משלי יז ח: "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו, אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל."

תרגום מצודות: השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו, כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל, ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן.

תרגום ויקיטקסט: השוחד הוא כמו אבן חן צבעונית המונחת בתוך עיניו של בעליו מקבל השוחד; אל כל מקום שהוא פונה, הוא מסתכל ורואה את המציאות בצבע של אותה אבן, והשכל שלו יצליח רק למצוא נימוקים שיעזרו למשחד להשכיל (להצליח) במשפט.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז ח.


הקבלות

עריכה

שוחד הוא דבר רע; אם כך, מדוע החכם מכנה את השוחד בכינוי חיובי אבן חן? המפרשים הציעו כמה תשובות:

1. "כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו: אל כל אשר יפנה ישכיל - בכל מה שיבקש ממנו מצליחו" (רש"י), כלומר - ה"שוחד" כאן אינו כסף שנותנים לשופט, אלא דברי פיוס ותשובה שבהם האדם מתרצה אל ה'.

- אולם, קשה למצוא עדויות למשמעות מיוחדת זו של המילה "שוחד";

- ובנוסף לכך, גם על ה' נאמר, (דברים י יז): "לֹא יִקַּח שֹׁחַד"*!


חכמי המדרש (מדרש תהלים יז ב) תירצו, שה' אינו לוקח שוחד כשהאדם נדון על מעשיו בעולם האמת, אבל ה' דווקא כן לוקח "שוחד" (של תשובה ותפילה וצדקה) בעולם הזה.

2."אבן חן - יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם. ואמרו שכן סגולת המרגליות" (מצודת ציון). כמו שאבן-חן מיפה את הנושא אותה, כי היא יפה, כך מיפה השוחד בעיני מקבלו, את הנותן, וגורם למקבל להצדיק וליפות את מעשי הנותן (יעל). ויש שפירשו שהכוונה ל"קריסטל", אבן שייחסו לה תכונות פלאיות, ובאותו אופן, השוחד משפיע באופן פלאי על שיקול דעתו של השופט. אל כל אשר יפנה ישכיל - בכל מקום שהוא הולך, השכל שלו חושב על אותו אדם שנתן לו את השוחד, ומהפך בזכותו .

- אולם, אבן חן בדרך-כלל מייפה את האדם שמחזיק אותה ולא את מי שנותן אותה.

3. לכן נראה לי, ש"בעליו" של השוחד אינו האיש שנתן את השוחד, אלא השופט שקיבל אותו: השוחד הוא כמו אבן-חן = אבן יפה וצבעונית, שנמצאת בעיני בעליו = בתוך העיניים של השופט; לכל מקום שאליו השופט יפנה ויסתכל - הוא יראה את המציאות דרך האבן, בצבע של האבן; וכל דבר שיראה - יתפרש בעיניו באופן שיעזור לנותן להשכיל ולהצליח במשפט (השכיל = הצליח בחכמה; אל כל אשר יפנה השופט - ישכיל הנותן, או אל כל אשר יפנה השופט - ישכיל השופט למצוא נימוקים לטובת הנותן); וכמו שנאמר בתורה, (דברים טז יט): "..." "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים..."*. (לאחר שכתבתי פירוש זה ראיתי פירוש דומה מאד בדברי רמ"ד ואלי, בפירושו האחרון על הפסוק).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-08