קטגוריה:משלי יז טז

הפסוק מדבר על אדם כסיל, החושב שיצליח להיות חכם אם ישלם מספיק כסף, ואינו מבין שכדי להיות חכם צריך לתת את הלב ולהשקיע מאמץ שכלי ורגשי. מהי מטרתו של אותו כסיל?

1. ייתכן שהוא רוצה לקבל מינוי ציבורי שהתנאי עבורו הוא חכמה, כמו ב(דברים א יג): "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם"*. גם בימינו ישנן "אוניברסיטאות" המציעות לאנשים לקנות תארים אקדמיים דרך האינטרנט, כדי לקבל קידום בעבודה או העלאה במשכורת. מטרת הפסוק היא לחשוף תופעה זו כדי להזהיר את הציבור שלא למנות כסילים כאלה לתפקידים ציבוריים: "עיקר האזהרה היא, שלא למנות דיינים עשירים, אלא חכמים, כי הכסיל לא יקנה חכמה לדון כראוי בכל עושר שיש לו... כי החכמה אינה נקנית על-ידי העושר אלא על-ידי יגיעה ועמל, שיהגה בה יומם ולילה ויתן אל ליבו, ולכן היא מצויה יותר בעניים מבעשירים... ונמצא שהמחיר בידו אינו כלום, מאחר שליבו בל עמו" (רמ"ד ואלי על הפסוק).

2. ייתכן שהוא רוצה לקבל מקום בעולם הבא, בהיכל השמור ללומדי התורה. גם בימינו ישנן ישיבות המציעות לאנשים לקנות תורה ללא כל מאמץ - בתרומה חודשית לישיבה, התורם נעשה שותף בכל הזכויות של תלמידי הישיבה. נוצרים כאן שני מעמדות - מעמד הלומדים שאינם צריכים לעבוד, ומעמד העובדים שאינם צריכים ללמוד; הלומדים מקבלים את פרנסתם מהעובדים, והעובדים מקבלים את זכויותיהם מהלומדים. הרעיון שנוי במחלוקת בין הרמב"ם לבין הרב יוסף קארו ופוסקים נוספים (ראו הסכם יששכר וזבולון / ויקיפדיה); הפסוק שלנו מחזק את דעת הרמב"ם, וקובע שאי-אפשר לקנות בכסף את הזכויות הקשורות ללימוד תורה, אלא כל אחד חייב גם ללמוד בעצמו.

3. וייתכן שהוא רוצה, באופן כללי, להתקדם בחיים ולפתור בעיות שמטרידות אותו. גם בימינו ישנם שרלטנים המציעים לאנשים "פתיחת מזל", "הוצאת עין הרע" וכד', ואנשים מוכנים לשלם להם הרבה כסף. לעומת זאת, כשמציעים לאותם אנשים אימון והנחיה בעבודת-נפש שתפתור להם את הבעיות מהיסוד, הם לא מעוניינים. מדוע? כי הם מעדיפים לשלם הרבה כסף תמורת אשליה של פתרון קל ומהיר, מלעשות עבודת-נפש קשה ואיטית. הרבה יותר קל להוציא כסף, מלשנות את הלב (ע"פ גליה).

1. לב הוא מקום המחשבות והתבונה. רוב המפרשים פירשו בפסוקנו, שלכסיל אין לב, כלומר, אין לו כוח להסיק מסקנות תבוניות מהחכמה שיקנה, ולכן אין טעם שיטרח לקנות חכמה.

אולם, במקומות רבים בספר משלי (וגם בספר קהלת) נאמר שלכסילים דווקא יש לב, גם אם אינו ברמה גבוהה במיוחד, למשל, (משלי ח ה): "וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב"*, (משלי יב כג): "וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת"*, (משלי טו ז): "וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן"*, (משלי יח ב): "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ"*, (משלי כח כו): "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל"*, (קהלת ז ד): "וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה", (קהלת י ב): "וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ"*.

2. מכל הפירושים שבדקתי, היחיד שמתאים לעובדה זו הוא פירוש רש"י, שפירש: "ולב אין - ואין בלבו לקיימה, ואינו לומד תורה אלא לקנות שם"; הוא כנראה קרא את הפסוק כך: "למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה - ובלב אין", כלומר, בליבו של הכסיל אין כוונה לקיים את החכמה, ולכן אין טעם שיקנה אותה.

3. אם קוראים את הפסוק כך (בתוספת ב'), אפשר לפרש אותו אחרת - בליבו של הכסיל אין מקום לחכמה, כי הוא מלא תאוות. פירוש זה מתאים להגדרה שלפיה לב = מקום המחשבות.

4. ולענ"ד יש לקרוא את הפסוק כפי שהוא, ללא תוספת ב: "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה, ולב אין ביד כסיל לקנות חכמה?", כלומר - "למה הכסיל לוקח בידו מחיר לקניית חכמה, ואין הוא לוקח בידו את הלב שלו על-מנת לקנות חכמה?". בלשון ימינו, כשתלמיד מגלה חוסר-הבנה בשיעור, המורה אומר לו "שכחת את השכל בבית?!"; הפסוק שלנו משתמש בביטוי דומה - הכסיל, כביכול, שכח את הלב בבית, הלב שלו אינו בידו כשהוא בא לשיעור.

מדובר, כנראה, באדם עשיר, הרוצה לזכות בכבוד השמור לחכמים, (משלי ג לה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן"*, בלי להשקיע מאמץ שכלי ונפשי; הוא חושב שהכסף שלו יכול לקנות לו תואר של חכם. הכתוב קורא לאדם כזה כסיל = השונא חכמה; הוא חושב שיוכל לקנות את החכמה בכסף, ואין הוא מבין, שהעיקר בקניית החכמה הוא הלב - העיקר הוא להקדיש את המחשבות ללימוד החכמה.

חכמי התלמוד פירשו, שגם המאמץ השכלי אינו מספיק - חכמה בלשון המקרא היא הרבה יותר מתואר אקדמי - היא דרך חיים; כדי לקנות חכמה, לא מספיק להשקיע בלימודים, צריך גם לתקן את המידות: "אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן? אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים, שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים! מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא (חבל על מי שאין לו חצר) - ותרעא לדרתיה עביד (ועושה שער לחצר; שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים, לכך צריך שתקדים לו יראת שמים)." (בבלי יומא עב:).