פתיחת התפריט הראשי

משלי יז ג: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב, וּבֹחֵן לִבּוֹת ה'."

תרגום מצודות: הכסף והזהב, כאשר מי ירצה לדעת כמה יש בהם מן הסיגים, יקח ממנו במשקל ידוע, וישימו במצרף וכור, והסיג ישרף ונשאר הכסף והזהב נקי, ובזה יבחן הכל; אבל לבות בני אדם, יבחנם ה' הטובה היא אם רעה.

תרגום ויקיטקסט: מצרף (תנור זיקוק) משמש להפרדת כסף מסיגי הפסולת הדבוקים אליו; כור (תנור היתוך) משמש להפרדת זהב מפסולת; כך גם ה' מעמיד את בני האדם במבחנים לוהטים כתנור, בוחן את ליבותיהם ומפריד בין האנשים שליבם טהור לבין הצבועים.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז ג.


דקויותעריכה

מצרף, כוּר הם תנורים שבהם היו מתיכים את המתכות היקרות כדי לזקק אותן ולנקות אותן מסיגים. לב הוא מקום המחשבות, והפועל בחן משמעו: הבדיל בין אמיתי למזוייף.

א. רוב המפרשים פירשו בחינה כפעולה עיונית (כמו בלשון ימינו) - ה' בוחן ויודע את מחשבות האדם; מה המשמעות המעשית?

1. רק ה' יודע את מחשבות האדם: "שהבחינה לכסף הוא במצרף, ובחינת הזהב הוא בכור, אבל בוחן ליבות הוא ה' לבדו, ואין אדם יכול להבחין זה" (הגר"א פירוש ראשון; וכנראה כך פירשו גם רש"י, רלב"ג ומצודות).

ולכן יש להיזהר ולא לדון את הזולת לפי מעשיו החיצוניים בלבד, "ואולי הנחשב רשע יהיה צדיק בליבו יותר מן הנחשב צדיק בעיני הבריות, ומאזני הלבבות בידו של הבורא בלבד" (רמ"ד ואלי פירוש שני).

2. ה' מייחס חשיבות רבה למחשבות האדם. המחשבות הן הכוּר שבו ה' בוחן את האדם: "רחמנא - ליבא בעי" (רש"י על תלמוד בבלי סנהדרין קו:), "כי מעלת האדם לפי מעלת הלב, במידותיו ובמחשבותיו" (ר' יונה, ודומה לזה אבן עזרא).

אנשים נוטים לזלזל בחטאים הקשורים למחשבה, כאילו לה' לא אכפת מה הם חושבים; אבל לה' אכפת ואכפת, והוא אף מעניש אנשים על ליבם הרע.

ולכן האדם צריך לצרף ולזקק את מחשבותיו, שכל כוונותיו בכל מעשיו יהיו טהורות לשם ה': "כמו שיש מצרף לכסף, אם הוא נקי מפסולת או לא... כן יש בחינה בעשיית המצוה, אם עשויה בלב ונפש... ועל כל אלה יש בחינות מיוחדות, והבוחן הוא ה' יתברך, שהוא הבוחן האמיתי, שלפניו נגלו כל תעלומות, והוא יודע איך עשה את""המצוה... כל מה שהסחורה היא יותר יקרה ונחשבה, כך מדקדקים יותר בקנייתה, למשל בקניית הנחושת והכסף אין מדקדקים כל כך כמו בקניית הזהב... כן בעשיית המצוות, כל מה שהמצוה יותר גדולה, כן מדקדקים בה יותר מאחרות" (מכתבי החפץ חיים, אגרות ומאמרים כט).

מדוע בחינת הלבבות של ה' נמשלת למצרף לכסף וכור לזהב? אולי כדי ללמדנו, שהדגש בבחינה הוא על התכונות הטובות ולא על הרעות: "ראוי שהבחינה העצמית תתחיל בחיפוש אחרי הנקודות החיוביות שבאישיותו, ולא במה ששלילי אצלו, כדרכם של מחפשי הזהב, שעיניהם תלויות לזהב ולא לפסולת. כך יעלה בידו לזכך את דרכיו בשמחה" (הרב אורי שרקי, "קרוב אליך" 1, חשון ה'תשע"ד).

- אולם, לפי שני הפירושים 1-2 קצת קשה להבין את הקשר בין המשל לנמשל, שהרי עיקר שימושם של המצרף והכור הוא לנקות את הכסף והזהב, ולא רק לדעת האם הם נקיים.

ב. לענ"ד יש לפרש בחינה כפעולה מוחשית, כמו ב(זכריה יג ט): "וְהֵבֵאֶתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב": באחרית הימים, ה' יביא על העמים צרות וייסורים קשים כמו אש, ורק הנאמנים ביותר יצליחו לשרוד. כך גם בפסוק שמדבר על ביאת מלאך ה' לפני אחרית הימים, מלאכי ג 1-6: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי ... וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים... כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים! וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה. וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. וקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי - אָמַר ה' צְבָאוֹת". בפסוק זה, המלאך מטהר את הכהנים בני לוי ומסלק מהם את החוטאים המפרים את ברית הלוי*, כך שיהיו ראויים לעבוד את ה' ולהקריב לו מנחה.

גם כור מסמל ייסורים, כמו ב(מלכים א ח נא): "כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל"*.

אם כך, מטרת הפסוק היא להסביר את תפקידם של צרות ואסונות:

3. צרות ואסונות הבאים לעולם מאפשרים לחשוף את האופי האמיתי של בני האדם. הם מבחינים בין אנשים שהם באמת טובי לב, לבין אנשים שהם טובים רק כשנוח להם. כשרוצים לנקות את המתכות היקרות מפסולת, שמים אותן בתנורים לוהטים; כך עושה גם ה', כשהוא רוצה לנקות חברה מסויימת מ"צדיקים" מזוייפים, הוא מביא עליה צרות וייסורים לוהטים כמו תנור, החושפים את האנשים הטובים באמת. כדברי הפתגם העממי: "חבר נבחן בעת צרה" (ׂע"פ משלי איזופוס).

4. הדבר נכון בפרט בעם ישראל, "הפירוש העיקרי הוא לתת טעם אל הגלות, שאינו אלא צירוף אחר צירוף, להוציא את הניצוצות הקדושות מזוקקות ככסף וכזהב, למען ימשלו לבסוף על כל העמים המושלים עליהם... שלטעם זה אמר הנביא," (ירמיהו ט ו): "הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים, כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי"... "כי ה' לבדו יודע מתי תם צירוף הניצוצות, וזהו שאמר: ובוחן ליבות ה', כאשר נגמר צירוף הניצוצות בשלימות, מייד תבוא הגאולה לישראל" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

5. צרות ואסונות הבאים על האדם הפרטי עוזרים לו לנקות את ליבו ממחשבות לא טהורות. ההשוואה לכסף ולזהב מלמדת, שהאנשים שה' מייסר אותם הם דווקא האנשים הצדיקים יותר, אנשים שהם חשובים ויקרים לה' כמו כסף וזהב; דווקא מתוך חשיבותם, ה' מסייע להם לטהר את ליבם ומחשבותם על-ידי ייסורים, וכמו ב(תהלים יא ה): "ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" - ה' בוחן (על-ידי ייסורים) דווקא את הצדיק.

על-דרך הדרש, גם הכסף והזהב עצמם, בנוסף למצרף ולכור, הם כלים שבאמצעותם ה' בוחן ומזקק את מחשבותיו של האדם, שהרי "אדם ניכר... בכיסו..." (ר' אילעאי, בבלי עירובין סה); יש אנשים הנבחנים בייסורים ויש אנשים הנבחנים בעושר, כל מצב חושף מחשבות ותכונות אחרות בליבו של האדם.

ג. ניתן לשלב את שני הפירושים, פירוש א ופירוש ב. הפסוק נותן הנחיה לבחינה עצמית. אמנם רק ה' יכול לבחון לבבות בצורה מושלמת, אבל האדם צריך ללכת בדרכי ה' ולהשתדל כמיטב יכולתו לעשות בירור פנימי בין מחשבות טובות לרעות, מתוך הבנה שאף פעם לא יגיע לרמת הדיוק של ה'. הכלים שבאמצעותם האדם יכול לעשות בירור פנימי הם המצרף והכור שהם משל לייסורים, וכן הכסף והזהב שהם משל לתורה, (תהלים קיט עב): "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָמֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (גליה).

הקבלותעריכה

1. מצרף לכסף וכור לזהב נזכרו בספר משלי פעמיים - בפסוק שלנו וב(משלי כז כא): "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב; וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ"*. בפסוק שלנו הנושא הוא ה', הבוחן ליבות; בפרק כז הנושא הוא איש, והוא בוחן את פי מהללו.

ה' יודע לקרוא את מחשבות בני-האדם ישירות מתוך ליבם; אבל אנחנו צריכים לבחון היטב את הדברים שאומרים בפיהם, (שמואל א טז ז): "כִּי הָאָדָם - יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' - יִרְאֶה לַלֵּבָב"*.

2. לעומת כור הזהב יש כור הברזל, (דברים ד כ): "וְאֶתְכֶם לָקַח ה', וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה"*, (מלכים א ח נא): "כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל"*.

כור הברזל מסמל את העוני והסבל, והוא מאפיין את תקופת גלות מצרים וגם את שאר הגלויות, (ישעיהו מח י): "הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי"*; כור הזהב מסמל את העושר והשפע, והוא מאפיין את תקופת שלמה המלך.

בכל תקופה, ה' בוחן את ליבותינו בדרכים אחרות: בתקופה של עוני וגלות, המבחן הוא להישאר נאמנים לה' למרות הקשיים; בתקופה של עושר ושפע, המבחן הוא להישאר ממוקדים בה' למרות הפיתויים.

3. פסוקים רבים נוספים מתארים את החשיבות שה' מייחס ללב - למחשבות של האדם, למשל (ירמיהו יז י): "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת, וְלָתֵת לְאִישׁ כדרכו[כִּדְרָכָיו] כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", (תהלים ז י): "וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק", (משלי טו יא): "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד ה', ""אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם"*, (משלי כא ב): "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'"*, (משלי כד יא): "הלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ"*.

4. רוב הפסוקים בספר משלי בנויים משתי צלעות, אך יש גם פסוקים רבים המורכבים משלוש צלעות - שני משלים ונמשל אחד - כמו הפסוק שלנו. ראו משלי כה20.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-03