ביאור:משלי יז כו

משלי יז כו: "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב, לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר."

תרגום מצודות: מי שהוא לא טוב, ימאס כל-כך בצדק עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו, ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר, כי בעיניו לרע יחשב.

תרגום ויקיטקסט: לא טוב לוותר לאדם נכבד שחטא, אבל גם לתת עונש לצדיק זה לא טוב - להכות אנשים נדיבים (שרים ונכבדים) לפני שאשמתם הוכחה, כאשר הם עדיין על יושר (בחזקת ישרים, חפים מפשע).

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז כו.

דקויות

בקריאה ראשונה, הפסוק אומר שזה לא טוב לתת עונש לאדם צדיק או לתת מכות לאדם נדיב. זה לכאורה מובן מאליו; מדוע שמישהו ירצה להעניש צדיק או להכות נדיב?!

1. בלשון המקרא, התואר צדיק משמעו זכאי בדין, והתואר נדיב משמעו שר, אדם בעל מעמד גבוה. כשאדם בעל מעמד גבוה נחשד בעבירה פלילית, אנשים רבים מחליטים אוטומטית שהוא אשם ושיש להעניש אותו, עוד לפני שאשמתו נבדקה במשפט. הפסוק שלנו מזהיר מפני תופעה זו.

המילה גם משמעה בנוסף לדבר ידוע: ידוע שזה רע לסלוח ולוותר לרשע, רק בגלל שהוא במעמד גבוה; אבל גם ההיפך לא טוב - גם להעניש את הצדיק - הזכאי - זה לא טוב; לא טוב להכות נדיבים - אנשים חשובים - על יושר - בניגוד לדרכי היושר והאמת (על מלשון עוול - מלבי"ם); לא טוב להכות נדיבים על כך שהם ישרים ונוהגים כשורה (וראו "הקבלות").

בדומה לכך פירש רס"ג: "השופט המייסר ומעניש מהכרע דעתו, אם הייתה כוונתו שמירת הדת ומשפטיו יש לו שכר, כמו שאמרו הקדמונים: "בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה עושין, אלא אפילו כדי לעשות סיג לתורה". ואם נתכוון בכך להטות דין או למטרותיו, הרי זה משחית נפשו, כאומרו: גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר" (רס"ג, הנבחר באמונות ובדעות)

פירושים נוספים, חלקם על-דרך הדרש:

2. הצדיק נענש בגלל חטאי בני דורו, כמו שנאמר(ישעיהו נז א): "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק"*.

הפסוק מלמד, שלא טוב לדור לגרום במעשיהם לכך שהצדיק ייענש: "מזהיר אל הדור, שלא יגרמו במעשיהם הרעים שהצדיק יהיה נענש, לפי שאין טוב בא לעולם אלא על ידו... ולכן אמרו רז"ל: הצדיק אבד - לדורו אבד" (רמ"ד ואלי פירוש שני).

וכן, לא טוב בעיני ה' שהוא נאלץ להעניש את הצדיק עם בני דורו: "לא אמר הקב"ה למחות שם ישראל מעל הארץ, כי לא טוב בעיניו לענוש כולם... להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר"," שנאמר 'והשארתי בישראל שבעת אלפים, כל הברכים אשר לא כרעו לבעל' (מלכים א יט): נדיבים עלי יושר - דוגמת האמור במקום אחר: 'ונדיב נדיבות יעץ, והוא על נדיבות יקום' (ישעיה לב); נמצא נדיב על נדיבות" (רש"י, ודומה לזה פירשו: רמ"ּד וואלי פירוש ראשון, מלבי"ם, מדרש רבה על פרשת אחרי מות).

- אך לענ"ד אין זה פירושו הפשוט של הפסוק, כי שם ה' לא נזכר כלל בפסוק. נראה שהפסוק מדבר על ענישה אנושית ולא על ענישה מאת ה'.

3. הצדיק והנדיבים הם לא הנענשים אלא המענישים. הפסוק מלמד שזה לא טוב לצדיק להעניש אחרים, ולא ראוי לנדיבים להכות אנשים אחרים, אפילו כאשר העונש מגיע להם ביושר. כך פירשו את הפסוק בכמה מקומות בתלמוד בבלי:

"ההוא צדוקי מינא דהוה בשבבותיה [בשכנותו] דרבי יהושע בן לוי, הוה קא מצער ליה טובא בקראי; יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא [רגלי המטה] ועיין ביה, סבר: כי מטא ההיא שעתא - אלטייה [אקלל את המין הזה]; כי מטא ההיא שעתא – ניים [נרדם]! אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למעבד הכי, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב (לצדיק לא טוב לענוש את הבריות)." (ברכות ז., סנהדרין קה:): ר' יהושע בן לוי רצה לקלל אדם שציער אותו, וכאשר לא הצליח, הסיק מכאן את פירוש הפסוק - שאין זה ראוי לצדיק לגרום שאנשים ייענשו בגללו.

"ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא... מהכא: גם ענוש לצדיק לא טוב - אין ' לא טוב ' אלא רע (צדיק המעניש לא טוב, וכיון דאינו טוב - הרי הוא רע), וכתיב [תהלים ה,ה] כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגרך רע (לא יגורך רע - אלמא אינו נכנס במחיצתו)." (שבת קמט)

כך גם חלק מהמפרשים על הפסוק: "הצדיק - תפילתו נשמעת... והנה בידו לברך ולענוש, על כן אמר, כי לא טוב לצדיק לענוש לאשר יחטא לו, כי מן הראוי לצדיק למחול ולהעביר על מידותיו..." (ר' יונה גירונדי, ודומה לזה רמ"ד וואלי פירוש אחרון). וכך נהג ר' זונדיל מסלנט, מאבות תנועת המוסר.

אולם, בפירוש זה ישנן כמה בעיות:

- הפירוש אינו מתאים לחצי השני של הפסוק; משמעות המילים להכות נדיבים היא בהכרח "להכות את הנדיבים"; אי אפשר לפרש שה"נדיבים" הם הנושא של המשפט.

- ועוד: פירוש זה אינו מתאים לפסוקים אחרים בתנ"ך, המספרים על צדיקים ונביאים המתפללים לה' שיעניש את אויביהם.

4. הביטוי לא טוב הוא לא הנשוא אלא הנושא - הוא זה שמעניש: "מי שהוא לא טוב ימאס כל-כך בצדק, עד אשר גם יענש לצדיק על צדקו, ויתמיד להכות נדיבים על מעשה היושר, כי בעיניו לרע תחשב" (מצודת דוד). לפי זה, המילה גם מופיעה במשמעות "אפילו", או במשמעות "בנוסף לפסוק הקודם" (שבו נאמר "כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו").

- אולם, הביטוי "לא טוב" מופיע תמיד כתואר, וכמעט תמיד כתואר למעשה, ולא שם עצם או סוג של אדם.

5. הנושא הוא הכסיל הנזכר בפסוק הקודם, והוא מעניש את הצדיקים כדי שיילכו בדרכו הלא טובה: "אחר כך, כשאותו הבן" [הכסיל מהפסוק הקודם] "נעשה גדול ומשתרר על העולם, אז מעניש גם לצדיק, כדי שיילך בדרך לא טוב" (הגר"א).

הקבלות

יש לשפוט כל אדם בצדק - גם את האנשים הפשוטים וגם את הנדיבים (הגדולים הנכבדים):

(ויקרא יט טו): "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט: לֹא תִשָּׂא פְּנֵי דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְנֵי גָדוֹל; בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-26