". הנה העד הבליעל שיעיד שקר באחיו יוציא בפיו מחשבתו הרעה לתכלית שיהיה המשפט מפי השופט כמו שחשב וזה צריך לו לפי שהוא עושה הרעה ע"י זולתו ואמנם פי רשעים יבלע ויכסה האון אשר במחשבתם כדי שלא יודע רצונם לאיש ויהיה זה סבה אל שיוכלו להשיג מחשבתם ולא יהיו נשמרים האנשים מהם או ירצה בזה בעד בליעל המעיד שקר בספורי המישרים להשגת הענינים העיוניים וברשעים בעלי הדעות הכוזבות בפנות העיוניות והתוריות ויהיה הרצון בו עד בליעל יליץ משפט במה שיגיד ואם לא ירגיש כי ממנו יעמיד החכמ' על דבר המשפט ויהיה זה העד סבה להטעותו ובכלל הנה בקשת המשפט סבה אל שידבר אלו הדברים כי יקרה שיטעה בעדות לסבות מה כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמו' ה' והנה לפעמי' תמצא שיגיד האדם דברים בעדות לחזק הדעת שנראה לו צודק בחקירותיו כמו שתמצא זה לגליינוס במה שחלק על הפלוסוף במה שהניח שהלב לבדו הוא החי ולזה הוא המבואר שהמשפט שנראה לו צודק הוא סבה אל שיגיד זה העדו', אך האון והשקר אשר לרשעי' בהתחלות הוא סבה אל שיהיו דבריהם נשחתי' ומבולעים במה שאחר ההתחלות:
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
נכונו ללצים שפטים". כי מפני הלעיגם על האנשים ימצאו בהם שישפטו אותם שפטים גדולים; "
ולגוף הכסילים נכונו שברים", כי לסכלותם יעשו ענינים מגונים כנגד האנשים. ואפשר שיעיר על זה בלצים בעד הבליעל, שיליץ ספורים כוזבים יביאו לטעות החכמים בדבר משפטי העיון, ולזה אמר כי נכונו להם שפטים, כי הם עושים רעה גדולה אם לא ירגיש בזה, ולזה צריך לאדם שיזהר בדבר הספורים האלו, שלא יגיד רק האמת, ויתבונן שיהיה ענין ספורו נקי מהדברים המטעים. והמשל, כי לפעמים כשיהיה מעונן יראה הכוכב רחוק מכוכב אחר יותר מהמרחק האמתי אשר ביניהם, ומי שיקח העדות מהעת ההוא יטעה החוקרים בזאת המלאכה הסומכים על מבטיו. והנה, קרא הכסילים בעלי הדעות הנפסדות, כי יש עמם הסכלות שהוא קנין, וכמו שסכלותם בהתחלות ישבר וישחית מהם במה שאחריהם, כן ראוי שישבר גופם, לפי שרוב נטותם אחר הדברים הגופיים היה סבה אל שיטעו בעיון, מפני שלא הפליגו החקירה בו לרוב התעסקם בעניני הגוף:
