ויקיטקסט

חידושי הרמב"ן על הש"ס/גיטין/פרק ט

< חידושי הרמב"ן על הש"ס

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פב עמוד א עריכה


הא דאמרי' חוץ הוא או ע"מ הוא. ואסיקנ' דחוץ הוא ש"מ ודאי משמע מינה הא בע"מ מודו ליה רבנן לרבי אליעזר דהכי הוא בעין מעיקר' ולא אמרינן דבין בזו ובין בזו מחלוקת והכא נמי משמע מלישנ' דגמ' דאתמר לקמן ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנ' בחוץ אבל בע"מ לא פסיל אלמ' לפום אוקמתין ע"מ לא פסיל ואפי' בשלא תנשא לפלוני דלאו שיורא הוא.

ומיהו ק"ל דהא ד' זקנים השיבו על דבריו של ר"א בחוץ וע"מ ור"ע דהלכה כמותו מחבירו השיב בחוץ ובע"מ הוה לן למימר דבתרתי פליגי והא דקתני במתני' חוץ להודיעך כחו דר' אליעזר וכח דהתיר' עדיף ליה. ואפשר נמי לומר כן דהא לא אמרי' בפשטיה דרבינ' ש"מ חוץ אבל בע"מ מודה ליה ש"מ אלא סתם קאמרינן דחוץ הוא לומר דבחוץ נמי פליגי ר"א ודלא כר' יוסי בר יהודה ועלה קאמרינן מתניתין דלא כי האי תנא, והא דאמרי' לקמן מתני' דקתני כתבו ואוקימנ' בחוץ, אבל בע"מ לא פסיל לא ע"מ שלא תנשא לפלוני קאמר דההוא א"ל כחוץ דמי.

אלא ה"ק: והא מתני' דקתני כתבו ע"כ שיורא קתני חוץ או ע"מ דומי' דחוץ אבל ע"מ דעלמ' דלאו שיורא כגון דלא תשתי יין לא פסיל ואוקי' לאו דוק' אלא לרווח' דמילת' אייתי אוקמתי' לומר דמתני' שיורא קתני א"נ דאי ע"מ קתני ה"ה דע"מ דעלמ' אבל השת' דקתני בחוץ משמע הא בע"מ דלאו שיורא לא וכן זה ששנינו בבריית' חוץ שפוסל ע"פ וע"מ שאינו פוסל בע"מ דמאתים זוז קתני דלא מטייל תנא נפשיה בפלוגת' התם וכן שנויה.

ואינו מחוור כל הצורך. ועוד שראינו לר"ה דפשיט דבע"מ מודה ליה ולמדנו דתנאי בתרתי פליגי תנא דמתני' סבר בחוץ פליגי אבל בע"מ כשר לדברי הכל וה"נ סבריה דר' יוסי הגלילי ור' יוסי בר יהודה סבר בע"מ פליגי אבל בחוץ הכל מודים דאינו גט וה"נ סבריה דר' טרפון ור' עקיבא נמי סבר דאפילו בע"מ אינה מגורשת וכ"ש בחוץ ומשום דשמעי' ליה מתני' אותיב נמי חוץ וד' הזקנים שהשיבו על ר' אליעזר הן עצמן נחלקו ולא נתכנסו אלא להושיב על חוץ ואנן השת' כיון דסתם מתני' בחוץ ולא קתני כלל בע"מ כוותיה קי"ל דסתם לן כר' יוסי הגלילי וה"ל סתם במתני' ומחלוק' בבריית' והלכה כסתם. ויש לחוש עדיין דלא מסתבר לאחזוקי פלוגת' דתנאי בכדי ולמדחייה לדר"ע ור' טרפון ור' יוסי בר יהודה דכולהו פסלי בע"מ ור' אלעזר ב"ע דלית ליה פירכא נטיא לדידהו ולא אשכחן בהדי' מ"ד כשר כלל ועוד א"כ ד' זקנים הללו מאן דמותיב ע"מ לר' אלעזר לותיב לחבריה דמכשר ולא ישיב את הארי לאחר מיתה והיכי דחי דאשלי רברבי בלא כלום ועוד אשכחן כי הא מילת' דאיתמר לקמן ומתני' דאוקימנ' בחוץ דלאו דוק' משום אוקמת' דאוקימנ' אנן אלא מתני' גופיה סיועא כדפרישית ואין דרך להעמיד דרכו של רבינו ז"ל והגאונים שכתבו כן אלא שנא' דאמוראי בתראי סברי דע"מ כשר והם תולים סברא זו במשנתנו וסברי דר' יוסי הגלילי הוא דמכשר בה ומסבר' דנפשייהו אמרי הכי.

והאי ע"מ דכשר אפי' ע"מ שלא תנשא לפלוני ולא תבעלי לו קאמר דכשר מדקתני חוץ וחוץ בין בזנות בין בנשואין אסרה לו כדמפורש לקמן בשמעתין ומינה הוא חוץ דפסול הא ע"מ כה"ג לא פסיל כלומר דלאו שיורא הוא אלא הרי היא מגורשת אצלו כשם שמגורשת אצל כל אדם אלא משום תנאי היא אסור בה כדמפו' הכא מידי דהוה אבל תנאין דעלמ'.

ודאמרינן לקמן בשמעתין במאי אילימ' בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות ולא מוקמי' לה בע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי אפילו בזנות לאיש פלוני ההיא נמי גרושה היא אצלו ואצל שאר כל אדם כדפרישית והאי דפרכינן בזנות התירה נסיב לה אפילו לרבנן דאמרינן שיורא בגט הוי דלא ס"ד לאוקמי בשני תנאין ואי דאמר ע"מ שלא תבעלי הרי הותר אצלו להתקשט וניח' ליה לאוקומה בחוץ משום דאידך תנא אמר בחוץ נמי.

ומאי דפרכינן נמי בדר"ע במאי אילימ' בחוץ משרא שרי ר' אליעזר אומר משום סרכא דאידך קאמר הכי דהא בלאו הכי טעמ' נמי דר"ע א"א לפרושי בחוץ דבני ראשון לא הוו ממזרים וגט אינו בטל אלא ע"מ ומה דפרכי' תו אי ר"ע חוץ ס"ל ליתיב חוץ אי ע"מ ליתיב ע"מ וק"ל והא ר"ע בין בחוץ בין בע"מ פליג ודאי ואית ליה חד תשובה לע"מ וכ"ש נחוץ וחדא תשובה לחוץ לחודיה ולמה לא ישיב כל מה דאית ליה. וא"ל דהכי פריך אס"ל דבחוץ איתמר דר' אלעזר דילמ' בע"מ מודה דגט בטל הוא מפירכא דר"ע בתריית' דקשה לע"מ ולא לחוץ ואס"ל ט"מ כלחוץ פליג ר' אלעזר כר' יוסי בר יהודה ליפרוך ע"מ דהא חוץ מודה ופריק ר"ע שמיע ליה דאיכ' דתני כר' אלעזר בחוץ ואיכ' דתני ע"מ והיינו פלוגת' דמתני' ור' יוסי בר יהודה ואיהו פליג אתרווייהו ולא סביר' להו דמודו רבנן בחדא מינייהו ומ"ה לחוץ תרי פירכי ואפי' לדעת ר' יוסי בר יהודה איכ' חדא א"נ הכי קאמרינן אי בחוץ ס"ל דפליגי כמתני' דקתני חוץ לותיב חוץ ולא ע"מ דקס"ד דע"מ מודו רבנן ואי בע"מ ס"ל דפלוגי הא מודה ר' אלעזר בחוץ ופריק דר' אליעזר תנאי היא וה"ה דהיל"ל דר"ע סבר כמאן דמכשר לר' אליעזר אפילו חוץ אלא משום דמאן דתני חוץ לא מפרש פסול בע"מ לרבנן וממאן דתני ליה בע"מ שמעינן ליה קאמרי' הכי ועוד יש לתרץ דאורח' דגמר' הוא לאקשויי מאי ד"א כלומר שדי לו בטעמ' קמיית' כדאמרי' בהניזקין מאי ד"א ועוד בפ' אלו דברים בברכות ועוד במקומות אחרים ולדברי רבי' ז"ל הדבר בא בפשיטות ביותר.


דף פג עמוד א עריכה


א"ה בכולהו תנאין דעלמא לא תנסוב. י"מ הדבר כמשמעו לומר שבכל תנאי דעלמ' מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא לא נתקיים התנאי ונמצ' גט בטל ומקשינן מהא דפ' מי שאחזו ע"מ שתתני לי ב' מאות זוז אע"פ שנתקרע הגט הוי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן ואמרי' נמי לקמן ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט ע"מ שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן כלומר שמא תבעל להם ומותרת לינשא מיד אלמ' ריש' עד שיתקיים התנאי אין מתירין אותה לינשא וגדולה מכולן אמרו בפ' מי שאחזו גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכו' דלא שרי' לה עד לבתר י"ב חדש דמקיים תנאי ואע"ג דליכ' למיחש לבטל התנאי ומתרץ אינו דומה תנאי שהוא שב ואל תעשה לתנאי שיש בו קום עשה שכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה כגון שלא תנשאי לפלוני ולא תשתי יין מתירין אותה לינשא מיד והיא תחוש לעצמה אבל תנאי שיש בו קום עשה כגון שתתני לי מאתים זוז ושתבעלי או שתנשאי לפלוני או שתשתי יין חוששין שמא לא תתקיים התנאי וכל תנאי שהוא ברשות אחרים בין שהוא בקיום בין שהוא בביטול חוששין כגון אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש חוששין שמא יבא, ואפילו מת נמי גזרינן.

ויש להקל ולומר שבכל תנאי שבידה בין בקיום בין בביטול לעולם מותרת לינשא מיד כגון ע"מ שתשתי יין וע"מ שלא תשתי כדאמרי' לקמן הא לאחר תנשא והא בעי' לקיומה תנאה וכ"ח אפשר דמיגרש' ומקיימ' ליה אטו בידה קיימ' למגרשה ואמרי' נמי התם בדידיה קיימי דאי בעי מבריז נפשיה וכו' אלא כל שבידה בין לעשות מעשה בין שלא לעשות מעשה מותרת לינש' מיד ואין חוששין שמא לא תתקיים תנאה וההיא דאמרינן ע"מ שתתני לי מאתים זוז היינו טעמ' שלא תנש' עד שתתן שמא לא ירצה הבעל לקבל שהוא חשוד לקלקל בב"ד או ילך לו למדינת הים ונתינה בע"כ שלא בפניו אינה נתינה וכן הדין בע"מ שתתני לאיש פלוני וע"מ שתבעלי לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי. וא"ת היכי אמרי' לקמן וכ"ת אפשר דמגרשה וכו' הא אפילו דמגרשה אכתי איכ' למיחש דילמ' לא נסיב לה לאו מילת' היא דאנן דעדיפ' מינה אקשינן דהא אפי' גירושין של זה אין בידה ומ"ה אסורה ואפילו לא תחוש לנשואין של שני כ"ש שלא לאחר הגירושין יש לחוש שמא לא ישאנה שני ואצ"ל באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש שכיון שאין התנאי שלה ומעיקר' לקיומיה תנאיה קא בעי שחוששין, ואפילו מת גזרינן.

ויש מחמירים בה ואומרים שבכל התנאים אסור לינשא עד שיתקיים התנאי ואפילו הוא שב ואל תעשה ובידה כגון ע"מ שלא תשתי יין עד ל' יום שאין מתירים אותה לינש' עד שיעבור עליה ל' יום ואם נשאת לא תצא. והא דאמרי' א"ה בכל התנאים דעלמ' נמי לא תנסוב בקיום התנאי קאמר כלומר אינה ראויה לינשא כלל וכיון שכן אינה מגורשת שאינו בתורת כריתות משום שמא לא יתקיים התנאי בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו כגון לא תבעלי לאבא ולאביך דמ"מ לאו גיטא דומי' שלא תנשאי לאיש פלוני דאמרת אינו גט והא דקתני בסיפ' במקצת נוסחאות ועברה ונשאת לאו משום דריש' בהתר נשאת אלא עברה על תנאה קאמר אבל אפי' בנשואי ראשון עברה על דת שאסור לינש' עד שתתקיים התנאי כגון שימות אותו פלוני בעל התנאי. וכן דעת רש"י ז"ל שכתב לקמן דע"מ שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שתתקיים התנאי שא"א שיתבטל כדבעינן למכתב קמן בס"ד.

וי"ל שאין חוששין כאן שמא ישאנה אותו שבתנאי שאם ישאנה גט בטל למפרע ונמצ' בא על אשת איש וה"ל כאבא ואביך ואין חוששין שמא יעשו אחרים אסור בה וא"ת שמא תבעל לו לאחר מיתה דבעל אין אוסרין איתה מתחלה לינש' לאחר בשביל כך דהא איכ' כמה מי יימר והא דקתני לקמן ע"מ שלא תבעלי לאבא ה"ה לפ' שאין חוששין שמא תבעל לו אלא הא קמ"ל דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך מפליגה בדברים הוא. וא"ת ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי מאי מהני ליה אי הוי כריתות הא אסורה לינש' לעולם לאו מילת' היא דכי אמרינן שאסורה לינש' שמא לא תתקיים התנאי איסור דרבנן הוא ואם נשאת לא תנא וקמ"ל רבא דלא הוי גט ואם נשאת תצא. ונמצ' בתשובת הגאונים שנחלקו בה ב' ישיבות גאוני מתא מחסי' וגאוני פומבדית' ורבו המתירים והתירו.

ומצאתי כתוב [בתוספתא ה,יב] ע"מ שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי מכאן ועד ל' יום הרי זה גט ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה למדנו שכל תנאי שברשותה והוא שב ואל תעשה אין חוששין שמא תעבור עליו ובסיוע לזה שלא פי' בגמר' לא תנש' אלא בקיום התנאי אלא בההיא דתני' ולאחר לא תנש' עד שתתן ואפי' אתני בע"כ נמי לא תנש' אלא שהוקשה לי בדבר דקא מפליג פליגי בה רב נחמן ור' יהודה דרב נחמן סבר אין חוששין ור' יהודה סבר חוששין כדקאמר אל יישן היום שמא יישן למחר וכ"ת ההוא כתנאי שבקום עשה דמי משום דבעי מבריז נפשיה דשינה ממיל' אתי' הא מוכח התם בפ' אלו נדרים דאפילו בשב ואל תעשה חייש ר' יהודה כגון שאי את נהנת לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח שאף ע"פ שלא הלכה אסו' בהנאתו שמא תלך ומשמע דהלכת' כר' יהודה לחומר' דבשל תורה הלך אחר המחמיר ומסתבר' דשאני איסור דאשת איש מתוך חומר שהחמר' עליה בסיפ' הקלת עליה בתחלתה דהא אמרינן התם ומודה ר' יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר כי לא זהיר בתנאיה אבל שבאיסוריה מזהר והכ' כיון שאם עברה גט בטל ותצא מזה ומזה ובניה ממזרים מזהר זהירא ביה אבל תנאי בקום עשה חוששין לה לעולם ואצ"ל בכל תנאי שברשות אחרים.

והא דאקשינן לפירכ' דר"ע במאי אילימ' בחוץ ואוקימנ' בע"מ היינו ע"מ שלא תנשאי.

וא"ק כיון שהותרה אצלו בזנות אם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו כיון דלאו נישואין הוו דנמצ' גט בטל אשתכח דזנות בעלמ' הוא ולא בטיל גיטא. וראיתי בתוספ' שמפרש כשנשאת לו לאחר מיתת הבעל ונמצ' גט בטל ובניה מן השני שבחיי הבעל ממזרים ולי לא נראה כן אלא כל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגט דהכי משמע תנאה. ועוד ממה נפשך כשהיא נשאת לזה שנאסרה עליו א"ת עברה על התנאי אין כאן נשואין א"ת לא עברה על התנאי א"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא"א לבטל נשואין של זה יותר משל אחרים וש"מ שהאומר לחבירו שדי נתונה לך ע"מ שלא תתנהו לפלוני ונתן לו בדרך קנין בטלה מתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים.


דף פג עמוד ב עריכה


כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות. ואע"פ שאפשר שיחיו יותר ממנה כיון שאפשר בכריתות הוא. ומינה שמעינן להא דאמרינן ע"מ שלא תנשאי לאיש פלוני שאפי' שאמר שלא תנשאי לו לעולם מגורשת ודומי' דחוץ דכשר בע"מ וחוץ לעולם הוא.

ורש"י ז"ל כתב לקמן [גיטין פ"ד ע"א] שע"מ שלא תבעלי לפלוני שאינו גט שמא תבעל לו דומי' שלא תלך לבית אביך לעולם ומשמע דה"ק כיון שכל ימיה בתנאה היא עומדת וי"ל שעדיין יבטל הגט אם תבעל לו אינו גט כלל וזהו טעם שלא תלכי שזה קשה דכיון שאם מת נתקיים התנאי הוה ליה כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך. והר"ם הספרדי ז"ל כך כתב בחיבורו הרי זה גט ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו הא למה זה דומה לאומר לה ע"מ שלא תשתי יין לעולם או ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייך אדרב' אין זה דומה אלא לכל ימי חיי פלוני.

ונראה שדעתו לומר שכיון שלא תנשא לו כל ימי חייו ונשואין לאחר מיתה א"א כתנאי שלעולם הוא.

וקשה לי לדברי רש"י ז"ל א"כ ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך נמי אמאי הוי גט הא אינו כריתות וליכ' למימר משום דלא עבדי איסור' דמ"מ בתנאה קיימים לעולם למה זה דומה לאומר לאשתו ע"מ שלא תשתי יין נסך שאין זה כריתות. אבל הר"ם ז"ל פי' ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך עד זמן פלוני ואפשר שיש בלשון רש"י ז"ל טעות ידי הסופר במה שכתב לעולם אלא דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך הוא ופי' לפי' שע"מ שלא תבעלי לפלוני אין מתירין אותה לינש' עד שיעברו עליה שלשים יום כדאמרי' לענין נדרים וזהו דעת הרב ז"ל כמו שכתבנו למעלה. ומעתה לא מצינו חבר לדר"מ ז"ל ואין דבריו מחוורים לפי שאין התנאי אלא כל ימי חייו של אותו פלוני אבל לאחר מיתה יצתה מיד תנאי ועוד דחוץ לר' אליעזר וע"מ דרבנן דהו דומי' דחוץ קשה ליה כדפרישית.


דף פד עמוד א עריכה


ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן. כבר פירשתי שרש"י ז"ל מפרש שאין חוששין שמא תבעל להם, ואין הלשון מחוור.

ולי נראה פירושו כמשמעו ריש' קתני נתקיים התנאי בפני עדים מגורשת ואם לאו אינה מגורשת והדר קתני ע"מ שלא תבעלי לאבא ואביך אין חוששין שמא נבעלה להם כלומר אע"פ שאבא ואביך מתיחדים עמה אינה צריכה להביא עדים שלא עברה על תנאה אלא נאמנת היא לומר שלא עברתי על התנאי ואע"פ שהבעל מכחישה ואומר לה בהדיא שעברה.

וכן הדין בכל תנאי גיטין שהן בבטול מעשה כגון ע"מ שלא תשתי יין עד יום פלוני שאע"פ שהוא טוען שעברה על תנאה נאמנת שאין חוששין שמא עברה דה"ל כמי שאמר תחלה נאמנת עלי ואע"פ שאמרו חוששין שמא פייס שאני התם משום דשכיחא דמפייס ויש רגלים לדבר שלא גרשה מיד כמו שפירשתי במקומו ושמא בהא נמי חוששין משום תנאי שבידו והוא שב ואל תעשה אין חוששין לו דומיא דשלא תבעלי לאבא ולאביך.

וה"ה דהיל"נ שלא תבעלי לאיש פלוני אלא לאשמועינן דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אינה אלא כמפליגה בדברים א"נ דשלא תבעלי לפלוני לרבנן אינו גט דשיורא הוי.


דף פד עמוד ב עריכה


ת"ר כל התנאין פוסלין בגט. פירו' אם נכתב בתוכו בין שנתקיימו התנאים בין שחזרו ובטלו וכלל הוא דהא כל קתני. ועוד דאמרינן טעמא משום דגזרי אטו חוץ וחוץ לעולם פוסל בין שנתקיים בין שחזר ובטלו. וכן פי' רש"י ז"ל.

וחכ"א כל שפוסל ע"פ פוסל בכתב. פי' כל שפוסל בשעת נתינה כגון חוץ פוסל בכתב אע"פ שחזר ובטלו או שנתקיים כל שאינו פוסל בשעת נתינה כגון ע"מ אינו פוסל בכתב ומקיימה תנאה ואזלא ואם חזר ובטלו בטל.

וי"מ כל שפוסל ע"פ בשעת בתיבה אע"פ שחזר ובטלו ולאו מילתא הוא משום דא"כ קשה ברייתא לרב ספרא דאמר על פה אינו פוסל לעול' אפילו חוץ ועוד דהא מתני' דקתני כתבו בתוכו אבל על פה לא פסיל, ואוקמא ר' זירא בלפני התורף ורבנן והא דקתני ברייתא חוץ פוסל על פה אלא בשעת נתינה קאמר כדפרישי', ואוקמא רב' לפלוגתייהו בלאחר התורף אבל לפני התורף ע"מ פוסל בכתב דגזרינן אטו חוץ אבל על פה לא מצינו שפוסל ואע"ג דאיכא למיגזר נמי אטו חוץ שהרי חוץ פוסל לפני התורף לר' כולי האי לא גזרינן דחוץ נמי גזירה הוא אטו בכתב ואשכחן נמי לאתר התורף דחוץ פוסל בכתב ולא גזרי רבנן ע"מ אטו חוץ משום דחוץ לאחר התורף עצמו גזירה היא והא דאמר רבא שתקו שתוקו לבעל עד דכתביתו לתורפי' דגיטא משום שמא יזכיר חוץ הוא.

ויש טועים ומקשים מדתני' בתוספת' זה הכלל כל תנאי המתקיים בפה מתקיים בשטר וכל תנאי שאינו מתקיים בפה אינו מתקיים בשטר ולא דייקי דהכי תני ברישא ע"מ שתעלי לרקיע אינו אלא כמפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב זה הכלל וכו' כלומר אע"פ שכתב ע"מ שתעלי לרקיע בגט אינו אלא כמפליגה בדברים ואפילו לפני התורף דלא תנאי הוא כלל וליכא למיגזר ביה אטו חוץ.

וי"מ שמועה זו כך: כל התנאים פוסלין בגט אם הזכיר התנאי קודם כתיבת התורף ואע"פ שלא נכתב בתוכו וחכ"א בל מה שפוסל על פה בשעת נתינה פוסל בכתב כלומר בשעת כתיבת התורף ואע"פ שלא נכתב התנאי בתוכו. וא"ר זירא מחלוק' לפני התורף דר' סבר גזרינן ע"מ אטו חוץ וחוץ פוסל על פה כרבא ודלא כרב ספרא ומתני' דקתני כתובו ואוקימנ' בחוץ אבל על מנת לא פסיל אף על פי שכתבו בתוכו ואנן פסלין אפילו על פה לפני התורף. איבעית אימא רבנן ולפני התורף וכתבו בחובו וה"ה לשלא כתבו הואיל וקודם כתיבה אמר כן זה כללו של דבר התנאי לפני התורף כמו שכתבנו לתוכו בין בחוץ בין בע"מ גם זה הפי' משובש שא"כ קשה בריית' לרב ספרא דאמר אפילו חוץ אינו פוסל ע"פ ומתני' דקתני כתובו בתוכו בין לרב ספרא בין לרבא דוקא כתבו אבל ע"פ לא וכדאקשינן נמי בהדיא פשיט' כתבו בתוכו תנן.

ופסק ר"ה ז"ל כרבא בתרווייהו בין בחוץ שפוסל על פה לפני התורף דלא כרב ספרא בין בע"מ דכתב לפני התורף. ואית דק"ל דהא ר' זירא ורב ספרא אמרו דבר א' ואין דבריו של רבא במקום ב', ולאו מילתא היא דר' זירא לא אכרע בפלוגתא דרב ספרא אי כמר דהא אוקי למתני' בלאחר התורף ודברי הכל ומיהו רב ספרא דאוקי מתני' לפני התורף ואוקי בחוץ אבל ע"מ לא פסיל כר' זירא ס"ל אלא שיש לנו לפרש דרב ספרא לא מוקי מתני' דוקא לפני התורף אלא ה"ק סד"א כי פסיל חוץ בכתב לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה פוסל קמ"ל דמתני' ה"ק בכתב פוסל לעולם ואפילו לאחר התורף והא לא מכרעא כר' זירא משום דלאחר התורף קתני חוץ ובריית' דתני אבוה דר' אבין כפשטא מסייע ליה לרבא ולא סמכינן אשנויי דר' זירא.

אישתכח כללא דשמעתא, דחוץ פוסל לפני התורף בין בכתב בין ע"פ אע"פ שחזר ומחקו בעל פה אינו פוסל אם חזר ובטלו קודם נתינה וע"מ בכתב לפני התורף כחוץ דמי אבל לאחר התורף כשר אם חזר ומחקו או שנתקיים וע"פ בין לפני התורף בין לאחר התורף כשר לעולם אם נתקיים או שחזר ובטל שלא מצינו פסול בע"מ על פה לעולם ואפילו לפני התורף. ויש פוסלין מדאמר רבא שתקו שתוקו לבעל משמע לגמרי שלא יזכיר אפי' על מלת.

והראב"ד ז"ל מביא ראי' להכשיר מדתנן בפר' מי שאחזו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכתבו בתוך י"ב חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט. ומפרש התם טעמ' דרבי יוסי משום דה"ק להו כתובו מעכשיו ותנו לאחר י"ב חדש אלמ' אם אמר להו הכי כשר ואע"פ שנכתב על תנאי ליתנו לה אחר י"ב חדש. וזו אינה ראיה דהתם אין נתינה תנאי בכתיבה אלא לעדים הוא שלא עשאן שלוחים להולכה אלא לאחר י"ב חדש אבל הגט לא על מנת נכתב כלל. ומיהו נראין הדברים שאין ע"מ פוסל ע"פ לעולם. והר"ם הספרדי ז"ל מחמיר ולמה להם חומרא זו כסבורים לומר דתנאי דלפני התורף ע"פ פסול תורה היא בחוץ וגזרינן בע"מ ולא היא מדמכשר רב ספרא ש"מ פסול גזירה בעלמ' הוא.. ודייקא לי מילת' מדקאמרינן לרב' ומתני' דקתני כתבו ואוקי בחוץ אבל ע"מ לא פסיל לאחר התורף ואי ע"מ דע"פ לפני התורף פסול לא הוה לן למימר ומתני' וכו' דהא לפני התורף בין כתבו בין לא כתבו קשה דע"מ נמי פוסל ועוד דהא דתני אבוה דר' אבין קמי ר' זירא כתב גט על תנאי ודאי בשכתבו בתוכו קאמר דבהכי מוקי לה ר' זירא ואי ע"פ קשה לרב ספרא ולרבא ליכא לתרוץ אלא כדקתני דברי הכל פסול ולפני התורף וש"מ דוקא כתב.


דף פה עמוד א עריכה


הא דקתני מתני' הרי את מותרת לכל אדם. אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. סרכא נקט, דבכולה תלמודא קתני הכי אבל הכא משום גירושין הללו עצמן היא נאסר' על כהן וה"ל למיתני אלא לכ"ג או לכהן הדיוט. א"נ רבות' היא דאפי' נאסרה בגירושין גמורים או אלמנה לא הוי שיור.


דף פה עמוד ב עריכה


הא דאיבעי' לן בעינן ודן או לא. לא איפשט' ובעינן דקי"ל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים דשמואל ס"ל הכי בפ"ק דקדושין (דף ה' ע"ב) ובפ"ק דנדרים (דף ה') והתם נמי פליגי בה אביי ורבא דאביי סבר הויין ידים ורבא סבר לא הויין ידים וקי"ל כרבא ואע"ג דהתם אמר רבה אנא דאמרי אפילו לרבנן לא סמכינן עליה שאין איתו הטעם שוה לזה שמפורש כאן.

ולפי שמועה זו שפירש טעמיה דר' יוחנן משום ידים שאינן מוכיחות הויין ידים ע"כ רבא כרבי יהודה וי"ל דהא דאיבעי' לן הכא בעינן ודן או לא, היינו לומר אם הוו ידים מוכיחות בלא ודן כתירוצא דרבא והלכתא כרבנן, או דילמ' טעמייהו דרבנן משום דלא בעינן מוכיחות והלכתא כר' יהודה דודאי אי לא משום פלוגתייהו דהתם פשיטא דיחיד ורבים ואין פי' זה משמע הסוגיא ומיהו ודאי משום ידים מוכיחו' פלוגת' היא בשאר דוכתא בעי לה ולא פשיט.

וא"ק היכי אמר אביי הכא האי מאן דכתיב גיטא לא ליכתוב ודין אלא ודן דאלמא בעינן והא איהו אמר ידים שאין מוכיחו' הויין ידים לאו קושיא היא דנהי שאין זה גופו של גט מ"מ טופס הגט הוי וכך נהגו. ועוד דלמ"ד דכתיב ליה הוא דמזהיר דלא ליתא לפסולי גיטא דאי כתב ודין אתי בעל ומערער פסול ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא וכך שמעתי בשם גאון ז"ל בכל הנך דיוקי דאביי שאינן אלא כשהבעל מערער.

וצריך למיכתב והרי את מותר' ואע"פ שכתב למהך להתנסבא לכל גבר די תיצביין דאי לא כתב לה הכי לא התירה אלא להינשא אבל לא בזנות וחוץ מזנותך פסול.

וי"א שאינו צריך ותולין עצמן בהא דתנן בפ' האשה רבה (יבמות דף צ"ב) הורוה ב"ד לינשא ואמרינן מאי קלקלה אלמנה לכ"ג שלא התירוה אלא בנשואי היתר אבל לא בנשואי איסור אבל זנתה חייבת אלמ' כשמתירין אשה לינשא זנות בכלל א"כ למה כותבין הרי את מותרת לכל אדם בולמהך וכו' משום שופרא דשטרא ורש"י ז"ל לא כתבו וכן בנוסח ההלכות של רבי' ז"ל אין שם מותר' לכל אדם ואין זו ראיה, דהתם משום דא"ל אתון שויתון פנויה הוא שאין הורא' ב"ד למחצה אלא של אלמנה לכ"ג לא עלה על דעת ב"ד שישאנה ולא התירוה בנשואי איסור, אבל המגרש את אשתו כל שאפשר לטעון טוענין בה שמא שייר בגט, ועוד שאם באנו לדמותה להורוה ב"ד נימא ששייר בה אלמנה לכ"ג ואע"פ שכתב לה לכל גבר די תיצביין, התם נמי הרי התירוה לינשא לכל מי שתרצה, וסוגיין בעלמ' דכותבין בגיטין הרי את מותר' לכל אדם כדאמרינן, וצריך להניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם, ואיתמר בפירקין כגון דכתב הרי את למטה ומותרת למעלה.

ומ"מ אני דן אם יש במשמע להנסבא ולא בזנות מה הועיל לר' יהודה ודן אמרי בגט זה התירוה בנשואין ובדבורא לכל אדם ואם נאמר שהרי את מותרת לכל אדם בגיט' דן משמע דכתבינן ליה בתר ודן, מ"מ למה כותבין למהך. וי"ל דלישנ' דגיטא הוא אגרת שבוקין וגט פטורין ולמהוי שריא לכ"ע, וכיון דכתבו והרי את מותרת לכל אדם לא חששו לדקדק בין להנסבא בין למישרי, ועוד דלשון מותרת לכל אדם משמע שתהא פנויה ומותר' לכל, לא שתנשא לאחר ותאסר לכולם ולהוציא מערעור זה כותבין שניהם, אבל אם נאמר דלר' יהודה אין כותבין אלא למהך להתנסבא למה לא אמרו לאישתרויי לכל גבר די תיצביין, אבל ודאי צריך למיכתב והרי את מותרת ואם לאו אסורה וקרוב אני לומר שאם נשא' תצא שזהו גופו של גט.

וראיתי בטופס הגט של ראשונים דכתב הכי אנא פב"פ דממתא פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי אלמ' ס"ל דצריך למיכתב וכל שום בשמוה דאבוה כשם שצריך למיכתב בשמו על הדרכים שפירשנו במקומו וכן בשם עירו ושם עיר אבותיו צריך למיכתב וכל שום לפיכך היה הוא מיהודה ואביו מגליל צריך לכתוב אנא פ' דמיהודה בר פלוני וכל שום דאית לי דממתא פ' לביתי ברעו' נפשי בשם שלה.

וחזי נמי דכתב רבים דהות אינתתי מן קדמת דנא וכדו תריכית יתיכי ליכי אנת פ' בת פלוני וכל שום דאית ליכי דממתא פ' ולא מחוור לי לחזור ולכפול. ועוד לנוסח הראשון שאם בא לחזור לא היה צריך לכתוב נמי כמו שכותב למעלה וכל שום לאבהתי ולאתריהון דאבהתי אלא הכי כתבו וכדו תריכי' יתיכי די תהויין ואין צריך לכפול.


דף פו עמוד א עריכה


מתניתין: ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. איכא דמוקי בגמר', כר"מ וקשה בהא לר"מ עידי חתימה כרתי מדאורייתא כדאמר בפרק המביא וכתב לה לשמה מאי לאו כתיבת הגט לא חתימת העדים אלמ' מדאורייתא כרתי ואומר רש"י ז"ל דלמאן דמוקי לה כר"מ סבירא ליה דכתב ידו כעדים דמי וכדתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים משום דלית ליה קלא אבל שטרא מעליא הוא. ויש בו זמן ואין בו אלא עד א' נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ולמ"ד נמי כתב סופר סבר דכתב סופר נמי כעד א' דמי כדקא ס"ד לקמן לאכשורי כתיבה חתנים בטופסא דשטרא וחד סהדא וא"ק אין בו זמן לר"מ אמאי הולד כשר והא איכ' משום שלום מלכות.

ומיהו בכולם קשה שהרי משנה ממטבע שטבעו בגיטין הוא וכל המשנה לר"מ תצא והולד ממזר.

והראב"ד ז"ל כתב כולהו תלת גיטין בדאיכא עידי מסירה קא מיירי דזמן מיהא ידע ידיע ועיקר הזמן היא הנתינה וליכא נא משום פירות ולא משום בת אחותו מיהו כיון דלא כתיב זמן בגט פסלין ליה מדרבנן אליב' דר"מ ואין זה מספיק שעדיין לא יצא ידי משנה וה"נ אמרינן בפ' המביא אלא דתנן ג' גיטין פסולין מה הועילו חכמים בתקנתם אלמא אין בהם זמן יש לחוש בהן לפירות ולבת אחותו ועוד אין עליו עדים מאי ודאי משנה הוא אלא י"ל מטבע חכמים בשאר שטרות כך הוא שיהא כתב ידו כשר ולא פסלוהו דיעבד בגיטין וזמן נמי כך הוא לפי שאין כותבין זמן ככתב ידו שאינו גובה אלא מבני חורין ועוד כיון שאם רצה כותב שבוע או שנה אם רצה גייס ליה לזמן וא"א למיעבד תקנתא לרמאי לא אלמוה רבנן למטבע של זמן בדיעבד לפיכך אם נשאת הולד כשר..

וכתב ר"ה ז"ל דכי אמר רבי אלעזר עידי מסירה כרתי אפילו עידי מסירה קאמר אבל מודה ר' אלעזר כשהיו עדים החתומים עליו שהוא כשר ואע"פ שלא מסרו לה בפני עדים ומיהו לכתחלה בעינן עידי מסירה שהן עיקר שלא תצטרך לשמור גיטה מן העכברים ולקיומו בב"ד.

והר"ר אפרים תלמידו השיב, א"כ אף עידי מסירה כרתי מבעי ליה, אלא לעולם לא סגיא בלא עידי מסירה,והא דא"ר אלעזר אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דאי מייתי עידי מסירה משתריא בעידי חתימה משום דהיכא דהוציאה גט ונתקיים בחוחמיו כיון דמעיקר' צריך עידי מסירה ודאי בעידי מסירה אתא לידה. ומיהו כשאין שם עידי חתימה או שהוא מזוייף מתוכו דילמ' איהי זייפתיה ולא מסריה בעל ניהלה, זהו מחלוקתו של ר' אפרים שחלק על רבינו.

וכמה נתרחקו דבריו מן הדע', שא"כ כל הנשים לא ינשאו אלא על החזק' ועל מה נסמך בכך אם על העדים החתומים בו הרי הם כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו וכל דמגרש לאו בב"ד מגרש כדאמרינן במציעא ועוד אם בא הבעל וערער למה אין משגיחין בו והא אפילו משום לשמה דסתם ספרי דדייני גמירי חיישינן הכא שאין הדבר מסור אלא לבעל לכ"ש ועוד דא"כ אפילו כתב סופר בפנינו ונותנו לבעל ויוצא מתחת ידה כשר בלא עידי חתימה ובלא עידי מסירה דליכא למימר איהי זייפתיה וכ"ש כתב בכתב ידו ועוד דא"כ היכי לא משתמיט תנא ותנא יש עליו עדים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ועוד מגופה דמתני' דממשמע דמודה ר' אליעזר בג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אם לא נתנו בפני עדים ולדברינו הנ"ל ה"ל לאפלוגי נמי אריש' וליתני הכי ר' אליעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול ואם נשאת הולד ממזר ועוד דאמרינן בפ"ק דמציע' ולשמואל עדיו בחתומיו זכין לו והיינו ודאי משום דעידי חתימה כרתי ושמעינן ליה בשמעתין דאמר הלכתא כר' אליעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי משום דהוא משמע שיהו כולם עידי חתימה ועידי מסירה ועוד מפני שהם עיקר לכתחילה כמו שאמר רבינו ז"ל.

גמרא מדאקשינן והא איכ' גט קרח, ואמרינן לרבנן התם תצא ש"מ דכל פסולי הגט שאמרו במס' גיטין פסול סתם אע"פ שהוא פסול מדבריהם כך דינו שלא תנשא ואם נשא' תצא אלא שאין הולד ממזר לדברי חכמים וק"ל כונתייהו שהרי גט קרח לדברי חכמים לא הזכירו בו אלא שהוא פסול סתם ומפרש הכא שלא תנשא ואם נשא' תצא ואע"ג דליתי' אלא משום גזירה הי' ש"מ לכתב על עלה של עציץ נקוב דפסול גזרה שמא יקטום ולשאר כל האמור בהם במ' גיטין במשנה ובגמ' פסול כגון כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה בפ' כל הגט. וכן הכותב טופסי גיטין דגזר ר' אלעזר התם טופס אטו תורף וכן כיוצא בהן וכולן לא תנשא ואם נשא' תצא. ועוד מדאמרינן גבי גט ישן ללישנא קמא ואם נשא' לא תצא ש"מ דבכל פסולי דעלמ' אם נשא' תצא שאלו בא ללמד שלא תנשא לכתחלה לאפוקי מלישנא בתרא היל"ל לא תישא ואע"ג דקי"ל כלישנא בתרא דאמר אם נתגרשה תנשא לכתחלה שאני התם דקתני וב"ה אוסרין ולא קתני פוסלין.

ומסתברא היו לה בנים לא תצא שאם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על הבנים כדאמרינן בפ' הזורק. ושמעתין נמי דייקא דקאמרינן התם תצא הכא לא תצא ואקשינן אלא למ"ד תצא מא"ל ומ"ד תצא רב דאמר אין לה בנים תצא יש לה בני' לא תצא ואי ס"ד בשאר גיטין פסולין לעולם תצא לימא התם יש לה בנים נמי תצא הכא יש לה בנים לא תצא ש"מ כל שהולד כשר אם יש לה בנים לא תצא שלא להוצי' לעז על בניה.

וזהו דעתי בדבר זה, עד שנמצא בתשובות לרבינו האי גאון ז"ל לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשא' לא תצא ואפשר שכל שאמרו בה הולד כשר לעולם לא תצא ואפילו אין לה עכשיו בנים דהא מתני' לא קתני מ"ה ואם נשא' הולד כשר ומסיק דלעולם לא תצא אבל בכלל הולד כשר הוא שלא תצא ודאמרינן בגמר' הכא גבי גט קרח ושלום מלכו' תצא מקמי דתיקום מתני' כר"מ אבל השת' אמרינן מתני' ר"מ היא אבל לרבנן כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזירה דידהו כך דינן ואע"ג דלא אוקי מתני' כר"מ אלא מ"ד הכא תצא ולית הלכה כוותיה ואשכחן מ"ד בפ"ק לרבה לאחר שלמדו פסול גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו ואם נשא' לא תצא אלא דהתם פירשו טעמא משום דהשתא בעל מערער ואנן ניקום ונערער ואע"פ שאינו מחוור בטלה דעתנו אצל הגאון וכן מצינו להר"ם הספרדי ז"ל בדבריו.

אבל ר"ה ז"ל כתב בתשובתו והנך דקתני בהו פסול כגון דריש פ"ק אם נשא' תצא והוולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל. וליכא גט פסול והולד כשר בר מהלין דמני גבי גט פסולין ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן וש"מ תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין הוו אלא דלא הוו כשרין ואיכ' מינייהו ספק ממזרים ואין דברי תשובה זו מכוונים ושמא סופרים שבשוה ולא אמרינן דכתב כן אלא כגון אותו שבריש פ"ק שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזר' חכמים דמו להנך דשלום מלכו' וחביריו והרי אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמיד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלים שבהם לא תצא.

ושמא ר"ה ז"ל סובר דדוקא הקשו ותרצו שלום מלכו' וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה המשנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא אע"פ כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מ"מ כל הנזכרים בתלמוד הולד כשר להם היאך יניח מפורשים וילמוד מן הסתומים ואדרבא רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים הולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא.

כתב ידו שנינו. כתב רש"י ז"ל וכ"ת מרישא שמעינן לה דאפי' בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפ' ה"א היכא דאיכ' עד א' וכתב ידו תנשא לכתחלה ורב מי דמי התם תנשא לכתחלה משמע דחתם סופר עם עד שנינו כדמתרץ לה ר' ירמי' עכ"ל ז"ל ומשמע מהא דכתב ידו בלא ע"א כשר בדיני ממונות וגובה מנכסי בני חורין שלא כדברי מי שכתב שזו ששנינו הוציא עליו כתב ידו חתם ידו הוא אלא חתם ידו מהני כדאמרינן במס' כתובות אבל אמגילתא לא ואתמר למי בבתרא וכתב ידו נמי מהני שהרי הוא כשר בגיטין מפני שהוא כתב א' כמו שפירש"י ז"ל במשנתנו ובירושלמי מפרש בגיטין הללו גובין מנכסים בני חורין וא"א לפרש כתב בכתב ידו חתם ידו דכתב ידו דומי' דכתב סופ' קאמרינן ועוד מדקמיפלגי בטופסא דספרא ש"מ טופסא דידיה בלא חתימה נמי כשר.


דף פו עמוד ב עריכה


סוגיא דשמעתין סלקא הלכה כר' אלעזר בגיטין. אבל לא בשטרות ור' אלעזר תרתי קאמר מדקתני וגובה מנכסים משועבדים.

וק"ל הא דאמרינן בשלהי גט פשוט (דף קט"ו) הוחזק כחב ידו בב"ד מהו אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ורמינן עלה מהא דתנן אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים ומפרקינן שאני התם דכיון דאיכ' שטר כתיבה שעבודו שעבד נפשיה וכך היא הגרסא בנוסחאות ישנו' וכן פי' ר"ח ז"ל אלמ' לא אמר ר' אלעזר אלא בגיטין והכא משמע דבשאר שטרו' תנן ותו דבפ' המביא תנין (דף כ"ב) נמי הכי משמע דאמר ר' יוחנן אפילו בשאר שטרות וההיא דכתיב ונתתם בכלי חרס ההיא עצה טובה קמ"ל.

וי"א מכשיר היה ר"א אף בשאר שטרו' אלא שאינו גובה מנכסים משועבדים אלא בגט דמשום כתובה איכ' קלא ושעבד נפשיה כההיא סוגיא דגט פשוט ומיהו רב ושמואל דפליגו דס"ל דמתני' דקתני וגובה מנכסים משועבדים בשאר שטרו' קאמר והא דאקשינן בפ"ק (דף י"א) גבי שטרא פרסאה דמסרי ניהליה באפי סהדי ישראל מגבי' ביה מבני חרי ואקשינן א"ה ממשעבדי נמי ומפרקינן לית ליה קלא דאלמ' בכתב של ישראל אית ליה קלא אע"פ שאין עליו עידי חתימה. א"ל דה"ק לית ליה קלא משום דאין עליו עידי חתימה וה"ה לשל ישראל.

ולא דאיק לן משום דאי ס"ד לא אמר ר"א אלא בגט משום דאיכ' שטר כתיבה דשעבודי שעבד נפשיה א"כ למה לי למיתני וגובה מנכסים משועבדים פשיטא כיון דגט כשר הוא ודאי גובה שאפילו בעידי גירושין הוא גובה שהרי לא מזמן הגט הוא גובה אלא מזמן הכתיבה. אלא שאין הגרסא שכתבנו נכונה ועיקרה כך היא שאני הכא דמשע' כתיבה שעבד נפשיה וכך היא במקצ' נוסחאות וכן פי' ר"ח ז"ל אע"פ שלא פירשה כהוגן וזו גרסתו של ר' יוסף הלוי בן מיגש ז"ל ופי' כיון שמשעה ראשונה כתוב למוסרו לה בפני ב' שיהיו עליו עדים שעבודא שעבד נפשיה אבל הוחזק כתב ידו בב"ד לא על דעת כן נכתב שיהיו ב"ד עליו עדים שלוה ולא נשתעבד בו משעה ראשונה שלא באו ב"ד אלא להעד על חתם ידו, וכן עיקר.

ולענין פסק אסקה רבינו דהלכת' כר"א בגיטין במסקנא דשמעתין ומשמע אבל לא בשטרו'. וק"ל הא דגרסינן בפ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ח ע"ב) נבי ההיא מתנתא דחתימי עליה תרי גיסי א"ל ר' יוסף זיל קנייה בעידי מסירה וכר' אלעזר ואקשי ליה אביי והאמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול א"ל זיל וכו'. אלמ' הלכת' כר"א אף בשטרו'. וא"ל דרב יוסף בלחוד הוא דסבר הכי ולא עדיף מרבותינו הבקיאים בדבר הלכה ועוד דמסקנא דשמעת' עדיפא דאיתמר גבי הלכת' דהאי דינא ועיקר' ועוד דהתם משום דסבר ר' יוסף הלכת' כר' יוסי דבריית' דמכשר בגיסי אע"ג דפליג עליו אביי אמר' למיסמך חדרי אלעזר דכדי הוא למיסמך עליו בשע' הדחק ולא גמרינן מיניה אנן ולא סמכינן עליה כלל אע"ג דכתבה ר"ה ז"ל בפ"ק דמכו' לא ללמד על עצמה כתבה אלא ללמד על דין מזויף מתוכו.

ומיהו אכתי קשה הא דאמרינן בפ"ק בשטרא פרסאה דמגבי ביה מבני חרי אלמ' כשר והיינו כר' אלעזר אלמא דהלכה כר"א אף בשטרות דרבא בתראה הוא וודאי הלכת' כוותיה. והרי ר"ה ז"ל כתב בהלכותיו.

ויש לי לפרש דשטר' פרסאה הוא גופיה כשר דמדיהי' זוזי קמייהו קנה ושטר' ראיה בעלמ' הוא אלא משום דחיישינן דילמא לא יהיב זוזי ושקרא חתים וכיון דמסר שטרא באפי סהדי ישראל הא אודי ליה קמייהו דקושטא חתום פרסאי וזוזי שקיל מיניה ומ"ה כשר דה"ל כשל ערכאות.

וזו קשה מן הראשון דגרסינן בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ב) ב' שטרות היוצאין ביום א' רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני, ואוקי רב כר"מ ושמואל כר"א, והתם קי"ל כשמואל דרב נחמן הכי ס"ל ועבד עובדא התם כוותיה, וקי"ל הלכת' כר"נ בדיני והכי פסקו כולהו רבותי' ז"ל התם כשמואל דאמר שודא דדייני והכא פסק כר"מ בשטרו' וקשה הלכתא אהלכת' ומשמע דסבר' דרבוות' דאפילו לר"מ נמי א"ל שודא דאע"ג דאיכא עידי חתימה לא קני אלא מזמן דמטא שטרא לידיה ואילך דמזמן מסירה ואילך כרתי עידי חתימה ולא מקמי הכי אפילו לר"מ כדמפורש בפ"ק דמציעא אע"ג דלפום חתימה דשטרא כולהו בחד שעתא דמי אי מסרה ניהליה בצפרא מההיא שעתא קניא דהא חתימי סהדי ומסירה היא גמר שיעבודא דשטר' דהא תלמוד דאם נמסר אחר אותו יום לא קנה אלא משע' מסירה ונהי ודאי דחד יומא באתר' דלא כחבינן שעות כחד שעתא דמי אי כתב לראשון ולא מסר לשני ומסר ודאי שני קנה ואם חזר ומסר לראשון אין אותה מסירה כלום שכבר זכה שני וזה שכתב לו לא זכה כלום דחתימה אינה זוכה לו וכי אצטריך לאוקמוה דשמואל כר"א משום דקס"ד שמואל סבר עדיו בחתומיו זכין וכי מטי שטרא לידיה בתר יומין משע' חתימה קנה ואע"ג דכתב ומסר לשני תחלה כל הקודם בכתוב זכה דה"נ בפ"ק דמציעא הוא אי' כר"מ ס"ל דאמר עידי חתימה כרתי ולא עידי מסירה ע"כ בשני שטרו' היוצאין ביום א' תרווייהו בהדי הדדי קנו דהא משע' חתימה זכו כיון דלא כתבי שעו' גלי אדעתייהו דלא קפדי בהו היו כולהו בחד שעתא דמו וכיון דמשע' חתימה זוכה אע"פ שמסר וחזר ומס' אלו שנכתבו כא' שניהם זוכין כא' כי אתו שטרי לידייהו ומיהו א כתב ומסר וחזר וכתב לשני ודאי ראשון קנה אלא דלא שכיח ודינא דחלוקה שבית טפי ור' אלעזר נמי לא אמרינן בבת א' נמסרו ושודא עבדינן דשודא עדיפא לכך הוצרכו לומר בגמר' דשמואל כר"א דלר"מ ליכ' למיעבד שודא.

ומיהו אנן דלא קי"ל עדיו בחתימיו זכין לו עבדינן שודא דאע"ג דלא ס"ל כר"א ודאי מיחש דילמא מסר לזה היום ולזה למחר לדיין אליבא דהלכתא א"א דאין כותבין שטר למוכר ולנותן אא"כ לוקח עמו אלא בשטרי הקנאה והכא לאו בשטרי הקנאה עסקינן כדפירש רבינו ז"ל בכתובות יהי' כ"ש בבורא שכיח לן ומיהו שמואל אליב' דר"א לא חייש להכי דשודא עדיפא ליה ושכיחא ליה דביום א' נמסרו ומסירה קונה לו ביום דהא לא קדמה חתימה למסירה.

ומדינא הא אלו מסר לשני ימים בזה אחר זה אפילו לר"א כיון דעדיו בחתומיו זכין לו שניהם שוין דהא מיום חתימה הן זוכין אלא דמ"מ עבדי' שודא כיון דיכלי למימר הכי ושכיח' לן טפי וע"כ אתה אומר כן דאי לא תיקשי לך אמאי צריך לומר דשמואל כר"א דהא אפילו לר"מ לא קני אלא מכי מטי שטרא לידיה כדמוכח התם במציעא ואע"ג דבחד יומא חתמי מיהו אין לומר שהכותב ומוסר שטר מתנה לחבירו שיהא יכול לחזור בו בכל אותו היום הא ודאי לא וכיון שאין הלה יכול לחזור בו היאך הלה זוכה במסיר' שטר לידו והלה משע' כתיבה לא קנה כלום אלא ודאי דקדים במסירה קנה הי' אפילו לר"מ עבדינן שודא דאמרינן זה היה אוהב לו ולו הקנה ולשני הטעה.

ויש מי שאומר דכי לא קי"ל כר"א בשטרו' ה"מ בשטרי שעבוד ואע"ג דמסר בעדים ליכ' להו קלא ולא הוו כמלוה בשטר אבל בשטרי מתנה אפילו כתבו על הנייר או על החרס שדה פלוני נתון לך ומסור לו בפני עדים קנה דכגיטין וקדושין דמו והתם בשטרי מתנות ומכירות של קרקע הוא דקי"ל כשמואל אבל בשטרי הודאות והלואו' לטרוף מן המשועבדים לא וזה דעת הראב"ד ז"ל ואינו נכון כלל דכיון דפלוגת' דתנאי בכולהו דהארב בגיטין פסק כר"א ולאו בשטרו' אפילו בשטרי מתנות היכי מחלקינן אנן השתא בינייהו. והר"ם ז"ל פסק כר"א אפילו בשטרו' ולגבות מן המשועבדים.

דאי ר' אלעזר כיון דאמר עידי מסירה כרתי הא לא ידיע בהי מנייהו מגרשה. פי' דקס"ד כי היכי דר"מ בעי חתימה לשמה משום דעידי חתימה כרתי ה"נ בעי ר' אלעזר נתינה לשמה משום דעידי מסירה כרתי הי' לדידיה הא דאמר רחמנ' לשמה אוכתב בלחוד קאי דהוא כתיבת הגט שהרי אין כריתות הגט בכתיבה בלבד אלא אף בעידי מסירה אלא אוכתב ונתן לה קאי וכשם שצריך כתיבה לשמה לר' אלעזר אף כשיש שם עידי חתימה משום דוכתב לאו אחתימה קאי בלחוד דא"כ מצינו חתימת עדים כורתת מן התורה אלא רחמנ' אמר כל כתיבתו לשמה תהא כך צריך נתינה לשמ' מפני שפעמים שהוא נמסר בעידי מסירה וצריך שיהא כריתות לשמה היה אפילו יש שם עידי חתימה נמי דהאי לה לשמה אוכתב ונתן קאי ומ"ה לא מוקי לה אפילו כר"א וכשיש עליו עידי חתימה וא"ל אביי דנתינה לשמה לא בעי לעול' דכי כתיב לה לשמה אוכתב קאי ולא אונתן.

והא דתנן ה’ שכתבו. טופס לכל א' וב' גיטין וכתבו העדים בראש הדף. כתב הר"מ ז"ל דכולן בעידי מסירה כשרים ושפתים ישק משיב דברים נכוחים דודאי מזוייף מתוכו אין לחשבו דהא ידיע מילת' לכל מאן דמטי שטר' לידי' ולא אתי למסמך עליה דהכא לאו עלי' תתימי סהדי ואין צ"ל בראש הדף ומאחוריו ומן הצד דלא הוי אלא כגט שאין עליו עדים ואם נתנו לה בפני עדים כשר.

ומעתה מצינו ראיה גדולה לדברי ר"ה ז"ל דאי מתני' דקתני בכולהו דלא כר' אלעזר ר' ירמיה דמהדר אסתמיה דמתינתין הי נינהו דלא כר' אלעזר נימא מהכי ועוד הדבר ק' דא"כ הוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם דהלכת' כסתם אלא ודאי מתני' בעידי חתימה ודברי הכל ואם רצה ומסר בפני עדים כבר שנו שר' אליעזר מכשיר וש"מ דעידי חתימה לחודה נמי כשר [נ"א – דעדי חתימה אפי' לר"א כרתי].


דף פז עמוד א עריכה


זו ששנינו עד א' עברי ועד א' יווני שניהם פסולים. אין פירושו של רש"י ז"ל בה נכון אלא בחתומין כדרכן בשטות סמוכות עסקינן דומיא דרישא, ואקשינן עלה ולתכשר האי בעד א' עברי ועד א' יווני. ולא גרסינן תו והאי בעד א' עברי ועד א' יוני.

והכי פי': נהי נמי דחייש תנא דידן ביונית דילמא גונדלית חתום לתכשר האי שהצד ימין בעד א' עברי ועד א' יוני, ואי כדרכן חתום ימין כשר בשני עברים, של שמאל בשני יונים, אלא לטעמיה אקשיה ליה דשל ימין ממה נפשך כשר אבל שבצד שמאל פסול, ומפרקינן דלמא גונדלית חתום תלתא אחד, וחד אחד, כלומר דלמא עברי האחרון חתם גונדלית והיונים כדרכן נמצא בשל צד ימין אין בו אלא עברי הא' שהוא הראשון שאין לחוש בו דראשון לעולם כדרכו הוא חתום, והיינו טעמא דרישא דלא חיישינן דלמא עברי חתום גונדלית ופסלינן שניהם, דכיון דשני עברים ראשונים הם אין לחוש דקמאי לעולם כי אורחייהו חתימו, אבל דבתר יוני, או יון בתר עברי איכא למיחש לגונדלית חתום משום דלמא אורחא דקמאי נקט כדפר"ת ז"ל.

ויש לגרוס נמי כדכתי' בנוסחאי דילן ולתכשר האי בעד א' עברי ועד א' יוני, והאי בעד א' עברי ועד א' יוני, והכי קאמר ממה נפשך שניהם כשרין, אי דרכו חתום ימיני כשר בשני עברים ושמאל כשר בשני יונים, ואי שלא כדרכן חתום, שנים על זה ושנים על זה ודאי חתום ולתכשר כל חד בשני עדים בעברי ויוני דקס"ד שכל שנים מהם דרך א' מהם ואלומי קושיא, ומפרקינן דלמא עברי שני שאחר היוני חתם כדרך היוני והוה להו תלתא אשל שמאל וחד אימין, א"נ יוני שתחת עברי נהג מנהג עברי נמצאו שלשתן אשל ימין, ובדין הוא דלימא כלהו גונדלית חתום ואיכא למימר האי חתום אי אהאי אלא שאין דרך ראשון לשנות מנהגו שהוא סבור להחתים אחריו כמותו, אבל לשון ר"ת ז"ל יותר נכון וכך הגרסא שנו כתובה בנוסחאות מדוקדקות.

הא דאקשינן ולתכשר האי בראובן ולתכשר האי בבן יעקב עד. משמע דקס"ד דהא דתנן איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, ה"ה לאיש פלוני בלחוד ולא זו אף זו קתני, עד דמתרץ ליה דלא כתבינן עד, כלומר ואינו כשר עד שיכתיב עד, א"נ י"ל דמעיקר' קס"ד דהאי עד דכתיב בשני קאי אראובן ואבן יעקב והוה ליה כראובן עד וכבן יעקב עד, ומפרקינן דכתיב ראובן בן אקמא ויעקב בן אבתרא, ואקשינן ולתכשר האי בראובן בן, דמשמע אני בנו של ראובן בדרך פי' חתימת היונים, ומפרקינן דלא כתיב ביה עד, הלכך האי דיעקב פסול שאין כתיב בו רק שמו בלא עד, וזה שכתוב בו ראובן בן כשר שכיון שחתם עליו שם אביו וכתיבתו לא בעי עדים, דהוה ליה כפלוני בן פלוני שאע"פ שלא כתב עד כשר שכתיבתו כמו שפירש שמו היא, כדתניא בראשונה היה כותב אני עד, ואם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר, ואין פי' זה מחוור שחם היו מכירין בו שהי' חתימת ראובן עצמו אי אפשר לפרש ראובן בן, בנו של ראובן.


דף פח עמוד א עריכה


הא דאקשינן ודלמא אמלוכי אמליך. ה"פ: שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך בעל וחזר בו ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אח"כ ואמר לו השלים אותו הגט לא עשאו שליח אלא לחצי גט ולא נתן לגירושין, ובין למ"ד אינו חוזר ומגרש בו ובין למ"ד חוזר ומגרש בו הכא בטל לגמרי כנ"ל, ובתוספות מפרשים נמלך מאדם א' שהתחיל לשמו.


דף פח עמוד ב עריכה


ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי. קשיא לן ודלמא בשהיתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרין אותה לינשא, וא"ל א"כ פשיטא היינו רישא אלא הא קמ"ל דאפי' על בעלה אוסרין אותה וכיון שכן קשיא לרב אשי, ולפי' לא תירץ רב אשי גופיה הכי, ואמר דהכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא וקמ"ל דסמכינן אקלא ואפי' להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דטוט אסר טוט שרי ואפי' יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימים, אבל הראב"ד ז"ל כתב שלא נראה לו אלא כשבאו באחת ששוברה עמו, והפריז.

והא דקתני סיפא ובלבד שלא תהא שם אמתלא איזו היא אמתלא גרש פלוני וכו' איכא למימר דאוקימתא דרב אשי לאו ארישא קאי דאפי' יצא קול מקודשת ומגורשת על התנאי קול ושוברו עמו הוא, דהא חזינא לקמן בשמעתין דלא חשו רבנן לספוקי דקלא כלל, בלא שום שובר חששו שמא יוציאו לעז על המשפחות, אף כאן תולין שמא נתקיים התנאי והוי שובר לקול דקדושין, אלא מתני' ה"ק מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חששו לקול במקום שיש שם אמתלא, אבל בקול שאין שם אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואח"כ מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול.


דף פט עמוד א עריכה


מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. קשיא לי' לר"ת הנז' ז"ל לר' יוחנן כו' לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ולאו קו' היא כלל שאע"פ שיוצאת שלא בכתובה שלא נהגו כמנהג הצנועות אינה אסור' לך בשביל כך אלא מצוה עליו לבעל לגרשה כדרנ'ר לקמן זו מדת אדם רשע וכו' וצריכא התראה לה להפסיד כתובה ואפילו בתר התראה אינה אסורה לו דקי"ל עוברת על דת שרצה בעלה לקיימה מקיימה חוץ ממי שקנא לה בעלה ונסתרה דקי"ל אע"פ שמחל על קנוייו לאחר סתירה אינו מחול ואפילו לר"מ אינה נאסרת בדת יהודי' שאם יצתה בקלתה לשוק אינה נאסרת ואע"פ שהיא עוברת על דת יהודית.


דף פט עמוד ב עריכה


ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא. פי' מיפליג פליג עליה דרבא לומר שאין תולין באמתלא שמכאן ועד י' ימים אלא שאם היה במקום אמתלא כגון שאמרו משעה ראשונה זרק לה קדושין חוששין שמא קרוב לו היה לפיכך רואין אם יצתה אמתלא מכאן ועד י' ימים ואמרו כן היה תולין בה ומתירין אותה לינשא ואם לא יצאת שם אמתלא לעולם אם נשאת לא תצא אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא והא דתנן נתקדשה מותר' לחזור לו מפני שהיא אשתו לא תצא כיון דבמקום אמתלא הוא אבל לא להתירה לינשא לכתחלה משום מקום אמתלא והיינו לשון חוששין, כן נ"ל.

וכן נראה מדברי ר"ה ז"ל דרב זביד באמתלא שיוצאת מכאן ועד י' ימים אמר שתולין במקום אמתלא שכך כתב ומסתברא דהלכתא כוותיה דהא דרבא כבר דחאה ר"י לעיל, והוא פי' נכון.

קלא דלא אתחזק בב"ד. כל שלא בדקו ב"ד אחריו אם הוא קול גמור בשמיעת פלוני ופ' שהלכו להם או בנרות דולקו' עד שבאו אותן עדים והעידו בביטו' שלו דכל קלא שהוחזקו אין מבטלין איתו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידע מי שמעיד להם בדבר הבירור אין חוששין לו כך דרך פרש"י ז"ל ועיקר הוא וא"ת כל שלא הוחזק ממש יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני ומהן אומרים אנו שמענו מפלוני ופלוני שהלכו למדינת הים, ואלו באים לב"ד ויחקרו ויאמרו לא שמענו ולא ראינו.

סליקא לה מס' גיטין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=חידושי_הרמב%22ן_על_הש%22ס/גיטין/פרק_ט&oldid=2847484"