבוררת ורבי אלעזר כיון דחתימה לשמה לא בעי על כרחיך לשמה דכתיב בקרא אכתב ונתן קאי:



אפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס - לכל אחד ואחד לפסול העליונים (א"כ כי כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית) הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד הוי כל חד גט לעצמו ונמצא אחרון מפסיק בעדות ואין עדים מעידים אלא עליו:

לר' יוחנן דאמר כו' - הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד אמאי כולן כשרים:

על שאילת שלום חתמו - ולא על הגט:

שאלו - בשלומו:

פסול - דהוי מלתא באפי נפשיה ומפסקת:

זמן לכל אחד ואחד - קא סלקא דעתין ביום שנכתב זה לא נכתב זה:

מאי איריא - דמפסלי עליונים משום דאין העדים נקראים עמם:

ותיפוק ליה - דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון נחתם בלילה לאו דוקא אלא משום לישנא דמתני' נקט ליה דתנן בפרק שני (לעיל יז.) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכ"ש למחר או ליומא אוחרא:

בחד בשבא - גירש פלוני פלונית והדר כתב בחד בשבא גופיה גירש פלוני פלונית דהשתא לא מיפסלי קמאי אלא משום הפסקה:

דהדר כתב הכי כו' - דהוו להו כל חד באפי נפשיה ומיהו אהני לישני קמאי לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין הללו:

ומאי שנא הא מהא דתניא כו' - ועבד גמר לה לה מאשה ולא פסלינן להו משום ולא לה ולחברתה ששחרר שניהם בבת אחת ודמי לקמייתא דריש לקיש אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית ואמאי בעי למיהדר ומכתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית הא הכא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי וקתני קנו כל הנכסים ונמצא כל אחד חציו בן חורין וחציו עבד לחברו ומשחררים זה את זה חצאיהן:

ולאו אוקימנא - בפרק השולח גט:

בשני שטרות - שכתב בשטר כל נכסי לפלוני עבדי ובשטר השני כל נכסי נתונים לפלוני עבדי ומסרן להן בבת אחת שלא קדם זה לזה הלכך קנו שניהם דהאי אמר כולהו דידי והאי אמר כולהו דידי:

איש פלוני כו' - היינו כרבי יוחנן דלא קתני אנו פלוני ופלוני גירשנו כו':

ולריש לקיש - אמאי קתני בהך דמסייעא ליה זמן לכל אחד ואחד כו' את שהעדים נקראין עמו כשר בלאו זמן לכל אחד ואחד נמי פסילי עליונים:

אבל הכא דערבינהו מעיקרא - דהא דקתני זמן לכל אחד ואחד כגון דכתב הכי כדקתני רישא אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית פלוני גירש פלונית באחד בשבת ופלוני גירש פלונית באחד בשבת דכיון דערבינהו מעיקרא אי לא הדר אפסקינהו בזמן לא מיפסקי:

מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה - ברוחב המגילה:

שנים עברים באים מתחת - הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזו אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן שמעון כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון הלכך על כרחיך היונים תחת השני חתמו כזה:

את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר - אם העבריים חתומים למעלה הימיני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסל: עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד א' יוני באים מתחת זה לתחת זה. עד עברי ועד יוני באים מתחת גט הימין לתחת גט השמאל ועד עברי ועד יוני עוד תחתיהן באין מתחת השמאל לתחת גט הימין כגון שהיוני הראשון חתם תחת השמאלי יוסף בסוף שיטה וחזר וחתם בן שמעון בראש שיטה שניה תחת הימיני נמצא שמו תחת הימיני דהכי מיפרשה חתימה דידהו בנו של יוסף שמעון נמצא שמתחת גט הימין בא לתחת גט השמאל שם אביו על השמאל ושמו על הימין והעברי השני חתם שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה ושם אביו תחת הימיני בראש שיטה שתחתיה [שלא כדרכו] נמצא בא מתחת גט שני לתחת גט ראשון והיוני השני חתם תחתיו כדרכו בשיטה אחת יחצאל בן תחת הראשון ונפתלי תחת השני נמצא שמו חתום על השני:

שניהם פסולים - ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' וליתכשר קמא בראובן ובתרא בבן יעקב עד - ויוכשרו שניהם על ידי שני עדים ראשונים:

דהא תנן - במתניתין בפירקין:

וליתכשר האי בראובן בן - דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב:

דלא כתיב עד - ומתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד:

דלאו יעקב הוא - אלא של זה בנו היה:



ודלמא בשמא דאבוה חתום - על השני ועל שניהם חתם:

צייר כוורא - בחתימת ידו ולא היה כותב שמו:

חרותא - ענף של דקל:

מכותא - נס שפורשין עליו וילון של ספינה:

שכתבו - כתב שלו:

וכי תימא כיון דמופלג - חתימת עדיו שני שיטין מכתבו אותן שיטין שחתמו בהן הבאין מתחת הראשון שמות אבותיהן תו לא מיתכשר דתניא בגט פשוט הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול:

והאמר חזקיה - התם:

מילאהו - לאותו אויר בקרובים כשר דלא קפדינן אלא אאוירא ואל תתמה שהרי אויר פסול בשלשה בסוכה סכך פסול פוסל בארבעה:

והתני זעירי - בהנך תרי גיטין דמתני' שניהם כשרין:

ותנא דידן - דפסל אחרון קסבר דלמא גונדלית חתום היוונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים חתמו:

כולהו אחד - כולן על ראשון כל שלא כמנהגן קרי גונדלית וראיתי בתשובת הגאונים אדם המשתמש ביד השמאלית קורין לו במקומנו גונדליא לפי שמשנה מסדר המשתמשין:

וליתכשר - האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני גרסינן:

דלמא גונדלית חתים - בהני יוונים חיישינן דלמא גונדלית חתים חד מינייהו שמא יוני הראשון חתם כסדר העברי שחתם למעלה הימנו שמו תחילה ואח"כ שם אביו ונמצא שעל השני הוא חתום ועברי שני רואין שעל השני חתום ויון אחרון חתם כמנהגו ונמצא שלשה על השני ואין על הראשון אלא אחד או שמא יון ראשון כדרכו חתם ויון שני אחרון חתם גונדלית כמה שראה עברים חותמים ונמצאו שני היוונים ועברי ראשון חתומין על הראשון ואין על גט שני אלא אחד הלכך שניהם פסולין הכל פותרין אותה בשיטה אחרת שכל העדים חתמו כל אחד שמו ושם אביו בשיטה אחת מתחת ראשון לשני כמו שפירשתי שני עדים עברים ושני עדים יוונים השנויים ראשונה במשנה ואי אפשר ליישבה כלל ומתניתין לא דייקא הכי דא"כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני' מיפלג פלגינהו עברי ויוני לזה ועברי ויוני לזה ובגמ' נמי פריך ויתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני אלמא כל כמה דלא אמרינן גונדלית חתים הויא חתימה דידהו עברי ויווני על זה ועברי ויווני על זה:

מתני' בדף השני - שאצלו ברוחב המגילה שקורין בלשוננו קולומי"ל (עמודה, טור (בדברים הכתובים על קלף) [אין זה דף במשמעות של היום, ואף לא עמוד, אלא מרובע כתוב "ברוחב המגילה" כדברי רש"י]) :

מן הצד - בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי:

או מאחוריו - בגט פשוט שתקנו עדיו להיות בתוכו:

הקיף - חיבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:):

שניהם פסולין - שאין נקרים החתימה לא עם זה ולא עם זה:

סופו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקראין עמו - שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החותמין כשר:

ראשו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקרין בסופו - שגג חתימה כלפי סופו ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו:

וכך היו נקיי הדעת - נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני:

חניכתו - שם לווי של משפחה כולה:

גמ' וניחוש דלמא תרי גיטי הוו - אשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני קאי דלמא תרי גיטין הוו שלמים והשמאלי נכתב בגובהה של מגילה יותר מן הימיני עד דיתרמו עדים דידיה כלומר גמרו של שני כנגד התחלתו של ראשון:

זמן דקמא - היינו התחלתו ועדים דבתרא היינו סופו כלומר שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן:

וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא - חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו וחתך ראשו של שני והשווהו לתחלתו של ראשון וכוון חתיכת סופו של ראשון תיבה אצל תיבה של שיור השני ומגרשה בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו:

כשיש ריוח מלמטה - גליון תחת הראשון דודאי לא נחתך ממנו כלום דלא נכתב בו יותר:

ודלמא זמן דבתרא מיגז גזייה - שמא הגט שלו נמלך מלגמרו ולמעלה הימנו בצדו היה גט אחר כתוב וחתום וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור גט שלו:



כשיש ריוח מלמעלה - דודאי לא נכתב בו יותר:

ודלמא אימלוכי אימליך - מתחילה שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא הראשון בטל א"נ ה"ל נכתב ביום ונחתם לאחר זמן דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים:

הרי את מלמטה ומותרת מלמעלה - דבתוך כדי גמר דבור ליכא למימר דמימליך אלא גומר עד לכל אדם ונמלך:

ודלמא הכי איתרמי - שבתוך כדי גמר דבור חזר בו:

רב אשי אמר - כולהו קשייתא בהכי מיתרצן כגון דידיעה ביה מתחתא דמגילתא שניכר ביה מתיחת הקלף סביב סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח מלמטה עסקינן דליכא למיפרך אימלוכי אימליך:

בשגגו - של חתימה כלפי כתב הגט דהאי ודאי על גט זה חתם ומתני' בשרגלי החתימה כלפי כתב הגט דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב שטר ועליו חתמו העדים:

ליחזי הי מינייהו - גגו כלפי כתב וליתכשר דודאי עליו חתמו דקס"ד שהעדים חותמין ברוחב הקלף כסדר כתב הגיטין:

דרמו להו כי עיברא - העדי' מוטלין בין שני הגיטין כבריח ראשי שיטות של חתימה מחברין הגיטין כבריח הדלת שנמשכת באויר הפתח כך הן נמשכין בין אויר שני הגיטין:

אלא רב - כי חתים מן הצד לא בגיטין ולא בשטרות אלא בדיסקי כשהיה מזמין אנשים לדין לפניו והסופר כותב להם איגרת הזמנה בשמו והוא חותם פעמים מן הצד ואין הקפדה בכך:

חתם סופר - עם עד אחד:

שנינו - במשנתנו דכשר דהוה להו ב' עדים ואשמועי' מתני' דלא חיישינן למימר הבעל לא צוה שיחתום הסופר אלא אמר לשנים אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וחשו הנך שלוחין לכיסופא דספרא ואחתמוהו להא לא חיישינן כדאוקמינן בפרק מי שאחזו (לעיל עב.):

הא מני ר' יוסי היא - דאמר מילי לא מימסרן לשליח:

דהוו ידעי לטופסא - דשטרא שהיו מכירין כתיבת הסופר וחתימת עד אחד ולא היו מכירין חתימת השני:

עד י' דורות - הויא חניכה שאם כתבה בגט לא מפסלא למיהוי כשינה שמו ושמה:

בנים - היינו דור ב':

ובני בנים - היינו דור ג' ומכאן ואילך קרי ליה ונושנתם:

ז' בתי דינין - ז' משפחות של מלכים ממלכי ישראל והנך דמלכי יהודה לא חשיב שהיו בימיהם של אלו והוי כב"ד אחד המלך ובנו ובן בנו וכל מלכים שקמו מזרעו אחריו קרי חד בית דין שלום בן יבש וזכריה לא קחשיב לפי שלא מלכו שנה שלמה וכן זמרי אבל עמרי אביו של אחאב על שם בית דינו של אחאב נקרא ומפני שאחאב הרשיע לעשות יותר נקרא הקלקול על שמו בימי הושע בן אלה גלו עשרת השבטים ומההיא שעתא קרי לה חורבן דהיינו אומללה יולדת השבעה שילדה שבע משפחות לע"ז:

עליו עלה - מפני שלא הרשיע כשאר המלכים בא הפורעניות בימיו בתמיה:

פרדסיאות - שומרים:

אותן שנים שלא עלו - הואיל שאין מוחה בידם והן לא עלו יגלו וילכו בשבי:

וישקוד - וימהר כמו כי שוקד אני על דברי מתרגמינן מוחי אנא (ירמיהו א):

גלות צדקיהו - חרבות ירושלים שגלו כולם:

גלות יכניה - הוא יהויכין קדמה לגלות צדקיהו אחת עשרה שנה וזו היא צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל בעוד שחכמי גלות יכניה קיימין שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה דכתיב בהו החרש והמסגר אלף:

כיון שסוגרין - הלכה שהם סגורים בה שאינם יודעים להשיב לשואליהם שוב אין לה פותחין אחרים:

עולא אמר - היינו צדקה שמיהר להביא הרעה לסוף ח' מאות וחמשים דהיינו ב' שנים קודם ונושנתם דהיא בגימטריא ח' מאות וחמשים ושתים ואם שהו עד ונושנתם היה מתקיים בהן כי אבד תאבדון:



ש"מ מהרה דמרי עלמא - כמנין ונושנתם דהא כתיב כי אבד תאבדון מהר:

מתני' מעושה - בחזקה:

גמ' כדין - כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו:

פסול - להתירה לינשא:

ופוסל - מן הכהונה משום ריח הגט:

מה נפשך - דאמרת בעובדי כוכבים בדין פסול ופוסל:

אי עובדי כוכבים בני עשויי - דדין תורה נינהו לכוף את ישראל בדין:

תולה עצמה בעובד כוכבים - שוכרת עובד כוכבים אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין:

מיפסל נמי ליפסל - כשלא כדין דישראל הואיל ומדאורייתא בני עשויי נינהו כישראל והא גבי ישראל אמרת שלא כדין פסול ופוסל:

בדותא היא - דודאי לאו בני עשויי נינהו:

כדין - דעובדי כוכבים עובדי כוכבים שעישוהו להוציא ובדין תורה אע"ג דלאו גיטא הוא גזור ביה רבנן לפסול בכהונה משום דמיחלף בכדין דישראל ואתי למימר ישראל נמי שעישוהו כדין לא פסיל וההוא גיטא מעליא הוא:

שלא כדין - דעובדי כוכבים בכדין דישראל לא מיחלף ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא פסיל ואמרן לעיל דפסיל היא גופה גזירה היא אטו כדין וגזירה לגזירה לא גזרינן:

וקא מעשה אגיטי - כופה איש להוציא את אשתו בדין:

הדיוטות אנן - שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין ואין סמיכה בח"ל כדאמרי' בפ"ק דסנהדר' (דף יד.):

אוגריאות - אסיפות כמו אוגר בקיץ (משלי י):

לפניהם - קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר קודם מתן תורה כדכתיב (שמות כד) ואל משה אמר עלה וגו' ואע"פ שנכתבה פרשה זו לאחר מ"ת קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית:

שליחותייהו - דבני א"י:

קעבדינן - הם נתנו לנו רשות:

מידי דהוה - אדיני ממונות דהלואות דעבדינן שליחותייהו כדאמרי' בסנהד' (דף ב:):

אי הכי גזלות וחבלות נמי - לעביד שליחותייהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהד' דבעינן ג' מומחין:

מילתא דשכיחא - הלואה וכן גט:

מתני' יצא שמה בעיר מקודשת - פנויה שיצא עליה קול פלונית מתקדשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדמפרשי אמוראי בגמ':

הרי זו מקודשת - ולא תינשא לאחר בלא גט:

מגורשת הרי זו מגורשת - קא סלקא דעתין דהכי קאמר אשת כהן שיצא עליה קול פלונית נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב עוד תחתיו דאילו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום יציאת קול נשרי אשת איש לעלמא והיינו דפרכינן לה בגמרא ואסרי' לה אגברא על בעלה כהן:

ובלבד שלא תהא שם אמתלא - שלא יהא עם הקול של קידושין או של גירושין משל וטעם שהוא שובר את כח הקול:

גירש פלוני את אשתו על תנאי - זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי:

זרק לה קידושיה כו' - זהו אמתלא של קידושין והוא הדין נמי איפכא:

גמ' ואסרינן לה אגברא - בתמיהה ואמגורשת קאי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני' חיישינן לקלא ואסרי' עלי':

והאמר רב אשי כל קלא - שיצא על האשה משנישאת ולא יצא עליה קול קודם נישואין:

לא חיישינן ליה - כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא:

ה"ק כו' - האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קידושין ממנו:



הרי זו מגורשת - ומותרת לכל:

מאי טעמא הרי קול - שחששנו לו תחילה שוברו עמו:

יצא לה קול - לאשה פנויה בעיר:

שם מזנה - לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה:

אין חוששין לה - לאוסרה לכהונה:

פריצותא בעלמא הוא דחזו לה - ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה:

גירגרה בשוק - הלכה נטוית גרון:

מוזרות בלבנה - נשים הטוות בשוק לאור הלבנה ודרכן לשוח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר:

לא הנחת כו' - שיש אויבים מוציאים קול בחנם ברמז מועט:

בעולה - יצא על בתולה בעיר קול בעולה:

אין חוששין לה - לאוסרה לכ"ג דדלמא פריצותא בעלמא חזו לה דהא דתנן במתני' דחיישינן לקלא היינו כדאמרי' לקמן שיהו נרות דולקות כו' שהדברים ניכרים:

נשואה - יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה:

אין חוששין לה - דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית:

ארוסה - יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים:

שלא לפלוני - יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה:

בעיר אחרת - יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום במקו' פלוני:

ממזרת - יצא קול שהיא ממזרת:

הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין - לאסור נכסיו עליו:

נתקדשה היום - בהא הוא דחשו רבנן שלא תינשא כדי שלא יאמרו משיאין אשת איש:

נרות דולקות - בבית כדרך המתקדשות שנוהגין שמחה ואור נר כדאמרינן בעלמא אור הנר בברור חיל משתה שם (סנהדרין דף לב:):

מתקדשת - עתידה להתקדש היום:

אמרו דבר - פלונית נתקדשה היום:

זהו קול - שחוששין לו:

זהו אמתלא - ששובר את הקול:

הא לא אמרו מידי - לא אמרו נתקדשה לאו קול איכא ולאו אמתלא איכא:

לאפוקי כו' - אמתלא שאמרו במשנתינו ששובר את הקול ואפי' לא יצא עם הקול אלא לאחר זמן יצא הוה אמתלא:

קמ"ל - הכא לא אמרו דבר זהו אמתלא והכי קאמר לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלא אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהניא אמתלא:

מבטלינן קלא - שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקות משתקין להו לבטולי קלא או לא משתקין להו הואיל ואמרו פלוני שמע מפלוני כו' וליתנהו דלישיילינהו א"נ חזרו אותן פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלינן או לא מבטלינן:

מפי כשרים - שיאמרו מפלוני שמענו והוא הלך למדינת הים אלמא אקילו רבנן במילתא וש"מ דאי בדיקניה בתר הכי ואשתכח שקרא מבטלינן ליה ומכריזין דלאו קלא הוא ומנסבינן לה:

אתרוותא נינהו - מקומות חלוקין במנהגם:

באציפא דתוחלא - הם תמרים שלא בישלו כל צרכם ומניחין אותן בחותלות כלים העשויים מכפות תמרים ומתבשלים קצת וכשאוכלים אותן נשאר מן האוכל על הגרעין שאינו נפרד ממנה יפה מפני שאינה מבושלת וההוא אוכל קרי ציפא כדאמרי' באלו טרפות (חולין נ:) כדעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא וראוי למאכל בהמה:

בעינא דבי שיפי - על המעיין של אותו מקום:

מימר אמרי - כשתניסת לאחר לא יאמרו ראו אשת איש שניסת דמימר אמרי עיינו רבנן בההוא אציפא ולא הוה ביה שוה פרוטה דסתמיה לא חשיב דהא דלא מבטלי' קלא אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד:



לחד מבני פלניא - ולא היו אומרים לאיזה מהם:

לקטן - בשנים שנראה גופו כגדול והיו מכירין בו:

עדיין לא הגיע לפלגות ראובן - כלומר אין חכמה (לקטן בשנים וחקרי לב) כדכתיב גדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אע"פ שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו שהוא קטן בשנים וכשתינסיב לאחר מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה וקטן בשנים הוא:

במקום אמתלא חוששין לאמתלא - אפי' אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל:

ובלבד שלא תהא שם אמתלא - אלמא אמתלא בהדיא בעינן: הכי גרסינן א"ל במקום אמתלא קא אמר ואמתני' קאי האי תירוצא:

א"ל רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא - דאם יש פתח למצוא אמתלא דסמכינן ומנסבינן לה והתנן אשה שהלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר לה מת בעליך ונתקדשה מותרת לחזור לראשון ואילו גבי ניסת קתני התם תצא מזה ומזה ואע"ג דאנוסה היא שהרי ב"ד הורוה לינשא משום חששא דלא לימרו גירש ראשון ונשא שני ועכשיו היא חוזרת לו משניסת אבל גבי נתקדשה לא חיישינן להכי מאי טעמא חוזרת לראשון ולא צריכה גט משני הרי אין לך יצא שמה בעיר מקודשת גדולה מזו דודאי ידעו כולם שנתקדשה:

לאו משום - דיש כאן מקום אמתלא לסמוך עליו דכי מהדרי לא לגברא אמרי ודאי יש פתח לדבר שעל תנאי קידשה שני שאם יבא בעלה שגירשה ממדינת הים שיהיו קידושיו בטלין שהיה בעלה חביב לה אלא לכך גירשה שלא היה יכול לבוא אלמא אע"ג דלא יצא אמתלא זה מעולם סמכינן עליה:

שאני - הכא דאתי בעל וקאי ומימר אמרי מעולם לא גירשה בעלה אלא היתה סבורה שמת ונתקדשה ואינן קדושין:

אי הכי - דלא מסקי אדעתייהו לומר גירש ראשון ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט:

ניסת נמי - אמאי תנן התם צריכה גט משני ולא תחזור לראשון הא אתא בעלה וקאי ולאו נישואין הוו אלא משום דאתי למימר גירשה זה ונשא זה כדאמרי' ביבמות ובנישואין אין פתח מקום אמתלא לומר על תנאי נשאה:

קנסוה רבנן - דהאי דשריוה בהעדאת עד אחד משום עיגונא אקילו בה והיא גופה תידוק במילתא ע"י עוברים ושבים ותנסיב והיכא דלא דייקא שפיר קנסוה כדאמרינן התם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה:

דלא איתחזק בבי דינא - שלא בדקו ב"ד אחריו שלא תהא שמיעת קול הברה:

לא חיישינן ליה - אלא א"כ ידעו ב"ד העיר שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע כו' וגזרו שיחושו לקול זה:

דבתר נישואין - ניסת היום ואח"כ יצא קול שהיום היא נתקדשה לאחר קודם נישואין לא חיישינן ליה לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מבעל הקול שאם אתה מצריכה גט נמצאת אוסרה על זה דמחזקת לקלא ונמצא זה בועל אשת איש וקיימא לן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

דבתר אירוסין - חיישינן ומגרש ראשון ונושא שני:

לא חיישינן ליה - ואינה צריכה הימנו גט שלא תתגנה על זה:

קידושי תורה - בעדים:

והעמידו דבר על בוריו - הוו בודקין אחר הקול להעמיד דבר על אמיתתו אם אמת הוא או שקר:

והודיעוני - עיקרו של דבר:

מאי היא - למה הזקיקם להעמיד דבר על בוריו:

ובנהרדעא לא מבטלי קלא - כדאמרינן לעיל:

מקודשת - וצריכה גט משני:

ואידך - שמואל דאמר העמידו דבר על בוריו למימרא דלא בעיא גט משני:

כי אתמר דרב המנונא בפניו - דבעל דאמרה ליה בפניו גירשתני אבל קבלת קידושין דרב הונא לאו בפניו הוא ולא דמיא לדרב המנונא וליתא לדרב הונא:

ונושא שני - אם ירצה:

אתי למימר קא מחזיר גרושתו מן האירוסין - דאמרי ע"י שגירשה ראשון תחילה קידשה שני ועכשיו חוזר ומחזירה:

עיינו ביה רבנן - בקידושי שני ולאו קידושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו שגירשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני:

יצא עליה קול מזה - ואח"כ מזה שלא קידשה שני בפנינו קידושי תורה אלא קול יצא שקידש אחר הראשון:

אף בזו מגרש ראשון - ולא יגרש שני וישא ראשון ואע"ג דקלא בעלמא הוו נמי הנך קידושי שני חיישי' דלא לימרו גירש ראשון תחילה וקידשה שני ועכשיו חוזרת לראשון גרושה שנתארסה:



מותרת לשניהם - כלומר אף מגרש שני ונושא ראשון ואפי' רב הונא מודה בהא:

מתני' הקדיחה - שרפה או ע"י אור שקורין אדורשי"ר (לתת (את התבשילים) להישרף ולהידבק בסיר) או במלח כמו כי אש קדחה באפי (דברים לב):

ערות דבר - לב"ה משמע להו או ערוה או שאר דבר סרחון:

ר"ע אומר - אפי' לא מצא בה לא ערוה ולא דבר:

גמ' משום דבר תנשא - היוצאת מבעלה מפני דבר ולא מפני ערוה הוא דקאמר רחמנא מותרת לינשא לאחר כדכתיב והיתה לאיש אחר אבל היוצאת משום ערוה תהא אסורה לכל:

וב"ש האי דבר מאי עבדי ליה כו' - דהא קרא דוקא בערוה לחוד איירי וא"כ ערוה בדבר מבעי ליה כלומר ערוה בעדים:

אף כאן בעדים - ברורים אינה נאסרת עליו משום ערוה אלא בעדות ברורה:

וב"ה - דהא על כרחינו האי דבר מפקיתו ליה לעדות כדמפרש ליה ואזיל:

מי כתיב ערוה בדבר - דמשמע דמצא בה ערוה בעדים ברורים:

וב"ה - נמי ודאי מיבעי להו להכי לענין לכופו להוציא דלא כייפינן ליה להוציא אלא בעדות ברורה מיהו להכי כתיב ערות דבר ולא כתיב ערוה בדבר ולא כתיב נמי או ערות או דבר כי היכי דלידרשיה בתרוייהו דמשתמע ערוה או דבר ומשמע נמי ערוה בדבר:

כי משמש בארבע לשונות - במקום ארבע לשונות הללו נכתב כי בתורה במקום אם במקום פן במקום אלא במקום אשר במקום אם כמו כי ימצא בקרבך כי יקרא כי תראה חמור כי תפגע כולהו משמע לכשיארע כלומר אם יהיה כך וכן רובן במקום אלא לסתור דבר האמור למעלה לומר אינו כן אלא כן כמו ויאמר לא כי צחקת אינו כן כדבריך אלא צחקת וכן אל תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח לו אלא פתוח תפתח לו וכמו לא כי ברחוב נלין לא נסור אל ביתך אלא ברחוב נלין וכן הרבה במקום פן כי תאמר בלבבך רבים וגו' לא תירא מהם וגו' אין אתה יכול לפרש בלשון אם לומר אם תאמר בלבבך וגו' לא תירא מהם הא אם לא תאמר תירא מהם אין זה נכון ולא בלשון אלא אבל נדרש הוא בלשון פן לומר שלא תאמר כן ובתמיה נדרש כלומר וכי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ותירא מהם וכן כי תאמרו מה נרדף לו לעולם לא תשיבו אל לבבכם לומר מה נרדף לו וכן כל כי הסמוכין לאף אף כי תאמר לא תשורנו אף כי אנכי אעננו כולן נדרשין בלשון תימה הלכך סוף פירוש מלמדך פן תאמר כן ועוד משמש בלשון דהא דהיינו אשר או מפני כלומר ליתן טעם ליישב דבר שלמעלה הימנו כמו לא צחקתי כי יראה כמו אשר יראה כלומר מפני שיראה וכן מדוע אתה יושב לבדך כי יבא אלי העם מפני שבא אלי העם שהעם בא אלי וכן כי זה משה האיש כי אמרתי פן תגזל את בנותיך כי אמרתי רק אין יראת אלהים כולן נדרשין כמו אשר כלומר מפני וכן כי גוע אהרן לפי הדרשה שדרשוהו חכמים שמפני גויעתו נסתלק הענן וכולהו מתרגמינן להו ארי שלשון ארי בארמי משתמש כל לשונות כי בעברי ואם באת לשנותו צריך אתה לשנות כולן לפי עניינו וכל כי הנפתרים בלשון כאשר כמו והיה כי יביאך וכל אלו שאין אתה יכול לפותרו בלשון אם דהא ודאי יביאך וכן כי תבואו אל הארץ כי בא סוס פרעה כי תרבו ופריתם בארץ כולן לשון דהא הן נפתרים במדרש סיפרא וסיפרי עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ בשכר שתירש תכבש כלומר מפני שיביאך וכשתבואו אל הארץ אתם זקוקים למצות הללו וכי בא סוס פרעה וגו' מפני שבא סוס פרעה וגו' לפיכך ותקח מרים וגו' וכל כגון אלו שאין אתה יכול לפותרן בלשון מפני ונפתרין בלשון כאשר כמו כי יאמרו אליכם בניכם כי יהיה להם דבר כולן לשון אם הם:

דהא מצא בה - מפני שמצא בה הא לאו הכי לא יגרשנה וב"ה נמי הכי משמע להו לשון מפני מפני שמצא בה או ערוה או דבר ואם לאו לא יגרשנה הלכך לא תמצא חן דקאמר קרא היינו מפני שמצא בה כדמפרש ביה ולא משום חן של נוי:

ור"ע - מפרש ליה להאי כי בלשון אם הלכך תרי מילי נינהו אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר:

לא מצא בה לא ערוה ולא דבר - לב"ה וגירשה:

מהו - מי כייפינן ליה לאהדורה או לא:

גבי אונס - האונס את הנערה בתולה:

לא יוכל לשלחה כל ימיו - ואמרינן במס' מכות (דף טו.) דהאי כל ימיו קרא יתירא הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלח לא יהא בשלוחה כל ימיו שב"ד כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שילוחו שנתקו הכתוב לעשה של עמוד והחזר מכלל דלכל המגרשים אינם בעמוד והחזר דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר למה לי לגלויי בהאי:

מהו - יש עונש בדבר או לא:

שדעות במאכל - דעות בני אדם חלוקות באסטניסות של מאכל ומשתה יש שהוא איסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו איסטניס כל כך ויש שאינו איסטניס כלל כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות יש מקפיד על פריצות מועט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל:

פפוס בן יהודה - בעלה של מרים מגדלא נשייא היה וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם ומדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו:



ופרומה משני צדדיה - אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצדיהן:

עם בני אדם סלקא דעתך - א"כ רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו:

במקום שבני אדם רוחצים - והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהן:

כי שנא שלח - פסוק הוא בנבואת מלאכי:

אם שנאת' שלח - כרבי עקיבא:

אם שנואה היא לפני המקום שלח - כב"ש ואית דגרסי שנוי המשלח וזו שמעתי שנוי המשלח לפני המקום ואפילו לבית הלל נהי דלא כייפינן שלא להוציא מיהו שנוי הוא:

זוג ראשון - אשת נעורים ובה משתעי קרא כדכתיב בתריה אשת נעוריך וכתיב ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד: