פתיחת התפריט הראשי

משלי יז כח: "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו - נָבוֹן."

תרגום מצודות: מי שיוכל להחריש (להשתיק) גם את האויל, שלא יוסיף לדבר איוולתו, המחריש הזה לחכם יחשב, כי דבר גדול עשה; האוטם (סותם) שפתי האויל (המחדיל אותו ממאמריו), יקרא נבון (וכפל הדבר במילים שונות).

תרגום ויקיטקסט: - בנוסף לכך, השתיקה גם מסתירה את חסרונותיו של האדם - אפילו אדם אויל (שטחי), כאשר הוא מחריש (אינו עונה לכל אדם המתווכח איתו), מסתיר את איוולתו ונחשב לחכם; וכאשר הוא אוטם את שפתיו (אינו פותח בשיחה כלל), ייתכן שיחשבו שהוא נבון.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז כח.


דקויותעריכה

אדם ישר צריך להגיד את האמת. האם צריך להגיד את כל האמת? לא בהכרח. יש דברים רבים שמותר לאדם לשמור בסוד, ואחד מהם הוא רמת הידע שלו:

גם = מילה המציינת שהפסוק מוסיף על מה שנאמר בפסוק הקודם; הפסוק הקודם משבח את השתיקה: "חושך אמריו - יודע דעת, יקר רוח, איש תבונה"*; והפסוק שלנו בא לומר "בנוסף ליתרונות שנזכרו בפסוק הקודם, יש לשתיקה יתרון נוסף - היא מאפשרת לאדם להסתיר את איוולתו". הסמיכות בין הפסוקים מלמדת שגם בפסוק שלנו השתיקה היא מעשה חיובי, ומכאן שאדם אויל אינו חייב לגלות את איוולתו - מותר לו לשתוק, גם אם כתוצאה מכך יחשבו שהוא חכם או אפילו נבון.

אויל = שטחי; מחריש = לא מגיב לדברים שאומרים לו; חכם = היודע ללמוד מאחרים; אויל מחריש חכם ייחשב = אדם שטחי שאינו מגיב - עשוי להיחשב לאדם היודע ללמוד מאחרים; אנשים שרואים שאינו עונה, עשויים לחשוב שהוא מתרכז בדברים שאומרים לו ולומד אותם.

אוטם שפתיו = מי שאינו מדבר כלל, אינו פותח בשיחה; נבון = היודע להסיק מסקנות; ואוטם שפתיו נבון = מי שאינו פותח בשיחה, עשוי להיחשב לאדם היודע להסיק מסקנות; אנשים שרואים אותו יושב בשקט, עשויים לחשוב שהמוח שלו עובד ומסיק מסקנות מעניינות.

יותר מזה: ברוב הפסוקים, הפועל "נחשב" מציין שדבר דומה, באופן יחסי, לדבר אחר; כלומר, האויל השותק, לא רק נתפס כחכם וכנבון בעיני אחרים, אלא הוא באמת חכם ונבון יחסית לאוילים אחרים, שאינם שותקים: הוא חכם לפחות בעניין זה, שהוא יודע שאין לו מה להגיד.

כמובן, אין בכך כל היתר לאדם לשקר ולהגיד שהוא יודע דברים שאינו יודע; מותר רק לשתוק.

פירושים נוספיםעריכה

1. גם = בנוסף ליתרונות של השתיקה שנזכרו בפסוק הקודם; או: גם = אפילו: "אפילו אויל, כאשר הוא מחריש ייחשב לחכם, וכאשר הוא אוטם שפתיו ייחשב לנבון".

2. יש שפירשו מחריש = משתיק: "מי שיוכל להשתיק גם את האויל, שלא יוסיף לדבר איוולתו, המחריש הזה לחכם יחשב, כי דבר גדול עשה... והסותם שפתי האויל, רוצה לומר המחדיל אותו ממאמריו, יקרא נבון..." (מצודת דוד).

- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של הפועל החריש, שמשמעו שתק ולא השתיק.

3. היה אפשר לחשוב, שהפסוק דווקא מזהיר את האויל, שלא ישתוק, כי השתיקה עלולה להטעות את האנשים שמסביבו ולגרום להם לחשוב שהוא חכם.

- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של הפועל נחשב, שמציין תכונה אמיתית ולא הטעיה.

הקבלותעריכה

ישנם פתגמים עממיים רבים המעבירים רעיון דומה (ראו למשל ויקיציטוט, ערך שתיקה), כמו למשל: "אם אין לך מה להגיד - אל תגיד את זה בקול רם". הדומה ביותר לפסוקנו, אם-כי הוא מסתמך על הנחת יסוד הפוכה, הוא: "מוטב לשתוק ולהיחשב לטיפש, מאשר לפתוח את הפה ולהסיר את הספק" (סמואל ג'ונסון).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-28