קטגוריה:משלי כד כט

1. ניתן לפרש את הפסוק הנוכחי בנפרד מהפסוק הקודם:

• הפסוק הקודם מדבר על האיסור להעיד עדות שאינה מבוססת (חינם = ללא "כיסוי"), ומזהיר שלא להתפתות בשפתיים, כלומר שלא להתפתות להגיד דברים לפני שבודקים אותם היטב.
• הפסוק שלנו מדבר על האיסור לנקום ולנטור.

2. אך מסמיכות הפסוקים ניתן ללמוד שיש קשר בין הדברים - לפעמים אדם מדבר דברים "חינם" על אדם שעשה לו אותו הדבר, כלומר - אמר עליו דברים שאינם מבוססים, או ריכל עליו שלא לצורך; ולכן יש להדגיש, שגם בדיבורים אסור לנקום; אסור להגיב בשקר על שקר, או ברכילות על רכילות.

1. יש שקישרו בין הפסוקים אך פירשו במשמעות הפוכה של הכרת טובה: "אל תחשוב 'אשיב להאיש הזה כפעלו, כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו'" (מצודת דוד).

2. ויש שדרשו את הפסוק על יחסים בין אדם לה': "אל יאמר האדם, שאעשה לקב"ה כאשר עשה לי, שהוא ברא יצר הרע ואני אלך אחריו" (הגאון מווילנה). תפקידו של האדם בעולם הוא, (משלי כב כא): "לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ"*, אולם ה' ברא בו יצר הרע, ולכן אומר הפסוק: "אל תאמר... אשיב לאיש כפעלו" (אשיב לו את אותו יצר רע שהוא ברא בי), אלא "תייגע עצמך בתורה, וה' יסייעך" (הגאון מווילנה).

ועוד: "שאם נתנו ה' יתברך בדוחק ובצער, לא יאמר ח"ו בליבו: כאשר עשה לי כן אעשה לו, וגם אני לא אכוין בעבודתי כראוי אלא מן השפה ולחוץ... כי הוא בוראך שהוציאך מן האין אל היש, וכל דרכיו משפט..." (רמ"ד וואלי).

ה' משיב לאיש כפעלו, ולכן האדם עלול לחשוב שזו מצוה להשיב לאיש כפעלו, אולם "הוא חושב לעשות מצווה ואינה אלא עבירה; ותלמד מיוסף, שלא ציווה להרוג את אחיו כשבאו לפניו, אף על פי שהם חשבו להמיתו, וגם לא עשה אותם עבדים כמו שהם מכרוהו לעבד, ואדרבא, זן וכלכל אותם לחם כדי להחיותם, ועשאם בני חורין... ולא אמר ח"ו: כאשר עשו לי כן אעשה להם, אשיב לאנשים כפעלם, כי ידע שדבר זה אינו מסור לבני אדם כי אם בידו ית' בלבד" (רמ"ד וואלי).

פסוק נוסף עם הביטוי "אל תאמר" נמצא ב(משלי כ כב): "אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לה' וְיֹשַׁע לָךְ"; גם שם, לפי רוב המפרשים, הכוונה היא למנוע מחשבות נקם.