פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ כִּֽי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה
  וְאֶל־הֲ֝מִית֗וֹ אַל־תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך" - אל תכהו מכת מות

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יסר בנך". בקטנותו כי בזה יש תקוה להגיעו אל השלימות ואף על פי שיצעק ויהמה בהכותך אותו לא תשא נפשך אל המייתו וצעקתו להתפעל ולחמול עליו מפני זה ולהמנע מליסרו כי טוב לו שיקבל המוסר עם ההמי' והצעק' משיעמו' שמח עם העדר קבול המוסר:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יסר בנך כי יש תקוה", אל תחשוב כי אין תקוה וכבר יצא בנך לתרבות רעה, ומתוך כך תמנע ליסרו, אמר שיש תקוה, וכן אל תמנע מליסרו מתוך "שהוא הומה" ובוכה, "אל תשא נפשך" גם לזה:


ביאור המילות

"המיתו". שרשו המה, כמו בכיתו מן בכה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי יש תקוה" - ר"ל אל תסיר ידך מלייסרו אף אם תראה שאין בה תועלת, כי יש תקוה אולי ברבות המוסר יועיל.

"ואל המיתו וגו'" - אבל לא תפנה נפשך להמיתו על רוע מעשיו.

<< · מ"ג משלי · יט · יח · >>