ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/גיטין/פרק ח

< רש"י על הש"ס





לכי נפקא קאמר לה - ואי מיית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו:

באם תצא - ודכוותה אם לא באתי ואמרי' לעיל בפירקין (דף עב.) גבי אם מתי אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיגיע אמר מהיום הוי מעכשיו לא אמר מהיום הוי לכשיגיע הלכך רבותינו סברי לה כרבי יוסי כו':

כאם מתי גרידא - ואמרן לעיל דלאחר מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש:

כתב גט על תנאי כשר - ואפילו לא נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש והם קדמו וכתבוהו ומכשר רבי יוסי ונימא נמי דארישא פליג:

מדהוה ליה למימר כו' - אבל ברישא מודה:

ורבנן - דפליגי עליה סברי ל"ש אמר כתבו אם לא באתי ל"ש אם לא באתי כתבו לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש:

לאחר שבוע שנה - זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו שמטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע:

חד בשבא תרי בשבא ותלת בשבא - קרי בתר שבת שעברה אבל רביעי חמישי וששי נקראין על שם שבת הבאה:

קמי שבתא - האי שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר:

לאחר הרגל - אם לא אבא לאחר הרגל צריך להמתין ל' יום:

וקלסוה - יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה:

ולא קלסוה - לא הודו לו שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כוותיה:

פרק שמיני - הזורק


מתני' הזורק גט והיא בתוך ביתה - של נכסי מלוג וזרקו לה ע"ג קרקע:

הרי זו מגורשת - דקנתה לה חצרה כאילו נתנו בידה כדמפרש בגמ':

לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת - ואפילו היא בתוך ביתו וטעמא מפרש בגמ':

קלתה - סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות:

גמ' ת"ל ונתן מ"מ - ודרשי' ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע לן נתינה כל דהוא וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה כדמפרש לקמיה:

משום דבעל כרחה - כלומר דכי יהיב ליה נמי בידה על כרחה היא ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש הלכך חצרה נמי קני לה:

אבל גנב - דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה:

אימא - מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה:

קנה בעלה - לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל:

דכתב לה כו' - השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה:

על שדה זו - שהיתה לו עמו שותפות בה:

ואין לי עסק בה - אחת מכל לשונות הללו:

לא אמר כלום - דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה:

בכותב לה - דין ודברים כו' בעודה ארוסה קודם שזכה בנכסים וא"צ לכתוב לשון מתנה דיכול להתנות כדרב כהנא:

ממקום אחר - שאינה ירושת אבותיו מן התורה:

מתנה עליה - קודם שזכה:



אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו - אמילתא אחריתי אמרה רבא:

שומעין לו - הואיל והתקנה לצורכו נעשית יכול לומר כלום עשו אלא להנאתי אני אי אפשי בהנאה זו:

מאי כגון זו - אהייא אמרה רבא:

איני ניזונית - משל בעלי:

ואיני עושה - לו מלאכה דכי תקון רבנן מזוני להנאתה תקון זמנין דלא ספקה במעשה ידיה ואחר כך תקנו מעשה ידיה לבעלה משום איבה הלכך יכולה לומר אי אפשי:

רבא אמר - לעולם בדלא כתב לה דין ודברים ודקשיא לך מה שקנתה אשה קנה בעלה:

אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל כו' - ולקמיה פריך מאי היא:

גיטה וידה באין כאחד - על ידי הגט באה ידה לה עם נתינתו:

אמר ליה רבינא לרב אשי רבא - דקשיא ליה לעיל אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל:

יד אשה קשיא ליה - בתמיה:

נהי דקניא ליה למעשה ידיה - אבל גופא מי קני ליה וכיון דגופא לא קני ליה מכי יהב גיטא לידה נפק לה גט מרשותיה ולא משום דגיטה וידה באין כאחד הלכך גבי חצר דקניא ליה היכי מיגרשא:

יד דעבד קשיא ליה - שגופו קנוי ומקבל שחרורו בעצמו:

למאן דאמר - בהאשה נקנית (קדושין דף כב:) שהעבד קונה עצמו בשטר שיחרור:

על ידי עצמו - כלומר בקבלת עצמו:

תקף ליה עלמא - והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה:

לקנייה - הבעל לדוכתא דמחית ביה גיטא לאשה בחזקה דקרקע נקנה בחזקה:

ותיחוד ותפתח - תסגור דלת החדר שיקנה לה לשום חזקה:

דתנן נעל - דלת או גדר פרצה או פרץ גדר כל שהוא:

הרי זו חזקה - לקנות שאין המוכר יכול לחזור בו דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה:

אם אמרו בנשואה - שהבעל יזכה בנכסים יאמרו בארוסה והך מילתא דרבא אתמר מקמי ההיא דאמר רבא לעיל גיטה וחצרה באין כאחד דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כו' כדמפרש ואזיל:

והא אמרה רבא - לעיל ואמאי איכסיף כי פרכה רב עיליש להא מילתא:

ומשנינן מעיקרא נמי כי אמרה רבא - לההוא תירוצא דלעיל אהאי מעשה אמרה בתר דהדר סברה ואמר דגיטה וידה באין כאחד הכי גרסינן מעיקרא כי אמרה רבא אהאי מעשה אמרה:

כמי שבתוך ביתה - כאילו היא בתוך ביתה ומאי היא דבעי' דתיהוי חצרה משתמרת. לדעתה כלומר על פיה ועל צוויה לאפוקי הא דאמרי' בפרקין לקמן (דף עח.) נתן גט ביד עבדה ניעור אינו גט דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעתה שהוא משמר עצמו מדעתו:

משום ידה אתרבאי - הלכך סמוכה לה בעינן דומיא דידה:

נפל בפיסלא - על גבי חתיכת עץ:

פליג רשותא לנפשיה - ואינו בטל לגבי חצר ואינה מגורשת ולקמיה פריך היכי דמי:

אי נימא בחצר דידה - דאשה:

כי הוי ארבע אמות מאי הוי - הרי שניהם שלה:

דאושלה מקום - בחצרו לקנות בו גט:

דאושלה - השאילה:



שם לווי - כולהו פיסלא מיקרו ואי הוי להאי שם לעצמו הוה ליה חשוב ולא בטיל:

אבל במטה שלה - אע"פ שבתוך ביתו מגורשת וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו ופלוגתא היא בב"ב (פה:):

דגבוה י' - דהוי רשותא לנפשיה ולא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל את רשות הכלי:

והא איכא מקום כרעי - שמונחים לארץ:

ה"ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי - הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוחה להשתמש תחתיה:

קשורה אע"פ שאינה תלויה - אלא נגררת בקרקע וקשור בה ולא גרסי' תלויה אע"פ שאינה קשורה:

בין ירכותיה - ואע"פ שמונח בקרקע אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה:

מוכר קלתות - לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך:

תניא נמי הכי - דמשום דאינו מקפיד. הוא מדקתני או בכל דבר שהוא כקלתה שמיוחד לתשמישה תמיד שהמכניס אשתו לתוך ביתו על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה:

טסקא - טשק"א (שק) בלע"ז:

מתני' עד שיאמר לה הא גיטיך - ואפי' לאחר שבא לידה אומר לה כן ודיו:

קוראה והרי הוא גיטה - כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה:

גמ' טלי גיטיך מעל גבי קרקע לא אמר כלום - דבעינן ונתן:

שלפתו - שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם:

דעריק לה חרציה - עקם לה מתניו להקריב לה הגט:

שלפתו - גרס בברייתא:

לעולם אינו גט - הואיל ובא לידה שלא בהכשר עד שיטלנו כו':

דבת איגרושי היא - שהרי ניעורה ולא מיחסרא אלא אמירת הי גיטך הלכך כי אמר לה בתר הכי שפיר דמי שקבלתה הוגנת:

הרי זה גט - דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה:

ניעור אינו גט - שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו והויא לה חצרה המשתמרת שלא לדעתה:

חצר מהלכת לא קנה - רבא גופיה אמרה בשנים אוחזין בטלית:

כל שאילו מהלך כו' - רבא נמי אמרה התם היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו':

בכפות - שאינו ראוי להלך בההוא קאמר רבא דהוי גט:

מתני' קרוב לה - מפרש בגמ':

אמר לו - מלוה ללוה:

זרוק לי חובי - ברה"ר:

וזרקו לו - ואבד:

גמ' ד' אמות שלו - שאין בינו לגט ד' אמות דאמרינן בשנים אוחזין (ב"מ דף י.) דד' אמות של אדם קונות לו:

כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות - לגט זו מכאן וזה מכאן שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה ולא גרסינן מצומצמות:

וליחזי הי מינייהו קדים - לבא במעמדו אם קדם הוא לבא זכה בכל ארבע אמות ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו:

א"א לצמצם - שלא יקדים האחר:

מצומצמות - שהיו שניהם עומדים בח' אמות מצומצמות לא פחות ולא יותר יש בין שניהם:



וגט יוצא - מאלו לאלו מקצתו בד' אמות שלה ומקצתו בד' אמות שלו:

והא אגיד גביה - עדיין הגט ברשותו קצת ואנן ונתן בידה בעינן עד שיהא כולו ברשותה:

אמרוה קמיה דר' יוחנן - להאי פירושא דמתני':

משמיה דר' יונתן הכי - כדפרשה ר' יוחנן ביכולין לשומרו. רבי יונתן מבבל הוה ועלה לארץ ישראל:

תניא נמי הכי - דקורבה דמתני' שמירה היא:

כל שקרוב לה מלו - השתא משמע אע"פ שקרוב לה יותר ממנו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת וקשיא לן בה אמאי אינה מגורשת מכי אתא לקורבה דידה איגרשה לה ומאי איכפת לן אם נטלו כלב:

כל היכי תנטריה ותיזיל - וכי כל הימים צריכה לשומרו:

אלא לאו הכי קאמר - אע"פ שקרוב לה מלו אם יש הפסק נהר או גבשושית בינה לגט שאילו היה בא כלב ונטלו אינה יכולה לשומרו הימנו אבל הוא יכול לשומרו אינה מגורשת:

כדי שתשוח ותטלנו - הוא דהויא קורבה דמתני' ואפ"ה את לא תעביד עובדא להתירה לינשא:

עד דמטי גט לידה - גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב:

הוה עובדא - שזרקו קרוב לה ומת ואצרכוה חליצה:

לגיטין אמרו - דמשום קורבה מגורשת:

ולא לדבר אחר - כגון אם זרק לו חוב קרוב לו ואבד דגט הוא דבעל כרחה קנויה לה הלכך לאלתר הוי גיטא אבל בעלמא לא:

ותיפטר - דהא פטריה אבל זרוק לי חובי סתמא זרוק ושומרו קאמר:

ומשיחה - חוט שהגט קשור בו ליצי"ל (לינוי"ל: חוט (של פשתן)) בלע"ז:

גט בידה - שנתנו לה וראש המשיחה עדיין בידו:

כקטפרס - מדרון ראשי אצבעותיה מטין לקרקע שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד:

ופרכינן והא כי נפיל לד' אמות דידה נפיל - ומה לי אי אין ידה ראויה לקבל בפשיטתה:

בדלא נח - לארץ אלא כשנפל מתוך ידה נשרף וקבלה שבא לידה לאו קבלה היא: ופריך וכי לא נח מאי הוי מכי מטא לתוך ארבע אמות שלה תיגרש מאויריהן ומדקאמר אינה מגורשת פשוט דאין להן אויר והיא בעיא דרבי אלעזר:

על גב הנהר - דאויר שאינו ראוי לנוח לא קני:



גמ' והא לא מינטר - אויר הגג דאתי זיקא ושדי ליה מקמי דלינח וכי לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר שבא כלב וקלטו או גשמים מחקוהו אמאי קתני מגורשת מן האויר הא בעינן אויר שסופו לנוח:

בפחות מג' כו' - אויר דמתני' בהכי עסקינן דהוי כמאן דנח והלכך קנאתו בהנחתו דכיון דהגג גבוה י' הוא הויא לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה:

והא לא מינטר - דקס"ד שהגג גבוה מחומת החצר והיכי קתני כיון שיצא מרשות הגג מגורשת הא אין סופו לנוח אפילו לא באת דליקה דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות:

שהיו מחיצות התחתונות - של חצר:

עודפות - על מעקה של גג דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר ומשום הכי בעינן עודפות דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה יפול לחצר:

קלוטה - בתוך האויר:

כמי שהונחה - לארץ דתניא הזורק בשבת מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרים:

וא"ל רבי זירא לרבי אסי כו' - גרסי' בה כדשני עולא אפילו תימא רבנן כו':

דרך ירידה - כשזרקו כלפי מעלה כדי להעבירו את המעקה לא נמחק עד שהגיע לחזור ולירד:

אבל נמחק דרך עלייה - אע"פ שיצא מאויר הגג לאויר חצר ומחיצות התחתונות עודפות:

אינה מגורשת - דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה:

שקדם גט לדליקה - שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר:

רשויות חלוקות לגיטין - אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה לא השאילה גגו או ביתו ולא אמרינן לא קפיד דתרי מקומות לא מושלי משום דמייתי עלה ראיה ממתני' נקט לה הכא:

הא כדאיתא והא כדאיתא - רישא בגג דידה וחצר דידיה ובעינן אויר הגג:

סיפא בגג דידיה וחצר דידה - מיגרשא באויר חצר אבל אי תרוייהו דידיה ואושלה מקום אימא לך דלא קפיד:

שלש מדות בגיטין - חלוקות מדין שאר איסורין:

הני מילי - דפליגי רבנן:

והא דאמר רב חסדא נעץ קנה - בחצר גבוה ממחיצת החצר:

וזרק - מרה"ר:

ונח על גביו חייב - דהויא לה הנחה ברה"י שאויר רה"י עולה עד לרקיע אע"ג דאויר רשות הרבים אינו למעלה מעשרה כדאמרי' במס' שבת (דף ז: ח.):

הני מילי - דהוי כמונח לארץ לענין שבת:

אבל - אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות אינה מגורשת שאין סופו לנוח לארץ דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות .. וטעמא דגיטא משום חצר המשתמרת הוא דומיא דידה והא לא מינטר:



והא דאמר רב יהודה לא יעמוד אדם על גגו ויקלוט מי גשמים - הצפין על גגו של חבירו דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו שאע"פ שאינם דרים על הגגות שייך נמי בהו איסור חילוק רשות:

הני מילי - דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים לענין שבת:

אבל בגיטין - היו לו שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה וקיבלתו בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דהא דאמרן לעיל תרי מקומות לא מושלי אינשי משום קפידא הוא יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי:

במחיצות החיצונה קא מינטרה - רגילה להשתמר הלכך משועבדות הן לה וקנו לה:

דהא לא נח - ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו: ה"ג וכי נח מאי הוי כו':

שאין לה שוליים - פונ"ץ (קרקעית) דפנימית מונחת ע"ג קרקע:

גיטה קודם לבנה - שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנויה נולד משגרשה והוי פגם:

אם נתגרשה - בגט ישן והלך בעלה למדה"י תינשא לכתחלה:

מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת - מי שהיה בבבל וכתב בשנת כך וכך למלכות אחרת ובגמרא מפרש אמאי קרי לה שאינה הוגנת או שכתב לשם מדי כו' לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמ':

או שכתבה לבנין הבית או לחורבנו פסול - מפני שלא כתב לשם המלכות:

תצא מזה ומזה - אם ניסת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני ואע"פ שקדושי שני לא הוו קדושין וביבמות (פח:) מפ' טעמא גזרה שמא יאמרו גירש ראשון גט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט:

ולא פירות - דין פירות שתקנו לה לאשה פירקונה משביה תחת פירות ועל אלו אין לה כלום:

ולא בלאות - הקיימים מבגדים שהכניסה לו וקנסא הוא דקנסוה כדמפ' ביבמות (צא:) דאיבעי לה אקרויה לגיטא:

והולד ממזר מזה ומזה - אם החזירה הראשון וילדה לו בן הוי ממזר מדרבנן וביבמות (פט:) אמרינן דאסור בממזרת הואיל וכשר מן התורה:

מטמאין לה - אם כהנים הם:

נפסלת מן הכהונה - דזונה היא דסתם זונה היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים דהיינו נפקת ברא:



בת לוי מן המעשר - קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא.):

מן התרומה - כדאמרי' בסוטה (דף כח.) מונטמאה ונטמאה ג"פ אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:

ואין יורשין של זה - בנים שהיו לה ממנו:

יורשין כתובתה - ביבמות (דף צא.) פרכינן כתובה מאי עבידתה הא קתני אין לה כתובה ומשני כתובת בנין דיכרין שתקנו חכמים שירשו בניה יתר על חולקיהון דעם אחוהון כשמתה בחיי בעלה ואע"פ שבעלה יורשה הכא לא שקלי דקנסא קנסו:

אחיו - של שני חולץ מדרבנן כדפירשנו גבי גט שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה:

ולא מייבמין - משום קנסא:

שינה שמו ושמה - בגט:

וכל הדרכים - המפורשים למעלה במשנתינו:

כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות - חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהן בלא בנים:

הלכו הצרות - של עריות:

ונישאו - לשוק:

ונמצאו - העריות איילונית ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה:

תצא מזה - מבעל שנישאת לו:

ומזה - מן היבם:

וכל הדרכים האלו בה - וביבמות (דף צב.) מוקמינן לה כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין:

והלכה צרתה ונישאת לאחר - וקיי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה:

ונמצאת - זו שנתייבמה:

איילונית - ואין לה יבומים שהרי לא אשת המת היתה ונמצא שלא נפטרה צרתה ונישאת לשוק בלא חליצה:

תצא מזה ומזה - מבעל זה ומיבמה הראשון:

כתב סופר - אחד גט לאיש לגרש בו אשתו:

ושובר - לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה וטעה הסופר כשמסר להן השטרות ונתן גט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר:

יוצא מתחת ידי האיש - שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט:

אם לאלתר - בגמ' מפרש:

לא כל הימנו - אין הכל כדבריו להאמינו:

לאבד זכותו של שני - שנשאה דאמרי' קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שניסת:

גמ' שאין להם לא כתב ולא לשון - אלא משל אומה אחרת:

משום שלום מלכות - שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו:

יוציא והולד ממזר - בתמיה:

ר"מ לטעמיה - סתם משנה ולקמן נמי אמרינן זו דברי ר"מ:

משום דמליכא - עכשיו היא מולכת לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו ויקפיד עמנו:

מאי דהוה הוה - כבר עברו ואבדה קנאתם שאין מתקנא בהן דהא דקתני מתני' לשום מלכות מדי ויון שמונה למנין שהתחילה מדי למלוך בימי דריוש או למנין שהתחילה יון למלוך:

דאיכא שם מלכות - הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה:

כי יתביתו בהיני - לכתוב שטר:

כתבו - בתוכו שבהיני נכתב ואף על גב דמימסרן כו':



זו דברי ר"מ - דגט נפסל משום שלום מלכות:

סנטר - מפרש בבבא בתרא (דף סח.) בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש:

איסטנדרא דבשכר - שלטון של בשכר עבדו של מלך:

ומאי שנא מסנטר דעיר - דשמעינן לר"מ דפליג:

זילא להו מילתא - שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו:

שביחא - לפי ששולטנותו חשובה:

הולד כשר - אשלום מלכות קאי:

ליערבינהו וליתנינהו - בהדי משנה שם מלכות דחד פסולא הוא:

זינו לא - אינה אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה:

דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים - ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע"פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו' אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה:

דלא אקיים מצות יבום - שע"י הערוה נישאת הצרה לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם:

אבל - סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק ע"י שנתיבמה צרתה אימא תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה:

ואי - תנא סיפא משום דרמיא קמיה שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין:

אבל - צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קא משמע לן:

באותו ענין - בדברי גירושיה:



זכות הראויה - משיצאתה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה לינשא לשני:

איש פלוני כהן - מעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט:

מהו - מי מפקינן לה מיניה משום קלא שלא יאמרו גירשה והחזירה ונמצא כהן מחזיר גרושתו:

תצא - מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאנה ממנו:

דאי מבטלינן קלא - אם נוכל לשתק בני העיר ולהוציאה מן הקול הזה לא תצא מבעלה:

ובנהרדעא לא מבטלי קלא - לא היו נוהגין דייני העיר לשתקם מפני החשד שלא יוציאו קול שמחזיקים ידי עוברי עבירה דהכי אמרינן בהמגרש בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא:

דאי קרו לנתינה כתיבה - אם רגילין בעיר לקרות לנתינה כתיבה הוי קול שהרי אומרי' שכתב לה והאי כתב נתן הוא דהא קרו לנתינה כתיבה ואי לא קרו לנתינה כתיבה אין זה קול ולא יחשדוהו במחזיר גרושתו שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב ופרכינן נהי נמי דקרו לנתינה כתיבה אמאי מפקינן לה בהכי וכי לכתיבה גופה מי לא קרו לה כתיבה ומאן לימא לן דהאי כתב דקא אמרי נתן הוא דלמא כתיבה בעלמא הוא:

ומשנינן אי מיגליא מילתא - שרגילין בני העיר לקרות לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודא נמי קרו כתיבה מחמרינן למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול:

כל קלא דבתר נשואין כו' - אע"פ ששנינו בהמגרש דחיישינן לקלא דתנן יצא שמה בעיר מקודשת לפלוני מקודשת ואסורה לינשא לאחר עד שיתן לה אותו פלוני גט ה"מ כשיצא הקול קודם שתנשא לאחר אבל יצא לאחר נשואין לא חיישי' ליה וזו נשואה ועומדת לכהן זה הרי ימים ושנים ומפני שיצא עליה קול גירושין נוציאנה מתחתיו הא קלא דבתר נשואין הוא:

מאי תצא נמי תצא משני - אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר תצא שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים ופרכינן והרי אתה מוציא לעז על בניו של ראשון לומר חללים הם שהרי הוציאוה מן השני שבדקו אחר הדברים ונמצאו אמת:

אתי למימר סמוך למיתה גרשה - הראשון לפיכך חכמים מוציאים אותה מן השני ולא אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי הואיל ומראשון לא אפקוה ואין לעז:

ב"ש - שהיו מחמירים בקדושת יוחסין שאוסרין אותה לכהונה מפני כתיבת הגט:

שמיעך לה - ששחק עמה לא חיישינן שמא בא עליה:

דרך טרקסמון - דרך הכבושה מחוץ ליכנס לפנים ודומה לי שהוא לשון יוני כמו טרקסין (יומא דף נא:):

כדי לחייבו במעשר - דקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ודעייל ליה דרך שער לאפוקי דרך חצרות ודרך גגות דלא ויליף מואכלו בשעריך בב"מ בהשוכר (פח.):

מתני' צריכה גט שני - מפ' בגמ':

לבו גס בה - פריוו"ץ (פריביץ: חופשי [הכוונה: חופשי ביחסי בני אדם, שאין ביניהם מחיצת נימוסים]) בלע"ז:

גמ' בשראוה שנבעלה - ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכל כמה דלא אמר הריני בועל לשם קדושין לא אמרינן לשם קדושין בעל:



מה לי מן האירוסין - הא חזינן דבעל ואין אדם בועל את אשתו בזנות לב"ה:

בשלא ראוה שנבעלה - והא דמצרכיניה גט שני משום דאמרי' כיון דלבו גס בה ודאי בעל ואין אדם בועל בעילת זנות ואיכא קדושין:

ומודים - במן הארוסין דכל כמה דלא חזינן לא אמרינן בעל דהא לא גייסי אהדדי:

הן הן כו' - כלומר כיון דראו שנתייחדו אין צריך עדות של ביאה גדול מזה ודאי אנן סהדי כיון דגייסי אהדדי לא פרשו זה מזה:

מי אמר ר' יוחנן הכי - כדלעיל דהיכא דלא ראוה שנבעלה לא בעי גט:

מתני' גט קרח - מפרש בסיפא במתני' שקשריו מרובין מעדיו בב"ב (דף קס:) אמרי' דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין גט פתאום לנשותיהן ומתחרטין לאחר זמן ואין יכולים להחזירן ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד א' חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב שני שיטין או יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו זה קרח ופסול כדמפרש בגמרא משום כולכם דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישי' דלמא אמר להו כולכם חתומו והרי אחד שלא חתם:

הכל משלימין עליו - ואפי' פסולין דליתא להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא לאחר זמן בבית דין יפסלוהו שיהו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו בו כולם:

אלא קרוב שהוא ראוי להעיד - בעדות אחרת שאין עליו פסול עדות אלא קורבה אבל גנב וגזלן לא וטעמא מפרש בגמ':

גמ' קרוב נמי אתו למימר כשר לעדות - אלא מדמכשר בקרוב ש"מ בקיאי אינשי בהלכות עדות ולא אתו לאכשורי פסולים וקרובים:

לאסוקי ליוחסין - דאמרי מדאחתמוהו בגיטא לאו עבד הוא ויהבי ליה בת ישראל:

אלא - לעולם טעמא משום דאתי לאכשורי לעדות ודקשיא לך קרוב נמי לא דמי דעבד איכא למימר שחרורי שחרריה אפילו המכירים אותו שהוא עבד ובקיאין בהלכות עדות אתו לאכשוריה לעדות דאמרי מדאחתמוהו ש"מ שחרריה מריה וכן גזלן אתו למימר מדאחתמוהו ש"מ תשובה עבד:

אין משלימין עליו - שלישי פסול אלא כשר או קרוב דגט מקושר צריך שלשה עדים כדאמרינן בפרק גט פשוט דרבנן תקון שמא בתוך כך שלא ימצא ג' עדים ינוח כעסו:

כל שלשה במקושר - כיון דעיקרו בג':

כשנים בפשוט דמי - ואמאי מכשרת קרוב:

גט קרח קשריו שבעה - כלומר שקשריו שבעה כו':

עד כאן מחלוקת בן ננס ור"ע - שאם השלים עבד כו': הולד כשר גרסי' בבן ננס:

רב יוסף מתני - במילתיה דר' זירא אמר רבה בר שאילתא אבל קשריו ג' ועדיו שנים אין משלימין עליו אלא כשר:

לא הוכשרו בו - אם היה קרח דבשני קשרים אין משלימין בו שני קרובים אלא אחד קרוב ואחד כשר ואפילו היו חתומים בו כבר ג' כשרים:

דלמא אתי לקיומיה - היום ולמחר אם יקרא עליו ערעור לפוסלו ויביאוהו לב"ד ואין העדים בפנינו ויבאו עדים מן השוק שיכירו שלש מן החתימות הללו ויקיימוהו בכך ושמא לא יכירו אלא חתימת שני הקרובים ואחד מן הכשרים ובית דין אינן יודעין שהן קרובים ויקיימוהו בעדות פסולה:

מתניתא נמי דיקא - הך ברייתא דקתני קשריו שבעה ועדיו ששה או קשריו ששה ועדיו חמשה כו' לא אישתמיט ותנא בחד מינייהו שני קרחות כגון קשריו חמשה ועדיו שלשה שמע מינה לא פליגי בה דאפילו קרוב לא מיתכשר:



דקא מדלג ותני חד חד - שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד בכל דילוג ודילוג שמנה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים:

שמע מינה האי קרוב חתים - בין בתחילה קודם לכשרים בין באמצעו בין בסופו:

מדלא קבע ליה מקום - לקרחה במתני':

ושמע מינה - מדלא קבע מקום שמע מינה דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו:

מכל תלתא - סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן מקיימינן ליה לגיטא ואפילו הן מפוזרין כגון אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין:

דאי ס"ד בעינן רצופין - אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר כדאמרינן לעיל:

ליקבע ליה מקום - להשלמת קרובים:

או בתחילה - קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו:

או באמצע - כל ג' וג' חתומין יכשיר קרוב אחד כגון כשר וקרוב וכשר וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר וכן לעולם:

או בסוף - כל ג' וג' יקבע מקומו:

ולכשר ביה - קרובים טובא וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר דהא לא משכחת שני קרובין בכל ג' רצופין שבו שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק ב' כשרים ביניהם אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום שמע מינה לא בעינן רצופין הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין:

כי אתו לקמיה דר' אמי - גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה:

א"ל כו' - כבן ננס: כן הוא עיקרה של סוגיא זו ולא שמעתיה כן אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן:

פרק תשיעי - המגרש


מתני' המגרש - ואמר לה. בשעת מסירה:

גמ' על מנת הוא - על מנת שלא תנשאי לפלוני:

אבל בעל מנת מודו - רבנן דבגט לא שייר שהתירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא:

אלא של עובדי כוכבים - דכתיב אחוזתכם:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/גיטין/פרק_ח"