מצודות על משלי יט
<< · מצודות על משלי · יט · >>
פסוק א
מצודת דוד
"הולך בתומו" - שאינו מרמה בפיו לאסוף הון, והרי הוא בעניו.
"מעקש" - ממי שהוא מעקש בשפתיו לרמות בני אדם, והוא הלא לכסיל יחשב, כי לא יצליח בה.פסוק ב
מצודת ציון
"ואץ" - ענין מהירות, כמו (יהושע י): "ולא אץ לבא".
מצודת דוד
"גם בלא דעת" - אפילו העובר עבירה בלא דעת וכוונה, מ"מ בודאי לא טובה נפשו, כי לא יאונה לצדיק כל און.
"ואץ" - הממהר ברגלים ללכת אל המקום אשר נשאו לבו, הנה לחוטא יחשב, כי מהראוי להתבונן תחילה פן יבא מזה דבר פשע.פסוק ג
מצודת ציון
"תסלף" - תעקם, כמו (משלי טו): "וסלף בה".
"יזעף" - יכעס, כמו (מיכה ז): "זעף ה' אשא".
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת ציון
"ויפיח" - ענין אמירה.
מצודת דוד
"לא ינקה" - עם כי לא הוזם בבית דין ולא קבל ענשו, לא ינקה מדין של מעלה.
"לא ימלט" - כי בעבור שרגיל לדבר כזב, סופו להעיד שקר, ולא ימלט מן העונש כאשר יוזם.פסוק ו
מצודת ציון
"רבים" - גדולים וחשובים, כמו (ירמיהו מא): "רבי המלך".
"יחלו" - יבקשו, כמו (שמות לב): "ויחל משה".
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת דוד
"מרדף" - אף כי ירדף אמרים להשתעשע עמהם בדברים בעלמא, לא ישמעו לו, והמה לו לעצמו הואיל ואין שומע להם.
"אף כי" - אם אחיו שהם עצמו ובשרו שנאוהו, כ"ש כל שכן שכל אחד מרעהו רחק ממנו עד כי רחקו כולם.פסוק ח
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת דוד
"לא ינקה" - אף אם לא הוזם, לא ינקה מדין של מעלה.
"יאבד" - סופו לאבדון, כי יבא לידי עדות שקר.פסוק י
מצודת ציון
"נאוה" - נאה ויפה.
מצודת דוד
"לא נאוה וגו'" - כי בהיותו מתענג בטוב, יחזיק בכסילות.
"אף כי" - כל שכן, שלא נאה שהעבד ימשול בשרים, כי עוד יכריח כולם אחר רוע תכונתו אשר קנה בעבדותו.פסוק יא
מצודת דוד
"שכל" - השכל שבאדם היא מארכת אפו, כי היא תייסרו שלא לצאת לריב מהר.
"ותפארתו" - התפארת הנאמר בו היא שיאמרו עליו שהוא עובר ומוחל למי שפשע נגדו.פסוק יב
מצודת ציון
"נהם" - כן נקרא שאגת הארי, וכן (משלי כח): "ארי נוהם".
"זעף" - כעס.
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת ציון
"הות" - שברון לב.
"ודלף" - ענין טפטוף, כמו (איוב טז): "דלפה עיני".
"טורד" - ענין גרושין, כמו (דניאל ד): "ולך טרדין".
מצודת דוד
"הוות" - בן כסיל יסבב הוות לאביו.
"ודלף" - כמו טיפות המטר הדולף לתוך הבית, אשר יטריד את בני הבית ללכת ממנו, כן מריבות האשה יטריד את בעלה להתרחק ממנה.פסוק יד
מצודת דוד
"נחלת" - ינחל האדם מאבותיו.
"ומה' וגו'" - כי אין הדבר תלוי ביד אבותיו.פסוק טו
מצודת דוד
"עצלה" - העצלות תפיל על בעליה שינה עמוקה, כדרך היושב בטל.
"ונפש רמיה" - המתאוה להיות נזון מן המרמה ולא ממעשה ידיו, סופה תרעב, כי לא בכל עת יוכל לרמות.פסוק טז
מצודת דוד
פסוק יז
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת דוד
"כי יש תקוה" - ר"ל אל תסיר ידך מלייסרו אף אם תראה שאין בה תועלת, כי יש תקוה אולי ברבות המוסר יועיל.
"ואל המיתו וגו'" - אבל לא תפנה נפשך להמיתו על רוע מעשיו.פסוק יט
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת דוד
"רבות" - לפעמים יחשוב האדם מחשבות רבות שונות זו מזו, ואין אחד בהם מתקיים;
אך הדבר אשר יעץ ה' - היא תקום, ועם [כי] לא היתה מן המחשבות שחשב הוא.פסוק כב
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"ילין" - ענין התמדה, כמו (ישעיהו א): "צדק ילין בה".
"יפקד" - ענין זכרון והשגחה.
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת ציון
"בצלחת" - שם כלי בישול, כמו (דברי הימים ב לה): "ובדודים ובצלחות".
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת ציון
"יערם" - מלשון ערמה.
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת ציון
"משדד" - מלשון שדידה וגזלה.
"ומחפיר" - ענין בושה.
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת ציון
"לשגות" - מלשון שגגה ומשגה.
מצודת דוד
פסוק כח
מצודת ציון
"יליץ" - מלשון מליצה.
מצודת דוד
"יליץ משפט" - במשפט יתקן אמריו במיטב המליצה למען יקובלו על הלב ויאמינו לו.
"יבלע און" - דברי האוון יאמר בבליעה לבל ירגישו שעצם הכוונה על דבר האוון ההוא, כי יחשבו שלפי תומו ידבר.פסוק כט
מצודת דוד
"שפטים" - משפטי יסורים.
"ומהלומות" - מכות המשברות נכונו לגוף הכסילים.
<< · מצודות על משלי · יט · >>