פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַלְוֵ֣ה יְ֭הֹוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל
  וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו" - כשיחלה ויטה למות צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין לומר העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזירה לגופה אף אני אחזיר לו נפשו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מלוה ה'". הנה מי שהוא חונן דל כאילו מלוה לש"י מה שיתן לעני כי על הש"י להשביע לכל חי רצון ולזה ישלם לו הש"י גמולו ויברכהו בגלל הדבר הזה ולכן נתן הש"י לעשיר הברכה בכל משלח ידו למען ישמחו העניי' בטובו כמו שנזכר בתור':

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו", מי שנותן לדל בחנינה מתנת חנם, דומה כמלוה לה', שמלבד שישלם את החוב ישלם גם הגמול, שגדר הגמול הוא התפעלות אהבה שישלם גם האהבה שסבב בטובו, שהוא גדול מן החוב עצמו (ויל"פ ה' הלוה לחונן דל, ר"ל מה שיש ביד העשיר היא הלואה מה' כדי שיחונן דל, ובזה ישלם גמול לה' בעד ההלואה):


ביאור המילות

"וגמלו". גדר הגמול שנקשר עמו התפעליות אהבה או איבה, כמ"ש בכ"מ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מלוה וגו'" - החונן את הדל בתת לו צדקה הוא כמלוה את ה', והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד לשלם לו גמול על טובת ההלוואה.

<< · מ"ג משלי · יט · יז · >>